פורום אוצר החכמה

בעקבות האשכול הזה viewtopic.php?f=55&t=43278 הקורא קריאה נרגשת לכל יהודי באשר הוא שם לעלות לארץ הקודש ולמלאות אתרצון ה', עלתה השאלה הבאה: מה הקריטריון להחשיב מישהוא תושב א"י לפי ההלכה (ולא לפי חוקי המדינה למשל שרשום במשרד הפנים ויש לו תעודת זהות). לדוגמא, האם משולח או תושב הארץ (כלומר נניח יש לו בארץ דירה ומשפחה) העובד למחיתו בחו"ל ורק מגיע לארץ לביקורים מדי כמה זמן לשבת או לחג נחשב תושב א"י? נניח 300 ימים בשנה הוא נמצא בחו"ל ולעומתו נניח יש תושב חול שכל שנה בא לנפוש בארץ חודשיים אז גם הוא נמצא בחול 300 ימים בשנה. מה ההבדל בינהם? נניח החיד"א ששהא רוב שנותיו בחו"ל האם היה נחשב כבן א"י כיוון שמקום מגוריו היה ירושלים למרות שכמעט לא היה בה בשנותיו האחרונות (כמדומני שאף נפטר בחו"ל).
שאלה נוספת: נניח לתושב חו"ל יש דירה בארץ הרשומה על שמו בטאבו, אך הוא משכיר אותה לאחרים, האם העובדה שיש לו דירה מחשיבה אותו כתושב הארץ?
שאלה נוספת: הגר"ש ברעוודה חי ב40 שנותיו האחרונים באנגליה ובארה"ב (דרך אגב בפקודת הרב שך!), אך היה מקפיד לחזור לארץ כל יו"ט ושמר רק יום אחד והחשיב את עצמו כתושב א"י לשם כך למרות שרוב השנה גר בחו"ל - משמע מכאן שהשהייה הפיזית בא"י היא לאו דווקא זאת שמחשיבה מישהוא כבן א"י.
ולבסוף מבחינה רוחנית, ידוע שירו המפורסם של רב יהודה הלוי אנכי במערב ולבי במזרח, האם מישהוא שחי בהרגשה כזו יכול להחשב מבחינה רוחנית כבן א"י שהוא נושא אליה את עאיניו כל הזמן למרות שיש סיבות שמונעות אותו מלגור בה פיסית?

א. למיטב ידיעתי, הנושא הזה נדון מסביב לגדרי החיוב ביו"ט שני.
ב. לכאורה הקובע זה מקום המשפחה, דהיינו האם הוא תושב הארץ שעובד בחו"ל או תייר בארץ.
ג. דירה לחוד ותושבות לחוד. (יעויין במאמרו של הגר"ש מוהליבר בספר שיבת ציון)
ד. ריה"ל באמת עלה אח"כ לארץ.

ייש"כ, אך מה אם אדם הורשע בארץ וברח לחו"ל ולמשפחתו לא נותנים לצאת וכך הוא תקוע שנים? ומה עם עריק מהצבא שלא חוזר כיוון שמפחד שישימו אותו בכלא?
מצד שני, מה עם אדם שבכל נימי נפשו רוצה לחיות בארץ אך מטעמים שונים נבצר ממנו הדבר (נניח שמדובר דברים רציניים ולגיטמיים כגון עניני רפואה ולא מטעמי נוחיות וכו').

גדר תורני/הלכתי לענין מה? מצוות ישוב הארץ? יום טוב שני של גלויות? לענין השקפה (עד כמה שבהשקפה בכלל אפשר לתת גדרים "תורניים")? לצורך מי שנדר על מנת שהוא תושב הארץ?
לא חושב שגדרים של יו"ט שני של גלויות ויישוב הארץ אמורים להיות זהים.

מישהו שלא יכול לקיים מצווה כלשהי ונבצר ממנו בע"כ - הקב"ה לא יבוא אליו בטענות שהרי הוא אנוס. אבל את המצווה הוא לא קיים, אף שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.

אז מישהו שגר בחו"ל בעל כרחו יכול להשתוקק לגור ללעלות לארץ, אבל זה לא הופך אותו לתושב.

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון א"ר מיישא בר בריה דריב"ל אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה

כתובות ע"ה ע"א

המאמר הזה לא נאמר בשום אופן בשביל לפטור מחובת העלייה.
הוא נאמר כדי שנדע שהציפייה גם היא תורמת לבניין הבית מחדש אבל היא בודאי לא תחליף לשהייה בפועל.

גם אלו שכבר גרים פה צריכים לדעת שתיפייה תורמת וגם אלו שבחול לצערינו שידעו שהציפייה נרצית.

בהלכות צדקה יש כמה גדרים:
העובר ממקום למקום.
לן.
חודש.
ג חדשים.
ו חדשים.
ט חדשים.
יב חדשים.

ובקיצור: א"א לשאול "מתי אדם נחשב תושב" בלי להגדיר לגבי מה.

עזריאל ברגר כתב:בהלכות צדקה יש כמה גדרים:
העובר ממקום למקום.
לן.
חודש.
ג חדשים.
ו חדשים.
ט חדשים.
יב חדשים.

ובקיצור: א"א לשאול "מתי אדם נחשב תושב" בלי להגדיר לגבי מה.

לא שאלתי "מתי" אלא "מי". לשם קבלת צדקה לא צריך להיות תושב. לדוגמא: האם תושב הוא זה ששומר יו"ט יום אחד, בניגוד לחוצניק ששומר שני ימים? האם זו החלטה שבלב שמקנה לו זכות זו או כמו היום שצריך לעשות רישום במשרד הפנים ולקבל תעודת זהות (כלומר המקביל לה במדינה חרדית). כלומר, האם במדינה חרדית מספיק שיגיע לשדה התעופה אדם האומר שהוא יהודי ויקבל תיכף ומיד תעודת תושב המקנה לו זכויות (לאו דווקא הלכתיות).

זאב ערבות כתב:

עזריאל ברגר כתב:בהלכות צדקה יש כמה גדרים:
העובר ממקום למקום.
לן.
חודש.
ג חדשים.
ו חדשים.
ט חדשים.
יב חדשים.

ובקיצור: א"א לשאול "מתי אדם נחשב תושב" בלי להגדיר לגבי מה.

לא שאלתי "מתי" אלא "מי". לשם קבלת צדקה לא צריך להיות תושב. לדוגמא: האם תושב הוא זה ששומר יו"ט יום אחד, בניגוד לחוצניק ששומר שני ימים? האם זו החלטה שבלב שמקנה לו זכות זו או כמו היום שצריך לעשות רישום במשרד הפנים ולקבל תעודת זהות (כלומר המקביל לה במדינה חרדית). כלומר, האם במדינה חרדית מספיק שיגיע לשדה התעופה אדם האומר שהוא יהודי ויקבל תיכף ומיד תעודת תושב המקנה לו זכויות (לאו דווקא הלכתיות).

אז ע"פ הלכה, הזכויות והחובות לא מגיעות כולן בבת אחת, וכפי שציינתי לעיל.
וכידוע כמה נחלקו הדעות לגבי יוט"ש וכיו"ב...

כלומר מדבריך משמע יהיה רישום ובהגיע כל מועד יגדילו את סל ההטבות.

זאב ערבות כתב:כלומר מדבריך משמע יהיה רישום ובהגיע כל מועד יגדילו את סל ההטבות.

בוודאי!
כפי שהוא בנוגע לחובות הצדקה, וכפי שהבאתי לעיל.

שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:

מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):

ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".

עזריאל ברגר כתב:שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:

מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):

ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".

הלכה זו נאמרה בכל מקום שהוא ולאו דווקא לגבי א"י, זה פשוט אחד מהחיובים של בני הקהילה או המקום. אך האם זה הופך אותו לתושב המדינה לגבי שאר החובות והזכויות, למשל מס הכנסה (בשונה מצדקה), ביטוח רפואי, קצבאות ילדים או שמא הצדקה שכופין עליה נחשב בעיניך מס ההכנסה? ומה אם אדם רוצה להפטר מהצדקה ויוצא לירדן כל 29 יום ליום אחד, האם זה פוטר אותו?

זאב ערבות כתב:

עזריאל ברגר כתב:שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:

מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):

ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".

הלכה זו נאמרה בכל מקום שהוא ולאו דווקא לגבי א"י, זה פשוט אחד מהחיובים של בני הקהילה או המקום. אך האם זה הופך אותו לתושב המדינה לגבי שאר החובות והזכויות, למשל מס הכנסה (בשונה מצדקה), ביטוח רפואי, קצבאות ילדים או שמא הצדקה שכופין עליה נחשב בעיניך מס ההכנסה? ומה אם אדם רוצה להפטר מהצדקה ויוצא לירדן כל 29 יום ליום אחד, האם זה פוטר אותו?

טענתי היא שהמודל צריך להיות לפי ותק, ולפי קשר למקום (כפי שנאמר בשו"ע שם: "במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד", ובמקומות אחרים נאמר שאם קנה בית-דירה נעשה מיד כתושב המקום).
ברור שמי שנוסע על דעת לחזור דינו שונה מהנוסע על מנת להשתקע.
ברור שמי שנוסע על דעת לחזור בעוד עשרות שנים - דינו כנוסע על מנת להשתקע (דאלת"ה - אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, וכפי שכתב כן הרדב"ז לגבי יו"ט שני).

בקיצור: אי אפשר להיתפס על קריטריון אחד ולהחליט שהוא הקובע לכל דבר, אלא חכמי הדור צריכים לקבוע תקנות, שיתחשבו בכללים הנ"ל.

אם יש לך מודל אחר להציע - נשמח לשמוע, ונראה אם הוא מתאים לדברי חכמינו.

עזריאל ברגר כתב:

זאב ערבות כתב:

עזריאל ברגר כתב:שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:

מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):

ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".

הלכה זו נאמרה בכל מקום שהוא ולאו דווקא לגבי א"י, זה פשוט אחד מהחיובים של בני הקהילה או המקום. אך האם זה הופך אותו לתושב המדינה לגבי שאר החובות והזכויות, למשל מס הכנסה (בשונה מצדקה), ביטוח רפואי, קצבאות ילדים או שמא הצדקה שכופין עליה נחשב בעיניך מס ההכנסה? ומה אם אדם רוצה להפטר מהצדקה ויוצא לירדן כל 29 יום ליום אחד, האם זה פוטר אותו?

טענתי היא שהמודל צריך להיות לפי ותק, ולפי קשר למקום (כפי שנאמר בשו"ע שם: "במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד", ובמקומות אחרים נאמר שאם קנה בית-דירה נעשה מיד כתושב המקום).
ברור שמי שנוסע על דעת לחזור דינו שונה מהנוסע על מנת להשתקע.
ברור שמי שנוסע על דעת לחזור בעוד עשרות שנים - דינו כנוסע על מנת להשתקע (דאלת"ה - אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, וכפי שכתב כן הרדב"ז לגבי יו"ט שני).

בקיצור: אי אפשר להיתפס על קריטריון אחד ולהחליט שהוא הקובע לכל דבר, אלא חכמי הדור צריכים לקבוע תקנות, שיתחשבו בכללים הנ"ל.

אם יש לך מודל אחר להציע - נשמח לשמוע, ונראה אם הוא מתאים לדברי חכמינו.

לא נתפסתי על אף קריטריון אלא סה"כ שאלתי מספר שאלות בנדון.
לפני שאציע כהצעתך מודל להחלת תושב במדינה חרדית צריך לקבוע מה הם הקריטריונים לכזו מדינה, כלומר מדינה המנוהלת עפ"י התורה תצטרך לחוקק חוקה הלכתית ובין השאר לקבוע בה מי נחשב תושב הזכאי לזכויות והצריך למלא את התחיבויותיו.
הבעיה היא שזכויות כולם רוצים אך מהתחיבויות מנסים להשתמט ככל האפשר. לדוגמא היום הרבה תושבי חו"ל (בעיקר אמריקאים) גרים בארץ באופן קבוע אך לא רשומים במשרד הפנים כתושבים. לשם כך משתמשים בכל מיני "טריקים" וזה פוטר אותם ממסים כיון שנחשבים כתיירים או תושבים ארעיים.