בעקבות האשכול הזה viewtopic.php?f=55&t=43278 הקורא קריאה נרגשת לכל יהודי באשר הוא שם לעלות לארץ הקודש ולמלאות אתרצון ה', עלתה השאלה הבאה: מה הקריטריון להחשיב מישהוא תושב א"י לפי ההלכה (ולא לפי חוקי המדינה למשל שרשום במשרד הפנים ויש לו תעודת זהות). לדוגמא, האם משולח או תושב הארץ (כלומר נניח יש לו בארץ דירה ומשפחה) העובד למחיתו בחו"ל ורק מגיע לארץ לביקורים מדי כמה זמן לשבת או לחג נחשב תושב א"י? נניח 300 ימים בשנה הוא נמצא בחו"ל ולעומתו נניח יש תושב חול שכל שנה בא לנפוש בארץ חודשיים אז גם הוא נמצא בחול 300 ימים בשנה. מה ההבדל בינהם? נניח החיד"א ששהא רוב שנותיו בחו"ל האם היה נחשב כבן א"י כיוון שמקום מגוריו היה ירושלים למרות שכמעט לא היה בה בשנותיו האחרונות (כמדומני שאף נפטר בחו"ל).
שאלה נוספת: נניח לתושב חו"ל יש דירה בארץ הרשומה על שמו בטאבו, אך הוא משכיר אותה לאחרים, האם העובדה שיש לו דירה מחשיבה אותו כתושב הארץ?
שאלה נוספת: הגר"ש ברעוודה חי ב40 שנותיו האחרונים באנגליה ובארה"ב (דרך אגב בפקודת הרב שך!), אך היה מקפיד לחזור לארץ כל יו"ט ושמר רק יום אחד והחשיב את עצמו כתושב א"י לשם כך למרות שרוב השנה גר בחו"ל - משמע מכאן שהשהייה הפיזית בא"י היא לאו דווקא זאת שמחשיבה מישהוא כבן א"י.
ולבסוף מבחינה רוחנית, ידוע שירו המפורסם של רב יהודה הלוי אנכי במערב ולבי במזרח, האם מישהוא שחי בהרגשה כזו יכול להחשב מבחינה רוחנית כבן א"י שהוא נושא אליה את עאיניו כל הזמן למרות שיש סיבות שמונעות אותו מלגור בה פיסית?