למה במשך הדורות לא כולם השתדלו לעלות לארץ?

[עושה חדשות]

ודאי שהיו תקופות רבות שזה לא התאפשר בכלל, לעזוב את ארץ מגוריהם או להשתקע בארץ, אבל האם יש הכרח לומר שזה היה תמיד, והיה נכון בקביעות כלפי כל סוגי העליות של יחידים ושל ציבור וכו', או שיש טעם לקולא גם אם 'אפשר'.

ואין כוונתי לשאול על עליה לארץ בתור 'הנעת גלגלי הגאולה' וכד', אלא מכח המעלות של הישיבה בארץ ישראל והחסרונות של הדר בחו"ל, כמפורש בדברי חז"ל.

ואולי כמש"כ התוס' בכתובות "דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם", וצ"ע כוונתו, ומה נאמר על זמנינו.

ואף בזמנינו הרי מרכזי תורה פורחים בחו"ל, ואין איש מעורר לומר "כל הדר בחו"ל דומה כמי וכו', כל הדר באר"י מעלה עליו הכתוב וכו', עיקר כל המצות ליושבים בארץ" וכיו"ב.

וגם אין כוונתי לשאול מצד ההלכה של ישיבת אר"י והאיסור לצאת וכד', שלגבי זה יש פתרונות, אלא מצד המעלה והענין של ישיבת אר"י והגנות והחיסרון של ארץ העמים.

אשמח לקבל תשובות או מקורות.

[יבנה]

עד שאתה שואל למה לא עולים, אשאל למה יעלו.
אחד שכל משפחתו וקהילתו מחו"ל יש לו פרנסה ויודע לשון המדינה ותרבותו ויודע איך להסתדר בכוחות עצמו, למה שיעלה למדינה ששונה לחלוטין בכל הדברים האלו ויהיה גר בארץ אחרת.
ברור שיש מחיר לכל דברים אלו, ובפרט על חינוך ילדיו ומסורתו.
והלא בבית שני שהיתה קהילה מבוססת בבבל, עלו בעיקר פסולי יוחסין. ור' יהודה סבר שהעולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. ואף בכל הדורות כמעט לא עלו לארץ מלבד כמה זקנים או אנשים שסבלו מרדיפות בארצם ולא היה להם לאן ללכת. והיינו משום שיש מחיר הנ"ל.
ואף לצאת מא"י בשביל טעמים אלו מותר, כ"ש שלא לעלות אליה.
ויש להוסיף שמצב הישיבות בארץ עד לאחר השואה היה כשלון, ומי שרצה ללמוד נסע לאירופה. וידועים דברי הרידב"ז שלא הצליח למצוא א' בירושלים שידע איך ללמוד.

[קו ירוק]

שואל אתה למה יעלו? - כי היא ארץ ישראל..
אך אמת כתבת, ככל הראשונים והפוסקים שביארו הטעם מדוע לא עולים, כי אי אפשר.

[לעולם יהיה אדם]

קרא קצת על אייך נראתה הארץ, איזו שממה, עוני, מחלות. ותבין הכל.

[יושב ירושלים]

עד שאתה שואל למה לא עולים, אשאל למה יעלו.
אחד שכל משפחתו וקהילתו מחו"ל יש לו פרנסה ויודע לשון המדינה ותרבותו ויודע איך להסתדר בכוחות עצמו, למה שיעלה למדינה ששונה לחלוטין בכל הדברים האלו ויהיה גר בארץ אחרת.
ברור שיש מחיר לכל דברים אלו, ובפרט על חינוך ילדיו ומסורתו.

מסגנון הדברים נראה שכוונתך בדברים אלו על זמנינו זה והטענות בהמשך מתייחסות להבנה זו, אם טעיתי תתקן אותי.

והלא בבית שני שהיתה קהילה מבוססת בבבל, עלו בעיקר פסולי יוחסין.

ונענשו על זה כמבואר יומא ט:

ור' יהודה סבר שהעולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

א. לא קיי"ל כוותיה. ב. דין זה שייך כמובן רק בבבל אשר עליה נאמרה הנבואה.

ואף בכל הדורות כמעט לא עלו לארץ מלבד כמה זקנים או אנשים שסבלו מרדיפות בארצם ולא היה להם לאן ללכת. והיינו משום שיש מחיר הנ"ל.
ואף לצאת מא"י בשביל טעמים אלו מותר, כ"ש שלא לעלות אליה.
ויש להוסיף שמצב הישיבות בארץ עד לאחר השואה היה כשלון, ומי שרצה ללמוד נסע לאירופה. וידועים דברי הרידב"ז שלא הצליח למצוא א' בירושלים שידע איך ללמוד.

רישא סתרא לסיפא! אם מצב הישיבות והלימוד היה כמבואר בסוף דבריך [ויש להוסיף לזה מצב הפרנסה וכו' וכו'], מה הדמיון לזמנינו אשר המצב הפוך לגמרי שרבים מאוד הרוצים ללמוד נוסעים מחו"ל לא"י, ולהיפך אין אפי' אחד???

[יבנה]

1-

עד שאתה שואל למה לא עולים, אשאל למה יעלו.
אחד שכל משפחתו וקהילתו מחו"ל יש לו פרנסה ויודע לשון המדינה ותרבותו ויודע איך להסתדר בכוחות עצמו, למה שיעלה למדינה ששונה לחלוטין בכל הדברים האלו ויהיה גר בארץ אחרת.
ברור שיש מחיר לכל דברים אלו, ובפרט על חינוך ילדיו ומסורתו.

מסגנון הדברים נראה שכוונתך בדברים אלו על זמנינו זה והטענות בהמשך מתייחסות להבנה זו, אם טעיתי תתקן אותי.
2-

והלא בבית שני שהיתה קהילה מבוססת בבבל, עלו בעיקר פסולי יוחסין.

ונענשו על זה כמבואר יומא ט:
3-

ור' יהודה סבר שהעולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

א. לא קיי"ל כוותיה. ב. דין זה שייך כמובן רק בבבל אשר עליה נאמרה הנבואה.
4-

ואף בכל הדורות כמעט לא עלו לארץ מלבד כמה זקנים או אנשים שסבלו מרדיפות בארצם ולא היה להם לאן ללכת. והיינו משום שיש מחיר הנ"ל.
ואף לצאת מא"י בשביל טעמים אלו מותר, כ"ש שלא לעלות אליה.
ויש להוסיף שמצב הישיבות בארץ עד לאחר השואה היה כשלון, ומי שרצה ללמוד נסע לאירופה. וידועים דברי הרידב"ז שלא הצליח למצוא א' בירושלים שידע איך ללמוד.

רישא סתרא לסיפא! אם מצב הישיבות והלימוד היה כמבואר בסוף דבריך [ויש להוסיף לזה מצב הפרנסה וכו' וכו'], מה הדמיון לזמנינו אשר המצב הפוך לגמרי שרבים מאוד הרוצים ללמוד נוסעים מחו"ל לא"י, ולהיפך אין אפי' אחד???

1- רוב הדורות מזמן אביי ורבא ואילך עד לפני כחמישים שנה, היה סכנת נפשות לגור בארץ מכמה וכמה סיבות, וכן בדרך כלל לא היתה פרנסה, וגם לא היו מצויות ישיבות אכותיות בהרבה מאד מאותו זמן. כיון שכך פשוט שבכה"ג מותר לצאת מא"י כ"ש שאין צריך לעלות.
היו זמנים שהיישוב היה יותר יציב, ולא היתה סכנה והיתה פרנסה והיו ישיבות, ועל זמנים אלו כתבתי כמה טעמים לא לעלות.
2- עי' שם שר' יוחנן דחה דעת ר"ל. חוץ מזה יש מעשה רב מכל אמוראי בבל וכל הדורות לאחריהם שלא עלו דע"כ לא סברו כן, ואנן תלמידיהו ובתריהו אזלינן.
3- דברי ר' יהודה נפסקו להלכה ברמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"ב. ועי' בכתובות קיא. שרש"י פירש שיש איסור לצאת מבבל ששם מצויות הישיבות, וטעם זה היה שייך לגבי אירופה עד השואה. ועי' בלחם משנה שם.
4- דבריי אלו אמורים על הזמנים שלא היו ישיבות איכותיות בא"י.

[א' זעירא]

ראה שו"ת רשב"ש סוף סימן א'.

[דרומי]

בהקשר לנושא האשכול:

יודעני ביהודי חסיד ויר"ש מרבים הגר בחו"ל ומקפיד מאוד על מאכלו וכו'. הוא בעצמו שוחט, ואוכל רק משחיטתו וכן על זה הדרך.

יהודי זה היה צריך לבוא לארץ לשבוע ימים, וחשש מאוד מפני ענינים של תרומות ומעשרות וכו', ועל כן הביא עמו מצות ושימורי טונה מחו"ל וזה היה כל מאכלו. אם אני לא טועה, הדבר היחיד שהוא הסכים לאכול בנוסף - מתוצרת הארץ - היה ביצים.

[א' זעירא]

כל כך חבל. רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, והנה חסיד זה מבקש להמעיט לו תורה ומצוות שמא יכשל.
והשווה ליהודי החסיד וירא השמים מרבים שנתאווה להכנס לארץ כדי לקיים את מצוותיה, בסוטה יד ע"א.

[יושב ירושלים]

1- רוב הדורות מזמן אביי ורבא ואילך עד לפני כחמישים שנה, היה סכנת נפשות לגור בארץ מכמה וכמה סיבות, וכן בדרך כלל לא היתה פרנסה, וגם לא היו מצויות ישיבות אכותיות בהרבה מאד מאותו זמן. כיון שכך פשוט שבכה"ג מותר לצאת מא"י כ"ש שאין צריך לעלות.
היו זמנים שהיישוב היה יותר יציב, ולא היתה סכנה והיתה פרנסה והיו ישיבות, ועל זמנים אלו כתבתי כמה טעמים לא לעלות.

לפי מיטב ידיעתי לא היה שום תקופה שהמצב מתקרב בכלל למצב היום. אשמח אם תפרט יותר.

2- עי' שם שר' יוחנן דחה דעת ר"ל. חוץ מזה יש מעשה רב מכל אמוראי בבל וכל הדורות לאחריהם שלא עלו דע"כ לא סברו כן, ואנן תלמידיהו ובתריהו אזלינן.

אני כתבתי שאין להביא ראיה מהם שאין בזה עוון, שהרי מבואר בגמ' שלר"ל נענשו על זה, ור"י פליג על מה שאמר ר"ל שאם היו עולים לא היה נחרב בית שני וריו"ח ס"ל דבלא"ה היה נחרב, אבל אינו מבואר בשום מקום דפליג על זה שלא עשו כהוגן, והרי הרבה מקראות מפורשים קובלים על זה שלא עלו, אלא שבאמת גם אין להוכיח משם איפכא, דוודאי דשעת פקידה שאני [ואף דזמנינו הוא גם זמן פקידה, לא רציתי להכנס לדון מבחינה זו אשר תעורר כמה דובים מרבצם], ולכן גם אין שום ראיה מכל אמוראי בבל לעניין זה, אלא שהם לא עלו מהסיבות האמורות לעיל.

3- דברי ר' יהודה נפסקו להלכה ברמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"ב. ועי' בכתובות קיא. שרש"י פירש שיש איסור לצאת מבבל ששם מצויות הישיבות, וטעם זה היה שייך לגבי אירופה עד השואה. ועי' בלחם משנה שם.

כת"ר בלבל בין ההלכה ש'אסור לצאת מבבל לשאר ארצות' אשר אינה שנויה במחלוקת כלל, ולכן גם נפסקה בר"מ הנ"ל וטעמה הוא כמבו' ברש"י הנ"ל, ואכן לפי"ז בזמנם היה אסור לצאת מאירופה לאמריקה וכדו', לבין דעת רב יהודה ש'אסור לצאת מבבל לארץ ישראל' אשר מבו' בגמ' שנחלקו עליו, וכן מוכח מכל האמוראים שעלו, ולכן לא פסקו כוותיה, וטעמו מפורש בגמ' מפני שעובר בעשה ד'בבלה יובאו וכו' עד יום פקדי..'

4- דבריי אלו אמורים על הזמנים שלא היו ישיבות איכותיות בא"י.

ולמעשה, בזמנינו??

[יבנה]

1- רוב הדורות מזמן אביי ורבא ואילך עד לפני כחמישים שנה, היה סכנת נפשות לגור בארץ מכמה וכמה סיבות, וכן בדרך כלל לא היתה פרנסה, וגם לא היו מצויות ישיבות אכותיות בהרבה מאד מאותו זמן. כיון שכך פשוט שבכה"ג מותר לצאת מא"י כ"ש שאין צריך לעלות.
היו זמנים שהיישוב היה יותר יציב, ולא היתה סכנה והיתה פרנסה והיו ישיבות, ועל זמנים אלו כתבתי כמה טעמים לא לעלות.

לפי מיטב ידיעתי לא היה שום תקופה שהמצב מתקרב בכלל למצב היום. אשמח אם תפרט יותר.

2- עי' שם שר' יוחנן דחה דעת ר"ל. חוץ מזה יש מעשה רב מכל אמוראי בבל וכל הדורות לאחריהם שלא עלו דע"כ לא סברו כן, ואנן תלמידיהו ובתריהו אזלינן.

אני כתבתי שאין להביא ראיה מהם שאין בזה עוון, שהרי מבואר בגמ' שלר"ל נענשו על זה, ור"י פליג על מה שאמר ר"ל שאם היו עולים לא היה נחרב בית שני וריו"ח ס"ל דבלא"ה היה נחרב, אבל אינו מבואר בשום מקום דפליג על זה שלא עשו כהוגן, והרי הרבה מקראות מפורשים קובלים על זה שלא עלו, אלא שבאמת גם אין להוכיח משם איפכא, דוודאי דשעת פקידה שאני [ואף דזמנינו הוא גם זמן פקידה, לא רציתי להכנס לדון מבחינה זו אשר תעורר כמה דובים מרבצם], ולכן גם אין שום ראיה מכל אמוראי בבל לעניין זה, אלא שהם לא עלו מהסיבות האמורות לעיל.

3- דברי ר' יהודה נפסקו להלכה ברמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"ב. ועי' בכתובות קיא. שרש"י פירש שיש איסור לצאת מבבל ששם מצויות הישיבות, וטעם זה היה שייך לגבי אירופה עד השואה. ועי' בלחם משנה שם.

כת"ר בלבל בין ההלכה ש'אסור לצאת מבבל לשאר ארצות' אשר אינה שנויה במחלוקת כלל, ולכן גם נפסקה בר"מ הנ"ל וטעמה הוא כמבו' ברש"י הנ"ל, ואכן לפי"ז בזמנם היה אסור לצאת מאירופה לאמריקה וכדו', לבין דעת רב יהודה ש'אסור לצאת מבבל לארץ ישראל' אשר מבו' בגמ' שנחלקו עליו, וכן מוכח מכל האמוראים שעלו, ולכן לא פסקו כוותיה, וטעמו מפורש בגמ' מפני שעובר בעשה ד'בבלה יובאו וכו' עד יום פקדי..'

4- דבריי אלו אמורים על הזמנים שלא היו ישיבות איכותיות בא"י.

ולמעשה, בזמנינו??

1. בימי בית שני מתקופת החשמונאים עד קרוב לחורבן הבית, ומזמן רשב"ג עד זמן אביי ורבא, ולאחר גירוש ספרד במשך תקופה מסויימת. בזמנים אלו היה היישוב פחות או יותר מבוסס ביחס לאותם זמנים והיה אפשר להתפרנס וגם היו ישיבות מבוססות.
2. הגמ' שם מביא שר"ל אמר לרבב"ח שבני בבל עשו שלא כהוגן במה שלא עלו שמחמתם לא שרתה השכינה בבית שני, ולא אמר שום טעם נוסף לכך שלא עשו כהוגן [כגון שביטלו מצוות יישוב הארץ]. וע"ז א"ר יוחנן שדבריו אינם נכונים שגם אם היו עולים לא היה שורה השכינה בבית שני מאחר שנבנה ע"י הפרסים שאינם מבני שם. נמצא לזה שאין שום טענה על בני בבל, ואף לר"ל אין החסרון מצד יישוב הארץ.
איני מבין איך דחית ראייתי מאמוראי בבל וכל הדורות לאחריהם שלא עלו, והרי לא היו בימי פקידה של עזרא.
3. כסף משנה הלכות מלכים פרק ה הלכה יב
"כשם שאסור וכו'. שם (דף קי"א) אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות ולעיל מהא (דף ק"י:) אמרינן דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם ורבינו כתב המימרא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ואף א"י בכלל ומשמע התם בגמרא דאמוראי בתראי נמי הכי ס"ל:"
הטענה מכל האמוראים שעלו אינו מדויק, לפי הידוע לי רק מיעוט קטן עלה והיו יחידים שחלקו על ר' יהודה, אך רוב רובם של אמוראי בבל ואנשי בבל נשארו במקומם בהתאם לשיטת ר' יהודה.
4. בזמנינו יש ישיבות איכותיות בא"י, אבל עדיין יש את הטעמים שכתבתי בתחלת דבריי.

[יבנה]

כל כך חבל. רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, והנה חסיד זה מבקש להמעיט לו תורה ומצוות שמא יכשל.
והשווה ליהודי החסיד וירא השמים מרבים שנתאווה להכנס לארץ כדי לקיים את מצוותיה, בסוטה יד ע"א.

למה שהוא יוריד מהרמה הכשרותית שלו דוקא בא"י שיש יותר חששות?
בסוטה יד. מדובר על משה רבינו שודאי היה בקי בהלכות א"י ולא היה חשש למכשול, משא"כ באותו חסיד שרק הגיע לשבוע ולא היה בקי ורגיל בהלכות אלו, יש מקום לחוש למכשול. אגב גם בא"י יש כמה וכמה חוגים שמקפידים לאכול רק ממה שמכינים בעצמם, כגון ירושלמים ובריסקרים וחזו"א.

[עקביה]

3- דברי ר' יהודה נפסקו להלכה ברמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"ב. ועי' בכתובות קיא. שרש"י פירש שיש איסור לצאת מבבל ששם מצויות הישיבות, וטעם זה היה שייך לגבי אירופה עד השואה. ועי' בלחם משנה שם.

3. כסף משנה הלכות מלכים פרק ה הלכה יב
"כשם שאסור וכו'. שם (דף קי"א) אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות ולעיל מהא (דף ק"י:) אמרינן דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם ורבינו כתב המימרא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ואף א"י בכלל ומשמע התם בגמרא דאמוראי בתראי נמי הכי ס"ל:"

כבוד הרב יבנה, 'תרתי לא תעביד'.
דברי הרמב"ם ["כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו"] הם, כפי שכתב הכס"מ, הלחמה של שתי מימרות.
האחת, של רב יהודה בשם עצמו: "כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר, בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". (כתובות קי:).
והשניה, של רב יהודה בשם שמואל: "כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות". (שם קיא.).
הרמב"ם פסק את המימרא השניה, ונתן לה כטעם, את טעמו של ר"י לדברי עצמו במימרא הראשונה.
כעת נחזי אנן, דברי המימרא השניה לכאורה ברור מללו שאיסור היציאה מבבל אינו כולל יציאה לא"י. שאם לא כן לא היה לו לומר אלא 'כך אסור לצאת מבבל' ותו לא, או לכל היותר 'כך אסור לצאת מבבל לחוצה לה', אבל הלשון 'לשאר ארצות' כמעט מפורש שבא להוציא את א"י מאיסור זה. ופשוט שכך יש לפרש בדעת רש"י, שכל האיסור לצאת מבבל אינו אלא "לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד", ואינו איסור מהותי מפני חובת ישיבה בבבל, ולכן אין איסור זה עומד, ומעולם לא נתקן, בפני מ"ע של ישוב א"י.
אבל בשיטת הרמב"ם קשה לומר כן. היות והרמב"ם לא למד כרש"י, אלא הביא כטעם לאיסור המימרא השניה את דברי ר"י בטעם האיסור לצאת מבבל לא"י, נשמע שהוא כן סבר שהאיסור שבמימרא השניה כולל את א"י (אא"כ נאמר שלא הביא את לשון הכתוב אלא כסימנא בעלמא), וכך הבין הכס"מ. וצע"ג.

עכ"פ לשיטת הרמב"ם איסור זה הוא איסור מהותי. כלומר יש חובה להיות בבבל ולא לצאת ממנה. אין זה משנה מה מצב הישיבות, ואין לדמות לבבל של פעם את אירופה שלאחר מכן. שכן על אירופה לא נאמר "אירופה יובאו ושמה יהיו" ועל בבל כן.
רק לשיטת רש"י יש אולי לדמות את אירופה לבבל, אך לשיטתו מעולם לא כלל איסור זה עליה לא"י.

נ.ב. מש"כ הכס"מ דאמוראי בתראי נמי הכי ס"ל, כמדומני שלא מצאנו שום אמורא הסובר מפורשות שיש איסור לעלות מבבל לא"י (מלבד רב יהודה), ומה שמצאנו הוא אמוראים הסוברים שאסור לצאת מבבל, כמפורש שם בהמשך הגמ'.

[עקביה]

עוד יש לעיין במימרא זו: "כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות" (כתובות קיא.).
הרי לא מצאנו איסור יציאה מא"י לבבל דווקא. האיסור הוא לצאת מא"י לחו"ל, ובבל בכלל חו"ל.
א"כ מדוע לא אמר רב יהודה אמר שמואל "כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות"?
כנראה דבריו מיוסדים על ההנחה ששלוש מדרגות הן: 1. א"י. ממנה אסור לצאת אפילו לבבל. 2. בבל. ממנה אסור לצאת לשאר ארצות, אבל מצוה לעלות ממנה לא"י. 3. שאר ארצות.
ולכן אמר שאף שבבל פחותה מא"י, שכן אסור לצאת אליה מא"י, מ"מ מעלה יש בה, שאסור לצאת ממנה לשאר ארצות.

ובדרך אגב, מכך שהשווה רב יהודה אמר שמואל בין שני האיסורים, אפשר ללמוד (לא כהכרח, אלא כמשמעות מסתברת):
א. כשם שהאיסור לצאת מבבל אינו כולל יציאה קצרה ממנה (ודאי כך לפי רש"י, שאין האיסור אלא מפני ששם מקום הישיבות), כך האיסור לצאת מא"י אינו כולל יציאה קצרה.
ב. איסורים אלה נוהגים בו זמנית. דהיינו בזמן שנוהג האיסור לצאת מבבל לשאר ארצות, נוהג האיסור לצאת מא"י לחו"ל, ודלא כויואל משה הטוען שאין איסור יציאה מא"י אלא בזמן שביהמ"ק קיים.

[אבא יודן]

עיין באנצקלופדיה לעניני ארץ ישראל ויואל משה במאמר ישוב ארץ ישראל אוסף גדול בענין

[עקביה]

עיין באנצקלופדיה לעניני ארץ ישראל ויואל משה במאמר ישוב ארץ ישראל אוסף גדול בענין

ידוע לי. הוא טוען שבזמן הזה אין מצוות ישוב א"י. לדעתו אין איסור יציאה מא"י לחו"ל בזה"ז, לא רק לטיול, אלא אף עקירת דירה. הוא מתעלם מדברי הראשונים הסותרים את דבריו.

[אבא יודן]

עיין באנצקלופדיה לעניני ארץ ישראל ויואל משה במאמר ישוב ארץ ישראל אוסף גדול בענין

ידוע לי. הוא טוען שבזמן הזה אין מצוות ישוב א"י. לדעתו אין איסור יציאה מא"י לחו"ל בזה"ז, לא רק לטיול, אלא אף עקירת דירה. הוא מתעלם מדברי הראשונים הסותרים את דבריו.

לא דברתי על דעתו שם הוא לקט מהרבה ספרים על השאלה זו.
ואגב דעתו לא כפי מה שהבאת הוא כתב שיש מצוה כהיום
ואי"ה אביא העתקות מדבריו

[יבנה]

3- דברי ר' יהודה נפסקו להלכה ברמב"ם הל' מלכים פ"ה הי"ב. ועי' בכתובות קיא. שרש"י פירש שיש איסור לצאת מבבל ששם מצויות הישיבות, וטעם זה היה שייך לגבי אירופה עד השואה. ועי' בלחם משנה שם.

3. כסף משנה הלכות מלכים פרק ה הלכה יב
"כשם שאסור וכו'. שם (דף קי"א) אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות ולעיל מהא (דף ק"י:) אמרינן דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם ורבינו כתב המימרא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ואף א"י בכלל ומשמע התם בגמרא דאמוראי בתראי נמי הכי ס"ל:"

כבוד הרב יבנה, 'תרתי לא תעביד'.
דברי הרמב"ם ["כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו"] הם, כפי שכתב הכס"מ, הלחמה של שתי מימרות.
האחת, של רב יהודה בשם עצמו: "כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר, בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". (כתובות קי:).
והשניה, של רב יהודה בשם שמואל: "כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות". (שם קיא.).
הרמב"ם פסק את המימרא השניה, ונתן לה כטעם, את טעמו של ר"י לדברי עצמו במימרא הראשונה.
כעת נחזי אנן, דברי המימרא השניה לכאורה ברור מללו שאיסור היציאה מבבל אינו כולל יציאה לא"י. שאם לא כן לא היה לו לומר אלא 'כך אסור לצאת מבבל' ותו לא, או לכל היותר 'כך אסור לצאת מבבל לחוצה לה', אבל הלשון 'לשאר ארצות' כמעט מפורש שבא להוציא את א"י מאיסור זה. ופשוט שכך יש לפרש בדעת רש"י, שכל האיסור לצאת מבבל אינו אלא "לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד", ואינו איסור מהותי מפני חובת ישיבה בבבל, ולכן אין איסור זה עומד, ומעולם לא נתקן, בפני מ"ע של ישוב א"י.
אבל בשיטת הרמב"ם קשה לומר כן. היות והרמב"ם לא למד כרש"י, אלא הביא כטעם לאיסור המימרא השניה את דברי ר"י בטעם האיסור לצאת מבבל לא"י, נשמע שהוא כן סבר שהאיסור שבמימרא השניה כולל את א"י (אא"כ נאמר שלא הביא את לשון הכתוב אלא כסימנא בעלמא), וכך הבין הכס"מ. וצע"ג.

עכ"פ לשיטת הרמב"ם איסור זה הוא איסור מהותי. כלומר יש חובה להיות בבבל ולא לצאת ממנה. אין זה משנה מה מצב הישיבות, ואין לדמות לבבל של פעם את אירופה שלאחר מכן. שכן על אירופה לא נאמר "אירופה יובאו ושמה יהיו" ועל בבל כן.
רק לשיטת רש"י יש אולי לדמות את אירופה לבבל, אך לשיטתו מעולם לא כלל איסור זה עליה לא"י.

נ.ב. מש"כ הכס"מ דאמוראי בתראי נמי הכי ס"ל, כמדומני שלא מצאנו שום אמורא הסובר מפורשות שיש איסור לעלות מבבל לא"י (מלבד רב יהודה), ומה שמצאנו הוא אמוראים הסוברים שאסור לצאת מבבל, כמפורש שם בהמשך הגמ'.

הרי נחלקו כאן רב יהודה הרב עם תלמידו ר' זירא, וקי"ל שקודם אביי ורבא הלכה כהרב. א"כ ודאי שהלכה כרב יהודה. ובפרט בזה שיש מעשה רב מכל אמוראי ואנשי בבל שלא עלו מבבל לא"י. וממה שהוצרך ר"ז להתחמק ולברוח לא"י ג"כ רואים שזה לא היה נחשב כשיטה מקובלת.
ברור א"כ שיש לפסוק כרב יהודה שיש איסור לעלות מבבל לא"י ואף כוונת הרמב"ם לכך וכנ"ל.

מה שטענת שיש בזה ביטול מצוות ישוב א"י, חפשתי ברמב"ם ולא מצאתי כזה מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן.

תוס' הקשו איך למד רב יהודה איסור עשה מפסוק שנאמר בחורבן בית ראשון לזמנו. ותרצו שהכוונה לזמן הגלות וה"ה לאחר גלות בית שני.
עוד יתכן לתרץ שדברי רב יהודה הם אסמכתא, ועיקר הכוונה הוא שיש חיוב דרבנן לגור במקום יישוב החכמים ורוב ישראל ולא לפרוש מהם, ובאותו זמן זה היה בבל. וכבר ראינו מצב הדת אצל אלו שפרשו מהם לגור במקומות רחוקות. וזה טעם מימרא דר' יהודה בשם שמואל, אך י"ל שזה גם טעם מימרא של רב יהודה עצמו. ובזה יובן מה שהלחים הרמב"ם ב' המימרות.
ועכ"פ ע"כ ממימרא שבשם שמואל שיש איסור דרבנן לצאת ממקום תורה למקומות אחרות, וזה שייך גם באירופה.

ועי' במאירי שבסמוך שתלאו ג"כ במקום תורה ומשמע שאף מעלת א"י אינו מצד קדושתה ומצוותיה, אלא מפני ת"ח ואנשים כשרים הגרים בתוכה. [וכידוע המאירי נמשך אחרי הרמב"ם.]
"וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כארץ ישראל וכמו שאמרו כל הדר בבבל כאלו דר בארץ ישראל שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר י"י קורא וסתם ארץ ישראל חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה ועל זו אמרו אפילו שפחה שבארץ ישראל מובטחת לה שהיא בת העולם הבא ועל דרך מה שייעד הנביא באמרו וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי:"
ובהפלאה שבסמוך נמי הבין טעם רב יהודה קמא כאופן ב' שכתבתי.
הפלאה שם:
"בגמ' ורב יהודה כתיב קרא אחרינא וכו'. לכאורה משמע מדמייתי קרא קמא בבלה יבאו ושמה יהיו, דהטעם הוא משום מעלת בבל שהוא מקום תורה ומקום השראת שכינה כדאיתא בסוף מגילה בבי כנישתא דשף ויתיב וכו'. והא דנקט כל העולה מבבל לא"י לרבותא נקט וכ"ש שלא לצאת לשאר הארצות וכדאמר רב יהודה אמר שמואל לקמן דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות. ואף על גב דאמר לקמן דאסור לצאת מא"י לבבל, היינו אותו הנולד שם דאין לו להניח קדושת הארץ אבל הנולד בבבל אין להניח קדושת התורה וקדושת השכינה ששורה שם. ובזה א"ש דודאי לא פליג רב יהודה אסתמא דמתני' דקתני הכל מעלין לא"י ומפרש דהיינו משאר ארצות חוץ מבבל וכדפירש"י בריש גיטין [ב א] המביא גט ממדינת הים דהיינו לבר מבבל אף על גב דנקט ממדינת הים סתמא, והיינו דיליף מקרא דכתיב בכלי שרת ושמה יהיו דלא הול"ל אלא בבלה יובאו וביום פקדי אותם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה, אלמא דקפיד קרא שיהיו שם בבבל דוקא ולא בשאר ארצות, והיינו לפי שכבוד השכינה והתורה שם, ומזה יליף דמאי דקאמר השבעתי אתכם היינו מטעם שלא להניח הקדושה ששורה בבבל משא"כ משאר ארצות."
ומשעברו ישראל וחכמיה מבבל לאירופה גלו שכינה ותורה עמהם.

[עקביה]

1. הרי נחלקו כאן רב יהודה הרב עם תלמידו ר' זירא, וקי"ל שקודם אביי ורבא הלכה כהרב. א"כ ודאי שהלכה כרב יהודה. ובפרט בזה שיש מעשה רב מכל אמוראי ואנשי בבל שלא עלו מבבל לא"י.
2. וממה שהוצרך ר"ז להתחמק ולברוח לא"י ג"כ רואים שזה לא היה נחשב כשיטה מקובלת.
3. ברור א"כ שיש לפסוק כרב יהודה שיש איסור לעלות מבבל לא"י ואף כוונת הרמב"ם לכך וכנ"ל.

4. מה שטענת שיש בזה ביטול מצוות ישוב א"י, חפשתי ברמב"ם ולא מצאתי כזה מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן.

5. תוס' הקשו איך למד רב יהודה איסור עשה מפסוק שנאמר בחורבן בית ראשון לזמנו. ותרצו שהכוונה לזמן הגלות וה"ה לאחר גלות בית שני.
6. עוד יתכן לתרץ שדברי רב יהודה הם אסמכתא, ועיקר הכוונה הוא שיש חיוב דרבנן לגור במקום יישוב החכמים ורוב ישראל ולא לפרוש מהם, ובאותו זמן זה היה בבל. וכבר ראינו מצב הדת אצל אלו שפרשו מהם לגור במקומות רחוקות. וזה טעם מימרא דר' יהודה בשם שמואל, אך י"ל שזה גם טעם מימרא של רב יהודה עצמו. ובזה יובן מה שהלחים הרמב"ם ב' המימרות.
7. ועכ"פ ע"כ ממימרא שבשם שמואל שיש איסור דרבנן לצאת ממקום תורה למקומות אחרות, וזה שייך גם באירופה.

8. ועי' במאירי שבסמוך שתלאו ג"כ במקום תורה ומשמע שאף מעלת א"י אינו מצד קדושתה ומצוותיה, אלא מפני ת"ח ואנשים כשרים הגרים בתוכה. [וכידוע המאירי נמשך אחרי הרמב"ם.]
"וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כארץ ישראל וכמו שאמרו כל הדר בבבל כאלו דר בארץ ישראל שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חוצה לארץ אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר י"י קורא וסתם ארץ ישראל חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה ועל זו אמרו אפילו שפחה שבארץ ישראל מובטחת לה שהיא בת העולם הבא ועל דרך מה שייעד הנביא באמרו וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי:"
9. ובהפלאה שבסמוך נמי הבין טעם רב יהודה קמא כאופן ב' שכתבתי.
הפלאה שם:
"בגמ' ורב יהודה כתיב קרא אחרינא וכו'. לכאורה משמע מדמייתי קרא קמא בבלה יבאו ושמה יהיו, דהטעם הוא משום מעלת בבל שהוא מקום תורה ומקום השראת שכינה כדאיתא בסוף מגילה בבי כנישתא דשף ויתיב וכו'. והא דנקט כל העולה מבבל לא"י לרבותא נקט וכ"ש שלא לצאת לשאר הארצות וכדאמר רב יהודה אמר שמואל לקמן דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות. ואף על גב דאמר לקמן דאסור לצאת מא"י לבבל, היינו אותו הנולד שם דאין לו להניח קדושת הארץ אבל הנולד בבבל אין להניח קדושת התורה וקדושת השכינה ששורה שם. ובזה א"ש דודאי לא פליג רב יהודה אסתמא דמתני' דקתני הכל מעלין לא"י ומפרש דהיינו משאר ארצות חוץ מבבל וכדפירש"י בריש גיטין [ב א] המביא גט ממדינת הים דהיינו לבר מבבל אף על גב דנקט ממדינת הים סתמא, והיינו דיליף מקרא דכתיב בכלי שרת ושמה יהיו דלא הול"ל אלא בבלה יובאו וביום פקדי אותם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה, אלמא דקפיד קרא שיהיו שם בבבל דוקא ולא בשאר ארצות, והיינו לפי שכבוד השכינה והתורה שם, ומזה יליף דמאי דקאמר השבעתי אתכם היינו מטעם שלא להניח הקדושה ששורה בבבל משא"כ משאר ארצות."
10. ומשעברו ישראל וחכמיה מבבל לאירופה גלו שכינה ותורה עמהם.

1. מעשה רב מאלה שלא עלו לא"י א"א להביא. זה כמו הילד השובב שטוען שהוא יכול להביא מאה עדים שלא ראו אותו שובר את החלון...
היו להם סיבות טובות לא לעלות. החיים בא"י היו אז הרבה יותר קשים מאשר בבבל. ובכל זאת הרבה כן עלו, ומאלה אפשר להוכיח שמעולם לא פסקו הלכה כרב יהודה. כדוגמה קטנטנה אביא את הגמ' בכתובות (עה.): אמר אביי, וחד מינייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא, וחד מינן כי סליק להתם - עדיף כתרי מינייהו, דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא, לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, כי סליק להתם, קרי לן בבלאי טפשאי. נראה שהן אביי והן רבא לא ראו בעליה מבבל לא"י בעיה כלשהי.
2. ר"י היה רבו של ר"ז, וראה רש"י (שבת מא.): משתמיט - היה ירא ליראות לו, משום דהוה בעי ר' זירא למיסק לארעא דישראל, ורב יהודה לא סבירא ליה, וירא פן יגזור עליו מלילך.
3. ברור להפך, וכוונת הרמב"ם צ"ע.
4. אפילו דרבנן לא מצאת? אתמהה! מה עם זה: רמב"ם מלכים ה יב: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל.
5. ובכן?
6. א"א לומר כן. הרי הגמ' אומרת שר"ז סבר שפסוק זה בכלי שרת כתיב, ואין ללמוד ממנו איסור, ואומרת שרב יהודה למד את האיסור מ'השבעתי' שבשה"ש. א"כ האיסור הזה הוא איסור יציאה מהגלות, שזה עניינה של השבועה ההיא לפי הבנת חז"ל, לא מוזכר בשה"ש בבל. וראה פנ"י שם המבאר באר היטב מה בכל זאת מקומו של הפסוק 'בבלה יובאו' באיסור זה לפי רב יהודה.
7. כבר הסברתי לעיל שאיסור זה אינו כולל עליה לא"י.
8. המאירי מדבר על מימרא דשמואל, לא על מימרא דרב יהודה בשם עצמו.
9. דברי ההפלאה נפלאו ממני מתחילתם ועד סופם. וראה סעיף 6. והפנ"י המוזכר שם מסביר גם כיצד רב יהודה אינו חולק על המשנה.
10. תורה ודאי. שכינה, כדרך שהיה בבי כנישתא דשף ויתיב, איני יודע, ואיך שיהיה אין לזה נפק"מ לעליה לא"י.

[עקביה]

דברי ההפלאה נפלאו ממני מתחילתם ועד סופם.

אסביר יותר,
ההפלאה כותב: לכאורה משמע מדמייתי קרא קמא בבלה יבאו ושמה יהיו, דהטעם הוא משום מעלת בבל שהוא מקום תורה ומקום השראת שכינה כדאיתא בסוף מגילה בבי כנישתא דשף ויתיב וכו'.
ולא זכיתי להבין כיצד מכך שמביא את הפסוק 'בבלה יובאו ושמה יהיו' משמע שהוא משום מעלת בבל. אם משום מעלת בבל איזה צורך יש בפסוק (זה ודאי אין לומר שהנביא עצמו דיבר משום מעלת בבל, כמבואר למעיין בנביא, ירמיהו כז כב)? הרי מכך שהביא פסוק נראה שהבין רב יהודה שיש כאן ציווי מצד עונש הגלות.

ואף על גב דאמר לקמן דאסור לצאת מא"י לבבל, היינו אותו הנולד שם דאין לו להניח קדושת הארץ אבל הנולד בבבל אין להניח קדושת התורה וקדושת השכינה ששורה שם.
וכי לא ידעו חכמים להכריע הי מינייהו עדיף, קדושת הארץ או קדושת התורה והשכינה, והניחו בשב ואל תעשה?

ומזה יליף דמאי דקאמר השבעתי אתכם היינו מטעם שלא להניח הקדושה ששורה בבבל משא"כ משאר ארצות.
כלפי לייא. הרי בקרא ד'השבעתי אתכם' לא נזכר כלל שלא להניח הקדושה שבבבל, רק שלא להעיר את האהבה עד שתחפץ - דהיינו לשאת את עונש הגלות ולא לפעול לסיומו. א"כ ודאי אין זה מצד מעלת בבל.

[עושה חדשות]

רש"י שמואל א, כו-יט: לך עבוד אלהים אחרים - היוצא מא"י לחוץ לארץ בזמן הבית כאלו עובד ע"ג וי"ת איזיל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:

המילים המודגשות זה הוספה של רש"י? מוסכם כך על שא"ר? או אולי בכלל הוספה צנזורית וכד'?

[אוצר החכמה]

נראה ברור שזה צנזורה כמו כל הדברים האלה. לא ברור למה הצנזור בער לו להוסיף את זה .
בדפוס וניציה איננו.

[מאיר סובל]

קרא קצת על אייך נראתה הארץ, איזו שממה, עוני, מחלות. ותבין הכל.

נראה שזה הטעם האמיתי והפשוט.
אף זכורני באחד מהאחרונים המפורסמים ביותר שפסק להלכה בספרו [מסתמא מצוי באוצר ואיני זוכרו ולא יודע איך לחפשו] שמי שאין לו מעמד כלכלי שלא יעלה לארץ ישראל, כי לא יחדל פשע אם יעלה ובניו יראו חרפת רעב.

[תבונה1]

בעיקר השאלה עמד על זה האבני נזר בקונטרס ישוב ארץ ישראל וכתב שעיקר מצוות ישוב ארץ ישראל כוללת שפרנסתו של האדם תהיה מתוך הארץ וכל זמן שהפרנסה היא מחוץ לארץ אין זה עיקר המצוה, [וידועים דברי החתם סופר בסוכה על אתרוג הכושי] והסברא מובנת.

[קו ירוק]

עפר אני, ובודאי תחת כפות רגלי האב"נ.
אבל דבריו הם חידוש גדול. ולא צריך לזה, אלא בלא"ה מי שאין פרנסתו מצויה ולא יוכל להתקיים בה, או לא יוכל ללמוד תורה בה או חינוך ילדיו, לא מחויב בזה.
ומסתמא זו כוונת הגרעק"א בשם מהריק"ש ביו"ד סי' שס"ט שמליץ על המנהג מדוע לא עולים הכהנים לא"י.

[דרומי]

התייחסות לענין זה בקובץ המצורף - הכולל הרבה תשובות והדרכות בענינים אלו של ארץ ישראל - עמ' 30

[עושה חדשות]

האם מישהו יכול להעלות כאן -
תא שמע, כנסת מחקרים, אשכנז, 254-260, יחסם של קדמוני אשכנז לערך העליה לארץ ישראל.
הוא מביא שם דברים חריפים נגד העלייה לאר"י מתוך כת"י בשם מישהו מחסידי אשכנז.
אגב, יש גם בתוספות השלם עה"ת פרשת יתרו, דברים מאד דומים אך לא זהים לגמרי.
וכן את המאמר המצויין שם בהערה 5 (אם הוא בעברית).

[זאב ערבות]

האם מישהו יכול להעלות כאן -
תא שמע, כנסת מחקרים, אשכנז, 254-260, יחסם של קדמוני אשכנז לערך העליה לארץ ישראל.
הוא מביא שם דברים חריפים נגד העלייה לאר"י מתוך כת"י בשם מישהו מחסידי אשכנז.
אגב, יש גם בתוספות השלם עה"ת פרשת יתרו, דברים מאד דומים אך לא זהים לגמרי.
וכן את המאמר המצויין שם בהערה 5 (אם הוא בעברית).

מצורף בקובץ. את מאמרו של אידל אין

[איש-אחד]

עד שאתה שואל למה לא עולים, אשאל למה יעלו.
אחד שכל משפחתו וקהילתו מחו"ל יש לו פרנסה ויודע לשון המדינה ותרבותו ויודע איך להסתדר בכוחות עצמו, למה שיעלה למדינה ששונה לחלוטין בכל הדברים האלו ויהיה גר בארץ אחרת.
ברור שיש מחיר לכל דברים אלו, ובפרט על חינוך ילדיו ומסורתו.
והלא בבית שני שהיתה קהילה מבוססת בבבל, עלו בעיקר פסולי יוחסין. ור' יהודה סבר שהעולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. ואף בכל הדורות כמעט לא עלו לארץ מלבד כמה זקנים או אנשים שסבלו מרדיפות בארצם ולא היה להם לאן ללכת. והיינו משום שיש מחיר הנ"ל.
ואף לצאת מא"י בשביל טעמים אלו מותר, כ"ש שלא לעלות אליה.
ויש להוסיף שמצב הישיבות בארץ עד לאחר השואה היה כשלון, ומי שרצה ללמוד נסע לאירופה. וידועים דברי הרידב"ז שלא הצליח למצוא א' בירושלים שידע איך ללמוד.

אכן.
ולכן לא פלא לראות שאחד הגורמים המרכזיים להתעוררות גלי העליה באמצע שנות הת"ק, ובתוכם תלמידי הבעש"ט והגר"א, היתה העניות והגזרות נגד יהודים באירופה, מה שהביא אנשים לחשוב שאולי בא"י ימצאו את מזלם, בפרט שהם כבר לא היחידים שעולים אלא עוד רבים (יחסית) עמם.

[עושה חדשות]

בדרך אגב, ידיעה נפלאה -

פני יהושע מסכת כתובות דף קיא עמוד א
אמר ר"א כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כו'. נראה דהיינו דווקא במי שדר בה לשם מצות ישיבת ארץ ישראל שהיא מקום קדושה וכדי שתגין עליו זכות ארץ ישראל שלא יבא לידי חטא ואז אף אם לפעמים חטא בא לידו או אפילו עון שהוא מזיד ע"י שתקף עליו יצרו מ"מ מסתמא גורם לו זכות ישיבת ארץ ישראל שלא לן ועבירה בידו דלאחר שחטא ומצא עצמו עומד במקום קדוש ודאי תוהה על הראשונות ושב ורפא לו מה שאין כן מי שדר שם דרך מקרה או מפני שהוא מקום מולדתו או מפני שבח פירותיה וכיוצא בו ומכל שכן במי שהוא מבעט בה ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחר יצרו הרע לא דברה תורה במתים אדרבה עליו נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ומפני כך מצינו כשגברו עונות אבותינו גלינו מארצינו ושמם מקום מקדשינו ואיה הבטחת העם היושב בה נשוא עון אלא על כרחך כדפרישית ובלא"ה נמי מסתברא דהכי הוא שאף אם נאמר דארץ ישראל מכפר לגמרי אפ"ה לא עדיף מיום הכפורים שמכפר כפרה גמורה ואפ"ה מי שאומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר הרי דעל כרחך הא דאמרינן דהיושב בארץ ישראל שרוי בלא עון היינו דאף שעשה איזה עון מבלי שם על לב קדושת הארץ בשעת יצרו בכה"ג זכות ארץ ישראל גורם שיתחרט לעשיית עון, כן נראה לי.

[אפרים זלמן]

"ידיעה"?

[עזריאל ברגר]

"ידיעה"?

ידיעת בית רבו שמה ידיעה.

[זאב ערבות]

בספר תפוחי זהב מאת גילי בקינרוט על פירוש רש"י לחומש עמ' תקצ"ד מביא כמה עובדות על גדולי ישראל שלא עלו לארץ.