לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה... עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃

[אוהב ציון]

בעזה"י
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖‍ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃

אלופיי וידידיי חכמי אתרא קדישא הדין שליט"א.
ראיתי את הנושאים האחרונים קדושת ציון והר הבית וכו'. ראיתי כן תמהתי:
הזהו זה? הזאת נעמי?
היכן אהבת ארץ ישראל, היכן ארץ אשר עיני הוי"ה אלוקיך בה, ארץ אשר לא תחסר כל בה, היכן אהבתם של האבות הקדושים, ותחנוני משה רבינו ע"ה לראות את הארץ הטובה והלבנון? היכן נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'?
היכן התבערה הגדולה בלבו של הנפש הישראלי לה' יתברך ולארץ ולעיר אשר בחר ואיוה למושב לו, וזאת מנוחתו עדי עד?


ולמה ממירים זהב יקר במתכת חלודה? למה כל הנושא הוא התנועה הציונית והרשעים וכו' האם כל התורה המדברת על ארץ ישראל נמחקה ח"ו? הרי אמרו 'והנצח זו ירושלים'. 'אשר ייאמר היום בהר ה' יראה'. 'וירא ויאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה ואנכי לא ידעתי, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים'. 'זאת מנוחתי עדי עד'. 'ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון'. 'זכרו לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ... לאמור לך את את ארץ כנען...' קדושת א"י וירושלים לא תתבטל לעולם.

ומה יש להאריך בענין זה שכל התנ"ך וחז"ל מלא ממנו. רק זאת, בואו ידידיי נתקשר אל המקום אשר בחר ה', נבחר בדרכי האבות הקדושים ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה וכל ישראל לדורות, באהבת הארץ הקדושה והעיר הקדושה אהבה שאין לה שיעור. כי רצו עבדיך את אבניה!!!
(אינני מדבר על שיטת... שירושלים היא עיר של הס"מ).

[משה נטע]

איני יודע למה מכוונים דבריך.
אף אחד מגדולי הדורות לא זלזל אפילו במעט בקדושת ארץ ישראל ומעלת הישיבה בה.
אבל צריכים לזכור שעם כל החביבות ישנם דברים הקודמים לזה.
אי אפשר לחיות בארץ ישראל באופן כזה שבו מסכימים עם מעשיהם של הכופרים בכל התורה כולה ואינה שווה להם ליותר מדבר שאפשר להשתמש בו כדי להשיג שלטון שלא שיערו אבותינו, שכן גם כל גדולי הדורות שישבו בארץ ישראל לא בעלו על דעתם לבנות כאן שלטון באופן כזה של הציונים. ואיני מדבר על אלו שמסייעים בידם ומקדשים את מחללי התורה, ועל זה נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה.
ישנם רבים מכאלו שטוענים שהם אוהבי ציון, אבל מה שהם עושים היא היא שנאת ציון וחילול הקודש.
איננו כנוצרים המצטטים פסוקים מהתנ"ך על פי האינטרס האישי, ואפילו לא על פי נטיית הלב, יש תורה בעולם וצריך להתנהל על פיה אפילו עם זה כואב.
איני מבין איך אפשר לבוא ולומר שאנשים שכל מה שאכפת להם (לפחות ברמת העיקרון, הרי גם בחוגים האחרים זה לא שכולם מסתובבים עם קדושת ארץ ישראל והיא הדבר היחיד שמנע אותם...) זה רק קדושת הארץ שהם כביכול שונאים את הארץ.

[נקדש את שמך בעולם]

איני יודע למה מכוונים דבריך.
אף אחד מגדולי הדורות לא זלזל אפילו במעט בקדושת ארץ ישראל ומעלת הישיבה בה.
אבל צריכים לזכור שעם כל החביבות ישנם דברים הקודמים לזה.
אי אפשר לחיות בארץ ישראל באופן כזה שבו מסכימים עם מעשיהם של הכופרים בכל התורה כולה ואינה שווה להם ליותר מדבר שאפשר להשתמש בו כדי להשיג שלטון שלא שיערו אבותינו, שכן גם כל גדולי הדורות שישבו בארץ ישראל לא בעלו על דעתם לבנות כאן שלטון באופן כזה של הציונים. ואיני מדבר על אלו שמסייעים בידם ומקדשים את מחללי התורה, ועל זה נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה.
ישנם רבים מכאלו שטוענים שהם אוהבי ציון, אבל מה שהם עושים היא היא שנאת ציון וחילול הקודש.
איננו כנוצרים המצטטים פסוקים מהתנ"ך על פי האינטרס האישי, ואפילו לא על פי נטיית הלב, יש תורה בעולם וצריך להתנהל על פיה אפילו עם זה כואב.
איני מבין איך אפשר לבוא ולומר שאנשים שכל מה שאכפת להם (לפחות ברמת העיקרון, הרי גם בחוגים האחרים זה לא שכולם מסתובבים עם קדושת ארץ ישראל והיא הדבר היחיד שמנע אותם...) זה רק קדושת הארץ שהם כביכול שונאים את הארץ.

זה נכון שברוך ה' רוב ככל בני התורה באמת מבינים את הדברים ומורכבותם, אבל לצערנו יש מקום לתוכחתו,באזני שמעתי אברכים רציניים השקועים ביגיעת התורה ועיונה שכאשר שמעו על יוזמות מעשיות הנוגעות לעניני קדושת ארץ ישראל וירושלים, התבטאו (דברים שאסור לאמרם) "נראה לך שמה שהקב"ה רוצה ממך, זה שתתיז כמה טיפות דם על המזבח, הקב"ה רוצה שתשב ותלמד".
ושיבוש זה והדומה לו, מגיע בעווה"ר בגלל שמעדיפים שלא לפתוח כלל את מורכבות הדברים מבחינה הלכתית ורעיונית ולכן נוצרת אוירה אצל חלק קטן מהאנשים, שכביכול דעת רבותינו שבמצבנו כיום אין מעלה מיוחדת בא"י וירושלים, והמקדש נהיה כמו איזה רעיון נוצרי של דברים מופשטים ולא מעשיים ח"ו,
ולכן להבנתי טוב עשה פותח האשכול שעורר על נושא קדוש זה.

[אוהב ציון]

איני יודע למה מכוונים דבריך.
אף אחד מגדולי הדורות לא זלזל אפילו במעט בקדושת ארץ ישראל ומעלת הישיבה בה.
אבל צריכים לזכור שעם כל החביבות ישנם דברים הקודמים לזה.
אי אפשר לחיות בארץ ישראל באופן כזה שבו מסכימים עם מעשיהם של הכופרים בכל התורה כולה ואינה שווה להם ליותר מדבר שאפשר להשתמש בו כדי להשיג שלטון שלא שיערו אבותינו, שכן גם כל גדולי הדורות שישבו בארץ ישראל לא בעלו על דעתם לבנות כאן שלטון באופן כזה של הציונים. ואיני מדבר על אלו שמסייעים בידם ומקדשים את מחללי התורה, ועל זה נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה.
ישנם רבים מכאלו שטוענים שהם אוהבי ציון, אבל מה שהם עושים היא היא שנאת ציון וחילול הקודש.
איננו כנוצרים המצטטים פסוקים מהתנ"ך על פי האינטרס האישי, ואפילו לא על פי נטיית הלב, יש תורה בעולם וצריך להתנהל על פיה אפילו עם זה כואב.
איני מבין איך אפשר לבוא ולומר שאנשים שכל מה שאכפת להם (לפחות ברמת העיקרון, הרי גם בחוגים האחרים זה לא שכולם מסתובבים עם קדושת ארץ ישראל והיא הדבר היחיד שמנע אותם...) זה רק קדושת הארץ שהם כביכול שונאים את הארץ.

בעזה"י
ייתכן שכבודו קצת תמים או לא רוצה לראות את המציאות. או שלא הבנתי ואבקש מחילה.
מה הכוונה יש דברים הקודמים לזה? האם כאשר נבא לדון על חשיבות לימוד התוה"ק, כל פעם ופעם יסבירו שצריך לדעת שיש הלומדים על מנת לקנטר, וישנו לימוד תורה שלא בנקיות וכו'. ובכלל יש דברים הקודמים ללימוד התורה והוא שמירת שבת... מה זה? חובה לעורר ולדבר ולא להרפות על חובת לימוד התוה"ק וגודל מעלתה ללא שום הסתייגות.
השאלה היא פשוטה בתכלית, אם ברור הדבר על גדול מעלת הארץ ומעלת האוהב את ארץ ה' ואת עיר ה', וכל ישראל מחויבים בזה, למה לא שומעים שמדברים על זה כלל, למה כל ענין א"י מוזכר באופן מיידי עם הרשעים והכופרים? אנכי הקטן ב"ה זכיתי להימנות מהציבור הנקרא חרדי, מה לי ולשכמותי בענין זה? מישהוא מאיתנו הצדיק עושי רשעה? מה ענין זה לזה?
ואדרבה תשובתך מראה שהטענה היא קיימת, מדוע אתה הזכרת ענין זה כאשר ניסינו לעורר על קדושת הארץ והעיר, ובעיקר, מאי נפק"מ כיום? להצטרף למזרחי? לא נראה שישנו ניסיון כזה כיום. אלו שדיברו בהם בדור הקודם רובם ככולם לא חיים היום. אולי יש הרוצים להחזיר את המדינה לבריטים? גם אם כן זה לא בידנו.
אלא מאי? הוא היצה"ר הוא הס"מ הוא מלאך המות המטעה את ליבות בני האדם ומתגרה בת"ח להסיח את דעתם מאשר בחר ה'
וישנם חיבורים המלאים שנאה לארץ ולעיר עם ראיות זיוף וכזב, להמעיט בקדושת המקום. ויש עוד הרבה לומר בזה.

איננו כנוצרים המצטטים פסוקים מהתנ"ך על פי האינטרס האישי, ואפילו לא על פי נטיית הלב, יש תורה בעולם וצריך להתנהל על פיה אפילו עם זה כואב.

עפרא לפומך!!! להביא דבר ה' ממש לענין ארץ ישראל וירושלים היא על פי אינטרס אישי? הירדת מדעתך? על איזו תורה את מדבר שהתנ"ך לא קיים רק רעיונות של זה או אחר? אדרבה מי שמתעלם מהתנ"ך ומחז"ל בגלל דעות קלוקלות שרעיונות השקפתיים מוחקים את תורתינו הקדושה זהו אינטרס אישי.

[משה נטע]

כעת אני מבין את כוונת הדברים.
אין לי הרבה מה להוסיף, אולי זה פשוט כי עד היום ללא יצא הרבה לשמוע מכאלו שמעוררים לאהבת ארץ ישראל וכיוצא בזה בצורה מובהקת בלי שמץ ציונות וכדומה.
ייש"כ על הבהרת העניין.
אמנם אין זה אומר שאני מסכים עם כל הנכתב, ועוד חזון למועד.

[נקדש את שמך בעולם]

איננו כנוצרים המצטטים פסוקים מהתנ"ך על פי האינטרס האישי, ואפילו לא על פי נטיית הלב, יש תורה בעולם וצריך להתנהל על פיה אפילו עם זה כואב.

עפרא לפומך!!! להביא דבר ה' ממש לענין ארץ ישראל וירושלים היא על פי אינטרס אישי? הירדת מדעתך? על איזו תורה את מדבר שהתנ"ך לא קיים רק רעיונות של זה או אחר? אדרבה מי שמתעלם מהתנ"ך ומחז"ל בגלל דעות קלוקלות שרעיונות השקפתיים מוחקים את תורתינו הקדושה זהו אינטרס אישי.

איני יודע איך אירעה תקלה זו אבל ציטוט זה אינו ממני אלא ממשה נטע,
ולגופם של דברים אני אכן סבור שאם יש משמעות מסוימת בתנ"ך שסותרת את ההלכה לפי פרשנות חז"ל, עלינו לנהוג כדעת חז"ל וזה חלק מצורת תורה שבעל פה.
ולגופו של נושא אני דוקא מסכים עם אוהב ציון וכמו שכתבתי לפני כן שבעוונותינו יש כאלו שבשל מיעוט העיסוק המעשי במצוות המקדש והדומה להם, נשתבשו בטעות הנוצרים שמפרשים את התורה באופן תאורטי ולא באופן מעשי. (כמובן, שחלקם לא יוציאו דברי שטות אלה מפיהם, אבל מהתבטאויותיהם ניתן להתרשם שגישתם למצוות אלה אינה מעשית לכה"פ בתקופתנו).

[חיים]

בואו ידידיי נתקשר אל המקום אשר בחר ה', נבחר בדרכי האבות הקדושים ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה וכל ישראל לדורות, באהבת הארץ הקדושה והעיר הקדושה אהבה שאין לה שיעור. כי רצו עבדיך את אבניה!!!

מה הכוונה לאהוב את ירושלים, ועוד באהבה שאין לה שיעור?
או איזה צעדים ניתן לנקוט כדי לעורר בלב את אותה לבת אש של "אהבת ירושלים".

אני מתחיל בקטן, ולכן לא מדבר על "אהבת ארץ ישראל" כולה.

[אוהב ציון]

איננו כנוצרים המצטטים פסוקים מהתנ"ך על פי האינטרס האישי, ואפילו לא על פי נטיית הלב, יש תורה בעולם וצריך להתנהל על פיה אפילו עם זה כואב.

עפרא לפומך!!! להביא דבר ה' ממש לענין ארץ ישראל וירושלים היא על פי אינטרס אישי? הירדת מדעתך? על איזו תורה את מדבר שהתנ"ך לא קיים רק רעיונות של זה או אחר? אדרבה מי שמתעלם מהתנ"ך ומחז"ל בגלל דעות קלוקלות שרעיונות השקפתיים מוחקים את תורתינו הקדושה זהו אינטרס אישי.

איני יודע איך אירעה תקלה זו אבל ציטוט זה אינו ממני אלא ממשה נטע,
.

אבקש אני מכל לב את מחילתו וע"ז אמרו בא לכלל כעס בא לכלל טעות.

[אוהב ציון]

בואו ידידיי נתקשר אל המקום אשר בחר ה', נבחר בדרכי האבות הקדושים ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה וכל ישראל לדורות, באהבת הארץ הקדושה והעיר הקדושה אהבה שאין לה שיעור. כי רצו עבדיך את אבניה!!!

מה הכוונה לאהוב את ירושלים, ועוד באהבה שאין לה שיעור?
או איזה צעדים ניתן לנקוט כדי לעורר בלב את אותה לבת אש של "אהבת ירושלים".

אני מתחיל בקטן, ולכן לא מדבר על "אהבת ארץ ישראל" כולה.

מי אמר שצריך צעדים מעשיים? היאך אוהבים את ה' עיין רמב"ם, והיאך אוהבים את התורה?
אך זאת ברור שחלק מאהבת ה' היא לאהוב את מה שאוהב ולשנוא את מה ששנא. וע"ז אנו מתוודים את אשר אהבת שנאתי ואשר שנאת אהבתי, לאהוב את חו"ל זה לאהוב את מה ששנא ה', וכן ישראל והעמים.
נכון ישנם פועל יוצא מאהבת א"י, והוא לא למהר לצאת ר"ל, לא לחפש את השכינה באוקראינה, אלא היכן שיעקב אבינו ע"ה ודוד המלך ע"ה מצאו את שם ה'. לכוין היטב בברכה היחידה מדאורייתא - ברכת המזון (וי"א ג"כ על המחיה), ששם עיקר ההודאה על הארץ הטובה אשר נתן לך.
נצא בעקבות רועי ישראל ההם עד כמה בליבם בערה אהבת א"י ואהבת ירושלים.

[רון]

בעזה"י
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖‍ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃

אלופיי וידידיי חכמי אתרא קדישא הדין שליט"א.
ראיתי את הנושאים האחרונים קדושת ציון והר הבית וכו'. ראיתי כן תמהתי:
הזהו זה? הזאת נעמי?
היכן אהבת ארץ ישראל, היכן ארץ אשר עיני הוי"ה אלוקיך בה, ארץ אשר לא תחסר כל בה, היכן אהבתם של האבות הקדושים, ותחנוני משה רבינו ע"ה לראות את הארץ הטובה והלבנון? היכן נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'?
היכן התבערה הגדולה בלבו של הנפש הישראלי לה' יתברך ולארץ ולעיר אשר בחר ואיוה למושב לו, וזאת מנוחתו עדי עד?
היכן???????????? היכן?????????????
היכן????????????

ולמה ממירים זהב יקר במתכת חלודה? למה כל הנושא הוא התנועה הציונית והרשעים וכו' האם כל התורה המדברת על ארץ ישראל נמחקה ח"ו? הרי אמרו 'והנצח זו ירושלים'. 'אשר ייאמר היום בהר ה' יראה'. 'וירא ויאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה ואנכי לא ידעתי, מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים'. 'זאת מנוחתי עדי עד'. 'ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון'. 'זכרו לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ... לאמור לך את את ארץ כנען...' קדושת א"י וירושלים לא תתבטל לעולם.

ומה יש להאריך בענין זה שכל התנ"ך וחז"ל מלא ממנו. רק זאת, בואו ידידיי נתקשר אל המקום אשר בחר ה', נבחר בדרכי האבות הקדושים ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה וכל ישראל לדורות, באהבת הארץ הקדושה והעיר הקדושה אהבה שאין לה שיעור. כי רצו עבדיך את אבניה!!!
(אינני מדבר על שיטת... שירושלים היא עיר של הס"מ).

א. אני מקוה שהמנהל היקר שליט"א לא יתחרט על פתיחת הפורום החדש שכל כולו יהיה לליבון השקפה, שהרי הדברים יכולים להיות יגעים עד שגרוגרות דר"צ יהיו ... לידו. ואיך שלא יהיה יש"כ לראי"ס שליט"א שנותן עיניו וליבו לטובת החו"ר דפה שליט"א, ואף שהוא הראי"ס, מ"מ מטה אוזן לכלל הכותבים ורצונם.

ב. אם שמים לב הרי שכל הכותבים החשובים אשר אהבת א"י וירושלים בוערת בליבם, יש לכולם מכנה משותף! כל המקורות שלהם מדלגים על כמה דורות ומגיעים לרמב"ם ולמעלה בקודש לפסוקים [עדיף מהנ"ך כמובן]. וכאן שורש הויכוח שלנו עם הכותבים הנכבדים והשקפתם.

צריכים לדעת איך לתרגם לשפת המעשה את כל המכלול, ולתת את המיקום של כל חלק שיש בתורה הקדושה. דוגמא לזה הוא חכמת הדקדוק הנפלאה. שרבותינו בדורות האחרונים [לא רק רבותיו של רון] לא ראו לנכון להשקיע בחכמה זו לפחות לא כלפי התלמידים. או כמו לימוד הנ"ך.
וסביב נקודה זו מסתובב הכל, האם צריך הכוונה מרבותינו איזה מקום לתת לכל חלק בתורה [אין הכונה למצוות ועבירות כמובן שכולם שוים], או שכל אחד יכול להבין מה שהוא חושב, ואינו חייב להכניע את עצמו לגדולים ממנו.
ומזה נובע הויכוח בדורנו, שהרי לנו יש קבלה מרבותינו כפי שיתבאר באות ג', ואילו אתם הכותבים החשובים [באמת!] שליט"א סבורים שיש לכם את הרשות להבין מה שנראה לכם.

ג. ולגופו של ענין יש איגרת נפלאה מרבינו הנתיבות שכתב לרצ"ה קלישר זצ"ל, שאם לא שהייתי יודע שהיא מהנתיבות הייתי משוכנע שהיא העתק ממכתבים ומאמרים למרן ז"ל.
ותוכן הדברים שם שהרצ"ה קלישר חיפש תכניות איך לאפשר הקרבת קרבנות בהר הבית, והביא סימוכין לדבריו מכל מיני שינויים שקרו בעולם כגון מעמדו של משה מונטיפיורי והאחים לבית רוטשילד ועוד המוכיחים כי הגיע זמן איילת השחר וכו'. ויש לנו לעשות דברים בפועל לקומם גאולת ישראל. ממש כהדברים שנכתבו ע"י הכותבים החשובים ועוד יכתבו.

וע"ז הנתיבות ענה לו באש וגפרית ממש, שאלו דברים שאין להם שחר, וכל חובתנו היא להוסיף עוד תורה ועוד חיזוק ועוד תשובה ועוד דף גמרא, וזה מה שמוטל עלינו ותו לא מידי. וכל הדברים שמסביב אין מקורם בתורה הקדושה. רק לאומיות גרידא. ואף שהכל נעטף בפסוקים, אך לנו אין אלא מה שהורו רבותינו
הרי שכבר לפני מאתיים שנה היה הויכוח במלא עוזו בבהירות הגדולה ביותר.

ולמי שיכול להעלות את האיגרת של הנתיבות יועיל מאד לאחריני כמדומה.

[מה שנכון נכון]

ג. ולגופו של ענין יש איגרת נפלאה מרבינו הנתיבות שכתב לרצ"ה קלישר זצ"ל, שאם לא שהייתי יודע שהיא מהנתיבות הייתי משוכנע שהיא העתק ממכתבים ומאמרים למרן ז"ל.
ולמי שיכול להעלות את האיגרת של הנתיבות יועיל מאד לאחריני כמדומה.

מדובר בזיוף מבית מדרשו של בלוך, כידוע.
ראה סיני לב.

[רון]

ג. ולגופו של ענין יש איגרת נפלאה מרבינו הנתיבות שכתב לרצ"ה קלישר זצ"ל, שאם לא שהייתי יודע שהיא מהנתיבות הייתי משוכנע שהיא העתק ממכתבים ומאמרים למרן ז"ל.
ולמי שיכול להעלות את האיגרת של הנתיבות יועיל מאד לאחריני כמדומה.

מדובר בזיוף מבית מדרשו של בלוך, כידוע.
ראה סיני לב.

היות ודברי הרה"ג משנ"נ נכונים ומדוייקים תמיד, אבקש לידע מה כונתך, מיהו בלוך הנ"ל ומה הזיוף?

[מה שנכון נכון]

ה'אגרת של הנתה"מ' נדפסה ע"י בלוך בדובב שפתי ישנים ח"א, ועוד קודם לכן בגליון הפוסק.
אתמחי גברא וקמיעא לזייף מכתבים בנושאים אלו (ובמעללים נוספים), ו'לכבודו' נתחבר הספר מכתבים מזוייפים נגד הציונות.
באופן מפורט ביחס לאגרת הנתה"מ יעויין בסיני הנ"ל.

[רון]

ה'אגרת של הנתה"מ' נדפסה ע"י בלוך בדובב שפתי ישנים ח"א, ועוד קודם לכן בגליון הפוסק.
אתמחי גברא וקמיעא לזייף מכתבים בנושאים אלו (ובמעללים נוספים), ו'לכבודו' נתחבר הספר מכתבים מזוייפים נגד הציונות.
באופן מפורט ביחס לאגרת הנתה"מ יעויין בסיני הנ"ל.

וינגרטן כותב שם שריח זיוף נודף מהם, אך לא כותב ההוכחות לכך, אולי יש לכם אפשרות להעלות את סיני המדובר?. [אם אני הייתי מזייף כזה מכתב לא הייתי מודה במקצת שם בכמה דברים לרצ"ה]
איך שלא יהיה מדהים להוכח שהרה"ג משנ"נ שליט"אממש כל רז לא אניס ליה ויהי לפלא

[מה שנכון נכון]

מדובר בזייפן כרוני בתחום זה ובתחומים נוספים, וא"א לסמוך על מה שיצא מתחת ידו אפי' במקום שלא נראה סיבה לפקפק, כ"ש בנד"ד. והדברים ידועים.

מצו"ב.

סיני.PDF

(986.3 KiB) הורד 265 פעמים

[חיים]

בואו ידידיי נתקשר אל המקום אשר בחר ה', נבחר בדרכי האבות הקדושים ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה וכל ישראל לדורות, באהבת הארץ הקדושה והעיר הקדושה אהבה שאין לה שיעור. כי רצו עבדיך את אבניה!!!

מה הכוונה לאהוב את ירושלים, ועוד באהבה שאין לה שיעור?
או איזה צעדים ניתן לנקוט כדי לעורר בלב את אותה לבת אש של "אהבת ירושלים".

אני מתחיל בקטן, ולכן לא מדבר על "אהבת ארץ ישראל" כולה.

מי אמר שצריך צעדים מעשיים? היאך אוהבים את ה' עיין רמב"ם, והיאך אוהבים את התורה?
אך זאת ברור שחלק מאהבת ה' היא לאהוב את מה שאוהב ולשנוא את מה ששנא. וע"ז אנו מתוודים את אשר אהבת שנאתי ואשר שנאת אהבתי, לאהוב את חו"ל זה לאהוב את מה ששנא ה', וכן ישראל והעמים.
נכון ישנם פועל יוצא מאהבת א"י, והוא לא למהר לצאת ר"ל, לא לחפש את השכינה באוקראינה, אלא היכן שיעקב אבינו ע"ה ודוד המלך ע"ה מצאו את שם ה'. לכוין היטב בברכה היחידה מדאורייתא - ברכת המזון (וי"א ג"כ על המחיה), ששם עיקר ההודאה על הארץ הטובה אשר נתן לך.
נצא בעקבות רועי ישראל ההם עד כמה בליבם בערה אהבת א"י ואהבת ירושלים.

אם אין צעדים מעשיים, אז מה אתה רוצה בעצם?

[איש גלילי]

אני מאד מסכים עם זעקתו של הרב אוהב ציון, ואפרש שיחתי.
בכל נושא ונושא שהעלו ברמה המעשית של דברים הקשורים לעורר אהבת ציון, ישנם הרבה דברים ששייך לדון בהם. מג' שבועות והתחברות לרשעים, ועד עלייה להר הבית נגד דעת רוב פוסקי דורנו.
אולם, המעיין באשכולות אלו יראה שריח מסריח של שנאת ציון ושנאת ישראל נודף בעוה"ר מדברי חלק מהכותבים, ואין הם מתייחסים לשאלה הספציפית גרידא. אם הוכח (לדעתם) שהמניע לבקשת הדבר המסויים הוא 'לאומיות', הרי ה'לאומיות' בעצמה היא העבירה, ואין סיבה כבר להכנס לעצם הדיון. שכחו את מעלת ציון ומעלת הארץ הקדושה, ושכחו את יחודיותו של ממלכת כהנים וגוי קדוש, שאין שלמותו נכרת כאשר אינו מכיר בעצמו כעם, ולא כאסופת אנשים שיש להם אמונה משותפת (דוגמת הנוצרים והמוסלמים להבדיל).
ולכן אני אומר, לדון בעצם הדיונים הנזכרים הוא ודאי ראוי ונכון (עד כמה שמישהו חושב שהוא יכול לשכנע את חברו...), אבל הפסילה של מהות הדברים הריהי פגם עצום ונורא באהבת עם ה' עירו וארצו.

[נקדש את שמך בעולם]

ג. ולגופו של ענין יש איגרת נפלאה מרבינו הנתיבות שכתב לרצ"ה קלישר זצ"ל, שאם לא שהייתי יודע שהיא מהנתיבות הייתי משוכנע שהיא העתק ממכתבים ומאמרים למרן ז"ל.
ולמי שיכול להעלות את האיגרת של הנתיבות יועיל מאד לאחריני כמדומה.

מדובר בזיוף מבית מדרשו של בלוך, כידוע.
ראה סיני לב.

ראיתי קטע מוזר מאד במכתב שבו הוא כותב שלא נקריב קרבנות כדי שלא נהיה ללעג אצל הגויים, זה גישה זרה מאד לקיום המצוות, הגובלת בעיוות יסודי הדת, לכן שמחתי לשמוע שמדובר בזיוף,
(אך עדיין צ"ע על המזייף איך ההין לכתוב שטות שכזו, ועוד ליחסה לת"ח מובהק).

גם מה שכותב "לבטל את תקנת חז"ל ונשלמה פרים שפתינו"
נשמע מאד מוזר וברור שאלו דברי שטות.
ישר כוח

[משה נטע]

גם מה שכותב "לבטל את תקנת חז"ל ונשלמה פרים שפתינו"
נשמע מאד מוזר וברור שאלו דברי שטות.
ישר כוח

זה חז"ל מפורש שזה תפקידנו בזמן הגלות, למה דברי שטות? יש למישהו זכות לשנות את דרך העבודה בזמן הזה נגד חז"ל?

[נקדש את שמך בעולם]

גם מה שכותב "לבטל את תקנת חז"ל ונשלמה פרים שפתינו"
נשמע מאד מוזר וברור שאלו דברי שטות.
ישר כוח

זה חז"ל מפורש שזה תפקידנו בזמן הגלות, למה דברי שטות? יש למישהו זכות לשנות את דרך העבודה בזמן הזה נגד חז"ל?

חז"ל לא תקנו שזה יהיה עבודתינו בזמה"ז, רק אמרו שבזמן שיש אונס ואין אפשרות לקיים את מצות הקרבנות כתיקונה הכתוב בתורה, יש עניין לומר סדר הקרבנות ואז זה כמו "זכר" ותחליף לקרבנות, לבא ולומר שיש דין לעשות רק את ה"זכר" ולא את המצוה בפועל זה נשמע משולל הגיון.

בגמ' כמדומני שדרשה זו לא מופיעה מה שכן יש בגמ' בתענית כ"ז
"אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל לאו אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם"

במדרש רבה הדרשה מופיעה אבל אין בכלל משמעות של "תקנה" אלא סוג של התנצלות של עם ישראל ובקשה שיקבל את תפילתנו.
במדבר רבה י"ח
"כל תשא עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, אמרו ישראל רבונו של עולם, בזמן שבית המקדש קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר, ועכשיו אין בידינו אלא תפילה,"

בראשונים כתבו שתקנו תפילת מוסף בגלל הפסוק ונשלמה פרים שפתינו אבל וודאי שזה לא תקנה להחליף אלא כמו שמשמע בחז"ל וכמו הסברא הפשוטה שעושים כעין "זכר" לקרבנות.


(אנו אומרים במוסף, "ואין אנו יכולים לעשות קרבנות חובתינו לפניך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך" לפי דברי כותב המכתב המזוייף, היד שנשתלחה אינם הרומים שהחריבו את המקדש אלא אותם חכמים עלומים שתקנו שלא להקריב קרבנות אלא רק להתפלל, שהרי לדבריו גם אם יתאפשר להקריב לא נעשה זאת בגלל אותם חכמים).

[אוהב ציון]

א. אני מקוה שהמנהל היקר שליט"א לא יתחרט על פתיחת הפורום החדש שכל כולו יהיה לליבון השקפה, שהרי הדברים יכולים להיות יגעים עד שגרוגרות דר"צ יהיו ... לידו. ואיך שלא יהיה יש"כ לראי"ס שליט"א שנותן עיניו וליבו לטובת החו"ר דפה שליט"א, ואף שהוא הראי"ס, מ"מ מטה אוזן לכלל הכותבים ורצונם.

ב. אם שמים לב הרי שכל הכותבים החשובים אשר אהבת א"י וירושלים בוערת בליבם, יש לכולם מכנה משותף! כל המקורות שלהם מדלגים על כמה דורות ומגיעים לרמב"ם ולמעלה בקודש לפסוקים [עדיף מהנ"ך כמובן]. וכאן שורש הויכוח שלנו עם הכותבים הנכבדים והשקפתם.

ברצינות???
לא כתבת דבריך בהשכל.
האם אינך יודע על איגרת הגר"א היאך אדוננו קדוש ה' הגר"א ז"ל "מתרפק" על אהבת הארץ: "הכל חפצים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת ה' יתברך עליונים ותחתונים תשוקתם אליה..." ומה עם רבינו הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, ומכתב האבנ"ז והחת"ס וכו' וכו' ואיגרת רבנו החזו"א זצ"ל על התורה שחוזרת לא"י , בלשונו הזהב מלאה דבש ונופת צופים באהבת ארצנו הקדושה.
אלא דלא הי' נראה צורך להביא דברי עמודי עולם אלו כאשר ישנם פסוקים מפורשים וכל התורה מלאה מזה לאורך ולרוחב. ובדיוק כפי שאי"צ להביא ראי' מהם על החובה לשמור שבת למשל.
(לא הבנתי כוונתך פסוקים - בעיקר מהנ"ך כמובן. אם כוונתך שבתורה אין ענינה של א"י מוזכר, לך לגננת שתלמד אותך לקרוא. ואם כוונתך שאם זה מהנ"ך זה לא סוף העולם (אולי גם זה חלק מהשקפה טהורה) הרי זו כפירה לכל דבר וענין.

צריכים לדעת איך לתרגם לשפת המעשה את כל המכלול, ולתת את המיקום של כל חלק שיש בתורה הקדושה. דוגמא לזה הוא חכמת הדקדוק הנפלאה. שרבותינו בדורות האחרונים [לא רק רבותיו של רון] לא ראו לנכון להשקיע בחכמה זו לפחות לא כלפי התלמידים. או כמו לימוד הנ"ך.
וסביב נקודה זו מסתובב הכל, האם צריך הכוונה מרבותינו איזה מקום לתת לכל חלק בתורה [אין הכונה למצוות ועבירות כמובן שכולם שוים], או שכל אחד יכול להבין מה שהוא חושב, ואינו חייב להכניע את עצמו לגדולים ממנו.
ומזה נובע הויכוח בדורנו, שהרי לנו יש קבלה מרבותינו כפי שיתבאר באות ג', ואילו אתם הכותבים החשובים [באמת!] שליט"א סבורים שיש לכם את הרשות להבין מה שנראה לכם.

די! די! די! האם אתה משוה את חובת לימוד הדקדוק, לענין ארץ ישראל? איך הגעת לכך האינך יודע לקרוא חומש?
סביב דבר אחד מסתובב הכל: האם אנו מקבלים את התורה כפי שהיא, וחפצים ורוצים מה שהשי"ת בחר וחפץ ('חלקת חמדתי' אומר הנביא בשם ה'), או שהשקפה ומלים דומות לה מוחקים ענין מרכזי כ"כ בתורתינו הקדושה.

ג. ולגופו של ענין יש איגרת נפלאה מרבינו הנתיבות שכתב לרצ"ה קלישר זצ"ל, שאם לא שהייתי יודע שהיא מהנתיבות הייתי משוכנע שהיא העתק ממכתבים ומאמרים למרן ז"ל.
ותוכן הדברים שם שהרצ"ה קלישר חיפש תכניות איך לאפשר הקרבת קרבנות בהר הבית, והביא סימוכין לדבריו מכל מיני שינויים שקרו בעולם כגון מעמדו של משה מונטיפיורי והאחים לבית רוטשילד ועוד המוכיחים כי הגיע זמן איילת השחר וכו'. ויש לנו לעשות דברים בפועל לקומם גאולת ישראל. ממש כהדברים שנכתבו ע"י הכותבים החשובים ועוד יכתבו.

וע"ז הנתיבות ענה לו באש וגפרית ממש, שאלו דברים שאין להם שחר, וכל חובתנו היא להוסיף עוד תורה ועוד חיזוק ועוד תשובה ועוד דף גמרא, וזה מה שמוטל עלינו ותו לא מידי. וכל הדברים שמסביב אין מקורם בתורה הקדושה. רק לאומיות גרידא. ואף שהכל נעטף בפסוקים, אך לנו אין אלא מה שהורו רבותינו
הרי שכבר לפני מאתיים שנה היה הויכוח במלא עוזו בבהירות הגדולה ביותר.

ולמי שיכול להעלות את האיגרת של הנתיבות יועיל מאד לאחריני כמדומה.

כבר כתבו שהמכתב מזויף. אבל מה זה נוגע לענין? אם היו שסברו שאינו מן הנכון בימינו להקריב קרבנות זה אומר שמצוה גדולה עפ"י השקפה הטהורה לשנוא את כל מה שקדושת א"י וירושלים נודף ממנו?
ידידי, כותב אני אמנם את הדברים בחריפות, אבל הענין כל כך כואב. שכל זיז שרוצים לשנות אפילו בדברים שאין בהם עיקר בש"ס ופוסקים - נהפך לחילול התורה וזאת התורה לא תהא מוחלפת (ולעצם הענין גם אני הקטן סבור שאינו מן הנכון לשנות למיגדר מילתא). וענין ארץ ישראל בשם 'שמירת ההשקפה הטהורה' פשוט לוקחים מפצירה ומוחקים את דברי התורה מפרשת לך לך עד סוף הפוסקים. וחוטאים שוב בחטא המרגלים ומוציאים דיבת הארץ רעה. כואב כואב.
ידידי, אנא ממך תעזוב את הרעיונות והשקפות מהמודעות האחרונות שקראת, הגיע הזמן שאת הדעות נקבל מהתורה עפ"י חז"ל והפוסקים. קיים את דברי הספר חרדים שהדר בארץ ישראל, צריך לשמוח בכל נפשו ולהודות כל יום להי"ת על המצוה הגדולה שזכה לקיים (אינני מצטט במדויק), וח"ו לא תהי' נכלל מאלו שדוד המלך ע"ה אמר עלי'הם יבושו ויסוגו אחור כל שונאי ציון. אלא אדרבה נספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. וראה בטוב ירושלים כל ימי חיך. ומידה טובה מרובה.

[רון]

הרב אוהב ציון שליט"א,
דברים נאים כתבת,
על חלק מהם אין ויכוח עם אף אחד. זיל קרי ביה רב רבי אבא מנשק כיפי דעכו וכל הסוגיא שם.
לא היה ויכוח ולא יתכן ויכוח על חיבת הארץ. ארץ אשר עיני ד' אלוקיך בה וגו' ודבר שפתיים אך למותר. וכבר רמז לזה הרב איש גלילי שמה שנוגע לחובת הלבבות אין על זה ויכוח, ולא יתכן נידון כלל וכלל, ואשריך שאתה מחזק אותנו בידיעת יקרותה יפעתה ורוממתה של ארץ ישראל. וכבר אמר מרן ז"ל בעל האבי עזרי שאנו הציונים האמיתיים.
עד כאן שוים אנו.

אך השאלה היא כעת כדלהלן:
לכל אדם, אומה, חברה, יש סולם ערכים. חייבת להיות בהירות בנוגע לשאלה מי נמצא גבוה בסולם יותר ומי פחות. על מה אין אפשרות לוותר, ועל מה אפשר לוותר במידת הצורך, על מה מוסרים נפש ועל מה לא. על מה יוצאים להפגנות ועל מה לא.

אם נספור כמה פעמים התורה דיברה על חיבת הארץ וכמה על קיום התורה והמצוות, איני יודע מי יותר. האם נוכל לאמוד את חשיבות הדבר ביחס למכלול לפי מה שנראה לנו. גם אתה תסכים שלא?
אנו חייבים שמאי מומחה שיכול לאמוד ולשום את היחס הנכון לכל חלק כלפי כל המכלול.

לזה התכונתי שלקחת פסוקים מהתנ"ך לא נותן לנו את האפשרות לבא ולתת משקל נכון לכל דבר, ואין איתנו יודע עד מה. ואם מבינים מהפסוקים את הרעיון אך בהגשמתו למעשה אין אנו יכולים לסמוך על עצמנו כלל וכלל .

וכאן אנו נזקקים לחכמינו ז"ל שנותנים לנו את המבט הנכון. על מה אמרו יהרג ואל יעבור, על מה צריך למסור כל נכסיו, על מה רק חומש וכו'.
ובכל הדורות מצאנו שאף שחיבת הארץ היתה בלי הפסק לכל אשר בשם יהודי יכונה ואומר בתפילה ג' פעמים ביום ותחזינה עינינו, אך מה זה אומר ביחס לתורת המעשה?. האם ישבו לחשוב מחשבות ללא הפסק איך מביאים את חיבת הארץ לידי ביטוי? ודאי שלא! אלא ישבו בציפיה דרוכה שהקב"ה ששילח אותנו הוא גם יחזיר אותנו.

אולם במה כן השקיעו ללא הפסק?
מה שהשקיעו למעשה היה בדבר אחד, איך מחזקים את האידישקייט איך מגדלים נערים יותר יראים ושלמים וככל האפשר גדולים בתורה למי שיזכה.


הדוגמא שהבאתי מהדקדוק היה בשביל לבאר פרט אחד.
הדורות חלשים ואין בכוחנו להשקיע בכל המכלול. וכאשר ידברו ללא הרף ויתחזקו באהבת הארץ יכול לבא הדבר על חשבון העיקר - כן, העיקר - שהוא אהבת התורה ולימודה וההשקעה בה. ולזה הבאתי הדוגמא של דקדוק שלהשקיע גם בדקדוק בדורנו יכול לבא על חשבון תוכן הלימוד העיקרי ולכן בישיבות לא לומדים דיקדוק אף שהיא חכמה חשובה ונפלאה.

ואם כבר הבאת מהחזו"א, הרי שלא נעלם מעיניך דברי החזו"א באגרות שם שארץ אשר שוכן בה החסיד החפץ חיים הרי היא כארץ ישראל שאסור לצאת ממנה [כתבתי מהזיכרון אך זה רוח הדברים].

בנוגע לטענות שהעלה הרב משנ"נ על זיוף המכתב. הנה ראשית, אם הרב משנ"נ היה מוכיח שהוא מזוייף הייתי מקבל ללא עוררין, כיון שכאשר הוא מוכיח, הוא באמת מוכיח. אך כאן הסתמך על אחד שאיני יודע טיבו [ובודאי שיש לו דיעה סובייקטיבית לעצם הנידון], וגם הוא לא הוכיח אלא מסתבר לו כך.
אך דל מהכא מכתב זה, הלא כל דברי המכתב מבחינה רעיונית כתובים לאורך ולרוחב במכתבים ומאמרים למרן ז"ל. רק באתי להראות שהנידון כבר היה מעולם.

[אוהב ציון]

הרב אוהב ציון שליט"א,
דברים נאים כתבת,
על חלק מהם אין ויכוח עם אף אחד. זיל קרי ביה רב רבי אבא מנשק כיפי דעכו וכל הסוגיא שם.
לא היה ויכוח ולא יתכן ויכוח על חיבת הארץ. ארץ אשר עיני ד' אלוקיך בה וגו' ודבר שפתיים אך למותר. וכבר רמז לזה הרב איש גלילי שמה שנוגע לחובת הלבבות אין על זה ויכוח, ולא יתכן נידון כלל וכלל, ואשריך שאתה מחזק אותנו בידיעת יקרותה יפעתה ורוממתה של ארץ ישראל. וכבר אמר מרן ז"ל בעל האבי עזרי שאנו הציונים האמיתיים.
עד כאן שוים אנו.

אך השאלה היא כעת כדלהלן:
לכל אדם, אומה, חברה, יש סולם ערכים. חייבת להיות בהירות בנוגע לשאלה מי נמצא גבוה בסולם יותר ומי פחות. על מה אין אפשרות לוותר, ועל מה אפשר לוותר במידת הצורך, על מה מוסרים נפש ועל מה לא. על מה יוצאים להפגנות ועל מה לא.

אם נספור כמה פעמים התורה דיברה על חיבת הארץ וכמה על קיום התורה והמצוות, איני יודע מי יותר. האם נוכל לאמוד את חשיבות הדבר ביחס למכלול לפי מה שנראה לנו. גם אתה תסכים שלא?
אנו חייבים שמאי מומחה שיכול לאמוד ולשום את היחס הנכון לכל חלק כלפי כל המכלול.

לזה התכונתי שלקחת פסוקים מהתנ"ך לא נותן לנו את האפשרות לבא ולתת משקל נכון לכל דבר, ואין איתנו יודע עד מה. ואם מבינים מהפסוקים את הרעיון אך בהגשמתו למעשה אין אנו יכולים לסמוך על עצמנו כלל וכלל .

וכאן אנו נזקקים לחכמינו ז"ל שנותנים לנו את המבט הנכון. על מה אמרו יהרג ואל יעבור, על מה צריך למסור כל נכסיו, על מה רק חומש וכו'.
ובכל הדורות מצאנו שאף שחיבת הארץ היתה בלי הפסק לכל אשר בשם יהודי יכונה ואומר בתפילה ג' פעמים ביום ותחזינה עינינו, אך מה זה אומר ביחס לתורת המעשה?. האם ישבו לחשוב מחשבות ללא הפסק איך מביאים את חיבת הארץ לידי ביטוי? ודאי שלא! אלא ישבו בציפיה דרוכה שהקב"ה ששילח אותנו הוא גם יחזיר אותנו.

אולם במה כן השקיעו ללא הפסק?
מה שהשקיעו למעשה היה בדבר אחד, איך מחזקים את האידישקייט איך מגדלים נערים יותר יראים ושלמים וככל האפשר גדולים בתורה למי שיזכה.


הדוגמא שהבאתי מהדקדוק היה בשביל לבאר פרט אחד.
הדורות חלשים ואין בכוחנו להשקיע בכל המכלול. וכאשר ידברו ללא הרף ויתחזקו באהבת הארץ יכול לבא הדבר על חשבון העיקר - כן, העיקר - שהוא אהבת התורה ולימודה וההשקעה בה. ולזה הבאתי הדוגמא של דקדוק שלהשקיע גם בדקדוק בדורנו יכול לבא על חשבון תוכן הלימוד העיקרי ולכן בישיבות לא לומדים דיקדוק אף שהיא חכמה חשובה ונפלאה.

ואם כבר הבאת מהחזו"א, הרי שלא נעלם מעיניך דברי החזו"א באגרות שם שארץ אשר שוכן בה החסיד החפץ חיים הרי היא כארץ ישראל שאסור לצאת ממנה [כתבתי מהזיכרון אך זה רוח הדברים].

בנוגע לטענות שהעלה הרב משנ"נ על זיוף המכתב. הנה ראשית, אם הרב משנ"נ היה מוכיח שהוא מזוייף הייתי מקבל ללא עוררין, כיון שכאשר הוא מוכיח, הוא באמת מוכיח. אך כאן הסתמך על אחד שאיני יודע טיבו [ובודאי שיש לו דיעה סובייקטיבית לעצם הנידון], וגם הוא לא הוכיח אלא מסתבר לו כך.
אך דל מהכא מכתב זה, הלא כל דברי המכתב מבחינה רעיונית כתובים לאורך ולרוחב במכתבים ומאמרים למרן ז"ל. רק באתי להראות שהנידון כבר היה מעולם.

בעזה"י
אבל למה שוב ושוב אתה חוזר על הדבר בזה. מי דיבר על להשקיע, מי דיבר על הפגנות, תגובתך כאן מראה שאתה עצמם מתוכח על חיבת הארץ, כי אם לא, מדוע שוב ושוב אתה מקשר זאת לסולם ערכים, הפגנות השקעה וכו'.
ומה הכוונה לחזק יידישקייט? רצוני פעם אחת להבין: יידישקייט ביידיש זו יהדות, היהדות כוללת לימוד התוה"ק בעמל ובהתמדה, דקדוק במצוות ושמירת כל תורתינו הקדושה לכל מה שציוותה: מזוזה תפילין תפילה צניעות וכו' וכו', וחלק מרכזי מאותה התורה הוא ארץ ישראל.
אם יידישקייט בעיניך הוא שכל מצוה נדון בה תמיד כמה צריך להשקיע וכו', כלומר לא נדון בהלכות תפילין ובגודל מצווה זו משום: שצריך להשקיע ביידישקייט, וצריך לדעת מה המשקל לכל דבר, והרי בעבר חשבו להשקיע בדקדוק והיום העיקר זו הצניעות והמכשירים הלא כשרים, ונגד הציונות, וכו' וכו'.
אם זו היידישקייט שלך אינו יידישקייט אלא כפירה, אתה מקבל את התורה רק חלקית, רק מה שמסתדר עם ההשקפה שהרבה בחיידר או העיתון הנחיל לך. אנא עזוב את כל התאוריות הללו, ארץ ישראל היא מרכזי שבמרכזי בתורה, ויחד עם שאר המצוות חובה עלינו לקחת אותה בכל כובד הראש כפי שאבות העולם אשר בהם בחר ה' וכל חכמי ישראל לדורותם אהבו וחפצו בה (חוץ מ...) וכפי שמתייחסים לשאר המצוות.
אציע לכבודו, שבטוח אני שבן תורה ת"ח ונכבד אתה, שתודה, שענין א"י לא הפסיק ברמב"ם כפי שטענת, אלא הוא מבריאת העולם עד ימינו אלו וכמו שאמר אדוננו המלך דוד ע"ה זאת מנוחתי עד עד. וחוב העלינו לעסוק בה בכובד ראש באהבה וברוב חיבה.
(לא ברור מה אתה רוצה מהחזו"א, הבאנו חזו"א שוכתב על חיבת הארץ, נכון החזו"א כתב שכמו שבבל ההיא יש בה בחינת א"י ה"ה פולין שהח"ח שוכן בה, מה ראית בזה? ולמה מתעלם אתה מדברי החזו"א במכתב שנכון הדבר לעלות לארץ והוא דאורייתא כדברי המעי"צ)?
ושוב חוזר אני על ברכתי הקודמת - ברכת הדיוט: וראה בטוב ירושלים כל ימי חיך, ותזכה לברכה הגדולה שבברכות: כטל חרמון על הררי ציון ששם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם!!!
נ.ב. חסיד מעריץ אני למרן רשכבה"ג זצ"ל ובעני הוא האדם השלם הדבוק בתורת הי"ת. וזאת מחנך אני את ילדיי בל"נ. ודבריי אינם סתירה. אלא רבה"ג והקדוש מרן זצ"ל דיבר על הנהגה בעת ההיא. אבל איני רוצה לחזור לנידון בזה (כגרוגרת ...), והייתי מבקש מכבודו לא לפתוח זאת. כי לא זה הנושא שלנו. את הענין והנושא כתבתי.
בידידות
(הלואי ואזכה להיות-)
אוה"צ

[רון]

הרב אוהב ציון שליט"א,
דברים נאים כתבת,
על חלק מהם אין ויכוח עם אף אחד. זיל קרי ביה רב רבי אבא מנשק כיפי דעכו וכל הסוגיא שם.
לא היה ויכוח ולא יתכן ויכוח על חיבת הארץ. ארץ אשר עיני ד' אלוקיך בה וגו' ודבר שפתיים אך למותר. וכבר רמז לזה הרב איש גלילי שמה שנוגע לחובת הלבבות אין על זה ויכוח, ולא יתכן נידון כלל וכלל, ואשריך שאתה מחזק אותנו בידיעת יקרותה יפעתה ורוממתה של ארץ ישראל. וכבר אמר מרן ז"ל בעל האבי עזרי שאנו הציונים האמיתיים.
עד כאן שוים אנו.

אך השאלה היא כעת כדלהלן:
לכל אדם, אומה, חברה, יש סולם ערכים. חייבת להיות בהירות בנוגע לשאלה מי נמצא גבוה בסולם יותר ומי פחות. על מה אין אפשרות לוותר, ועל מה אפשר לוותר במידת הצורך, על מה מוסרים נפש ועל מה לא. על מה יוצאים להפגנות ועל מה לא.

אם נספור כמה פעמים התורה דיברה על חיבת הארץ וכמה על קיום התורה והמצוות, איני יודע מי יותר. האם נוכל לאמוד את חשיבות הדבר ביחס למכלול לפי מה שנראה לנו. גם אתה תסכים שלא?
אנו חייבים שמאי מומחה שיכול לאמוד ולשום את היחס הנכון לכל חלק כלפי כל המכלול.

לזה התכונתי שלקחת פסוקים מהתנ"ך לא נותן לנו את האפשרות לבא ולתת משקל נכון לכל דבר, ואין איתנו יודע עד מה. ואם מבינים מהפסוקים את הרעיון אך בהגשמתו למעשה אין אנו יכולים לסמוך על עצמנו כלל וכלל .

וכאן אנו נזקקים לחכמינו ז"ל שנותנים לנו את המבט הנכון. על מה אמרו יהרג ואל יעבור, על מה צריך למסור כל נכסיו, על מה רק חומש וכו'.
ובכל הדורות מצאנו שאף שחיבת הארץ היתה בלי הפסק לכל אשר בשם יהודי יכונה ואומר בתפילה ג' פעמים ביום ותחזינה עינינו, אך מה זה אומר ביחס לתורת המעשה?. האם ישבו לחשוב מחשבות ללא הפסק איך מביאים את חיבת הארץ לידי ביטוי? ודאי שלא! אלא ישבו בציפיה דרוכה שהקב"ה ששילח אותנו הוא גם יחזיר אותנו.

אולם במה כן השקיעו ללא הפסק?
מה שהשקיעו למעשה היה בדבר אחד, איך מחזקים את האידישקייט איך מגדלים נערים יותר יראים ושלמים וככל האפשר גדולים בתורה למי שיזכה.


הדוגמא שהבאתי מהדקדוק היה בשביל לבאר פרט אחד.
הדורות חלשים ואין בכוחנו להשקיע בכל המכלול. וכאשר ידברו ללא הרף ויתחזקו באהבת הארץ יכול לבא הדבר על חשבון העיקר - כן, העיקר - שהוא אהבת התורה ולימודה וההשקעה בה. ולזה הבאתי הדוגמא של דקדוק שלהשקיע גם בדקדוק בדורנו יכול לבא על חשבון תוכן הלימוד העיקרי ולכן בישיבות לא לומדים דיקדוק אף שהיא חכמה חשובה ונפלאה.

ואם כבר הבאת מהחזו"א, הרי שלא נעלם מעיניך דברי החזו"א באגרות שם שארץ אשר שוכן בה החסיד החפץ חיים הרי היא כארץ ישראל שאסור לצאת ממנה [כתבתי מהזיכרון אך זה רוח הדברים].

בנוגע לטענות שהעלה הרב משנ"נ על זיוף המכתב. הנה ראשית, אם הרב משנ"נ היה מוכיח שהוא מזוייף הייתי מקבל ללא עוררין, כיון שכאשר הוא מוכיח, הוא באמת מוכיח. אך כאן הסתמך על אחד שאיני יודע טיבו [ובודאי שיש לו דיעה סובייקטיבית לעצם הנידון], וגם הוא לא הוכיח אלא מסתבר לו כך.
אך דל מהכא מכתב זה, הלא כל דברי המכתב מבחינה רעיונית כתובים לאורך ולרוחב במכתבים ומאמרים למרן ז"ל. רק באתי להראות שהנידון כבר היה מעולם.

בעזה"י
אבל למה שוב ושוב אתה חוזר על הדבר בזה. מי דיבר על להשקיע, מי דיבר על הפגנות, תגובתך כאן מראה שאתה עצמם מתוכח על חיבת הארץ, כי אם לא, מדוע שוב ושוב אתה מקשר זאת לסולם ערכים, הפגנות השקעה וכו'.


ומה הכוונה לחזק יידישקייט? רצוני פעם אחת להבין: יידישקייט ביידיש זו יהדות, היהדות כוללת לימוד התוה"ק בעמל ובהתמדה, דקדוק במצוות ושמירת כל תורתינו הקדושה לכל מה שציוותה: מזוזה תפילין תפילה צניעות וכו' וכו', וחלק מרכזי מאותה התורה הוא ארץ ישראל.
אם יידישקייט בעיניך הוא שכל מצוה נדון בה תמיד כמה צריך להשקיע וכו', כלומר לא נדון בהלכות תפילין ובגודל מצווה זו משום: שצריך להשקיע ביידישקייט, וצריך לדעת מה המשקל לכל דבר, והרי בעבר חשבו להשקיע בדקדוק והיום העיקר זו הצניעות והמכשירים הלא כשרים, ונגד הציונות, וכו' וכו'.
אם זו היידישקייט שלך אינו יידישקייט אלא כפירה, אתה מקבל את התורה רק חלקית, רק מה שמסתדר עם ההשקפה שהרבה בחיידר או העיתון הנחיל לך. אנא עזוב את כל התאוריות הללו, ארץ ישראל היא מרכזי שבמרכזי בתורה, ויחד עם שאר המצוות חובה עלינו לקחת אותה בכל כובד הראש כפי שאבות העולם אשר בהם בחר ה' וכל חכמי ישראל לדורותם אהבו וחפצו בה (חוץ מ...) וכפי שמתייחסים לשאר המצוות.
אציע לכבודו, שבטוח אני שבן תורה ת"ח ונכבד אתה, שתודה, שענין א"י לא הפסיק ברמב"ם כפי שטענת, אלא הוא מבריאת העולם עד ימינו אלו וכמו שאמר אדוננו המלך דוד ע"ה זאת מנוחתי עד עד. וחוב העלינו לעסוק בה בכובד ראש באהבה וברוב חיבה.
(לא ברור מה אתה רוצה מהחזו"א, הבאנו חזו"א שוכתב על חיבת הארץ, נכון החזו"א כתב שכמו שבבל ההיא יש בה בחינת א"י ה"ה פולין שהח"ח שוכן בה, מה ראית בזה? ולמה מתעלם אתה מדברי החזו"א במכתב שנכון הדבר לעלות לארץ והוא דאורייתא כדברי המעי"צ)?
ושוב חוזר אני על ברכתי הקודמת - ברכת הדיוט: וראה בטוב ירושלים כל ימי חיך, ותזכה לברכה הגדולה שבברכות: כטל חרמון על הררי ציון ששם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם!!!
נ.ב. חסיד מעריץ אני למרן רשכבה"ג זצ"ל ובעני הוא האדם השלם הדבוק בתורת הי"ת. וזאת מחנך אני את ילדיי בל"נ. ודבריי אינם סתירה. אלא רבה"ג והקדוש מרן זצ"ל דיבר על הנהגה בעת ההיא. אבל איני רוצה לחזור לנידון בזה (כגרוגרת ...), והייתי מבקש מכבודו לא לפתוח זאת. כי לא זה הנושא שלנו. את הענין והנושא כתבתי.
בידידות
(הלואי ואזכה להיות-)
אוה"צ

לכבוד הרב אוה"צ שליט"א
לצערי כבר באמת אנו נשמעים כמו שני גרוגרות דר"צ,

חבל שלא ענית לי כפי טענותי.
יסוד טענתי היה שחיבת הארץ היא בליבו של כל יהודי על זה אין ויכוח[/b].

הנידון בינינו הוא האם צריך לשים דבר זה כיסוד מרכזי בחיים של היהודי -[b]כמו שכתבת - שכמובן חייב לבא לידי ביטוי מעשי.

ואתה טוען שכן,
ואני טוען שלא.

מה שכתבתי שלא עושים על זה הפגנות, היינו, שזה סימן כמה הדבר חשוב, ובלתי אפשרי בלעדיו.
האם על עמונה יוצאים להפגין או על האיום לעולם התורה? זו השאלה.

בלי שבת אין יהדות, בלי ישיבות אין יהדות, אך בלי ארץ ישראל יש יהדות. כמובן לא בשלימות והלב כואב על זה שחסרים אנו הארת פני ד', אבל יש יהדות. התורה ניתנה במדבר לא בא"י. [/u][/b]

ובמחילה מכבודך אתה מתיימר לשים את מרן רשכה"ג זלה"ה עטרה לראשך, האם פעם שמענו ממנו דיבורים כגון אלו [אם איני טועה רמזת בדבריך שזה היה בשנים ההם, נו באמת?]? כלומר אהבת ארץ ישראל וישוב הארץ וכו'.

כל דבריו נסובו סביב דבר אחד, והוא מה חובת האדם בעולמו גדלות ככל האפשר כפי כחו של האדם בתורה ובמידות וירא"ש. הא ותו לא וסביב זה סבב הכל.

דוגמא קטנה לזה [איני מתכוון להרגיז אף אחד - בפרט לא את הרב ס"נ שליט"א - אז באמת אנא לא להגיב על הדוגמא],
האם יש מי שאינו מצפה לביאת המשיח?
ועכ"ז לא שמענו את רבותינו עושים פעולות יזומות לענין, רק ידעו שאין בן דוד בא אלא אם יתחזקו בתורה וגמ"ח וממילא על זה נסוב כל שיחותיהם ורעיונתיהם.

ואם מקובל עליך הדבר נעצור כאן, אלא אם כן אתה חפץ לקבל את זכות התגובה האחרונה דבר שהוא הוגן בהחלט!

שבת שלום ובשורות טובות לו וכל הנלוים אליו בע"ה

[מעט דבש]

ובמחילה מכבודך אתה מתיימר לשים את מרן רשכה"ג זלה"ה עטרה לראשך, האם פעם שמענו ממנו דיבורים כגון אלו [אם איני טועה רמזת בדבריך שזה היה בשנים ההם, נו באמת?]? כלומר אהבת ארץ ישראל וישוב הארץ וכו'.

מכתבים ומאמרים ח"א עמ' יז

וכל הגדולים הלא ידעו ממצות ישוב ארץ ישראל ומקדושתה, אבל אין לעשות מזה עיקר, כי אין לנו עיקרים אחרים, רק אלו מה שנמסרו לנו.

מכאן.

[אוהב ציון]

אם אין צעדים מעשיים, אז מה אתה רוצה בעצם?

בס"ד
בעזה"י
ייש"כ שסו"ס אחד מחו"ר מתייחס ברצינות. (ולא כפי שאחד הכותבים שטען שאהבת א"י נעצרה ברמב"ם... ותלה בוקי וסריקי בקדושים אשר בארץ המה רבותינו האחרונים. ולכן אנו מביאים 'רק' פסוקים מהנ"ך... וכך סבב הלך מטענה לטענה עד שהשוה את ענין א"י אלינו כענינו של משיח...).
ראשית, עוד לפני ההשלכות המעשיות ישנה ב' עניינים חשובים ונכבדים:
א. בכל פינה ופינה מאמת תוה"ק מוכח שחלק מרכזי מהמצוה הוא הידיעה על גודל מעלת המצוה, כגון פרק קי"ט בתהלים שהוא סובב על יקר המעלה של עסק התורה, ופשוט שכל זאת לא כתב דהע"ה רק לזרז את עצמו ואת ישראל ליגיעת התורה, אלא אומר שם דוד את עצם הידיעה בגדול היקר של עסק התורה וההשתוקקות לדעת רצון ה' שאין לו שיעור. כך שאם זכית להיות בא"י (ומקוה אני שכך), ענין גדול ונשגב הידיעה על יוקר מצוה גדולה זו ועל הידיעה שהנך גר באה"ק שעיני הוי"ה אלוקיך בה והיא חלקת חמדתו, ובפרט זו המצוה הנעשית מאהבת הי"ת ומה שבחר ואהב. ואין מצוה בתורה שנאמרה את גדול מעלתה בכל ענין וענין כארץ ישראל. תורה: אמרו בספרי אין תורה כתורת א"י. תפילה: אמר אבינו יעקב ע"ה 'וזה שער השמים' וכתב רש"י בשם חז"ל שהוא שער התפילה וכ"כ הגר"א במכתבו שיתפלל על משפחתו בשער הרחמים. ברכה: אמר דוד ע"ה כטל חרמון על הררי ציון כי שם ציוה ה' את הברכה. ואף הגאולה העתידה מוזכרת בתורה רק לגבי א"י: ושב ה' אלוקיך וקיבצך מכל העמים ויכלה הזמן, ובקיצור כל המעלות הרוחניות והגשמיות נמצאות בה. וכך כתוב התורה "לא תחסר כל בה".
ב. עוד ענין מרכזי ונכבד עד למאוד הוא ההשתוקקות והרצון ותשוקת הלב והנשמה לרצון ה' במצוה. אינו דומה אדם שמניח תפילין כמצות אנשים מלומדה, לאדם הניגש למצוה זו עם בערה בליבו על 'כי שם הוי"ה נקרא עליך ויראו ממך', וכבר כתב רבנו יונה, על השמחה שמצוה ששכרה גדול לאין שיעור (ע"כ). וראה אחי ראה עד כמה דוד השתוקק למצוה זו: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְהוָה לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ. ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהוָה נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. ג אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. ד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. ה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. ו הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר. ז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. ח קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. ט כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ. י בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. יא נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ. יב אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ. יג כִּי בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. יד זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ. מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת. ג נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי. (כמובן שלדעת הכותב הקודם היום ההוראה שזה לא נוגע, ועכ"פ לא להתרגש יותר מדי).
ג. מלבד כל זאת וודאי וודאי שישנם השלכות מעשיות: ולשם כך צריך לומר משפט נוסף, החלק מהידיעה על גודל מעלת הארץ הוא הידיעה עד כמה גדולה טומאת ארץ העמים, וחו"ל היא מקום הקליפות וחרפת העמים וכמה מאוסה היא. ואמרו: ישראל בחו"ל עע"ז בטהרה הם (ועיין בחסל"א מהמהר"א אזולאי זצ"ל הבנה בזה) ובכן השלכה מעשית 1. לא לצאת לחו"ל בשו"א ואמרו בזוה"ק על יונה הנביא שכתוב עליו שברח מה' משום שיצא לחו"ל. וח"ו וח"ו להשוות מעלת קברי צדיקים בחו"ל למעלת הארץ הקדושה ובודאי לא לטיול ולשום דבר. איננו רוצים לעזוב את ה'! 2. כתב הספר חרדים שחובה על היושב בארה"ק להודות כל יום ולשמוח שמחה גדולה שזכה לגור באה"ק מקום שמשה רבינו ואהרון הכהן לא זכו לה. 3. אדם המוסיף משהוא על דירתו אפילו קורת עץ אחת וכ"ש מוסיף חדר, וכ"ש אם ממש קונה דירה חדשה מקיים את המצוה הגדולה הזו ששקולה ככל התורה (כפי שאמר ריב"ב במכילתא) ואם אינו מכוין מאבד מצוה גדולה זו כי מצוות צריכות כוונה. וכאן עמד קנה במקומו.
נ.ב. קצת תמוה, שלומר שכל דברי התורה והנביאים וחז"ל לא נוגעים היום כי לא נכון לעסוק בזה, זה מותר לומר. אבל לומר שמרן זצ"ל כל כוונתו הייתה להזהר מהמזרחי הטמא, (שלדעתם ארץ ישראל לא שקולה ככל התורה אלא דוחה את כל התורה כולה) זה אסור. ולא לקחתי את מרן רבינו זצ"ל עטרה לראשי בנ"ד, אלא פירשתי את דבריו וחוזר אני על דבריי שלא נכון למקד את הנושא הגדול שבגדולים- ארץ ישראל, בענין זה.

[נקדש את שמך בעולם]

מכתבים ומאמרים ח"א עמוד י"ז
וכל הגדולים הלא ידעו ממצות ישוב ארץ ישראל ומקדושתה, אבל אין לעשות מזה עיקר, כי אין לנו עיקרים אחרים, רק אלו מה שנמסרו לנו.

צ"ע כוונת רבינו הגדול זיע"א במה שכתב "עיקרים" דלא מסתבר דכוונתו לסוגיית עיקרי האמונה שהרחיבו בזה הראשונים, דמה עניינו לכאן הלא כולנו מאמינים בני מאמינים בכל אות בתוה"ק ועיקרי האמונה אינם מתמקדים במצווה פרטית אלא ביסודות שעליהם עומדת האמונה בקב"ה ובתורה, על כן נראה שכוונתו שלא נמסר לנו שארץ ישראל הינה מצווה "מרכזית" בתורה כלומר שאין היא מצווה עיקרית שיש הרבה טפלים לה, ואם כך כוונתו דבר זה תמוה טובא הרי כל חומש בראשית וכן חומש שמות עד החודש הזה לכם נכתב רק בשביל ארץ ישראל כמבואר ברש"י הראשון בתורה, וכן רוב מוחלט של מצוות התורה ומסכתות הש"ס ניתנים לקיום רק בארץ ישראל (כל המצוות התלויות בארץ, במקדש, בסנהדרין, ובטהרה, וכן קביעת המועדות היא ע"י קידוש החודש שהוא רק בא"י), והתורה מרחיבה בנושא הארץ ללא כל השוואה לאף נושא אחר (אפילו יותר מביעור עבודה זרה, שאף הוא נוהג בעיקר בא"י), וגם ידועים דברי הספרי על הפסוק "הציבי לך ציונים" שכל המצוות (גם התלויים בגוף) נוהגים בעיקר בא"י והרחיב בזה הרמב"ן בויקרא י"ח כ"ה

העתקתי לתועלת המעיינים

ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח ט) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות וזהו שנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כענין שכתוב (דניאל י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי וכתיב (שם פסוק כ) והנה שר יון בא ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ וכתיב (ירמיהו יא ד) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו ולכך אמר (להלן כ כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ וכתיב (שם פסוק כד) ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות ועל כולם אמר (כאן) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה וכן אמר בפרשה השניה (להלן כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שהוא חומר איסור עבודה זרה ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ שנאמר (שם פסוק כד) ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים והנה בחוצה לארץ אע"פ שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם ולכך יאמר הכתוב (ישעיהו נד ה) אלהי כל הארץ יקרא כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום (שם כד כא) להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה (שם) וזהו ענין הכתוב שאמר (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזרת עירין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא) שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך ויקראו "עירין" כי מאצילותן יתעוררו הכחות בכל הפעולות כמו שאמר (שם שם י יא) ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וגו' ומאמר קדישין שאלתא כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן וזהו שאמר לו דניאל (שם פסוק כא) וגזרת עילאה היא כי הכל מאתו יתברך והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בחוץ לארץ ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה' וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז) כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו וזהו שנאמר (מלכים ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם וכן שנו בספרא (קדושים יא יד) ולא תקיא הארץ אתכם וגו' ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה ובספרי (האזינו שטו) ואין עמו אל נכר (דברים לב יב) שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון וגו' והוא מאמרם (כתובות קי) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (להלן כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים ואומר (שמואל א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה) הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ואומר לתת לכם את ארץ כנען (להלן כה לח) כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלהים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים וכן הוא אומר (יהושע ד יג) כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה' ואומר (דהי"א כב יח) ונכבשה הארץ לפני השם ולפני עמו וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת הא אינם עליה אינה מכובשת ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג) ואבדתם מהרה (דברים יא יז) אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז-יח) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה' ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא-לב) ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב) וזו היא מחשבת הרשעים (סנהדרין קה) שהיו אומרים ליחזקאל רבינו יחזקאל עבד שמכרו רבו יש עליו כלום שנאמר (יחזקאל כ לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ (בראשית לה ב) הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו ואמר הנביא (ירמיהו טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך וכתב ר"א בפרשת וילך (דברים לא טז) ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ ואמר ביעקב הסירו את אלהי הנכר והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר והמשכיל יבין אלו דבריו ז"ל ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם (דניאל י כא) כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל לא שר מלכות וממשלה וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה יג) הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם כענין בחזקיהו (מלכים ב יט לה) וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי (להלן כו מב) תדע סוד נשגב ונעלם ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז) בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה וכבר רמזתי לך בפסוק כי לי הארץ (שמות יט ה) והנה הזכיר הכתוב כי אנשי ארץ כנען נענשו בעבור העריות ורבותינו אמרו (סנהדרין נו) שהוזהרו עליהן מעת היצירה לאדם ולנח שלא ענש אלא אם כן הזהיר אבל הכתוב לא יזכיר האזהרה אבל יאמר כי הארץ תקיא אותם כי הארץ תתעב כל התועבות האל והנה לא אנשי ארץ כנען בלבד היו מן המוזהרים והפרשה הזכיר "כמעשה ארץ מצרים" (לעיל פסוק ג) שהיו גם הם עושים ככל התועבות האלה ולא תקיא אותם ארץ מצרים ולא שאר ארצות הגוים את גוייהם אבל הענין כולו למעלת הארץ וקדושתה ואמר הכתוב (כאן) "ותקיא הארץ" כי מעת שפקד עונה עליה שנגזר על הכנענים להכרת כאילו כבר הקיאה אותם או "ותקיא" למעלה כענין סר צלם מעליהם (במדבר יד ט).

וצ"ע כוונת רבינו בעל "מכתבים ומאמרים"

[משה נטע]

לא הבנתי מה אריכות הדברים.
לי היה פשוט שכוונתו במכתבים מאמרים "עיקרים" הם הדברים שאותם אנחנו צריכים לחזק והם אלו שמחזיקים אותנו ועל ידיהם אנחנו נמשיך את שושלת הדורות ומסירת התורה. עיקרים מלשון יסודות, עיקר חיותנו.

[רון]

מכתבים ומאמרים ח"א עמוד י"ז
וכל הגדולים הלא ידעו ממצות ישוב ארץ ישראל ומקדושתה, אבל אין לעשות מזה עיקר, כי אין לנו עיקרים אחרים, רק אלו מה שנמסרו לנו.

צ"ע כוונת רבינו הגדול זיע"א במה שכתב "עיקרים" דלא מסתבר דכוונתו לסוגיית עיקרי האמונה שהרחיבו בזה הראשונים, דמה עניינו לכאן הלא כולנו מאמינים בני מאמינים בכל אות בתוה"ק ועיקרי האמונה אינם מתמקדים במצווה פרטית אלא ביסודות שעליהם עומדת האמונה בקב"ה ובתורה, על כן נראה שכוונתו שלא נמסר לנו שארץ ישראל הינה מצווה "מרכזית" בתורה כלומר שאין היא מצווה עיקרית שיש הרבה טפלים לה, ואם כך כוונתו דבר זה תמוה טובא הרי כל חומש בראשית וכן חומש שמות עד החודש הזה לכם נכתב רק בשביל ארץ ישראל כמבואר ברש"י הראשון בתורה, וכן רוב מוחלט של מצוות התורה ומסכתות הש"ס ניתנים לקיום רק בארץ ישראל (כל המצוות התלויות בארץ, במקדש, בסנהדרין, ובטהרה, וכן קביעת המועדות היא ע"י קידוש החודש שהוא רק בא"י), והתורה מרחיבה בנושא הארץ ללא כל השוואה לאף נושא אחר (אפילו יותר מביעור עבודה זרה, שאף הוא נוהג בעיקר בא"י), וגם ידועים דברי הספרי על הפסוק "הציבי לך ציונים" שכל המצוות (גם התלויים בגוף) נוהגים בעיקר בא"י והרחיב בזה הרמב"ן בויקרא י"ח כ"ה

ראשית,
כנראה שיש קצר כל שהו בתקשורת בינינו כי לעולם אין אנו מקבלים תשובות לענין לאחר שאנו מבארים שוב ושוב את את כונת רבותינו.

ולגופו של ענין,
כנראה שרבינו הגדול זיע"א נרדם בעת שקראו בתורה את אותם פסוקים נפלאים שהבאתם לעיל! וגם שכחם לעת זקנתו, אבל אם היה יודע מאותם פסוקים ודינים שהבאתם, ודאי שהיה כותב אחרת במכתבים ומאמרים ופומיה לא הוה פסיק מאהבת הארץ וחשיבות הדיור בה, ולא רק במרכזה, אלא בכל שעל ושעל מרוב אהבתנו אותה, ולכן צריך לגנוז את הספר הנ"ל היות והוא נסתר מכל כך ראיות שהבאתם.
אלא שלא רק רבינו הגדול, אלא שכנראה כל הרבנים זקנים, וכולם נרדמו כנ"ל, מהחזו"א עד הרב מבריסק, עבור דרך האחיעזר והקובץ שיעורים.

וכעת באמת לגופו של ענין,
"עיקר" פירושו ה"מעמיד".
מהו המעמיד של היהדות. מהו הדבר שבלעדיו אין יהדות, וממילא צריך לדבר על זה כל הזמן, ולחזק ללא הרף.
בלי מנוע אין מכונית, אבל בלי חלונות יש מכונית! וכשרוצים להרוס לך את המכונית אתה נלחם על העיקר, לא יהיו חלונות לא נורא, קשה אבל לא נורא. אבל יקחו לך את המנוע? אפשר לומר שלום!

ארץ ישראל אינה המעמיד של היהדות, חד וחלק.

אויש, כנראה שוב נרדמתי באמצע קריאת התורה .......

כל טוב ובשורות טובות

[רון]

מכתבים ומאמרים ח"א עמוד י"ז
וכל הגדולים הלא ידעו ממצות ישוב ארץ ישראל ומקדושתה, אבל אין לעשות מזה עיקר, כי אין לנו עיקרים אחרים, רק אלו מה שנמסרו לנו.

צ"ע כוונת רבינו הגדול זיע"א במה שכתב "עיקרים" דלא מסתבר דכוונתו לסוגיית עיקרי האמונה שהרחיבו בזה הראשונים, דמה עניינו לכאן הלא כולנו מאמינים בני מאמינים בכל אות בתוה"ק ועיקרי האמונה אינם מתמקדים במצווה פרטית אלא ביסודות שעליהם עומדת האמונה בקב"ה ובתורה, על כן נראה שכוונתו שלא נמסר לנו שארץ ישראל הינה מצווה "מרכזית" בתורה כלומר שאין היא מצווה עיקרית שיש הרבה טפלים לה, ואם כך כוונתו דבר זה תמוה טובא הרי כל חומש בראשית וכן חומש שמות עד החודש הזה לכם נכתב רק בשביל ארץ ישראל כמבואר ברש"י הראשון בתורה, וכן רוב מוחלט של מצוות התורה ומסכתות הש"ס ניתנים לקיום רק בארץ ישראל (כל המצוות התלויות בארץ, במקדש, בסנהדרין, ובטהרה, וכן קביעת המועדות היא ע"י קידוש החודש שהוא רק בא"י), והתורה מרחיבה בנושא הארץ ללא כל השוואה לאף נושא אחר (אפילו יותר מביעור עבודה זרה, שאף הוא נוהג בעיקר בא"י), וגם ידועים דברי הספרי על הפסוק "הציבי לך ציונים" שכל המצוות (גם התלויים בגוף) נוהגים בעיקר בא"י והרחיב בזה הרמב"ן בויקרא י"ח כ"ה

עד כאן דברי הרב נקדש את שמך בעולם

וכעת תגובתי,
ראשית,
כנראה שיש קצר כל שהו בתקשורת בינינו כי לעולם אין אנו מקבלים תשובות לענין לאחר שאנו מבארים שוב ושוב את את כונת רבותינו.

ולגופו של ענין,
כנראה שרבינו הגדול זיע"א נרדם בעת שקראו בתורה את אותם פסוקים נפלאים שהבאתם לעיל! וגם שכחם לעת זקנתו, אבל אם היה יודע מאותם פסוקים ודינים שהבאתם, ודאי שהיה כותב אחרת במכתבים ומאמרים ופומיה לא הוה פסיק מאהבת הארץ וחשיבות הדיור בה, ולא רק במרכזה, אלא בכל שעל ושעל מרוב אהבתנו אותה, ולכן צריך לגנוז את הספר הנ"ל היות והוא נסתר מכל כך ראיות שהבאתם.
אלא שלא רק רבינו הגדול, אלא שכנראה כל הרבנים זקנים, וכולם נרדמו כנ"ל, מהחזו"א עד הרב מבריסק, עבור דרך האחיעזר והקובץ שיעורים.

וכעת באמת לגופו של ענין,
"עיקר" פירושו ה"מעמיד".
מהו המעמיד של היהדות. מהו הדבר שבלעדיו אין יהדות, וממילא צריך לדבר על זה כל הזמן, ולחזק ללא הרף.
בלי מנוע אין מכונית, אבל בלי חלונות יש מכונית! וכשרוצים להרוס לך את המכונית אתה נלחם על העיקר, לא יהיו חלונות לא נורא, קשה אבל לא נורא. אבל יקחו לך את המנוע? אפשר לומר שלום!

ארץ ישראל אינה המעמיד של היהדות, חד וחלק.

אויש, כנראה שוב נרדמתי באמצע קריאת התורה .......

כל טוב ובשורות טובות

[בתבונה]

אני ממש מקבל בחילות מהדמגוגיה של המגיב שמעליי
אני יודע שהחזו"א היה אומר לכולם לבוא לגור בארץ ישראל
הרב שך בילדותי אישית שמעתי שדיבר על כך בשיחה פרטית
הרב זילברשטיין בספריו מצטט רבות על המעלה הגדולה של המגורים בארץ ישראל
אתה מוזמן להצטרף לסטמר נטורי קרתא שבדמגוגיה שלהם החזו"א היה מראשי המתנגדים להצבעה בבחירות

[רון]

אני ממש מקבל בחילות מהדמגוגיה של המגיב שמעליי
אני יודע שהחזו"א היה אומר לכולם לבוא לגור בארץ ישראל
הרב שך בילדותי אישית שמעתי שדיבר על כך בשיחה פרטית
הרב זילברשטיין בספריו מצטט רבות על המעלה הגדולה של המגורים בארץ ישראל
אתה מוזמן להצטרף לסטמר נטורי קרתא שבדמגוגיה שלהם החזו"א היה מראשי המתנגדים להצבעה בבחירות

מזדהה עם כל שורה חוץ מהראשונה והאחרונה!!!!
ושוב אנו לא מקבלים תשובות [חוץ מלחזור על השורש דמגוג בכל מיני הטיות, משל אבשלום קור עומד למולי, נו יהי כן]

א"י חביבה מכל הארצות!
א"י קדושה היא מכל הארצות!
עיני ד' אלוקיך בה מכל הארצות!
אסור לצאת ממנה לשאר הארצות!
ארץ הצבי היא מה שאין בשאר הארצות!
ר' אבא מנשק כיפי דעכו כשבא אליה משאר הארצות!

אך לומר שזה עיקר ביהדות זו עם ארצות!

[אוהב ציון]

בעזה"י
אמנם שטחתי בקשתי לפני החו"ר שליט"א שלא יעמדו על דעת מרן זצ"ל, כי בסופו של דבר נסטה מהדיון כפי שקורה כאן.
(מזכיר קצת בחורים צעירים שלא מלבנים סוגיא במקורתי'ה, שהוויכוח בסופו של דבר הוא מי גדול יותר מבין שתי הפוסקים שחלקו...).
לצערי בקשתי לא התקבלה. לכן אבקש בכ"א לומר שחולק אני בעוז על דעת חבריי, ולא זה ולא זה כיוונו אל הנכון בדעתו הרחבה ז"ל.
כדי לדעת מהו כוונתו כמנהיג עם ישראל, צריך לדעת אל מי יכוונו דבריו ואיזו גישה בא לשלול, הרי לא כותב כאן דעה בקשר להנחת תפילין בפן הלמדני והעיוני. אלא רוצה להעמיד את השקפת התורה הראוי'.

וברור לכל שבא לשלול את 'שיטת' המזרחי. המזרחי (בחלקם עכ"פ) העמידו את א"י כעיקר שדוחה הכל, וכתב אחד ממפא"י המזרחי מחלו לנו על כל העבירות מפני חיבת הארץ, ולא קיבלו את המצוות של החרדים משום העבירה הגדולה של שנאת הארץ.
וזו כוונתו שלא לעשות מא"י עיקר שדוחה את הכל אבל הכל. כל פרשנות אחרת היא מתעלמת מהמציאות שבה דיבר רבינו זצ"ל.
ואגב, ייתכן שלא אגזים אם אומר, שהאדם שלזכותו עומד יישוב א"י הגדול ביותר במאה שנים האחרונות והתיישבות הנוכחית של שומרי תו"מ בא"י - הוא רבינו הגדול מרן זצ"ל, שהקים ישיבות וכוללים בזה אחר זה, ומילא את הארץ תורה. והתנשא כארי בנהגת עולם התורה. פעל להקים ערים חרדיות בשומרי תו"מ הוא הגבר הוקם על בתחילת תנעות התשובה, אל המקורות, לב לאחים, ערכים. וכו' וכו'.

חוזר אני על דבריי. למה שוב ושוב א"י ועיר האלוקים לא דנים בה ללא כל הדברים מסביב, על כל ענינה וקדושתה שאין לה שיעור, ואמרו בזוה"ק תחילת לך לך, שאף אברהם אבינו לא השיג את גדולת קדושת הארץ בקדושתה העליונה, עד שהש"י הבטיח לו אשר אראך.

[נקדש את שמך בעולם]

וכעת באמת לגופו של ענין,
"עיקר" פירושו ה"מעמיד".
מהו המעמיד של היהדות. מהו הדבר שבלעדיו אין יהדות, וממילא צריך לדבר על זה כל הזמן, ולחזק ללא הרף.
בלי מנוע אין מכונית, אבל בלי חלונות יש מכונית! וכשרוצים להרוס לך את המכונית אתה נלחם על העיקר, לא יהיו חלונות לא נורא, קשה אבל לא נורא. אבל יקחו לך את המנוע? אפשר לומר שלום!

ארץ ישראל אינה המעמיד של היהדות, חד וחלק.

אויש, כנראה שוב נרדמתי באמצע קריאת התורה .......

כל טוב ובשורות טובות

יש כמה דברי שמעמידים את היהדות אשר בלעדיהם אין יהדות, ראשית כמובן לימוד התורה, יוחסין, גיור, וכדו' נושא ארץ ישראל גם כן שייך לקטגוריה הזאת, שהרי כפי שנתבאר פה היטב ללא ארץ ישראל לא ניתן לקיים את רוב המצוות, לכן אין הארץ דומה לחלונות של רכב אלא לכל השלדה, נכון שהמנוע הוא הכוח והעיקר, אבל לומר שהשלדה = הארץ אינה מעמיד של היהדות זה מופרך לחלוטין,

איני מבין למה שוב ושוב להעתיק את דברי רבותינו על מרכזיותה של ארץ ישראל בתורה וביהדות, הדברים פשוטים ומבוארים ולא ראיתי בתגובות התיחסות לדברי חז"ל.

(אמנם לפעמים חכמי ישראל נוקטים שבתקופה מסוימת עיקר המאבק על קיום היהדות מתמקד בחזית פלונית, אבל ודאי שאין בזה לבטל את העובדה שיש עוד נושאים שהם מרכזיים ומעמידים את היהדות).

מן המקום להעתיק דברי הגמ' בחגיגה על כך שגם תלמוד תורה (שגם המגיב מבין שהיא נושא "עיקרי" ) תלוי בארץ ישראל.
אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה.

[משה נטע]

מן המקום להעתיק דברי הגמ' בחגיגה על כך שגם תלמוד תורה (שגם המגיב מבין שהיא נושא "עיקרי" ) תלוי בארץ ישראל.
אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו היינו דכתיב כי נשבה עדר ה' אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה' כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה.

זה יותר עניין של 'גלו ממקומן' ומפוזרים בעולם בלי שלווה וממילא יש ביטול תורה, זה אינו שייך בדווקא לארץ ישראל, כי הרי אם אנחנו יושבים בארץ ישראל ולא בשלווה כמו היום עדיין ישנו לביטול תורה הזה.

[ברים]

למי שמקשיב לקריאת התורה כפשוטו, זה ממש צועק באוזניים עד כמה הנושא של ארץ ישראל הוא מרכזי בתורה עד שנראה שהיא המכוון העיקרי, ודבר שהוא חצי מתורה שבכתב מיותר להתווכח עליו.
והחולק על זה צ''ל שהוא אוטם אזניו משמוע.

[משה נטע]

למי שמקשיב לקריאת התורה כפשוטו, זה ממש צועק באוזניים עד כמה הנושא של ארץ ישראל הוא מרכזי בתורה עד שנראה שהיא המכוון העיקרי, ודבר שהוא חצי מתורה שבכתב מיותר להתווכח עליו.
והחולק על זה צ''ל שהוא אוטם אזניו משמוע.

ואם אין ארץ ישראל אי אפשר לקיים התורה?
וודאי שארץ ישראל היא דבר מרכזי ועיקרי וחלק גדול מהתורה, אבל גם בלעדיו נשארנו יהודים, אני לא מתכוון לחלוק על מעלת ארץ ישראל ח"ו רק על העניין שאין תורה ויהדות בלי ארץ ישראל.

[איש גלילי]

רק על העניין שאין תורה ויהדות בלי ארץ ישראל.

כדברי הספרי. וכדברי בראשית רבה (טז ד), 'אין תורה כתורת ארץ ישראל, ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל'.

[משה נטע]

רק על העניין שאין תורה ויהדות בלי ארץ ישראל.

כדברי הספרי. וכדברי בראשית רבה (טז ד), 'אין תורה כתורת ארץ ישראל, ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל'.

ז מעלה, לא עיקר קיום התורה.

[איש גלילי]

ז מעלה, לא עיקר קיום התורה.

על פי הספרי?