וזה יהיה לכם גבול ים - מחלוקת בינלאומית ודעת התורה.

[יהודהא]

וזה יהיה לכם גבול ים - מחלוקת בינלאומית ודעת התורה.

וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים
(במדבר לד, ו).
הגבול הדרומי –לעומת הגבול המערבי. והעימות שעליו התקוטטו בפונדקי הנמל שברוטרדם ובשפך התמזה.

א.
הסיבה למיעוט הדיונים בעניין הגבול המערבי – מכיון שכמעט לא התעוררו שאלות לגביו. אולם הגבול המערבי בתנך ובחזל שימשו רבות את המשפטנים הנוכריים בבואם לפתור סכסוכי גבול ימיים.
.
לרוב המפרשים בחומש הפשט הוא כפי הגמרא שכולל את הים והאיים שמול א"י [גודל השטח-תלוי במחלוקת חכמים ור יהודה]. אולם האבע כאן הלך לפי פשוטו של מקרא שכתב "והיה הים הגדול-והוא הגבול בעצמו ". דהיינו חוף הים הוא הגבול .
.
ואכן לפי כמעט כל הסוגיות בשס ופוסקים מתקיימים דיונים על חקלאות האדמה וגידוליה וגם לגבי בעלי חיים =מעשר בהמה [ובכור בהמה] ,אבל אין דיון על חובת מצוות התלויות בארץ (בארץ –ולא בים) בים\ספינות \איים\ דגה .[חקלאות ימית לגידול דגים בכלובים - היא היום דבר נפוץ מאוד ].

ב.
אבל אנו כן פוגשים במשניות חלה ושביעית ובגמרא גיטין הן לגבי מצוות חלה \מעשר\ שביעית .והן לגבי חובת אמירת : לפני נכתב ונחתם" מה הוא גבולה של א"י במערב: החוף או בתוך הים.
.
גיטין ז עב
"המביא גט בספינה כמביא בא"י ותניא אידך כמביא בחו"ל א"ר ירמיה לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן .
דתנן עפר חו"ל הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה גוששת פטור
.

גמרא ח עא
אלא כי פליגי בים הגדול דתניא איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל מטורי אמנון ולחוץ חוצה לארץ הנסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים מן החוט ולפנים א"י מן החוט ולחוץ חו"ל
.
רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כא"י שנאמר (במדבר לד, ו) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס מן החוט ולפנים א"י מן החוט ולחוץ חו"ל
.
והנה גם ברשי במקום אחד מוצאים אנו לכאורה דעה כדברי האבע.
רשי גיטין עא
כי פליגי בים הגדול - שהוא תחום מערבו של ארץ ישראל ופליגי תנאי איכא למאן דאמר שפת הים הוא גבול וים גופיה לאו א"י הוא ואיכא למאן דאמר ים גופיה מארץ ישראל:
אבל לרוב הדעות וגם להלכה ברמבם נפסק שמושכין חוט מטורי אמנום ועד נחל מצרים: מן החוט ולפנים, ארץ ישראל; מן החוט ולחוץ, חוצה לארץ.

ג.
בעולם העבר התגוששו שתי תפיסות לגבי הגבול הימי :האחת, שהים כולו נתון לריבונותה של מעצמה יבשתית והכוח הצבאי הוא הקובע.; והשנייה, שהים הוא רשות הרבים וחסר ריבונות.
.
.
הוגו גרוטיוס מול סלדן, ו מָרֶה ליבֶּרוּם כנגד מָרֶה קְלָאוּסוּם.
בקטטה בין ציי הסוחר האנגלי וההולנדי על זכויות שיט בים הפתוח. ההולנדים, שייצג אותם המדינאי והמשפטן הדגול הוגו גרוטיוס [1583-1645], תבעו "ים חופשי", חופשי מגבולות וזכויות קניין. ואילו אנגליה, המעצמה הימית המתחרה, ביקשה "ים סגור" שמותווים בו גבולות טריטוריאליים.
.
סלדן נחלץ לפעולה מטעם האינטרס האנגלי ובמצוות מלכו צ'רלס הראשון. כך נכתבו שני חיבורי מופת בתולדות המשפט הבינלאומי, מָרֶה ליבֶּרוּם [Mare Liberum] ("הים החופשי"; 1609) של גרוטיוס אשר טען - בהסתמך, בין השאר, על התנך - שגבולות ימיים הם דמיון גרידא ועל כן אינם קבילים;
.
ואילו סלדן השיב לגרוטיוס בספר פולמוס בשם מָרֶה קְלָאוּסוּם [Mare Clausum] ("הים הסגור"; 1635), שדווקא התנ"ך והתלמוד, בהתוותם בדייקנות נחרצת את גבולות ארץ ישראל ואת הגבולות בין נחלות השבטים, וכללו גם גבולות ימיים, שכמוהם היו כבר לישראל הקדומה, והם שרירים וקיימים חרף היותם - פרי דמיון משפטי. (פ' עוז-זלצברגר, "שורשים יהודיים של הרפובליקה המודרנית", )
.

ד.
השפעת חזל על המשפט הבינלאומי
מעניין שאין כאן רק הסתמכות על פסוקים ידועים מן התנך, [הנוכרים לומדים תנך -ולא חזל] אלא הסתמכותו על חזל (ובפרט על הברייתא המובאת בגטין ח ע"א ועל כמה מקומות אחרים בתוספתא), בעניין הגבולות ההלכתיים של ארץ ישראל בים.
.
יש לציין שהרב הראשי לישראל לשעבר, הרב י' הרצוג, השמיע ביקורת חריפה על יצירתו של סלדן בכללותה, בעיקר בשל אי-הדיוקים שבה בנוסף לעוד סיבות.
.
ש, רוזן במאמרו מציין שהברייתא ודיני התורה [המשפט העברי] שהזכרנו לעיל שימשו אפוא אסמכתא מרכזית בביסוס טענתו של סלדן, בפרט לעניין קביעת הגבול הימי.
.
וכך נכנסו דברי הברייתא לחשיבה האירופאית הכללית ושיחקו בה תפקיד מסוים במחלוקת המפורסמת שהתחוללה במאה הי"ז בסוגיית מצבם המשפטי של הימים.

הנכתב - מבוסס ברובו על מאמרו של ש,רוזן "וזה יהיה לכם גבול ים".


נ,ב
. .הוויכוחים המתלהמים בין ישראל ללבנון לגבי הבעלות על אוצרות הגז בים התיכון גם הם קשורים לוויכוח הזה.

[יהודהא]

ובקצרה על הקשר לעימות עם לבנון על מאגרי הגז שבים:

א.
יש שתי שיטות מקובלות לפיהן קובעים היכן עובר הגבול, וכל מדינה קובעת אותו לפי השיטה שנוחה לה. ישראל משתמשת בשיטה מעודכנת יותר.
בעולם מקובל שהמים הטריטוריאליים נמצאים 12 מייל מקו החוף, ושמעבר לכך, כ-200 מייל מקו החוף, נמצאים מים שמותרים לניצול כלכלי על ידי המדינה. מאגרי הגז נמצאים במים לניצול כלכלי.
"השאלה היא, כששתי מדינות חולקות חוף אחד כמו ישראל ולבנון, איפה נגמרים המים לניצול כלכלי של מדינה אחת ומתחילים מים של השנייה?

ב.
הבעייה היא שגם כאן יש שתי שיטות שונות, שכל מדינה משתמשת באחת מהן כדי להוכיח שהיא צודקת".
"לבנון הולכת לפי השיטה הישנה, מהנקודה שבה נמצא הגבול, וממנה מותחים קו ישר לכיוון אחד. אם מדינה אחת נמצאת מצפון לשנייה, מותחים ביניהם קו ממערב למזרח, שהוא הגבול. וכל מה שנמצא מצפון לראש הניקרה שייך ללבנון, ורק מה שמדרום לראש הניקרה שייך לישראל.

"ישראל, לעומתה, מתבססת על שיטה מודרנית יותר, שמקובלת בדיונים עכשוויים בין מדינות על קווי הגבול הימיים. ולפיה קו הגבול צריך להיות ניצב לתוואי המדוייק של החוף. מכיוון שהחוף שלנו נמתח מדרום-מערב לצפון מזרח, גם בישראל וגם בלבנון, הרי שהגבול הימי צריך להימתח בניצב לו, כלומר,[באלכסון] מראש הניקרה צפון-מערבה".
ואז מגיעים למים שנמצאים הרבה צפונה לראש הניקרה, זה הבסיס לטענה שמאגרי הגז, שחלק מהם נמצאים מערבה ללבנון ולא מערבה לישראל, שייכים למים הכלכליים שלנו".

הוויכוח על בעלות מאגרי הגז.jpg (139.53 KiB) נצפה 3817 פעמים

מקור התמונה: מגזין Tablet; תמונה מקורית: Shutterstock
תמצית מכתבה של ח, גולדשטיין.
כל הקטע שבין הקו הישר מראש הנקרה מערבה - ועד לסוף המשולש החום שמעליו , שבו נמצא מאגר הגז -שנוי במחלוקת.
המאגרים שאינם שנויים במחלוקת הם מאגרי לווייתן סנפיר ודלית שנמצאים דרומית לקו-וממוקמים מול חיפה.

[ונתנו ידידים]

יותר שייך הדיון הזה לדברי התוס' שם, שדעת רבינו פטר הוא דלפי רבי יהודה שמושכין חוט מטורי אמנון מערבה ומנחל מצרים מערבה הרי אנו - צרפת - במערבה של אר"י בתוך החוט, וכידוע שאין לזה שייכות למציאות, ורגילים להסביר דס"ל שמושכין את החוט באלכסון, ואם כי גם זה אינו ממש תשובה לדבר מ"מ מקרבו אל השכל ויכול להיות שטעה בזה.

[יהודהא]

יותר שייך הדיון הזה לדברי התוס' שם, שדעת רבינו פטר הוא דלפי רבי יהודה שמושכין חוט מטורי אמנון מערבה ומנחל מצרים מערבה הרי אנו - צרפת - במערבה של אר"י בתוך החוט, וכידוע שאין לזה שייכות למציאות, ורגילים להסביר דס"ל שמושכין את החוט באלכסון, ואם כי גם זה אינו ממש תשובה לדבר מ"מ מקרבו אל השכל ויכול להיות שטעה בזה.

--------------
תודה על הערתך.

ולעצם העניין
א. ראיתי שבספרו של הר ד,צ, רובין בספר מראה הגבול [ ע' קמה- קמח] יש דיון בנושא .
ועל סמך הירושלמי שקלים פ"ו ה"ב (באיוב לח,יא) "ופא ישית" עד יפו . ובהסתמך על תשובת מהרי"ט שיפו נמצאת במקום/ במרחק הגדול ביותר [ 35 ק"מ] בין הקשת ובין היתר, שלפי שיטתו יש למתוח את הקשת מבירות עד נחל אל עריש וכל מה שבפנים נחשב בגבול הים של א"י. ועי"ש.

ב. לגבי הנסין שבים - לשיטת הנל [ חוט מביירות לאל עריש] קצת תמוה לדון כ"כ באיים זעירים כמו תכלת שחף ונחליאלי שחפית חופמי וכו ששמם מעיד עליהם שמשמשים לציפרים ולא לאדם.אלא אם נאמר שהכוונה לאיים בחוף הלבנון ,שהרי גם צור = סלע , היתה אי ועיר שחוברה לחוף בבניית הסוללה על ידי אלכסנדר מוקדון.

[פלוריש]

המים הטריטוריאליים בתלמוד - שבתאי רוזן.pdf

(200.13 KiB) הורד 131 פעמים