היות והזכירו כאן החברים את עניין הספר 'קול התור', והיות ומפטירין השבת בפסוק שבכותרת, אמרתי לפרוש לפניכם ענין זה.
זה מכבר ראיתי כתב להרב היר"א [רבי ידידיה רפאל חי אבואלעפיה זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים בית אל], שנדפס בסוף ספרו 'קנין פירות' (אהבת שלום, ירושלים תשמ"ח), שמביא כי מנהג 'בית מדרשנו קהל קדוש בית אל יכב"ץ' הוא שלא לומר את התבות 'עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר' בנוסח והוא רחום של יום שני וחמישי. ונותן בו טעם, 'ועל זה סמכו, כי ודאי טעמם ונימוקם עמם הוא זה שעתה בדורות האחרונים סמוך לגאולה כבר קמה שכינתא מעפרא, וביאת משיחנו בע"ה תלוי במעשינו ותשובתינו'.
היר"א מציין כי היה קשה לפניו מאד להשמיט התבות האלו מן הנוסח, ומוסיף הוא לציין כי גם ראש הישיבה שלפניו, הרב אג"ן הסהר [רבי אברהם חיים גאגין זצ"ל], אע"פ שגם כן לא נהג לומר תבות אלו, ומפני שהיה ידוע לו כי כן נהגו מימי הרב כמהר"א בכ"ר דוד ז"ל [רבי אברהם מאג'אר], גם הוא 'היה מצטער טובא על הדבר הזה', אלא שאעפ"כ לא שינה מהמנהג שנהגו לפניו. היר"א ממשיך לנסות ולבאר את טעם ההשמטה, שאין לה מובן ע"פ הקבלה, מפני שעדיין בכל לילה יורדת השכינה לבי"ע, שזה גלות השכינה, והיא צועקת, ולכן אומרים אנו תיקון חצות, ואיך נאמר שקמה כבר מעפרה. תוך כדי כך נחסר הכת"י, ואין ההמשך לפנינו.
האם נכון לומר כי תלמידי הגר"א בירושלים, שבטלו את אמירת תיקון חצות, והשמיטו מפזמון 'לכה דודי' את הבית 'התנערי מעפר קומי' [מתוך שתפסו כי 'סימנא מילתא היא אתחלתא דגאולה', וכלשון תלמידי הגר"א בכתב השד"רות עבור בניית 'החורבה'], קבלו את הסימוכין וההשראה לכך ממקובלי 'בית אל'?
***
ולהשלמת המעשה. היר"א מספר שם כי בשנת תר"ו קיבל ראש הישיבה דאז, הרב האג"ן, מכתב שאלה מאת הפקוא"מ [פקידים ואמרכלים אמסטרדם, שהיו ממונים על גיוס התמיכה בחו"ל וחלוקתה לבני ירושלים] בראשות הרב צבי הירש לערן ז"ל, האם אכן אמת הדבר מה ששמעו מאת 'חכם רשום שהיה בו בפרק שם באמסטרדם יע"א, כי בבית אלו לא נהגו לומר תבות אלו, אם אמת הדבר, יען שהחכם הנזכר אמר כי הטעם הוא יען כבר קמה שכינתא מעפרא'. דהיינו, רצ"ה לערן, שהיה לוחם עז בכל גילויי המשיחיות הירושלמים [והתנגד לבניית החורבה, מה שלדעתו היה בזבוז כספים], היה מבוהל לגלות כי לא רק בקרב תלמידי הגר"א שוררות מגמות כאלו, אלא הם מושרשות כבר במנהגיה העתיקים של ישיבת בית אל.
היר"א ממשיך לספר כי האג"ן, התחבט בדבר, והטיל עליו לברר אם אכן יש מקור לכך בכתבי האריז"ל והמהרח"ו. כאן נחסר הכתב יד, במילים 'מאחר כי הוא אחר העמידה', ולא זכינו להשלמת הדברים [אם כי ניתן להבין כי כוונתו היא שלאחר התיקונים שנעשו בתפילה זו, עלתה המלכות למעלה, וכלפי מערכת זו של כוונות אין שייך להזכיר את ירידת השכינה].
ידידנו החכם ר"י אביב"י שליט"א, בספרו אוהל שם (עמ' 183), אשר עיין בכת"י אגרות הפקוא"מ, מגלה לנו כי החכם שהביא את השמועה לידיעת רצ"ה לעהרן, הוא 'הרב משי"ח נר"ו', רבי משה ישראל חזן זצ"ל. עוד מביא לפנינו ידידנו הנ"ל את תשובת רצ"ה לעהרן 'תודות אלף על תשובתו הקדושה בענין הפותח יד בתשובה, ודבריו מאירים כשחר, והגם שבעווה"ר (בלי ענווה) לא זכיתי לשום ידיעה בחכמת האמת נראין הדברים ומתיישבים על הלב, לא כן דברי הרב מהר"ם חזן נ"י שלא תלה הדברים בכוונות שקדמו באותה תפילה, כי אם כאלו בזמננו זה קמה וכו', וזה לא נכנס באזני כל עיקר' [מהמילים שהדגשנו ניתן להבין כי תוכן התשובה היה על הדרך שכתבנו בסוגרים שבסוף הקטע הקודם].
ניתן למצוא רושם לשמועות הנ"ל גם בדורות מאוחרים יותר. בספר מעיל אליהו, לרבי אליהו מני רבה של חברון, הביא את מה שכתב האריז"ל לשבת על הקרקע בשעת תיקון חצות, והעיר על כך 'והנה לא ראיתי מי שעושה זה אלא דוקא יש משנים מקומם, ושמעתי שבדורות אלו אין לישב על הקרקע ולעשות כסדר הזה, לפי שכבר נעשה עילוי לשכינה בבחינת מה' [ועיין בהגהות 'בין הרי"ם' על שו"ת מכתב מאליהו מש"כ ע"ז דברים חריפים, והביא שם דברי היר"א הנ"ל, ועוד האריך בכדי 'ללמד להועיל דעת תורה אמיתית'].