ברזילי כתב:[אמרתי שהרצל התקרב ליהדות בגלל שהתקרב למסורת היהודית. הדליק נרות חנוכה, דבר בכבוד על רבנים וכן הלאה, כפי שמצוי אצל חילונים בני זמננו הנקראים "קרובים ליהדות". התישבות בא"י היא עצמה מצוה רבתי, ולא רעיון לאומני ח"ו, אבל אינני חושב שהוא חשב בכיוון כזה ומעולם לא אמרתי דבר כזה שייחסת לי.
נראה שכשם שמשולש מסתכל דרך משקפיים שחורות על כל העניין, אתה מסתכל עם משקפיים ורודות. [לא כולל הבדיחה של הרצי"ה על כך שלא קיצץ את זקנו שעובר בה' לאוים].
הרצל לא 'הקרב' ליהדות, ו'מושגיו על אלוקים כפי שפינוזה' לא השתנו פתאום. ולכן הקישור לחילונים בני זמננו אינם מן העניין, מסורתיים בימינו מאמינים באלוקים, ורואים את עצמם כחלק מהדת היהודית, גם אם לא מקיימים את כל המצוות.
הרצל לא קיים את המצוות מתוך קירבה לדת היהודית או לאלוקי ישראל, וההתקרבות שלו היא לא התקרבות לדת. הרצל הרגיש חלק מהלאום היהודי, וכל ניסיונו היה לפתור את 'בעיית היהודים'. בתחילה הייתה נראית לו ההתבוללות כפתרון טוב, ולאחר מכן חזר בו והחליט לדאוג לקיום יהודי עצמאי, החזרה לא הייתה מתוך הבנה שצריך לשמור על דת ישראל, אלא על קיום העם היהודי.
כשלאחר זמן 'התקרב' הוא פשוט נכנס יותר להוויי היהודי ולכן הדליק נרות חנוכה וכו', אין לזה שום קשר עם היהדות. - [דוגמא לזה עו"ד יורם שפטל שמקיים 'מצוות' בערך כמו דתי מצוי אבל מצהיר על עצמו שהוא אתאיסט, וקיום המצוות אצלו זה רשמית כחלק מהלאום היהודי ושמירה על התרבות היהודית העתיקה].