משולש כתב:ביקשתם מקורות, אז השתדלתי לעשות כמיטב יכלתי.
(זה רק חלק מהמקורות לגבי איסור השבועות, יש עוד מקורות רבים שאסור כלל להלחם בזמן הזה כשאין את התנאים הבסיסיים).
1. הרמב"ם (איגרת תימן, ועוד בסה"מ שכתב שאין מלחמה (רשות או מצוה) רק בזמן הבית, וכן ביד החזקה כתב להלכה את התנאים של מלחמה).
2. הרמב"ן (כמבואר בשו"ת הרשב"ש (א) וכן הרמב"ן כותב בספר הגאולה (עמ' רעד))
3. רבינו בחיי (בראשית לב ח)
4. הרשב"ץ (כמבואר בשו"ת הרשב"ש הנ"ל).
5. הרשב"ש (שם)
6. הריב"ש (סי' קא)
7. אברבנאל (ישועות משיחו חלק ראשון).
8. הרמח"ל (תקטו תפילות, תפילה קסח)
9. ר' חיים פלאג'י (בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר')
10. אור החיים (ויקרא כו- לג)
11. היעב"ץ (מגדל עוז, בית מדות, עלית טבע ז).
12. ר' יהונתן אייבשיץ. (אהבת יהונתן הפטרת ואתחנן).
13. מהרש"א (כתובות קיא)
14. של"ה (פרשת וישלח תורה אור).
15. מהר"ל (נצח ישראל סוף פרק כד).
16. הגר"א (בי' הגר"א על תיקו"ז תכ"ו עא ד"ה במה וכן יהל אור בראשית מד, א ד"ה רוח אחרא)
17. בעל חוות יאיר ("ציונים וליקוטים מספר יאיר נתיב, ירחון 'בית המדרש', וויען תרכ"ה, מחברת חדש אב, עמ' 89" ומובא במשיחי השקר ומתנגדיהם עמ' 64).
18. האבני נזר (תנד. דן בהלכה הזו ומביא כמה עניינים לאסור ולהתיר מחמת השבועות).
19. האור שמח. (מכתב שכתב שברשיון "סר פחד השבועות", וכן במשך חכמה בראשית נ כד).
20. ר' יעקב מליסא (בעל הנתיבות. במכתב לרצ"ה קלישר).
21. ההפלאה (פנים יפות ויקרא פרק יט)
22. ר' צדוק מלובלין (פרי צדיק).
23. האדרת (זכר למקדש עמ' 9).
24. ר' שמואל מוהליבר (מתוך מאמרו"מטרת נסיעתי לארץ ישראל" (נדפס בתחילת ספר "שיבת ציון" להרא"י סלוצקי).
25. רצ"ה קלישר . ("דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, עמ' קמ"ז-קמ"ח).
26. החפץ חיים. (על התורה פרשת דברים)
27. ר' עקיבא יוסף שלזינגר (בעל לב העברי. בספר "ברית עולם", דף מ"ט, ע"ב)
28. הרב יעקב ריינס ("אור חדש על ציון", שער ד' פרק ג' עמ' 36).
29. הרש"ר הירש. (מתולדותיו בספר שמש מרפא, מגובה במקורות רבים מכל ספריו).
30. ר' אלחנן וסרמן (עקבתא דמשיחא אות כז).
31. הראי"ה קוק (התפרסם ב"הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ).
32. הגרא"מ שך (מכתבים ומאמרים חלק ראשון ג, ד, ח, יא, יב, טו,)
33. הרבי מסאטמר. (ידוע ומפורסם לכל בספרו שלוש שבועות. רק יש לציין את ההספד המר שנשא עליו הגרא"מ שך ומובא בספר מכתבים ומאמרים חלק ראשון נט).
34. מנחת יצחק (חלק י' סימן י')
35. הגר"ע יוסף (תחומין כרך י' עמ' 44)
36. שבט הלוי (הקדמה לחלק ז).
חלק ממקורותיך הן כאלו שברשיון האומות בטלות השבועות ואין איסור ביד חזקה ואין איסור מרידה באומות, וחלק הן סילוף של דבריהם.
וראה שוב בהודעה זו:
viewtopic.php?f=17&t=16534&p=159806#p159806, ויש עוד רבים שלדעתם אין עוד תוקף לשבועות מסיבות שונות, כולל בגלל רישיון האומות:
הרמב"ם: יש שרצו ללמוד מדברי הרמב"ם באיגרת תימן שאומר לבני תימן להישמע לשבועות, שהן איסור לדעתו. אך שם כותב במפורש: "...ו
השביע עליו על צד המשל, ואמר: 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וגו'..." אם לפי הרמב"ם זה איסור, אז מדוע כותב שהקב"ה השביע את ישראל על צד המשל, שהרי זה משהו ממשי מאוד? אלא שבאמת השבועות אינן הלכה לדעת הרמב"ם, ולכן לא פסק אותן כהלכה ב"משנה תורה", אלא משל והמטרה הייתה לתת הדרכה ועצה טובה לבני תימן כדי להצילם ממשיח השקר (שעל זה נכתבה איגרת תימן).
הרמב"ן: אם יש בעייה עם השבועות לדעתו, אז איך מצוות יישוב הארץ נוהגת בכל הדורות שאם השבועות בתוקפן א"א לקיים את המצווה. ורבים הבינו את הרמב"ן שלא כדבריך אלא כמו למשל שכתב ה"אמרי אמת" במכתבו המפורסם מהאונייה שבו כתב שמצוות יישוב הארץ קיימת בכל זמן ותלויה רק ביכולת והאפשרות לבצע אותה וכך הוא כתב כי כך הבין את הרמב"ן וכפי שככל הגדולים הבינוה וכמו שמובא ב"אם הבנים שמחה".
המהר"ל: ב"נצח ישראל" פרקים א' וכ"ד; "חדושי אגדות", כתובות קי"א, ע"א, כותב שהשבועות הן גזירות אלוקיות כדי לשמר את המצב הלא טבעי של ישראל בגלות ולמנוע מהן לשאוף לחזור לא"י, המקום הטבעי של ישראל.
ב"באר הגולה", עמ' קמ"ז, (הבאר השביעי) ד"ה "ואדרבה" מסביר את מאמר רבי אליעזר (שאם ישראל אינם מקיימים את השבועות בשרם מותר כצבאות וכאילות השדה) כתיאור מצב ומציאות מה תהיה התוצאה מכך שיפעלו נגד הגזירות האלוקיות כשהן בתוקף.
על פי זה, כאשר יש התעוררות של יהודים רבים לעלות לא"י, זה אומר שהגיע הזמן שישראל יחזרו למקומם הטבעי בא"י, והשבועות בטלות מאליהן. ובין השאר ה"שם משמואל" הבין שהמהר"ל מפרש את השבועות בדרך רעיונית-מחשבתית (דבריו מופיעים בשו"ת אבני נזר", סימן תנ"ד). אמנם הוא הבין שהמהר"ל מפרש כאביו, וזה לא מדויק לגמרי כיוון שאביו מפרש את השבועות לישראל שנאמרו לשרשם של נשמות ישראל למעלה, ואת השבועה לאומות כשבועה לשורש נפשותיהם למעלה, שרי האומות, שלא יסיתום להשתעבד בישראל יותר מדי, והמהר"ל מפרש את השבועות כגזירות אלוקיות, אך בכל מקרה ברור לפי ה"שם משמואל" שא"א לפרש את דברי המהר"ל על השבועות כאיסור הלכתי.
המהרש"א: 'ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא"י, אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה, ולבנות להם חומות ירושלים, ונחמיה שאמר: "ונבנה חומות העיר", ברשות המלך היה כמו שכתוב שם." מבואר בדבריו שאם עולים ברשות מותר גם ביחד ביד חזקה, שהאיסור לעלות ביחד ביד חזקה הוא רק שלא ברשות. וכן מדבריו עולה כי לדעתו כל איסור השבועות הוא במטרה לבנות חומות ירושלים (וכמובן גם ביהמ"ק), אך לשיטתו גם אם השבועות בתוקפן אין כל איסור לעלות לארץ כדי ליישבה ללא בניית חומות ירושלים והמקדש.
גם לפי הרשב"ש, אם האומות נותנות רשות, מותר לעלות כחומה ובטלות השבועות. וראה בפסקה הבאה.
ר"ח פלאג'י: כתב בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר', ההפך מדבריך: כתב שלדעת הרשב"ש (שכתב שמצוות יישוב א"י על היחידים ולא על הכלל מכיוון שמושבעים אנו שלא לעלות בחומה נגד רצון מלכויות), אם האומות יתנו לישראל רשות לעלות, מותר לעלות כחומה, ו
זו גם דעת הגר"ח פלאג'י עצמו שדחה את ה"יפה קול" (מהר"ש אשכנזי, שהרבי מסטמר מסתמך עליו) שכתב 'שאף ברשות המלכויות אין לעלות יחד לא"י' (בפירוש "יפה קול" לשיה"ש רבה ב', ז').
ר"י אייבשיץ: בפירושו להפטרת שופטים ב"אהבת יהונתן" כותב הגר"י אייבשיץ שאיסור השבועה שלא יעלו כחומה הוא רק להילחם בחזקה נגד האויב (ד"ה "התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים אשר שתית מיד ה'" וכו', עמ' ע"ה ושם, ד"ה "אין מנהל לה"). ברור מדבריו כאן שאם זה ברשות האומות ולא צריך להילחם נגדם, אין איסור שלא לעלות בחומה. יש להוסיף כאן מה שכותב בהפטרת עקב שישראל יעלו לא"י לפני בוא המשיח ("דלעתיד כשיגיע עת דודים" - "וישיב את שבות ציון כבתחילה"), מה שנחשב לפי הרבי מסטמר לעברה על השבועות. כן יש לדייק שבהפטרת שופטים הזכיר במפורש את השבועה שלא יעלו בחומה ('השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה') וכותב כאמור שהאיסור בזה הוא כשצריכים להילחם נגד הגויים (וכאשר יש רשות אז לא צריך להילחם, ולכן אז אין איסור), ולעומת זאת בהפטרת ואתחנן לא מזכיר במפורש שבועה זו, וכותב שם: "דכנסת ישראל צווחה באלה ובשבועה... ולכן ביקשה כנסת ישראל עד שתחפץ" (הפטרת ואתחנן, ד"ה "על הר גבוה עלי לך", דף ע', ע"ב). לא מדובר בדבריו באיסור מהקב"ה לעלות בחומה עד שתחפץ אלא שכנסת ישראל פוחדת שאולי עדיין לא הגיע זמן מתאים ומבקשת שיהיה "עד שתחפץ", ומעולם לא הייתה כוונת הגר"י אייבשיץ לומר אף בדברי דרוש שעלייה בחומה אסורה אף ברשות (וכן ראה דבריו בפרשת עקב, ד"ה "מיהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", עמ' 144). לכן ההסתמכות על ה"אהבת יהונתן" כדי לומר שגם עלייה ברשות אסורה משום השבועה שלא יעלו בחומה, אין לה שום בסיס. וכן ב"יערות דבש" מבאר אותה נקודה שבהפטרת ואתחנן ב"אהבת יהונתן" וכותב: 'אבל ידוע מ"ש במדרש הנעלם: "'אם תעירו את האהבה עד שתחפץ' - 'עד שיחפץ' לא כתיב אלא 'עד שתחפץ', והיינו כי הקב"ה ביקש לרחם על בניו, אבל כנסת ישראל אינה רוצה עד שיהיה כ"כ מובטח שאינם חוזרים ונגלים, כי אם יהיו חוזרים להיגלות א"כ יהיה קשה מקודם, לכן כתיב עד 'שתחפץ'".' ("יערות דבש" ח"א, דרשה בקהילת מיץ, ב' באב שנת תקה"ל, דרוש י' בסופו, עמ' ע"ד.) רואים בדבריו שלא רק שהקב"ה לא אסר לעלות בחומה לפני הגאולה השלמה (כמובן, צריך רשות מהאומות כאמור לעיל), אלא שאף רצה להקדים את הקץ אלא כנסת ישראל פחדה שאם יבוא הקץ אז, לא מובטח שלא תהיה גלות שוב, ולכן ביקשה שיהיה "עד שתחפץ".
הגר"א: תקפות השבועות בעיניו הוא רק אם המטרה היא לבנות את ביהמ"ק, אך לא אם המטרה ליישב הארץ ללא בניית המקדש.
הראי"ה קוק: שהרי תמך ביישוב הארץ ובתנועה הציונית ואם סבר שהשבועות בתוקפן, איך תמך בעלייה לארץ והתיישבות בה?