מותר לגור בחו"ל?, מלחמה בזה"ז, יחס גדו"י למדינה,התעמלות

[איש רגיל]

ראה כאן: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... um_id=1364
אם אינך גולש ב"בחדרי חרדים" אז הנה הדברים:

הכותב הוא גס רוח ממדרגה ראשונה, כותב ביטויי זלזול נוראים על גדולי ישראל, ומכריע ביניהם במחלוקות הנוגעות לדברים העומדים ברומו של עולם. הוא מחזק אצלי את ההבנה מדוע אסור לגלוש באתר הנ"ל גם לצורך דברי תורה.

1. למה אתה מתכוון ביטויי זלזול נוראים על גדולי ישראל? אני לא ראיתי כל דברי זלזול אישיים על גדולי ישראל!
2. הכותב לא הכריע בעצמו דבר אלא הביא דברים מרבים מגדולי ישראל שהם נגד שיטתו של הגאון הרבי מסטמר זצ"ל

1.

בגלל דרכו הקיצונית, שבה היה משוכנע כי רק דעתו כפי שהיא, היא דרך האמת, הרבי מסטמר היה חייב לטעון שהדברים שמובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף. אך אין שום סיבה לפקפק באמינות הנוסח הנדפס ב"עץ החיים" לפנינו, כולל ההקדמה, אלא שהרבי מסטמר עם כל גדלותו, בגלל הקיצוניות שלו לא יכול היה להבין שיכולה להיות דעה אחרת מדעתו, בעניין השבועות למשל, ולכן היה חייב לטעון שהדברים המובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף.

2.

ולאור דברי ר' ישראל סלנטר הנ"ל זמן רב לפני השואה, דעת רוב הרבנים שהשואה היא עונש על ההשכלה והרפורמה שבאו לעקור את מצוות הדת היהודית (ובנוסף התנהגו בפריצות מגונה שמראה שגם מבחינה אנושית בסיסית היו לא מוסריים), היא הדעה הנכונה מכל הדעות.

[אוצר ישראל]

מפניני הכותב (למי שהרמה השכלית שלו אינה נמוכה דיה בשביל לקרוא את מגילת ההבלים).

דברי גדולים רבים המובאים שם הם הבלים בעיניך?

בגלל דרכו הקיצונית, שבה היה משוכנע כי רק דעתו כפי שהיא, היא דרך האמת, הרבי מסטמר היה חייב לטעון שהדברים שמובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף.

מה גסות רוח בטענה שהרבי מסטמר היה משוכנע שרק דעתו יכולה להיות נכונה? וכי לא כך סבר?

בגלל הקיצוניות שלו לא יכול היה להבין שיכולה להיות דעה אחרת מדעתו

כנ"ל

מה שאומר הרבי מסטמר זה עצמו עברה על השבועה

מה זלזול באישיותו של הרבי מסטמר בדברים האלו. אכן, לומר שהשבועות הן ביהרג ואל יעבור, כלומר שאם הגויים אומרים ליהודים שיעלו לארץ או שיהרגו אותם והם מסרבים ונהרגים הסירוב הזה הוא עצמו מרידה באומות ועברה על השבועה שלא למרוד באומות אם השבועות בתוקפן.

דעה זו של הרבי מסטמר לא יכולה להיות יותר מדעת יחיד שאין לה כל בסיס.

אכן החלק השני הוא ביטוי חריף מדי, אך עדיין רובם ככולם של גדולי ישראל סברו אחרת ממנו.

על דעה זאת כותב הרבי מסטמר שזו דעה של אפיקורסים. אך יש גדולי עולם, שגם הרבי מסטמר לא היה רואה בהם אפיקורסים אלא גדולי הדור, שסברו כך, אז איך אפשר לומר על דעה כזו שהיא של אפיקורסים?

מה זלזול אישי ברבי מסטמר בדברים אלו? הרבי מסטמר אכן אמר על דעות מסוימות בעניין השבועות שהן דעות של אפיקורסים כשבפועל גדולי עולם סברו כמותן.

לכן דברים של הרבי מסטמר אינם ראיה

הדברים הם לפי הדעה העיקרית של גדולי ישראל שבמה שהרבי מסטמר רואה ראיה הם לא ראו בזה ראיה וסברו אחרת.

ודברי הרבי מסטמר בעניין זה סותרים לכאורה דברי חז"ל.

אדרבה, אתה מוזמן מדוע לא חכמי ישראל בזמן בר כוכבא ולא ריב"ח לא טענו שלמרוד ברומאים זו עברה על השבועה שלא למרוד באומות האומות, אם באמת היה שייך איסור השבועה במקרים אלו.

הדעה שהשואה היא עונש על שעברו על השבועות, היא לכאורה נגד השכל הישר

גם כאן אתה מוזמן להסביר מדוע השואה התרחשה רק בחו"ל, כשיושבים בכל מקרה לא עברו על השבועות, ולא דווקא בארץ ישראל שהעולים אליה עברו על השבועות לפי מי שטוען שהשואה היא עונש על שעברו על השבועות.

והקורא בפנים רואה דברים הרבה יותר טיפשיים ותינוקיים מאלו. ודי בזה למבין.

והקורא בפנים יראה שאין שם דברים טפשיים ותינוקיים אלא דברים המבוססים כולם על גדולי ישראל, רק ששיטתם שונה מהרבי מסטמר וסיעתו.

חוץ מתגובותיך הנ"ל, משולש, יש לך מה להגיב עניינית על מכלול הדברים המראים שגדולי ישראל רבים סברו שהשבועות לא קיימות בימינו, וכן לא מעט מגדולי ישראל סברו שהשבועות הן דברי אגדה ולא להלכה כלל, או סיבות אחרות שבגלל השבועות אינן תקפות?

[אוצר ישראל]

1. למה אתה מתכוון ביטויי זלזול נוראים על גדולי ישראל? אני לא ראיתי כל דברי זלזול אישיים על גדולי ישראל!
2. הכותב לא הכריע בעצמו דבר אלא הביא דברים מרבים מגדולי ישראל שהם נגד שיטתו של הגאון הרבי מסטמר זצ"ל

1.

בגלל דרכו הקיצונית, שבה היה משוכנע כי רק דעתו כפי שהיא, היא דרך האמת, הרבי מסטמר היה חייב לטעון שהדברים שמובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף. אך אין שום סיבה לפקפק באמינות הנוסח הנדפס ב"עץ החיים" לפנינו, כולל ההקדמה, אלא שהרבי מסטמר עם כל גדלותו, בגלל הקיצוניות שלו לא יכול היה להבין שיכולה להיות דעה אחרת מדעתו, בעניין השבועות למשל, ולכן היה חייב לטעון שהדברים המובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף.

2.

ולאור דברי ר' ישראל סלנטר הנ"ל זמן רב לפני השואה, דעת רוב הרבנים שהשואה היא עונש על ההשכלה והרפורמה שבאו לעקור את מצוות הדת היהודית (ובנוסף התנהגו בפריצות מגונה שמראה שגם מבחינה אנושית בסיסית היו לא מוסריים), היא הדעה הנכונה מכל הדעות.

מה בדברים האלו זלזול אישי ברבי מסטמר?! ראה בתגובתי הקודמת התייחסות לדברים אלו ועוד אחרים.

חוץ מזה יש לך מה להגיב עניינית על מכלול הדברים המראים שגדולי ישראל רבים שסברו שהשבועות לא קיימות בימינו, וכן לא מעט מגדולי ישראל סברו שהשבועות הן דברי אגדה ולא להלכה, או סיבות אחרות שבגלל השבועות אינן תקפות?

[משולש]

חבל להוריד את הרמה (שהיא כבר מספיק ירודה בחלק גדול מהאשכול).
אם הוא לא מבין, צריך רק לרחם.

אני רוצה להוסיף לרשימה דלעיל של האוסרים התגרות באומות מצד שלושת השבועות:
האברבנאל.
ההפלאה.
המהרש"א.
ר' חיים פאלאגי.
ר' יעקב מליסא. (הנתיבות).
רצ"ה קלישר.
החפץ חיים.
המנחת יצחק.
שבט הלוי.
לב העברי.
שו"ת חבלים בנעימים.


וביחד עם הרשימה שהבאתי בעבר. יש יותר משלושים גאונים ראשונים ואחרונים שאוסרים להלחם נגד שום אומה כל זמן הגלות. עד שהקב"ה בעצמו יגאלנו. ולעומת זאת אין אף פוסק שהתיר מלחמה נגד האומות בזמן הזה.

הרמב"ם.
רבינו בחיי
הרמב"ן.
הרשב"ש.
הריב"ש.
הרמח"ל.
האור החיים
מהר"ל.
יעב"ץ.
ר' יהונתן איבשיץ.
אור שמח.
ר' שמואל מוהליבר.
אבני נזר.
ר' צדוק מלובלין.
הרש"ר הירש.
הרב ריינס.
האדר"ת.
הראי"ה קוק.
בעל הלשם.
ר' אלחנן וסרמן.
הגרא"מ שך.
הרבי מסאטמר.
הגרע"י.

כמובן שגם גדולי ישראל שלא כתבו בזה. אין זה בגלל שהם חולקים על השבועות, אלא בגלל שפשוט לא כתבו בסוגיא זו, או שלא הגיעו כתביהם לידינו.

יש לציין לעומת זאת כי מלבד המהרח"ו (שיש אפשרות לישב דבריו שיסתדרו עם כל הפוסקים). עדיין לא ראיתי מישהו שיכתוב שאין תוקף לאיסור שלושת השבועות.

[משולש]

"ואין נפקא מינה והבדל איזה צביון יהיה למדינה יהודית זו. אפילו תהיה מדינה יהודית שתתנהל לגמרי על פי דת תורתנו הקדושה, ואפילו יהיה נשיא המדינה וראש הממשלה רבנו חיים עוזר, והכל כתורה ייעשה - גם כן, אסור שייהרג אפילו יהודי אחד בשביל להקים מדינה יהודית. זה קוטב הנידון כאן. אין כאן הנידון והשאלה, איזו הנהגה תהיה למדינה יהודית, דתית או חילונית. הנקודה היא: שאסור שיישפך דם יהודי למטרת הקמת מדינה יהודית. והואיל שאי אפשר לבצע את ה"חלוקה" אלא על ידי שפיכת דם יהודי - ממילא אסור לקבל תוכנית זו, ואסור להסכים שיישפך דם ישראל נגד דעת תורתנו שאסור למסור נפש בשביל הקמת מדינה יהודית."

("מקטוביץ עד ה' באייר", צבי וינמן, פרק כ"ד, הוצ' ותיקין, התשנ"ה)

[איש-אחד]

לעיל היה מי שכתב שבא"י אין השבועות תקפות אלא רק בחו"ל.
מהמהרש"א נראה לא כן, שכתב

שלא יעלו ישראל בחומה כו' ר״ל ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא״י אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה ולבנות להם חומות ירושלים. ונחמיה שאמר ויבנה חומת העיר ולא נהיה וכו׳ ברשות המלך היה כמ"ש שם" (כתובות קיא ע"א

מעניינים בהקשר זה דברי רש"י המביא מ"ד שלפני ביאת משיח תהיה מדינה יהודית. רש"י אמנם דוחה את הדעה הזו, אבל מסיבה פרשנית ולא מסיבה עקרונית של איסור כביכול להקים שלטון יהודי לאחר החורבן.

ל"א עוד אחת מעט היא - מעט מלכות אתן להם לישראל לאחר חורבן, ולאחר אותו מלכות הנני מרעיש שמים וארץ ויבא משיח. ואין דרשה זו כלום שהרי ראינו כמה מלכויות לישראל לאחר חורבן ואעפ"כ לא בא משיח" (רש"י סנהדרין צז,ב ד"ה עוד מעט אחת היא).

[אוצר ישראל]

למשולש, בדברים שהבאתי, מובאים גדולי עולם שאומרים שאין השבועות תקפות בזמן הזה מסיבות שונות.
ובכללם גם חלק מהשמות שהבאת מהראשונים:

מגדולי הפוסקים לא פסקו את השבועות להלכה כמו:
הרי"ף
הרמב"ם
הרא"ש
הטור
השו"ע
המהר"ל (כותב שהשבועות הן גזירות אלוקיות למנוע מישראל לשאוף לחזור לא"י שהיא המקום הטבעי לישראל ומסביר את מאמר רבי אליעזר כתיאור מה תהיה התוצאה מכך שיפעלו נגד הגזירות האלוקיות כשהן בתוקף)
ה"אבני נזר"
ה"נתיבות"
ה"איילת אהבים" על כתובות
ה"שואל ומשיב"
ה"כנפי יונה"
אמנם, יש שרצו ללמוד מדברי הרמב"ם באיגרת תימן שאומר לבני תימן להישמע לשבועות, שהן איסור לדעתו. אך שם כותב במפורש: "...והשביע עליו על צד המשל, ואמר: 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וגו'..." אם לפי הרמב"ם זה איסור, אז מדוע כותב שהקב"ה השביע את ישראל על צד המשל, שהרי זה משהו ממשי מאוד? אלא שבאמת השבועות אינן הלכה לדעת הרמב"ם, ולכן לא פסק אותן כהלכה ב"משנה תורה", אלא משל והמטרה הייתה לתת הדרכה ועצה טובה לבני תימן כדי להצילם ממשיח השקר (שעל זה נכתבה איגרת תימן).

דעת המקובלים לפי המהרח"ו שזמן השבועות הוא רק לאלף שנים וזמנן עבר וכך כותבים בין השאר החיד"א וה"ישכיל עבדי".

רבים פירשו שהשבועות לישראל תלויות בשבועה לאומות וביניהם:
תלמידי הרשב"א ב"שיטה מקובצת"
ה"פני יהושע"
הש"ך
ה"זרע שמשון" בפירוש לאסתר
ר"ש קלוגר מברודי ב"מעשה יוצר" על הגדה של פסח.
ויש לציין שרבי יוסי בר חנינא במדרש שיה"ש רבה אומר דבר כזה.

גדולי עולם שדעתם שכשיש רשות מהאומות אין את איסור השבועות:
רש"י
שו"ת "מלך שלם"
הרשב"א
המהרש"א
ר"י אייבשיץ (בניגוד להבנת הקנאים הקיצוניים וראו בהרחבה בדברים שהבאתי לעיל)
ר"ח פלאג'י
ה"לב העברי" (ב"ברית עולם")
רצ"ה קלישר
הרבי מקוצק פילוב
מהרי"ל דיסקין
ה"אור שמח"

הסטייפלר כתב שלאחר שהוקמה המדינה ואין שלטון אחר אין איסור מצד שלוש השבועות
וכן רי"א הנקין כתב דבר דומה ואף מתבטא בחריפות מי שפועל נגד המדינה שהוא מוסר ורודף ורק בגזרות נגד הדת אין לשמוע למדינה.

גדולי לא מעטים דעתם שדין השבועות יכול להיות רק בחו"ל ולא בארץ וביניהם:
ה"עץ יוסף"
רד"ל
רש"ש הירש
ר"ח גריינמן
ואף ה"יפה קול" סובר כך (כלומר גם מי שהרבי מסטמר מסתמך עליו בדעתו שאיסור השבועות תקף, אינו סובר כמוהו לגבי תקפותן בא"י)
ה"באר לחי ראי"
'ספר השבי"ט'
(כך גם דעת ר"ח פלאג'י)

הגר"א דעתו שתוקף השבועות רק לעניין בניית ביהמ"ק בלבד
(דעת המהרש"א שאיסור השבועות מתייחס לבניית חומות ירושלים).

גם כאן הובאו מעל ל-30 גדולים, ראשונים ואחרונים, שדעתם שונה בתכלית מדעתו של הרבי מסטמר (ואף כאלו המקבלים את עקרון תקפותן של השבועות ובכל מקרה רבים סוברים מסיבות שונות שהשבועות אינן תקפות כלל.

[איש רגיל]

1. למה אתה מתכוון ביטויי זלזול נוראים על גדולי ישראל? אני לא ראיתי כל דברי זלזול אישיים על גדולי ישראל!
2. הכותב לא הכריע בעצמו דבר אלא הביא דברים מרבים מגדולי ישראל שהם נגד שיטתו של הגאון הרבי מסטמר זצ"ל

1.

בגלל דרכו הקיצונית, שבה היה משוכנע כי רק דעתו כפי שהיא, היא דרך האמת, הרבי מסטמר היה חייב לטעון שהדברים שמובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף. אך אין שום סיבה לפקפק באמינות הנוסח הנדפס ב"עץ החיים" לפנינו, כולל ההקדמה, אלא שהרבי מסטמר עם כל גדלותו, בגלל הקיצוניות שלו לא יכול היה להבין שיכולה להיות דעה אחרת מדעתו, בעניין השבועות למשל, ולכן היה חייב לטעון שהדברים המובאים בהקדמת "עץ החיים" הם זיוף.

2.

ולאור דברי ר' ישראל סלנטר הנ"ל זמן רב לפני השואה, דעת רוב הרבנים שהשואה היא עונש על ההשכלה והרפורמה שבאו לעקור את מצוות הדת היהודית (ובנוסף התנהגו בפריצות מגונה שמראה שגם מבחינה אנושית בסיסית היו לא מוסריים), היא הדעה הנכונה מכל הדעות.

מה בדברים האלו זלזול אישי ברבי מסטמר?! ראה בתגובתי הקודמת התייחסות לדברים אלו ועוד אחרים.

חוץ מזה יש לך מה להגיב עניינית על מכלול הדברים המראים שגדולי ישראל רבים שסברו שהשבועות לא קיימות בימינו, וכן לא מעט מגדולי ישראל סברו שהשבועות הן דברי אגדה ולא להלכה, או סיבות אחרות שבגלל השבועות אינן תקפות?

אוצר, באופן כללי אני חש בזיון לדון עם אנשים ברמתך המחליפים ניק פעם ביומיים, אך אנסה להסביר עוד פעם. בפעם הבאה לא תקבל תגובה.
האשמתי לעיל את כותב המאמר (אתה?) בכך שכותב ביטויי זלזול נוראים על גדולי ישראל, ומכריע ביניהם במחלוקות הנוגעות לדברים העומדים ברומו של עולם. שאלת היכן ראיתי שכותב ביטויי זלזול, עניתי. אתה לא רואה זלזול?! שאלת היכן מכריע במחלוקות, ועניתי שכוונתי להכרעתו במחלוקת על סיבת השואה. לא דיברתי אתך מעולם על נושא השבועות, כך שאין לי צורך להגיב, עניינית או לא.

וסתם כבדרך אגב, זה שיש שני נושאים היקרים ללבך, ציונות וקולות בצניעות, זה במקרה או שיש קשר בין הדברים? אני עוד זוכר שבעבר כתבת איזו הודעה מצחיקה, שנמחקה בינתיים, בשבח ישיבה מעורבת בחתונות, רק העזתי להתערבב שם בטעות, וזכיתי לקבל באישי ארבע הודעות ארוכות ומייגעות, שוות זו לזו מילה במילה, וראו זה פלא, כל אחד הגיעה מניק שונה. כלך לך לפורומים המתאימים לך, שם תפרכסו זה את זה בשבח הציונות ובהלכות נגיעה.

[מבקש לדעת]

רשימה חלקית של גדולי ישראל שאסרו מרידה באומות בגלל השבועות, גם באלף השישי:

הרמב"ם.
רבינו בחיי
הרמב"ן.
הרשב"ש.
הריב"ש.
הרמח"ל.
האור החיים
מהר"ל.
יעב"ץ.
ר' יהונתן איבשיץ.
אור שמח.
ר' שמואל מוהליבר.
אבני נזר.
ר' צדוק מלובלין.
הרש"ר הירש.
הרב ריינס.
האדר"ת.
הראי"ה קוק.
בעל הלשם.
ר' אלחנן וסרמן.
הגרא"מ שך.
הרבי מסאטמר.
הגרע"י.

כמובן שגם גדולי ישראל שלא כתבו בזה. אין זה בגלל שהם חולקים על השבועות, אלא בגלל שפשוט לא כתבו בסוגיא זו, או שלא הגיעו כתביהם לידינו.

יש לציין לעומת זאת כי מלבד המהרח"ו (שיש אפשרות לישב דבריו שיסתדרו עם כל הפוסקים). עדיין לא ראיתי מישהו שיכתוב שאין תוקף לאיסור שלושת השבועות.

בס"ד
אנא מכת"ר אולי יכתוב בדיוק היכן כתבו הגדולים הנ"ל את איסור ג"ש.
הרמב"ם לא פסק זאת ביד החזקה. וכתב זאת באיגרת תימן, וודאי שאנן קיי"ל מה שפסק הרמב"ם ביד (בתקווה שלא תתחיל בויכוח נוסף שהוא עקר ועקשני מעיקרו, שהעיקר להלכה כאיגרת תימן.....).
הרמב"ן : איפה?
הריב"ש: איפה?
הרמח"ל: איפה?
האור החיים: איפה?
הגרא"מ שך: אפה?
לא הבאתי את כל הרשימה, אנא ממך לצד כל פוסק כתוב מראה מקום.
מלבד שכל זה לא שייך כאשר האומות הסכימו אבל אין צורך לחזור על הויכוח העקר הזה.
ופני' למשתתפי הפורום: אולי יבארו לנו איך אפשר "לסדר" את המהרח"ו עם דעת הפוסקים (לשיטתו כמובן)?
ואנא סוף סוף משהו ענייני ושלא יכתבו שהכוונה של המהרח"ו הוא על החלק הראשון של האלף השישי כאשר מתקיימים התנאים....

בס"ד

בשביל לסלף את הרמב"ן נזקקים המסלפים לכמה וכמה עיקולים ופשורים:
ג. הרמב"ן חוזר פעמיים על אותו דבר, וכותב שהמצוה של כיבוש נוהגת לדורות, ושוב פתאום הוא "מוצא" ראיה שהמצוה נוהגת גם בזמן הגלות. וכבר כתב את זה לעיל. האם "שכח"? (והראיה הראשונה שלו היא משום מה ממלחמת דוד בזמן הבית, והראיה השניה היא מהגמ' ש"ישוב א"י שקול ככל המצוות").

כפי שניחשנו המלים של הרמב"ן צריכים להחתך כפי החלטת משולש: "ואמרו ואם תאמר מפני מה כיבש דויד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאין לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן. הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות". וכוונתו לפי משולש לחלק מהדורות ונחתוך את המיותר לפי החלטת משולש.
שאר הדברים שנכתבו הם נלעסו כבר (דברי המהרח"ו דברי האו"ש וכו' וכו'). ושוב אני שואל בפעם ה.... את משתתפי הפורום, מדוע כל גדולי ישראל שחיו באותה התקופה -מלבד הרבה מסטמר שכתב על כך חיבור גדול- לא אמרו שיש כאן איסור נורא של ג' שבועות ואמרו בקול ברור את ענין של ארץ ישראל ועניינים של חיזוק הדת ושאר עניינים? (גם לך הרב משולש, אע"פ שמשום מה אתה מתעקש כ"כ על דעתך).

השאלה היא עליך למה הרמב"ן חוזר על אותו דבר פעמיים במילים שונות.
ולכן מה? לכן מוחקים את דבריו המפורשים שהכיבוש נוהג בכל הדורות משום שכפל את דבריו? אדרבה חלק הוא כותב על הכבוש וחלק על הישיבה, ואפשר לפלפל בדברי הרמב"ן אבל לא למחוק את דבריו.
ובאמת הכיבוש נוהג בכל הדורות אבל עם תנאים מסוימים. וזה שאומר שנוהג בכל הדורות (בזמן דוד למשל) לא אומר שהתנאים של מלחמה בטלו. וכמו שכל גדולי ישראל הבינו את דעת הרמב"ן, כולל נכדו הרשב"ש, שאין שום אפשרות לכבוש בזמן הזה בגלל מחסומים טכניים.
תסלח לי בבית המדרש שאתה לומד ג"כ אתה אומר "סברות" כאלו, שהרמב"ן כתב כל הדורות וכוונתו שבפועל אפי' בבית שני אין מצווה כי כבר לא היה מלך ולא אורים ותומים? מלבד שזו ממש סברא נוראה, הרי כאשר כותב הרמב"ן "בכל הדורות" מה בא לרבות? את דור הפלגה ודור המבול? הרי זה גופא בא לרבות שלא רק בזמן הבית, כך בכל מקום הרמב"ם והרמב"ן כאשר כתבו כל הדורות באו לרבות, דבריך אינם אלא להתעקש ולקנטר.
וכל גדולי ישראל חתכו את המיותר (וזו לא המצאת המשולש כמו שאתה מנסה לסלף), עד שהגיע הזמן שהציונים החליטו שצריך מאבק מזוין ואז פתאום "מצאו" להם סמך ברמב"ן שלא היה ידוע מעולם, ואף פוסק לפניהם לא הביאו, אלא להיפך כולם הסבירו הפוך.
הנושא הוא לא ציונים ואינני מצדיקם ח"ו כמש"כ שוב ושוב, הנושא אם שיטת סטמר התקבלה להלכה, ו'כל גדולי ישראל' הם ממש לא כל, אבל גם אלו שכן, מי אמר שעל כך דיברו? אולי רק על חו"ל כמו שכמה כתבו, ושמא דיברו על מרידה באומות שבחו"ל ואז לעלות, אבל לומר שאין כזו מצוה בגלות הם היפך דברי הרמב"ן.
וכי מלבד הרבי מסאטמר אף אחד לא דיבר על שלושת השבועות????
הרי הרב קוק אמר שיש שלוש שבועות ואסור להלחם. (ואם זו דעתו של רב הציונים, מה דעתם של רבני החרדים?) וגם האור שמח שהביאו פה. אמר שיש "פחד השבועות" שסר רק אם יש רשיון האומות. והאדר"ת אמר שיש איסור שלוש שבועות, והגרע"י אמר גם כן, ועוד הרבה גדולי ישראל.
הבנתם את השיטה? הרי כל גדולי ישראל החרדים -הבאתי חלק מהרשימה לעיל- ללא יוצא מן הכלל בזמן קום המדינה שאמרו דעות ברורות את דעתם בקשר לכל דבר, ובדיוק באותה התקופה שהשאלה הייתה רלוונטית לא אמרו את דעתם שעצם הקמתה של המדינה היא באיסור הג"ש ואין מלך וכו' , משום שסמכו עלינו שנעיין בדברי הרב קוק ונלמד את שיטתם בק"ו.
[/quote]

[משולש]

אין לי זמן כרגע לטפל בכל המקורות.
אבל רק אזכיר שני דברים:
א. הרמב"ם באמת באיגרת תימן. מזהיר בצורה חד משמעית לא למרוד מחמת השבועות. והניסיון להתלות ביד החזקה הוא לא יוצלח, כי הרמב"ם כתב מפורש בספר המצוות ששום דבר שתלוי במלחמת רשות או מלחמת מצווה לא שייך בכלל בזמן הגלות רק בזמן הבית. זאת אומרת שהוא כן הביא את האיסור להלחם גם ביד החזקה. (ובזה גם סרו כל דברי אוצ"י שניסה להתלות בעובדה שהפוסקים לא הביאו את השבועות, שהרי הם לא הביאו בכלל הלכות מלחמה, וברור שלדעתם אין מלחמה בזמן הזה, וממילא אין שום היכי תימצי למרוד באומות או לעלות ביד חזקה, כי שני אלו נחשבים כמלחמה).
ב. הרמב"ן, והרשב"ש, שניהם נמצאים בשו"ת הרשב"ש שהבאתי לעיל שהרשב"ש כותב על סבו הרמב"ן שהוא אוסר מרידה באומות משום שלושת השבועות. ואין לנו מקור יותר מוסמך על דעת הרמבן מאשר נכדו הגדול.
ג. הריב"ש בסימן קא.
ד. רבינו בחיי בראשית לב ח.
ה. אוה"ח ויקרא כו לג.
ו. אור שמח גם במכתב הנ"ל ("סר פחד השבועות" משמע שיש איסור ורק בגלל הרשיון סר הפחד) וגם במשך חכמה בראשית נ כד.

אני מצטער שהערב עדיין אין עתותי בידי להביא את כל המ"מ.
אבל בינתיים תסתכלו במה שכן הבאתי. (אוכל בהמשך להביא את הלשון אם תרצו).

[משולש]

עוד כמה מקורות:
הרמח"ל: וישראל עוסקים בתורת ה' וסובלים את גלותם שכן הם משבעים ועומדים, שלא לדחוק את הקץ" (תקטו תפילות, תפילה קסח)

האדר"ת בספר "זכר למקדש" (עמ' 9) (נמצא גם פה: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... t=&pgnum=8
כותב: "מאחר שאי אפשר להיות לנו מלך עד בא משיח צדקנו המקווה לנו מאז, וכאשר השבע השביענו השי"ת שלש שבועות חמורות אם תעירו ואם תעוררו עד שתחפץ ואם לאו אני מתיר בשרכם כו' כמ"ש בכתובות קיב א' וא"כ יפה עשו רבותינו ז"ל שלא התעוררו לזה:"

הרש"ר הירש: התנגדות רבינו לפעולות אלה נבעה גם מהעובדה שחשב פעילות זו לעבירה על הג' שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות (כתובת קיא, א) דעה זו לא השתנתה אצלו במשך חמישים וחמש השנים שבשלושים השנים האחרונות מהן היתה פעילות בעולם היהודי בתחום זה. הדבר הוזכר בספרו הראשון אגרות צפון, בחורב, בפירושו לחומש, ובסוף ימיו בביאורו לסידור התפילה עדיין התנגד מסיבה זו להתיישבות מאסיבית בכלל ולצרכים משיחיים בפרט. (תולדות חייו בספר "שמש מרפא").

הרצ"ה קאלישר כבר הביאו דבריו כאן לעיל.

הריב"ש קא: ורז"ל אמרו בפ' שני דייני גזירות (קי:), שהדר בחוצה לארץ כו'. וכן אמרו שם: כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העה"ב. ומה שהיה אומר הנביא לבני הגלות: בנו בתים וכו', זה היה מפני הגלות שנגזר עליהם, ומי שהגלם לא היה מניחם לשוב, עד שעלו ברשות כורש. וגם עתה, אחת משלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא לישראל שלא יעלו כחומה.

שו"ת מנחת יצחק חלק י' סי' י': וביותר כפי מש"כ רבינו הקדוש זצ"ל שכל עצם הקמת המדינה, היא כפירה גמורה בביאת המשיח. וזהו נגד התורה, בהעברה על שלוש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות ולא ידחקו את הקץ.

אור החיים ויקרא פרק כו

(לג) ואתכם אזרה וגו'. יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל במסכת כתובות (קי"א א) שהשביע ה' את ישראל ג' שבועות, א' שלא יעלו בחומה פירוש ביד חזקה, ואחד שלא ימרדו באומות העולם וכו' ע"כ, והוא מאמר ואתכם אזרה בגוים כאן רמז לב' דברים, אומרו אזרה שלא יעלו בחומה, בגוים שלא ימרדו בגוים, ואומרו והריקותי אחריכם חרב יתבאר על דרך שגמר שם וז"ל אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם אתם מקיימין השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה ע"כ, והוא אומרו והריקותי אחריכם חרב שתהיה חרב מרוטה לפניכם אם לא תקיימו גזירת זרוי בגוים כנזכר יהיה בשרכם וגו', ואומרו עוד והיתה ארצכם וגו' חרבה הוא נתינת טעם על הדבר למה יחפוץ ה' בזרוי בגוים כדי שתהיה ארץ שממה וערים חרבות כדי שאז תרצה הארץ וגו', לזה צריך שתהיו אתם בארץ אויביכם, והוא אומרו ואתם וגו':


ספר ישועות משיחו חלק ראשון (אברבנאל)

וההודעה השנית גלה באמרו "בצאת השמש היה אברהם יושב ומניף עליהם בסודרין שלא ימשול בהם העיט עד שיבא הערב", ר"ל שראה אברהם אורך הגלות הזה וצרותיו העצומות וחשש אולי בניו יתעוררו מעצמם לצאת מהגלות קודם זמנו הגדור לפניו ית', כאשר עשו בני אפרים שנבהלו נחפזו לצאת מגלות מצרים קודם הקץ ואף ה' חרה בהם ויהרוג במשמניהם אוכלוסין הרבה, ולזה אמר שאברהם בדעתו קץ הגאולה היה מפריח את העיט שהוא בן דוד שלא ירד על הפגרים המורים על המלכיות עד עת ערב שהוא זמן הגאולה וקץ הגלות כדכתיב (זכריה יד, ז) "והיה לעת ערב יהיה אור", ואין זה ספק שעל זה עצמו אמר שלמה (שיה"ש ב, ז) "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", ואמרו בפ' שני דייני גזירות (כתובות קיא, ע"א) "אמר ר' יוסי בר חנינא ג' שבועות הללו למה, אחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדי", וענין המרד באומות העולם הוא שיסבלו עול גלותם וישבו תחתם עד עת קץ בבוא חליפתם, ועל זה אמר הנביא צפניה (ג, ח) "לכן חכו לו נאם ה' ליום קומי" וגו', יצוה שיחכו עד עת הקץ ולא ימרדו לצאת מהגלות קודם העת הגדור לפניו ית':



שו"ת שבט הלוי חלק ז הקדמה

וזה גם מה שנתגלה לעינינו באה"ק ובכל העולם כי הירידות הגדלות של עמינו כאשר חסר להם בחינה זו של כשושנה בין החוחים החרות והכסף נותן סימניו הרעים, וכבר ארז"ל בברכות ל"ב ע"א כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל יעש"ה עוד, ואמרו פ"ק דחגיגה יאה עניותא לישראל, ור"ל עניותא ענוה והכנעה, וזה גם אמרם בסוף מסכת כתובות בשלשה שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא לישראל שלא ימרדו באומות כי המרידה באומות מביא גאות לאומי, וגאות זה מביא ירידה רוחנית.



ר' יעקב מליסא (הנתיבות) כותב לרצ"ה קלישר: חלילה לנו להשיא דעתנו מאזהרת רבותינו בכתובות אם לאו אני מתיר את בשרכם.

[משולש]

אלו דברי הרא"יה קוק: התפרסם ב"הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ:

"עלינו לקחת מעט דברים על עצם הדעת של השתדלותינו לתחיית עמנו, הנה כפי אשר כבר נתברר לנו שאין דבר בעקרי האמונה ולא בסעיפיה שיניא אותנו מן הרעיון שתהיה התחלת התנערותנו מעפר גלותנו על פי השתדלותנו בדרכי הטבע, והליכות ההיסתוריה מאיליה תולד ההחלטה שהחובה קדושה להשתדל בזה בכל אשר תשיג ידינו, לבד האמצעי האחד שגם הטבע עצמו ילמדנו שהוא פיגול לנו, והוא שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות העולם, מובן הדבר שהם שתי שבועות, המרידה באוה"ע גם מבלעדי א"י היא פיגול לנו, וצריך שבועה אחרת שלא לעלות לא"י ביד חזקה זולת ע"פ רשיון הממלכות כמו שהיה בימי כורש."


-מגדל עוז להיעב"ץ-בית מדות-עלית טבע:
ז) טפשים מתעתעים כבן כוזיבא כדוד אלמוסר רש"ם ורא"ל. וזולתם, המשתמשים בהשבעות וקבלה מעשית, פתאום עברו ונענשו, אע"פ שהיתה כוונתם לטובה, ולא עברו תורות, לא נתקו מוסרות, מ"מ עברו על השבועה שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ, הן המה היו לצור מכשול ולאבן נגף לבני ישראל, לעורר עליהם קנאת ושנאת האומות, ולהרחיק מהם השגחת השי"ת הנפלאה אשר לא סרה להראות כחה בגלות החל הזה, להקים על סלע רגלינו נגד כל הקמים עלינו בכל דור ודור לכלותינו והקב"ה מצילנו, ואיך יתכן לחבוש להתיר עצמו לכבוש המלכות ע"פ עצת נפתלים נמהרה, יועצי עצה נבערה, על אלה הכתות והדומים נאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם וגו' כי עוד למועד, ואשרי המאמינים בני המאמינים בני אברהם יצחק ויעקב ולא יחישו, לא יהרסו לעלות בחומה, את שלום העיר אשר הגלו שמה ידרשו, ויחלו את פני ה' להשיב שבותם, לא יתנו דמי לו יתחננו ויבקשו, ונעתר להם ורפאם לקבץ נדחיהם אחד באחד יג

-אהבת יהונתן(הפטרת ואתחנן,הוצ' ירושלים תשכ"ו עמ'140):
כנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תתעוררו את האהבה,נגד קיבוץ ישראלי,באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים,אפילו הכי צוחה שחלילה שתלך שמה,כי הקץ סתום.או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו,ואחרון קשה מן הראשון ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ;ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה.ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהיה נעדר מן האומה הישראלית כלום,וזה הזמן האמיתי שיבא במהרה בימינו אמן.

בספר פרי צדיק (להגה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין): בן כוזיבא נהרג על שעבר על שבועת שלא יעלו בחומה.

-משך חכמה בראשית נ כד:
פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם כו' - הנה למדם כי לא יעלו בחומה (כתובות קיא) עד בוא נביא מהשי"ת ויאמר פקד כו' וזה למוד לדורות שלא יעלו מעצמן ולא כמו שעשו בני אפרים שהקדימו הקץ. (מכילתא בשלח יז) וגם אם יאמר להם הנביא שיעלו לארץ אחרת הוא נביא שקר רק שיאמר שיעלו לארץ אשר נשבע לאבותינו וכמו שהיה במשה רבינו ודו"ק.

-רבנו בחיי בראשית לב ח:
אבל במלחמה אי אפשר שנאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'. השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות.

-הרמב"ן בספר הגאולה (עמ' רע"ד) "ואם תאמר שהיה רשיונו [של כורש לעלות] על הכל, לא רצו שאר השבטים לעלות, שלא אבו לדחוק את הקץ,שידוע היה אצלם כי פקידת שבעים שנה לבבל נאמר ולא עליהם".

האבני נזר תנד:
"אך עוד יש מקום עיון בעיקר ישיבת א"י בזה"ז וקשה מאד לעמוד על הבירור כי תלוי בדברי אגדה בגמ' ובמדרש שה"ש בפסוק השבעתי אתכם. ובדברי אגדה העלימו הדברים כי באגדה גנוזים רוב הסודות כמ"ש האר"י ז"ל ע"כ לא רצו לגלות הדברים. וגם אגדה זו מוקשה מאד. ומד' אשאל עזר לעמוד על אגדה זו כדי לעמוד על ההלכה התלוי' בה"

נו! אז לפי האבני נזר זה אגדה או הלכה? (וראה שם עוד בהמשך איך מוציא כמה וכמה נ"מ להלכה למעשה מהאגדה הזו, וגם חפש האם כתוב שם את מה ששם בפיו הר"מ מההסדר שזה "רעיוני ולא הלכתי".

[איש-אחד]

הוזכרו לעיל דברי הגר"א

וכמ"ש בכמה מקומות במה יתערון למשיח באורייתא, אלא שמושבעין שלא יצאו מאליהם לבנות בית-המקדש שושנה דלעילא עד שיבא [- משיח]" (בי' הגר"א על תיקו"ז תכ"ו עא ד"ה במה)

.
כתב מי שכתב שכוונתו על כל השבועות שאינן אלא על בניין ביהמ"ק. אך בפשטות כוונתו לשבועה שלא יעלו בחומה.
והנה במקום אחר כתב הגר"א דהשבועה שלא ימרדו באומות חלה עד ביאת משיח:

וז"ש רז"ל במס' (שבועות) [כתובות] השבעתי כו' אם תעוררו את האהבה היינו היכל אהבה, זה עד [שתחפץ] כו'. שלא ימרדו באומות עד 'אם שנותי ברק חרבי', שהוא בהיכל זה כנ"ל בפנים 'כבר אנש אָתֵה' שהוא משיח" (יהל אור בראשית מד, א ד"ה רוח אחרא)

[משולש]

של"ה פרשת וישלח תורה אור

וכמו שנהג הוא לדורון לתפילה ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדורינו לבני עשו, ואין כוחנו אלא בפינו להתפלל להשם יתברך בעת צרה, ומלחמה להלחם עם האומות לא שייך לנו. אך ענין המלחמה עמהם תוקף השתדלות שמחויבין השתדלנים מישראל להעיז פניהם נגד מלך והשרים ולהשתדל עבור ישראל בכל כחם, אף שמראים להם פנים זועפות ודוחים אותם, יחזרו וילכו. וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפרשה הזו הכל היא לדורות עד שיבא משיח צדקנו.

[משולש]

הגרא"מ שך: אפה?

כמה בורות טמונה בשאלה הזו!!!
מי שמדבר כך לא פתח מעולם אף אחד מספרי ההשקפה של הרב שך.
כמדומני שאין דבר שהיה שגור על לשונו יותר מהאיסור של התגרות באומות. (אולי זה קצת הגזמה אבל לא רחוק מהמציאות).

מכתבים ומאמרים חלק ראשון הנושא הראשון הוא ארץ ישראל, יש שם יותר מעשרים מאמרים, וכמעט בכולם מוזכר האיסור להתגרות באומות. ובחלק מהם זה הנושא המרכזי של המכתב/מאמר.

אם נבוא להעתיק יכלה הזמן והם לא יכלו.

[משולש]

ובכל זאת נעתיק קצת מדבריו של הגר"מ שך היוצאים מן הלב, בטוב טעם ודעת:

מכתבים ומאמרים חלק ראשון מכתב ג
"ומצוווים אנו שלא להתגרות באומות העולם, וכשהיה פעם כמו שכתוב "ויעפילו לעלות אל ראש ההר", הסוף היה "ויכום".

מכתב ד.
ואם כן איך אפשר לסמוך עליהם שניצלו את כל האפשרויות שישנם, ושלא לדבר גבוהה גבוהה, ושלא להתגרות עם אומות העולם, וענין ההתנחלות יוכיח שזהו התגרות גסה באומות העולם, והוא נובע מהטעות היסודי של הציונים, שלדעתם כל מה שעבר עלינו הוא רק מפני שלא היה לנו מדינה ושלטון משלנו ועכשיו שיש כבר מדינה ושלטון יהודי אנחנו מדינה שוה בשוה עם כל האומות ושאר מדינות העולם, ואם נראה יותר תקיפות ונעמוד על דעתינו, יכנעו אויבינו, ואף אם יש רבים הדוגלים ברעיונות אלו, אבל זהו נטיה מהדרך המסורה לנו מחז"ל, וההיפך הוא הנכון כי יש לנו להתחשב שלא להיות גורם שאיזה מדינה שהיא תסבול על ידינו כגון שאלת הנפט או אפילו שאלת השקעות בעסקים ובבנקים כי זה יוסיף דלק על המדורה להרבות שנאת ישראל אשר לא חסר בלי זה, ורק בביאת משיח צדקינו יתוקן זה כמו שכתב הרמב"ם(בפי"ב מהל' מלכים ה"א). וחז"ל ברוח קדשם פירשו (במד"ר דברים ב פסוק ג) מה שאמר ה' "רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה" מהו צפונה אר"ח אמר להם אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו, ואיתא שם עוד אמרו לו ישראל רבש"ע אביו מברכו על חרבך תחיה ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח, אמר להם ברחו לתורה המתינו למלך המשיח שיבא וכו'.

מכתב ח
ואף בזמן שהיינו נרדפים עד צוואר אמרנו אתה בחרתנו מכל העמים זה אלפיים שנה, והיו לנו תנאים ואמוראים, רבנן סבוראי וגאונים, ראשונים ואחרונים, חכמים גדולים וכולם קבלו עליהם דין שמים, ולא עשו שום פעולה מתוך יאוש למרוד באומות ליהרג ולהרוג, לכולם היה אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, וידעו ממצות ישוב ארץ ישראל, והנהגתם זאת הידועה לנו מאבותינו ואבות אבותינו תורה היא ומחוייבין אנו לילך בדרך זו ולא לנטות ממנה ימין או שמאל.
ובמכתבי הקודם מיום יז אדר תשלח כתבתי לך את מה שדרשו חז"ל על מה שכתוב בדברים ב פסוק ג "רב לכם וגו' פנו לכם צפונה" איתא שם במדרש רבה מהו שנו לכם צפונה, הצפינו עצמכם, אמרו לו ישראל רבש"ע אביו מברכו על חרבך תחיה ואתה מסכים עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, היכן נברח, אמר להם ברחו לתורה וכו' כל זה מלמדנו עד דרך עם ישראל עד ביאת הגואל, וכשרוצים להקדים הגאולה כבר נאמר בספר במדבר יד פסוק מד "ויעפילו לעלות וגו' ויכום ויכתום עד החרמה וכל זה צוואה היא לדורות.
ומה מאד מצער הדבר שדווקא מאלו שהם שומרי תורה ומצות באה הסתה גלויה להנהגה שיש בזה משום התגרות בכל אומות העולם, וגם יש לה חלק באי היציבות בפינת העולם זו שאנחנו נמצאים בה, ובהנהגה זו התוצאות על העתיד מי ישורנו.

מכתב יא
ועל פי דין תורה אסור לעשות שום פעולה ומעשה להתגרות באומה אחרת מכל אומות העולם, וכמה מכתבים וקונטרסים כתבתי לרבים על זה. ואנחנו העם היהודי היינו תמיד כחומר ביד היוצר לגזירות לשחיטות ולמיתות משונות אנשים נשים וטף, וזה ברור לכל מי שמסתכל על העבר שלנו.

מכתב יב.
ומזה יש להבין שגם מה שחז"ל אסרו עלינו לשלא למרוד באומות העולם ושלא לעלות בחומה (כתובות קיא) זה אך ורק שדרשו טובתו של עמנו, כי הם ברוח קדשם ידעו ששנאת האומות לעם ישראל היא שנאת עולם וקבועה היא בלבם, ואין להתגרות בהם אף בזמן שהצדק אתנו, כי זה יוסיף שנאה על שנאה.
...וכמו כן ברצוני להעיר תשומת לבו, שכב' לא יתפעל בענין זה מאנשים מפורסמים, שהשקפתם לא נובעת מההלכה הנצחית ומדעת תורה כפי שנמסר לנו מדור דור.

מאמר טו: באיסור התגרות באומות ובענין חוק סיפוח הגולן
דברים שנאמרו בפתיחת מושב הועה"פ העולמי של אגו"י תש"מ
...והנה אמרו ביבמות קכא "תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה. והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך, אמר לי דף של ספניה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי. מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם ראשו". עכ"ד. זו היתה דרכו של היהודי, דרך ישראל סבא, במשך כל הדורות, לאורך כל שנות הגלות תמיד היה היהודי מנענע לו לגוי בראשו ואינו עומד עמו בעימות. ובכך ניצלנו מידיהם וידינו העליונה כי עם ישראל חי וקיים לנצח.
דעו, כי אם הוא מכריז ואומר ששלשת אלפים ושבע מאות שנה יכולנו להתקיים בלא "מזכר ההבנה האיסטרטגי" עם אמריקה, הרי שתשובתו בצידו, כי אלפיים שנה חיינו בלא "חוק הגולן" ובלא הגולנן כלל ואף הלאה נוכל לחיות בלא חוק זה. ואם אניך ראוה לאלתר את התגובה על חקיקת החוק, דע כי בן אדם אתה ואי אתה יודע מה עתיד להיות בעוד עשרים שנה. ודע עוד כי כל האומות אחד הם, וגם הטובים שבהם אינם מחבבים את היהודים וכשם שגרמניה העמידה מקרבה היטלר שכזה, אף שאר אומות העולם, יכולים להוציא כמוהו מתוכם, ומשער אני בעצמי כי באותו רגע שרה"מ הגיש את חוק הגולן, נשיא ארה"ב חשב לעצמו: יכול אני להטיל אמברגו על היצוא אפילו על שבוע שבועים, וכל אותה מדינה אבודה.
כלל גדול נקוט בידינו: "על כל גל וגל נענעתי לו בראשי" – אסור לנו להתגרות באומות העולם. לנו יש דרך משלנו, דרך התורה מסורה לנו מדור דור. וזאת ידע היהודי בכל הדורות בהיותו חדור בהכרה זו כי גם לעת אשר הוכרח לרקוד לפני הפריץ רקוד "מה יפית" הרי שבלבו פנימה היה מלא לעג וקלס לאותו גוי פריץ, בחשבו אותו לגזלן רוצח ומשוגע. אלא שלצורך ביתו בעוד ריחיים בצוארו הוצריך לרקוד לפני הגוי, לעמען לא יקפח את פרנסתו. אך היום לדאבוננו, כואב הלב כי אף תלמידי חכמים, רבנים צדיקים, אינם חדורים בהבנה זו כי לנו דרך משלנו, מחד גיסא פועלים נגד האומות ומתגרים בהם, וחושבים לתומם הן אנו יחסנים כמוהם ואיננו פחותי דרגה מהם, ולמה יגרע חלקנו, להכנע תחת בעלותם, אמריקה תאמר כך ואנו נאמר להיפך, ומאידך גיסא רוקדיםל פניהם רקוד מה יפית, לתת עורף לכלכ הקדוש לנו לעשות מה שיפה אצל האומות. אך דעו נא רבותי, כי קיום עם ישראל מסוכן הוא במצב שכזה, וחייבים אנו לעורר בקרבנו את האמת המסורה כי קיום עם ישראל איננו קשור בקיום מדינת ישראל, אבל קיום מדינת ישראל תלוי בקיום עם ישראל, ועם ישראל איננו מדינת ישראל! ואף אם נמצא דבר אשר נראה כמועיל ומטיב למדינת ישראל, אך מי יודע הטוב הוא לקיום עם ישראל, בהתגרות עם ארה"ב אנו מכניסים את יהדות אמריקה בעימות עם הממשל האמריקני, ומי יודע איזה מחיר עוד נצטרך לשלם על התגרות זו.

[משולש]

ביקשתם מקורות, אז השתדלתי לעשות כמיטב יכלתי.
(זה רק חלק מהמקורות לגבי איסור השבועות, יש עוד מקורות רבים שאסור כלל להלחם בזמן הזה כשאין את התנאים הבסיסיים).

1. הרמב"ם (איגרת תימן, ועוד בסה"מ שכתב שאין מלחמה (רשות או מצוה) רק בזמן הבית, וכן ביד החזקה כתב להלכה את התנאים של מלחמה).
2. הרמב"ן (כמבואר בשו"ת הרשב"ש (א) וכן הרמב"ן כותב בספר הגאולה (עמ' רעד))
3. רבינו בחיי (בראשית לב ח)
4. הרשב"ץ (כמבואר בשו"ת הרשב"ש הנ"ל).
5. הרשב"ש (שם)
6. הריב"ש (סי' קא)
7. אברבנאל (ישועות משיחו חלק ראשון).
8. הרמח"ל (תקטו תפילות, תפילה קסח)
9. ר' חיים פלאג'י (בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר')
10. אור החיים (ויקרא כו- לג)
11. היעב"ץ (מגדל עוז, בית מדות, עלית טבע ז).
12. ר' יהונתן אייבשיץ. (אהבת יהונתן הפטרת ואתחנן).
13. מהרש"א (כתובות קיא)
14. של"ה (פרשת וישלח תורה אור).
15. מהר"ל (נצח ישראל סוף פרק כד).
16. הגר"א (בי' הגר"א על תיקו"ז תכ"ו עא ד"ה במה וכן יהל אור בראשית מד, א ד"ה רוח אחרא)
17. בעל חוות יאיר ("ציונים וליקוטים מספר יאיר נתיב, ירחון 'בית המדרש', וויען תרכ"ה, מחברת חדש אב, עמ' 89" ומובא במשיחי השקר ומתנגדיהם עמ' 64).
18. האבני נזר (תנד. דן בהלכה הזו ומביא כמה עניינים לאסור ולהתיר מחמת השבועות).
19. האור שמח. (מכתב שכתב שברשיון "סר פחד השבועות", וכן במשך חכמה בראשית נ כד).
20. ר' יעקב מליסא (בעל הנתיבות. במכתב לרצ"ה קלישר).
21. ההפלאה (פנים יפות ויקרא פרק יט)
22. ר' צדוק מלובלין (פרי צדיק).
23. האדרת (זכר למקדש עמ' 9).
24. ר' שמואל מוהליבר (מתוך מאמרו"מטרת נסיעתי לארץ ישראל" (נדפס בתחילת ספר "שיבת ציון" להרא"י סלוצקי).
25. רצ"ה קלישר . ("דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, עמ' קמ"ז-קמ"ח).
26. החפץ חיים. (על התורה פרשת דברים)
27. ר' עקיבא יוסף שלזינגר (בעל לב העברי. בספר "ברית עולם", דף מ"ט, ע"ב)
28. הרב יעקב ריינס ("אור חדש על ציון", שער ד' פרק ג' עמ' 36).
29. הרש"ר הירש. (מתולדותיו בספר שמש מרפא, מגובה במקורות רבים מכל ספריו).
30. ר' אלחנן וסרמן (עקבתא דמשיחא אות כז).
31. הראי"ה קוק (התפרסם ב"הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ).
32. הגרא"מ שך (מכתבים ומאמרים חלק ראשון ג, ד, ח, יא, יב, טו,)
33. הרבי מסאטמר. (ידוע ומפורסם לכל בספרו שלוש שבועות. רק יש לציין את ההספד המר שנשא עליו הגרא"מ שך ומובא בספר מכתבים ומאמרים חלק ראשון נט).
34. מנחת יצחק (חלק י' סימן י')
35. הגר"ע יוסף (תחומין כרך י' עמ' 44)
36. שבט הלוי (הקדמה לחלק ז).

[משולש]

במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בשנת תרצז, היתה הסכמה מקיר לקיר שאין שום מצב על פי דעת תורה להסכים להקמת מדינה, עד שיסכימו לזה כל מדינות ערב. (מקטוביץ עד ה' באייר).

[משולש]

בכתבי הרמב"ן (מהדורת הרב חיים דוב שעוועל, עמוד תקטו, בפירושו לשיר השירים) שכתב: לעתיד לבוא יבואו הנפוצות המפוזרים בין העמים, ושמו להם ראש אחד, הוא משיח בן דוד, אשר היה עמהם בגלות, וברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לארץ ישראל, כדכתיב "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים". והמלכות ההיא תהיה נמשכת, ואינה פוסקת לעולם. וזהו שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. הרי שגם הרמב"ן מסכים, שאפילו משיח בן דוד בתחלת התגלותו יבוא אך ורק ברשיון האומות, בלי לעלות בחומה, ובלי להתגרות באומות.

[אוצר ישראל]

אוצר, באופן כללי אני חש בזיון לדון עם אנשים ברמתך המחליפים ניק פעם ביומיים, אך אנסה להסביר עוד פעם. בפעם הבאה לא תקבל תגובה.
האשמתי לעיל את כותב המאמר (אתה?) בכך שכותב ביטויי זלזול נוראים על גדולי ישראל, ומכריע ביניהם במחלוקות הנוגעות לדברים העומדים ברומו של עולם. שאלת היכן ראיתי שכותב ביטויי זלזול, עניתי. אתה לא רואה זלזול?! שאלת היכן מכריע במחלוקות, ועניתי שכוונתי להכרעתו במחלוקת על סיבת השואה. לא דיברתי אתך מעולם על נושא השבועות, כך שאין לי צורך להגיב, עניינית או לא.
וסתם כבדרך אגב, זה שיש שני נושאים היקרים ללבך, ציונות וקולות בצניעות, זה במקרה או שיש קשר בין הדברים? אני עוד זוכר שבעבר כתבת איזו הודעה מצחיקה, שנמחקה בינתיים, בשבח ישיבה מעורבת בחתונות, רק העזתי להתערבב שם בטעות, וזכיתי לקבל באישי ארבע הודעות ארוכות ומייגעות, שוות זו לזו מילה במילה, וראו זה פלא, כל אחד הגיעה מניק שונה. כלך לך לפורומים המתאימים לך, שם תפרכסו זה את זה בשבח הציונות ובהלכות נגיעה.

1. לגבי נכרעה בעניין השואה, אין כאן שני צדדים שקולים ולכן אין כאן ממש מחלוקת, הדעה שמייצג הרבי מסטמר היא דעת מיעוט קטן מבין כלל גדולי ישראל מאז ועד היום, לכן אין כאן הכרע במחלוקת, כי הדעה המיוצגת בדברים הנ"ל היא דעת רובם ככולם של חכמי ישראל ולא הכרעת הכותב.
2. לומר שבפועל אלו שבחו"ל נפגעו בשואה ולא אלו שעלו לארץ והם שעברו על השבועה לשיטת הרבי מסטמר, זו עובדה ולא ביזיון נורא כלפי גדול בישראל, ואני הכותב רואה ברבי מסטמר גאון וצדיק ואחד מגדולי האדמו"רים בזמנו.
3. לגבי ישיבה מעורבת בחתונות, הבאתי את דברי ה"לבוש" וה"שרידי אש" ולא קולות לפי דעתי. תבוא בטרוניה אליהם לא אליי...
4. בקיצור, אין לך מה להשיב עניינית בעניין השבועות, וזה ברור כי הדברים שהובאו כנגד הטוענים שהשבועות בתוקפן וגם בארץ, הן חזקות ביותר.

[אוצר ישראל]

ביקשתם מקורות, אז השתדלתי לעשות כמיטב יכלתי.
(זה רק חלק מהמקורות לגבי איסור השבועות, יש עוד מקורות רבים שאסור כלל להלחם בזמן הזה כשאין את התנאים הבסיסיים).

1. הרמב"ם (איגרת תימן, ועוד בסה"מ שכתב שאין מלחמה (רשות או מצוה) רק בזמן הבית, וכן ביד החזקה כתב להלכה את התנאים של מלחמה).
2. הרמב"ן (כמבואר בשו"ת הרשב"ש (א) וכן הרמב"ן כותב בספר הגאולה (עמ' רעד))
3. רבינו בחיי (בראשית לב ח)
4. הרשב"ץ (כמבואר בשו"ת הרשב"ש הנ"ל).
5. הרשב"ש (שם)
6. הריב"ש (סי' קא)
7. אברבנאל (ישועות משיחו חלק ראשון).
8. הרמח"ל (תקטו תפילות, תפילה קסח)
9. ר' חיים פלאג'י (בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר')
10. אור החיים (ויקרא כו- לג)
11. היעב"ץ (מגדל עוז, בית מדות, עלית טבע ז).
12. ר' יהונתן אייבשיץ. (אהבת יהונתן הפטרת ואתחנן).
13. מהרש"א (כתובות קיא)
14. של"ה (פרשת וישלח תורה אור).
15. מהר"ל (נצח ישראל סוף פרק כד).
16. הגר"א (בי' הגר"א על תיקו"ז תכ"ו עא ד"ה במה וכן יהל אור בראשית מד, א ד"ה רוח אחרא)
17. בעל חוות יאיר ("ציונים וליקוטים מספר יאיר נתיב, ירחון 'בית המדרש', וויען תרכ"ה, מחברת חדש אב, עמ' 89" ומובא במשיחי השקר ומתנגדיהם עמ' 64).
18. האבני נזר (תנד. דן בהלכה הזו ומביא כמה עניינים לאסור ולהתיר מחמת השבועות).
19. האור שמח. (מכתב שכתב שברשיון "סר פחד השבועות", וכן במשך חכמה בראשית נ כד).
20. ר' יעקב מליסא (בעל הנתיבות. במכתב לרצ"ה קלישר).
21. ההפלאה (פנים יפות ויקרא פרק יט)
22. ר' צדוק מלובלין (פרי צדיק).
23. האדרת (זכר למקדש עמ' 9).
24. ר' שמואל מוהליבר (מתוך מאמרו"מטרת נסיעתי לארץ ישראל" (נדפס בתחילת ספר "שיבת ציון" להרא"י סלוצקי).
25. רצ"ה קלישר . ("דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, עמ' קמ"ז-קמ"ח).
26. החפץ חיים. (על התורה פרשת דברים)
27. ר' עקיבא יוסף שלזינגר (בעל לב העברי. בספר "ברית עולם", דף מ"ט, ע"ב)
28. הרב יעקב ריינס ("אור חדש על ציון", שער ד' פרק ג' עמ' 36).
29. הרש"ר הירש. (מתולדותיו בספר שמש מרפא, מגובה במקורות רבים מכל ספריו).
30. ר' אלחנן וסרמן (עקבתא דמשיחא אות כז).
31. הראי"ה קוק (התפרסם ב"הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ).
32. הגרא"מ שך (מכתבים ומאמרים חלק ראשון ג, ד, ח, יא, יב, טו,)
33. הרבי מסאטמר. (ידוע ומפורסם לכל בספרו שלוש שבועות. רק יש לציין את ההספד המר שנשא עליו הגרא"מ שך ומובא בספר מכתבים ומאמרים חלק ראשון נט).
34. מנחת יצחק (חלק י' סימן י')
35. הגר"ע יוסף (תחומין כרך י' עמ' 44)
36. שבט הלוי (הקדמה לחלק ז).

חלק ממקורותיך הן כאלו שברשיון האומות בטלות השבועות ואין איסור ביד חזקה ואין איסור מרידה באומות, וחלק הן סילוף של דבריהם.

וראה שוב בהודעה זו: viewtopic.php?f=17&t=16534&p=159806#p159806, ויש עוד רבים שלדעתם אין עוד תוקף לשבועות מסיבות שונות, כולל בגלל רישיון האומות:

הרמב"ם: יש שרצו ללמוד מדברי הרמב"ם באיגרת תימן שאומר לבני תימן להישמע לשבועות, שהן איסור לדעתו. אך שם כותב במפורש: "...והשביע עליו על צד המשל, ואמר: 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וגו'..." אם לפי הרמב"ם זה איסור, אז מדוע כותב שהקב"ה השביע את ישראל על צד המשל, שהרי זה משהו ממשי מאוד? אלא שבאמת השבועות אינן הלכה לדעת הרמב"ם, ולכן לא פסק אותן כהלכה ב"משנה תורה", אלא משל והמטרה הייתה לתת הדרכה ועצה טובה לבני תימן כדי להצילם ממשיח השקר (שעל זה נכתבה איגרת תימן).

הרמב"ן: אם יש בעייה עם השבועות לדעתו, אז איך מצוות יישוב הארץ נוהגת בכל הדורות שאם השבועות בתוקפן א"א לקיים את המצווה. ורבים הבינו את הרמב"ן שלא כדבריך אלא כמו למשל שכתב ה"אמרי אמת" במכתבו המפורסם מהאונייה שבו כתב שמצוות יישוב הארץ קיימת בכל זמן ותלויה רק ביכולת והאפשרות לבצע אותה וכך הוא כתב כי כך הבין את הרמב"ן וכפי שככל הגדולים הבינוה וכמו שמובא ב"אם הבנים שמחה".

המהר"ל: ב"נצח ישראל" פרקים א' וכ"ד; "חדושי אגדות", כתובות קי"א, ע"א, כותב שהשבועות הן גזירות אלוקיות כדי לשמר את המצב הלא טבעי של ישראל בגלות ולמנוע מהן לשאוף לחזור לא"י, המקום הטבעי של ישראל.
ב"באר הגולה", עמ' קמ"ז, (הבאר השביעי) ד"ה "ואדרבה" מסביר את מאמר רבי אליעזר (שאם ישראל אינם מקיימים את השבועות בשרם מותר כצבאות וכאילות השדה) כתיאור מצב ומציאות מה תהיה התוצאה מכך שיפעלו נגד הגזירות האלוקיות כשהן בתוקף.
על פי זה, כאשר יש התעוררות של יהודים רבים לעלות לא"י, זה אומר שהגיע הזמן שישראל יחזרו למקומם הטבעי בא"י, והשבועות בטלות מאליהן. ובין השאר ה"שם משמואל" הבין שהמהר"ל מפרש את השבועות בדרך רעיונית-מחשבתית (דבריו מופיעים בשו"ת אבני נזר", סימן תנ"ד). אמנם הוא הבין שהמהר"ל מפרש כאביו, וזה לא מדויק לגמרי כיוון שאביו מפרש את השבועות לישראל שנאמרו לשרשם של נשמות ישראל למעלה, ואת השבועה לאומות כשבועה לשורש נפשותיהם למעלה, שרי האומות, שלא יסיתום להשתעבד בישראל יותר מדי, והמהר"ל מפרש את השבועות כגזירות אלוקיות, אך בכל מקרה ברור לפי ה"שם משמואל" שא"א לפרש את דברי המהר"ל על השבועות כאיסור הלכתי.

המהרש"א: 'ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא"י, אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה, ולבנות להם חומות ירושלים, ונחמיה שאמר: "ונבנה חומות העיר", ברשות המלך היה כמו שכתוב שם." מבואר בדבריו שאם עולים ברשות מותר גם ביחד ביד חזקה, שהאיסור לעלות ביחד ביד חזקה הוא רק שלא ברשות. וכן מדבריו עולה כי לדעתו כל איסור השבועות הוא במטרה לבנות חומות ירושלים (וכמובן גם ביהמ"ק), אך לשיטתו גם אם השבועות בתוקפן אין כל איסור לעלות לארץ כדי ליישבה ללא בניית חומות ירושלים והמקדש.

גם לפי הרשב"ש, אם האומות נותנות רשות, מותר לעלות כחומה ובטלות השבועות. וראה בפסקה הבאה.

ר"ח פלאג'י: כתב בשו"ת "נשמת כל חי", יו"ד, סימן מ"ט עמ' ר', ההפך מדבריך: כתב שלדעת הרשב"ש (שכתב שמצוות יישוב א"י על היחידים ולא על הכלל מכיוון שמושבעים אנו שלא לעלות בחומה נגד רצון מלכויות), אם האומות יתנו לישראל רשות לעלות, מותר לעלות כחומה, וזו גם דעת הגר"ח פלאג'י עצמו שדחה את ה"יפה קול" (מהר"ש אשכנזי, שהרבי מסטמר מסתמך עליו) שכתב 'שאף ברשות המלכויות אין לעלות יחד לא"י' (בפירוש "יפה קול" לשיה"ש רבה ב', ז').

ר"י אייבשיץ: בפירושו להפטרת שופטים ב"אהבת יהונתן" כותב הגר"י אייבשיץ שאיסור השבועה שלא יעלו כחומה הוא רק להילחם בחזקה נגד האויב (ד"ה "התעוררי, התעוררי, קומי ירושלים אשר שתית מיד ה'" וכו', עמ' ע"ה ושם, ד"ה "אין מנהל לה"). ברור מדבריו כאן שאם זה ברשות האומות ולא צריך להילחם נגדם, אין איסור שלא לעלות בחומה. יש להוסיף כאן מה שכותב בהפטרת עקב שישראל יעלו לא"י לפני בוא המשיח ("דלעתיד כשיגיע עת דודים" - "וישיב את שבות ציון כבתחילה"), מה שנחשב לפי הרבי מסטמר לעברה על השבועות. כן יש לדייק שבהפטרת שופטים הזכיר במפורש את השבועה שלא יעלו בחומה ('השביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה') וכותב כאמור שהאיסור בזה הוא כשצריכים להילחם נגד הגויים (וכאשר יש רשות אז לא צריך להילחם, ולכן אז אין איסור), ולעומת זאת בהפטרת ואתחנן לא מזכיר במפורש שבועה זו, וכותב שם: "דכנסת ישראל צווחה באלה ובשבועה... ולכן ביקשה כנסת ישראל עד שתחפץ" (הפטרת ואתחנן, ד"ה "על הר גבוה עלי לך", דף ע', ע"ב). לא מדובר בדבריו באיסור מהקב"ה לעלות בחומה עד שתחפץ אלא שכנסת ישראל פוחדת שאולי עדיין לא הגיע זמן מתאים ומבקשת שיהיה "עד שתחפץ", ומעולם לא הייתה כוונת הגר"י אייבשיץ לומר אף בדברי דרוש שעלייה בחומה אסורה אף ברשות (וכן ראה דבריו בפרשת עקב, ד"ה "מיהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", עמ' 144). לכן ההסתמכות על ה"אהבת יהונתן" כדי לומר שגם עלייה ברשות אסורה משום השבועה שלא יעלו בחומה, אין לה שום בסיס. וכן ב"יערות דבש" מבאר אותה נקודה שבהפטרת ואתחנן ב"אהבת יהונתן" וכותב: 'אבל ידוע מ"ש במדרש הנעלם: "'אם תעירו את האהבה עד שתחפץ' - 'עד שיחפץ' לא כתיב אלא 'עד שתחפץ', והיינו כי הקב"ה ביקש לרחם על בניו, אבל כנסת ישראל אינה רוצה עד שיהיה כ"כ מובטח שאינם חוזרים ונגלים, כי אם יהיו חוזרים להיגלות א"כ יהיה קשה מקודם, לכן כתיב עד 'שתחפץ'".' ("יערות דבש" ח"א, דרשה בקהילת מיץ, ב' באב שנת תקה"ל, דרוש י' בסופו, עמ' ע"ד.) רואים בדבריו שלא רק שהקב"ה לא אסר לעלות בחומה לפני הגאולה השלמה (כמובן, צריך רשות מהאומות כאמור לעיל), אלא שאף רצה להקדים את הקץ אלא כנסת ישראל פחדה שאם יבוא הקץ אז, לא מובטח שלא תהיה גלות שוב, ולכן ביקשה שיהיה "עד שתחפץ".

הגר"א: תקפות השבועות בעיניו הוא רק אם המטרה היא לבנות את ביהמ"ק, אך לא אם המטרה ליישב הארץ ללא בניית המקדש.

הראי"ה קוק: שהרי תמך ביישוב הארץ ובתנועה הציונית ואם סבר שהשבועות בתוקפן, איך תמך בעלייה לארץ והתיישבות בה?

[משולש]

חבל שאתה זורק לכל הכיוונים כמו ממטרה בלי לראות על מה אתה מגיב.
כולם מסכימים שאם יש רשיון האומות מותר לכבוש את הארץ (בלי מלחמה).

ואענה על כל מקורותיך:

הרמב"ם שאתה מצטט שוב ושוב את ההדגשה "דרך משל" כבר הראנו שהוא כותב מפורש שאין אפשרות לשום מלחמה אחרי החורבן.

את הרמב"ן כולם הבינו בכל הדורות כמו נכדו הרשב"ש, ורק איזה מורה בהסדר יש לו פשט חדש בגלל נטיית לבו לציונות.

זה שהמהר"ל כותב שזה גזירות אלקיות לא קשור לזה שאסור, כל התורה היא גזירות אלקיות.

כל שאר המקורות שהבאת מסכימים למה שאמרתי שרק ברשות האומות מותר לגור בארץ ואסור בשום אופן להלחם נגדם.

[משולש]

רשימה שניה:

גדולי הפוסקים אשר כתבו שאין אפשרות כלל להלחם בזמן הזה אחרי החורבן:

1. הרמב"ם. (יד החזקה הל' מלכים כתב את התנאים של מלחמה וממילא אינם בזמן הזה, ובהקדמת ספר המצוות כתב שכל מלחמת רשות או מצווה לא תתקיים אלא בזמן הבית).
2. הרמב"ן. (מביא את הרמב"ם הנ"ל בסוף הלאווין, ומוסיף עוד תנאי מספק שיתכן שצריך גם אורים ותומים בנוסף לתנאים של הרמב"ם).
3. הרי"ף (השמיט כל הלכות מלחמה).
4. רא"ש. (כנ"ל)
5. טור. (כנ"ל).
6. סמ"ג (לאוין רכו)
7. סמ"ק (כנ"ל)
8. הגהות מיימוני (מלכים ה סק"א).
9. החינוך (תכה. כתב התנאי שצריך מלך).
10. שו"ת חתם סופר חלק ד (אבן העזר ב) סימן קנה (כותב שאין מלחמה בזמן הזה כלל, כי אין מלך, וכן כותב שהסמ"ק השמיט "נקי" בגלל שאין מלחמות בזמן הזה, ועל דרך זה הרי הסמ"ק השמיט את כל הלכות מלחמה בין רשות בין מצוה, ולכן אין הבדל לעניינינו).
11. שו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אבן העזר סימן קכט - כותב שאין יפת תואר בזה"ז, ויפת תואר שייך גם במלחמת מצוה).
12. ר' יצחק הוטנר. (ספר הזכרון לבעל הפחד יצחק עמ' נב נג. מצד שאין כיבוש בלי גידוע ע"ז קודם).
13. אגרות משה (חו"מ חלק ב' סי' עח).

[החזן]

1. הרמב"ם. (יד החזקה הל' מלכים כתב את התנאים של מלחמה וממילא אינם בזמן הזה, ובהקדמת ספר המצוות כתב שכל מלחמת רשות או מצווה לא תתקיים אלא בזמן הבית).

הלכות מלכים יא ג: "רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג - נודע להם שאינו".

[אראל]

1. הרמב"ם. (יד החזקה הל' מלכים כתב את התנאים של מלחמה וממילא אינם בזמן הזה, ובהקדמת ספר המצוות כתב שכל מלחמת רשות או מצווה לא תתקיים אלא בזמן הבית).

הלכות מלכים יא ג: "רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג - נודע להם שאינו".

בוקר טוב!

כנראה שהתחלת לקרות את האשכול הזה ממטה למעלה...... (ראה לעיל דנו בדברי הרמב"ם בבן כוזיבא ונדחה הראיה מכל וכל)

[החזן]

1. הרמב"ם. (יד החזקה הל' מלכים כתב את התנאים של מלחמה וממילא אינם בזמן הזה, ובהקדמת ספר המצוות כתב שכל מלחמת רשות או מצווה לא תתקיים אלא בזמן הבית).

הלכות מלכים יא ג: "רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג - נודע להם שאינו".

בוקר טוב!

כנראה שהתחלת לקרות את האשכול הזה ממטה למעלה...... (ראה לעיל דנו בדברי הרמב"ם בבן כוזיבא ונדחה הראיה מכל וכל)

לא קראתי כלל להוציא את הלמטה. נקלעתי לכאן בטעות. איך נדחתה הראיה, אם אפשר לסכם בשתי שורות?

[אוצר החכמה]

בדרך כלל הדחייה המקובלת באשכול הזה היא שהרי לא יתכן שהרמב"ם יחלוק על כל הראשונים ואחרונים שהובאו לעיל וע"כ שאינו כן. וכבר כתבתי לעיל על שיטה זו.

[משולש]

חבל שגם הרב האוצר שכח את הדיון.
לא יכול להיות שהרמב"ם יתיר להלחם נגד האומות ואין ראיה מבר כוזיבא.
הדחיה היא:
א. בר כוזיבא נלחם בגלל שהרומאים גזרו גזירות שמד, שלא ילמדו ולא יעסקו במצוות ולזה מותר לכו"ע להלחם נגד הגויים. ולהתגרות בהם.
ב. כל התמיכה בבר כוזיבא היא רק על הצד שהוא המשיח. והיה להם בו סימנים לחשוב שהוא המשיח. סתם כך אסור למרוד.
ג. הרמב"ם בעצמו כותב חד משמעית (בספר המצוות) שלא יתכן בשום אופן מצב של מלחמה (רשות או מצוה) אחרי חורבן הבית. (והרב אוצר החכמה הסכים לזה).
ד. הרמב"ם בעצמו מזהיר באיגרת תימן שאסור למרוד באומות.
הרמב"ם אומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות. דהיינו אנחנו נשאר משועבדים למלכויות עד שיבוא משיח. כנ"ל.

[החזן]

חבל שגם הרב האוצר שכח את הדיון.
לא יכול להיות שהרמב"ם יתיר להלחם נגד האומות ואין ראיה מבר כוזיבא.
הדחיה היא:
א. בר כוזיבא נלחם בגלל שהרומאים גזרו גזירות שמד, שלא ילמדו ולא יעסקו במצוות ולזה מותר לכו"ע להלחם נגד הגויים. ולהתגרות בהם.
ב. כל התמיכה בבר כוזיבא היא רק על הצד שהוא המשיח. והיה להם בו סימנים לחשוב שהוא המשיח. סתם כך אסור למרוד.
ג. הרמב"ם בעצמו כותב חד משמעית (בספר המצוות) שלא יתכן בשום אופן מצב של מלחמה (רשות או מצוה) אחרי חורבן הבית. (והרב אוצר החכמה הסכים לזה).
ד. הרמב"ם בעצמו מזהיר באיגרת תימן שאסור למרוד באומות.
הרמב"ם אומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות. דהיינו אנחנו נשאר משועבדים למלכויות עד שיבוא משיח. כנ"ל.

תודה על התשובה. על פי תירוץ א' יוצא שגם בזמננו כאשר ברור שתחת שלטון האומות יגזרו גזירות שמד, כפי שאמנם היה במדינות רבות לפני חורבן אירופה, מותר לכו"ע להלחם נגד הגויים ולהתגרות בהם. [תירוץ ב' הוא בעייתי על פי ההגדרה, כי קודם להצלחתו של המשיח לעולם לא נדע אם הוא אכן משיח.]

[שלח]

שאלת הבהרה, אם המדינה לא היתה קמה והיה פה שלטון בריטים האם המצב היה טוב יותר, כי הרי אי אפשר להאמין לגויים והם היו משתפים פעולה עם הערבים כמו שבפרעות תרפט הם לא עשו הרבה למנוע אותם וכמו שבמלחמת השחרור היו בעד הערבים, אמנם אם נגיד שבן גוריון היה חילוני אך האם היה מסכן יהודים, ואז נשאלת השאלה מה עדיף שלטון כופר או גוים מה מסוכן יותר, אמנם כתוב המחטיאו גדול מההורגו, אך אנו רואים שיש חיי תורה בארץ, והאם אם היה שלטון בריטים היה יותר תורה או לא, כמו כן לגבי השואה האם היה מותר לעשות את מרד גטו ורשה או זה התגרות באומות, ועוד שאלה כמו שהיתה שואה בגרמניה אולי יכולה להיות גם שואה באמריקה והרי החפץ חיים אמר בהר ציון תהיה פליטה, האם אפשר ללמוד מדבריו שרק בארץ יהיה טוב, כמו כן שהרמבם כותב על חנוכה שחזרה מלכות לישראל כ200 שנה הרי היו גם מלכים רעים כמו הורדוס וכדומה, מדוע הרמבם אומר זאת האם אפשר ללמוד מדבריו שגם שהשלטון לא טוב אבל יש שמחה שחזרה המלכות לישראל

[משולש]

חבל שגם הרב האוצר שכח את הדיון.
לא יכול להיות שהרמב"ם יתיר להלחם נגד האומות ואין ראיה מבר כוזיבא.
הדחיה היא:
א. בר כוזיבא נלחם בגלל שהרומאים גזרו גזירות שמד, שלא ילמדו ולא יעסקו במצוות ולזה מותר לכו"ע להלחם נגד הגויים. ולהתגרות בהם.
ב. כל התמיכה בבר כוזיבא היא רק על הצד שהוא המשיח. והיה להם בו סימנים לחשוב שהוא המשיח. סתם כך אסור למרוד.
ג. הרמב"ם בעצמו כותב חד משמעית (בספר המצוות) שלא יתכן בשום אופן מצב של מלחמה (רשות או מצוה) אחרי חורבן הבית. (והרב אוצר החכמה הסכים לזה).
ד. הרמב"ם בעצמו מזהיר באיגרת תימן שאסור למרוד באומות.
הרמב"ם אומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות. דהיינו אנחנו נשאר משועבדים למלכויות עד שיבוא משיח. כנ"ל.

תודה על התשובה. על פי תירוץ א' יוצא שגם בזמננו כאשר ברור שתחת שלטון האומות יגזרו גזירות שמד, כפי שאמנם היה במדינות רבות לפני חורבן אירופה, מותר לכו"ע להלחם נגד הגויים ולהתגרות בהם. [תירוץ ב' הוא בעייתי על פי ההגדרה, כי קודם להצלחתו של המשיח לעולם לא נדע אם הוא אכן משיח.]

בנוגע לשאלה א: שמד ממש כמדומני היה רק ברוסיה. ונ"ל שהיו מגדולי ישראל שבאמת דיברו על האפשרות של מרד מזוין ברוסים.
שמד חלקי יש לצערנו גם במדינת ישראל. אבל כל עוד שיש אפשרות אחרת (למשל לברוח למדינה אחרת) לא מורדים.
בקשר לשאלה השניה: אין זה נכון לומר שלעולם לא נדע מיהו המשיח. כיון שחוץ מהצלחתו של המשיח, יש עוד כמה סימנים לדעת מיהו המשיח. ועובדה שהרמב"ם ברגע הראשון ששמע על המשיח התימני מיד ידע שמדובר בחולה רוח ולא במשיח. ושם הוא נותן סימנים לדעת מי המשיח. (נוסף על מה שכתב ביד החזקה).

[משולש]

שאלת הבהרה, אם המדינה לא היתה קמה והיה פה שלטון בריטים האם המצב היה טוב יותר, כי הרי אי אפשר להאמין לגויים והם היו משתפים פעולה עם הערבים כמו שבפרעות תרפט הם לא עשו הרבה למנוע אותם וכמו שבמלחמת השחרור היו בעד הערבים, אמנם אם נגיד שבן גוריון היה חילוני אך האם היה מסכן יהודים, ואז נשאלת השאלה מה עדיף שלטון כופר או גוים מה מסוכן יותר, אמנם כתוב המחטיאו גדול מההורגו, אך אנו רואים שיש חיי תורה בארץ, והאם אם היה שלטון בריטים היה יותר תורה או לא, כמו כן לגבי השואה האם היה מותר לעשות את מרד גטו ורשה או זה התגרות באומות, ועוד שאלה כמו שהיתה שואה בגרמניה אולי יכולה להיות גם שואה באמריקה והרי החפץ חיים אמר בהר ציון תהיה פליטה, האם אפשר ללמוד מדבריו שרק בארץ יהיה טוב, כמו כן שהרמבם כותב על חנוכה שחזרה מלכות לישראל כ200 שנה הרי היו גם מלכים רעים כמו הורדוס וכדומה, מדוע הרמבם אומר זאת האם אפשר ללמוד מדבריו שגם שהשלטון לא טוב אבל יש שמחה שחזרה המלכות לישראל

א. מרידה באומות אסורה בכל מקרה, גם אם אנו חושבים שיהיה יותר טוב.
ב. לתמוך בידים בהקמת מדינת שמד אין שום היתר. וכי מותר לשלוח יהודים לגיהנם בשביל להציל אחרים ממות גופני?
ג. בקשר לתמיכה הבריטית במלחמת השחרור. כמה טירור ומוות ספגו הבריטים מהציונים? כל אחד היה עושה כך לטירוריסטים כאלו שרוצים להקים מדינה.
ד. עולם התורה היה תמיד בכל הדורות, ומרכזו לא היה קבוע. כך שאין לנו לדאוג לתורה. ובפרט לא על חשבון מליון שמתחנכים לכפירה.
ה. לגבי מרד גטו ורשה זכור לי שגדולי ישראל בוורשה התנגדו למרד, מכמה סיבות והעיקרית שזה רק התאבדות ולא הציל כלום.
ו. משמע מדבריך שאינך דואג משואה בא"י. אבל מבחינה טבעית אין שום סיבה שזה לא יקרה. גם רומל עמד בשערי הארץ, גם נאצר כמעט השמיד את כל יושבי הארץ רח"ל. וגם איראן עומדת מאוד קרוב לארץ. ואם מבחינה תורנית אנחנו קוראים כל יום פעמיים "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". ועוד הרבה מקורות בתורה שאין לנו שום ביטחון אם לא נשמור את התורה והמצוות. לא בא"י ולא בחו"ל. וכי בחורבן לא נהרגו מליונים בתוך ירושלים?
ז. בקשר לראיה מהלכות חנוכה. אציין כמה נקודות:

1) מלכות חשמונאי שרדה רק כו שנים. ומאה ושמונים שנה לפני החורבן כבר היו משועבדים לרומי. (א"כ במה נקרא מלכות לישראל)?
2) בכל הנביאים מובא שהסיבה לגלות ישראל הייתה דווקא בגלל המלכים הרשעים, והקב"ה כעס על המלכות שלהם. ואף ביטל אותה לפעמים. (כמו בית אחאב למשל, ועשרת השבטים). אז הקב"ה כועס על מלכות רשע והרמב"ם שמח?
3) לכן צריך להסביר שהכוונה שחזר כח המלכות לישראל למאתיים שנה. וזה שהיהודים לא ניצלו את המתנה הזו כראוי זה לא מוריד מערך המתנה.
4) עוד צריך לומר שהרמב"ם כותב את זה כהיפך למה שהיה קודם, שהיה מלכות שמד שמונעת קיום מצוות, וחזרה מלכות המאפשרת קיום מצוות. ואין שום קשר ל"עצמאות מדינית". אלא לעצמאות רוחנית של קיום תורה ומצוות. ועל זה כל השמחה של חנוכה.
5) על כל פנים בזמננו אי אפשר לומר את זה כי הרמב"ם כותב מפורש בפיה"מ שהמלכות תחזור לישראל רק בימות המשיח ולא קודם.
6) אין שום אפשרות להשוות בין מלכי חשמונאי והורדוס רשעים ככל שיהיו למלכות השמד של האפיקורסים ממשיכי היוונים בדורנו.
בזמנם היתה השראת השכינה בישראל, וינאי המלך שהרג את כל החכמים לא עושה את זה לפני שבודק "ותורה מה תהא עליה" ולא מוכן לברך ברכת המזון בלי שיש לו זימון, וגם הורדוס כשרואה שלא נשקפה לו סכנה למלכות מצד החכמים הוא עושה תשובה ובונה את בית המקדש (ושורה עליו שכינה). וזה חוץ מהשלטון והעצמאות המלאה של התורה והמצוות, (עם נשיא, ואב"ד, ובתי דינים וסנהדרין בלשכת הגזית). עד כדי כך שיש סנהדרין שמסוגלים לקרוא אפילו את המלך הורדוס לדיני נפשות, וידיעת התורה בישראל בצורה המושלמת ביותר עד כדי כך שיש רק מחלוקת הלכתית אחת בעם ישראל, ובמאה האחרונה נוספו עוד שלוש מחלוקות בלבד.

ועל אפיקורסי זמננו אין שם ישראל בכלל כי אפיקורס הרי הוא כגוי לכל דבריו. וגרוע מגוי שמורידין אותו ולא מעלין. והם נלחמים בכל האמצעים העומדים לרשותם נגד לימוד תורה וקיום מצוות. ולכן אם הרמב"ם היה מדבר על זמננו הוא היה משווה את מדינת ישראל יותר למלכות יוון מאשר למלכות חשמונאי.

[משולש]

אני רוצה להוסיף לרשימת שלושת השבועות גם את ר' שמואל מסלנט והרב יעקב שאול אלישר שכתבו במכתב שאנחנו מושבעים שלא למרוד באומות. (האיש על החומה עמ' 64).
וכן מהר"צ חיות (בהוספות למאמר דברי נביאים דברי קבלה, בתוך ספר תורת נביאים בהוצאת דברי חכמים ירושלים 1958 עמ' קעז).

[אוצר ישראל]

חבל שאתה זורק לכל הכיוונים כמו ממטרה בלי לראות על מה אתה מגיב.
כולם מסכימים שאם יש רשיון האומות מותר לכבוש את הארץ (בלי מלחמה).

ואענה על כל מקורותיך:

הרמב"ם שאתה מצטט שוב ושוב את ההדגשה "דרך משל" כבר הראנו שהוא כותב מפורש שאין אפשרות לשום מלחמה אחרי החורבן.

את הרמב"ן כולם הבינו בכל הדורות כמו נכדו הרשב"ש, ורק איזה מורה בהסדר יש לו פשט חדש בגלל נטיית לבו לציונות.

זה שהמהר"ל כותב שזה גזירות אלקיות לא קשור לזה שאסור, כל התורה היא גזירות אלקיות.

כל שאר המקורות שהבאת מסכימים למה שאמרתי שרק ברשות האומות מותר לגור בארץ ואסור בשום אופן להלחם נגדם.

אני התייחסתי לגבי תקפות השבועות, כולל איסור מרידה באומות, ודעת הגדולים שהבאתי שכשיש רישיון מהאומות לחזור לארץ בטלות השבועות וגם איסור המרידה באומות ולכן מותר גם להילחם כדי לכבוש את הארץ, כי כשאין איסור השבועות, מותר למרוד באומות גם להילחם באומות שולטות בארץ כדי לכבוש אותה וגם מותר לעלות כחומה (וכמו שכאמר אמורא מא"י לאמורא בבלי שהם בני הארץ שונאים אותם כי לא עלו כחומה בימי עזרא ונחמיה ולכאורה הרי ישנה שבועה שלא לעלות כחומה אלא שהייתה רשות מכורש לעלות וכשיש רשות מהאומות מותר לעלות כחומה), וכן חלקם סוברים שדין השבועות הוא רק בחו"ל ולא בארץ, או (המקובלים) שהשבועות מוגבלות לאלף שנים מהחורבן, ולא מעט סוברים שהשבועות מעולם לא היו תקפות כי הם לא להלכה כלל, וחלק סוברים שהשבועות לישראל תלויות בשבועות לאומות ומפני שהם הפרו אותה גם השבועות לישראל בטלות, וסה"כ גדולים רבים דעתם שבימינו את השבועות לא תקפות מסיבות שונות (וזה כוול כמובן את הסוברים שהשבועו אינן להלכה).
דברי המהר"ל אומרים שהשבועות אינן להלכה למעשה אלא גזרה אלוקית שכך יהיה המצב שישראל יהיו רחוקים ממהמקום הטבעי שלהם, וכיש התעוררות של רבים מישראל לעלות לארץ, אז המשמעות היא שהגזרה הזו מתבטלת והשבועות בטלות מאליהן.

לגבי הרמב"ם התייחסתי לעניין השבועות ובניגוד למי שאמרו אחרת הרמב"ם סובר שהשבועות הן דרך משל ולא להלכה למעשה ומה שבאגרת תימן זו עצה טובה כנגד משיח השקר.

לגבי הרמב"ן, זו לא הבנה של ר"מ בישיבת הסדר בגלל שהוא ציוני אלא של גדולי עולם כמו ה"אבני נזר" וה"אמרי אמת", ועוד רבים.

לגבי כיבוש ומלחמה, כשאין את השבועות, וזה המצב בימינו לדעת גדולים רבים (ולא מעט סוברים שהן מלכתחילה לא להלכה), אז אין מניעה להילחם כמו שנלחם יהושע כדי לכבוש את הארץ.

[אוצר החכמה]

ג. הרמב"ם בעצמו כותב חד משמעית (בספר המצוות) שלא יתכן בשום אופן מצב של מלחמה (רשות או מצוה) אחרי חורבן הבית. (והרב אוצר החכמה הסכים לזה).

את זה הרמב"ם לא כותב. הרמב"ם כותב שאין מצוות מלחמה ללא מלך (וזה מתאים להבנת הרמב"ן בדבריו שאין מצוות כיבוש ארץ ישראל וע"ז נחלק). אבל המסקנה שאתה מוציא מזה, שאסור ליהודים להלחם לכן על שום דבר שהם חפיצים בו, זה לא יוצא מדברי הרמב"ם. הגרש"ז נכנס לשאלה האם יכולים טובי העיר לכפות על מלחמה כזאת (התשובה שלו היא שכן), אבל לא יוצאת מזה המסקנה שלך שיש איסור בדבר.


אגב גם הגרמ"פ שאתה מביא, שלצערי איני מוצא ביאור בדבריו וכפי שכתבתי אולי מישהו יוכל להסביר לי את דבריו, לא תלה את העניין בהיות והיעדר מלך, אלא חידש סברא חדשה שגם מלכי בית דוד צריכים ציווי להלחם בעמלק, וכפי שכתבתי למעלה איני מצליח להבין בשום אופן את דבריו ה' יאיר עיני.

[החזן]

בנוגע לשאלה א: שמד ממש כמדומני היה רק ברוסיה. ונ"ל שהיו מגדולי ישראל שבאמת דיברו על האפשרות של מרד מזוין ברוסים.
שמד חלקי יש לצערנו גם במדינת ישראל. אבל כל עוד שיש אפשרות אחרת (למשל לברוח למדינה אחרת) לא מורדים.
בקשר לשאלה השניה: אין זה נכון לומר שלעולם לא נדע מיהו המשיח. כיון שחוץ מהצלחתו של המשיח, יש עוד כמה סימנים לדעת מיהו המשיח. ועובדה שהרמב"ם ברגע הראשון ששמע על המשיח התימני מיד ידע שמדובר בחולה רוח ולא במשיח. ושם הוא נותן סימנים לדעת מי המשיח. (נוסף על מה שכתב ביד החזקה).

למי שהספיק לשכוח יש להזכיר: שמד ממש, במובן המקורי והכי ממשי של השמדה, היה לדאבוננו במקומות רבים באירופה ובמיוחד בגרמניה.
ניתן כמובן לחלוק ולסבור אחרת, אבל גם החולקים יודו לכל הפחות שאין זה מופרך להסיק מן השורה הקודמת, שלא ניתן להפקיר את גורל העם היהודי לחסדיהם של אומות העולם, כל עוד ניתן הדבר להיעשות. ולכן לברוח למדינה אחרת אינה נחשבת לאפשרות.
עובדה אחת היא שהרמב"ם עמד על קנקנו של המשיח התימני. עובדה אחרת היא שעקיבא בן יוסף לא ידע שבן כוזיבא אינו משיח עד שנהרג.

[משולש]

אני התייחסתי לגבי תקפות השבועות, כולל איסור מרידה באומות, ודעת הגדולים שהבאתי שכשיש רישיון מהאומות לחזור לארץ בטלות השבועות וגם איסור המרידה באומות ולכן מותר גם להילחם כדי לכבוש את הארץ, כי כשאין איסור השבועות, מותר למרוד באומות גם להילחם באומות שולטות בארץ כדי לכבוש אותה וגם מותר לעלות כחומה (וכמו שכאמר אמורא מא"י לאמורא בבלי שהם בני הארץ שונאים אותם כי לא עלו כחומה בימי עזרא ונחמיה ולכאורה הרי ישנה שבועה שלא לעלות כחומה אלא שהייתה רשות מכורש לעלות וכשיש רשות מהאומות מותר לעלות כחומה), וכן חלקם סוברים שדין השבועות הוא רק בחו"ל ולא בארץ, או (המקובלים) שהשבועות מוגבלות לאלף שנים מהחורבן, ולא מעט סוברים שהשבועות מעולם לא היו תקפות כי הם לא להלכה כלל, וחלק סוברים שהשבועות לישראל תלויות בשבועות לאומות ומפני שהם הפרו אותה גם השבועות לישראל בטלות, וסה"כ גדולים רבים דעתם שבימינו את השבועות לא תקפות מסיבות שונות (וזה כוול כמובן את הסוברים שהשבועו אינן להלכה).
דברי המהר"ל אומרים שהשבועות אינן להלכה למעשה אלא גזרה אלוקית שכך יהיה המצב שישראל יהיו רחוקים ממהמקום הטבעי שלהם, וכיש התעוררות של רבים מישראל לעלות לארץ, אז המשמעות היא שהגזרה הזו מתבטלת והשבועות בטלות מאליהן.

לגבי הרמב"ם התייחסתי לעניין השבועות ובניגוד למי שאמרו אחרת הרמב"ם סובר שהשבועות הן דרך משל ולא להלכה למעשה ומה שבאגרת תימן זו עצה טובה כנגד משיח השקר.

לגבי הרמב"ן, זו לא הבנה של ר"מ בישיבת הסדר בגלל שהוא ציוני אלא של גדולי עולם כמו ה"אבני נזר" וה"אמרי אמת", ועוד רבים.

לגבי כיבוש ומלחמה, כשאין את השבועות, וזה המצב בימינו לדעת גדולים רבים (ולא מעט סוברים שהן מלכתחילה לא להלכה), אז אין מניעה להילחם כמו שנלחם יהושע כדי לכבוש את הארץ.

א. אתה אומר שכשיש רשות האומות מותר למרוד באומות. זה סתירה מיניה וביה. במי מורדים? הרי הם מרשים. אלא מה, יש אומה שלא מסכימה, אז איך מותר למרוד בה?
ב. המהר"ל בספרו נצח ישראל סוף פרק כד:אף אם יהיו רוצים להמית אותם בעינוי קשה, לא יהיו יוצאים ולא יהיו משנים בזה(משלש השבועות). דהיינו הם מוכנים למות ולא לעבור.
ג. לשון הרמב"ם באיגרת תימן: "ולפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארץ זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ".
אם זה משל, למה "הזהיר מלעשות זה"??? מזהיר אותם לקיים משל? ולמה אומר להם "קבלו עליכם שבועתו"?? הרי זה רק משל ולא שבועה!! וביד החזקה א"צ לכתוב כי אין מציאות של מלחמה בזמן הזה.
ד. לגבי הרמב"ן שקר העדת באבני נזר ובאמרי אמת ונסמכת על העובדה שאף אחד לא יטרח לפתוח בפנים. לכן אני מביא כעת את כל לשונו, ובבקשה נראה היכן הוא "הבין" ברמב"ן אחרת מכל הפוסקים שהסבירו את הרמב"ן בטוב טעם, ויותר מהרמב"ן בעצמו שכתב גם הוא את השבועות במקום אחר למעשה.

וזה לשון האבני נזר סימן תנד

מ) אך עוד יש מקום עיון בעיקר ישיבת א"י בזה"ז וקשה מאד לעמוד על הבירור כי תלוי בדברי אגדה בגמ' ובמדרש שה"ש בפסוק השבעתי אתכם. ובדברי אגדה העלימו הדברים כי באגדה גנוזים רוב הסודות כמ"ש האר"י ז"ל ע"כ לא רצו לגלות הדברים. וגם אגדה זו מוקשה מאד. ומד' אשאל עזר לעמוד על אגדה זו כדי לעמוד על ההלכה התלוי' בה:

מא) והנה בגמ' ר' זירא הוי קמשתמיט מיני' דרב יהודה דבעא למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום ד'. ור' זירא ההוא בכלי שרת כתיב. ורב יהודה כתיב קרא אחרינא השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו' [וסיום הפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ] ור' זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב. ור' זירא ההוא מבע"ל לכדר"י בר"ח דאמר ג' שבועות הללו למה [שפסוק זה נכפל ג' פעמים] אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באוה"ע ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אוה"ע שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי. ורב יהודה אם תעירו ואם תעוררו כתיב. ור' זירא מבע"ל לכדר"ל דאמר שש שבועות למה תלתא הני דאמרן אינך שלא יגלו את הקץ ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו את הסוד לאוה"ע. בצבאות או באילות השדה אמר ר' אלעזר א"ל הקדוש ברוך הוא לישראל אם אתם מקיימים את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה ע"כ. ובתר הכי אמרי' אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות ופרש"י לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד:

מב) והנה בדברי אגדה זו יש כמה תמיהות א' דהראי' מקרא דבבלה יובאו אידחי דהאי בכלי שרת כתיב רק מקרא דהשבעתי. וא"כ קרא דבבלה יובאו דמייתי רב יהודה למה וקרא דהשבעתי הו"ל לאתויי. ובכל דוכתי דמייתי הש"ס להא דרב יהודה מייתי קרא דבבלה יובאו וגו' ולא מייתי קרא דהשבעתי. ועוד דבקרא דהשבעתי לא נזכר בבל. וא"כ מכל המדינות אם יעלו יעבור על השבועה. ובהפלאה פירש דמקרא דבבלה יובאו למדנו פירוש הכתוב דהשבעתי דעל בבל קאמר. והפירוש טוב אם לא נדע טוב ממנו. מ"מ קושיא ראשונה אינה מיושבת. ועוד עיקר שבועה זו לא ידענו מה טיבה. כי שבועה היא כשהאדם נשבע. ועיין במשפטי החרם לרמב"ן הנדפס בסוף שו"ת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן. ומרע"ה כשהשביע את ישראל קבלו ישראל עליהן את השבועה כמו שפרש"י בפי' התורה בפסוק אלה דברי הברית [דברים כ"ח ס"ט] שקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה. וכן בפ' הר גריזים והר עיבל [שם כ"ז כ"ו] וענו כל העם ואמרו אמן. ואם השבועה הזאת היתה ע"י שלמה שאמר השבעתי ברוה"ק. הי' מהראוי שיאסוף שלמה כל ישראל שיקבלו עליהם השבועה ולא מצינו כזאת. גם לא יתכן כלל שיבשרם בשורת הגלות וישביעם. ועוד שבועה שהשביע אוה"ע שלא ישתעבדו בהם בישראל יותר מדאי מה טיבה והם לא ידעו כלל מהשבועה:

מג) ודברי הרמב"ם פ"ה מה' מלכים הלכה י"ב נעלמים מאד שכתב מימרא דרב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לח"ל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שנא' בבלה יובאו. ותמוה דקרא דבבלה יובאו מסקינן דבכלי שרת כתיב. ועוד ממנ"פ אם בכלל שאר ארצות א"י ג"כ. ושמואל גם לא"י אסר. וא"כ לרב יהודה דאמר מבבל לא"י אסור דכתיב בבלה יובאו ולשיטת הר"מ דהא דבבלה יובאו ושם יהיו משום מעלות בבל דהא מדמי לה ליציאה מא"י לחו"ל. וא"כ כיון דלא"י אסור כ"ש לשאר ארצות ורב יהודה משמי' דנפשי' ומשמי' דשמואל אחת הם ותרתי ל"ל. ואם רב יהודה משמי' דשמואל דוקא לשאר ארצות ולא לא"י ורב יהודה משמי' דנפשי' לא"י ופסק כשמואל קשה הא קרא דבבלה יובאו משמע יותר לא"י דהא כתיב עד יום פקדי אותם והפקודה היתה להעלותם לא"י. והמשמעות שלא יעלו לא"י עד יום פקודה. ועוד למה לא פסק כרב יהודה דרב יהודה שמע דשמואל וחולק עליו ועוד דקדוקים. ע' בלח"מ שלא העלה מזור לדברי רמב"ם הנ"ל:

מד) וליישב כל זה נקדים לבאר ענין השבועה ובפרט שבועה דאוה"ע. ונראה דהנה בהא דהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה לבני עשו וישמעאל ולשאר האומות הקשה בזוה"ק פ' בלק (קל"ב ע"א) לאיזה נביא שלהם נגלה. ותירץ ששאל את השר שלהם יע"ש באריכות וכיוצא בזה הם דברי מהר"ל בס' גבורות אלא שאמרה בלשון אחר. והנה בהוריות (י"ג ע"א) מפני שסורן רע פרש"י שיצר לבם רע הוא יותר מדאי סורם שר שלהם כדאמר בגר שסורו רע דהיינו יצה"ר ששר שלו רע היא עכ"ל. מבואר דשר של האומה הוא יצר של האומה כי שורש נשמתם ממנו כדמשמע במדרש גבי רהב שר של מצרים שקרא למצרים בניו ע"ש. מעתה יפורש ג"כ השבועה לאוה"ע לשרים של כל אומה ואומה שלא יסיתו כל אחד את אומתו לשעבד בישראל יותר מדאי מאחר שיצר האומה מן השר הרי ביד השר להסיתם לכל מה שירצה וע"ז השביעם שלא יסיתו לשעבד בישראל יותר מדאי. וע"כ כשהקב"ה נפרע מאומה נפרע מן השר תחילה כי הי' במעל תחילה בהסתה:

מה) והנה כעין זה נוכל לפרש בשבועות ישראל כי השבועה הי' לשורש נשמותיהם למעלה. וז"ש השבעתי אתכם בנות ירושלים שהם נשמות כמ"ש בזוה"ק ויחי (רמ"ב ע"א) בנות ירושלים אילין נשמתיהון דצדיקיא. והוא כעין שמשביעין את הנשמה קודם ביאתה לעולם תהא צדיק ואל תהי רשע [נדה ל ע"ב]. והוא ג"כ כנ"ל שהנשמה תהי' חפצה ורצונה לטוב. ומ"מ ביד הגוף ללכת בשרירות יצרו הרע ולא לשמוע אל הנשמה. וע"כ הוצרכו ישראל בפועל ממש בעוה"ז לקבל התורה באלה ובשבועה ולא סגי במה שמשביעין את הנשמה. ואם לא שקבלו בפועל ממש באלה ובשבועה לא הי' נענשין אם אין שומעין אל הנשמה:

מו) ובזה יובנו דברי ר"א בצבאות או באילות השדה אם תקיימו השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות השדה ופרש"י הפקר. ואינו מובן למה ענין זה דוקא ובכל שבועה כתיב כי לא ינקה ד' וממרום שלח עונשן לא לעשות הפקר. ועוד הדמיון בחיות השדה קשה להבין. אך יובן עפ"י המבואר בתיקוני זוהר [זוה"ק וירא ח"א קיט ע"א] ששאל ר"א לר"ש אביו מי שמת בין י"ג לכ' שנה באיזה עון מת. והשיב ר"ש עוונותיו ילכדונו את הרשע דנהי שאין השי"ת מעניש אותו. מ"מ מסלק השגחתו ממנו. וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל בשער יצ"מ שבס' לקוטי תורה ובס' מחברת הקודש. והנה בס' מורה נבוכים [ח"ג פי"ז י"ח] כי השגחת השי"ת על האדם באמצעות הדבוק הוא השכל השופע על האדם ובלשון מחקר נקרא שכל ובלשון קבלת חז"ל נקרא נשמה. וזה א"צ ראי' כי הנשמה היא דיבוק אדם להשי"ת כי הוא חלק אלוה ממעל והוא שורה בהאדם. וכ"כ הרמב"ן עה"ת [בראשית י"ח י"ט] שכפי דבקות האדם שיעור השגחת השי"ת עליו:

מז) מעתה יובנו דברי ר"א כי אף אחר השבועה אין עון על גוף האדם אם אינה מקיימה. כי גוף האדם לא קיבל השבועה. וגם על הנשמה אין עונש אם הסיתה האדם לטוב. והגוף אינו מקבל. מה פשעה. ועל הגוף אין עונש כנ"ל אך עכ"פ הרי נפסק הדבוק שבין האדם לקונו. ממנ"פ אם הנשמה לא קיימה השבועה הרי הנשמה עצמה מרוחקת. ואם קיימה השבועה אלא שהגוף אינו שומע לה הרי הגוף מרוחק מן הנשמה. וכיון שנפסק הדיבוק מסולק השגחת השי"ת מעליו והוא הפקר כחיות השדה שאין להם נשמה. וע"כ אין השגחת השי"ת על פרטי בהמות וחיות רק על קיום המין כמ"ש הרמב"ן [בתורת האדם שער הגמול] והרמב"ם [במו"נ ח"ג פי"ז י"ח] והחינוך [במצוה קס"ט]. כ"כ האדם אם אין הנשמה בו המקרבתו להשי"ת. והיינו דנקט קרא בצבאות או באילות שהוא מורה על סילוק הקדושה היא השגחת השי"ת כדכתיב בבהמת קודש בעלת מום לאחר פדיון. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל [דברים ט"ו כ"ב]. כי ע"י המום בבכור ומעשר ובשאר קדשים במום ופדיון נסתלק קדושת קרבן ממנה:

מח) ואחר שבארנו בס"ד ענין השבועה נשוב למאמר הש"ס האי בכלי שרת כתיב. והנה לכאורה יש להשיב דכמו שצוה השי"ת שלא להוציא הכ"ש מבבל עד יום פקודה. וכמו שהביא ראי' בהפלאה שא"א שהי' נבואה שהרי לקחו אותם לשושן רק צווי הי' אף אם יתנו להם רשות להוליכם לא יוציאום משם והוא משום השכינה שבאה לבבל ויחזקאל ראה המרכבה שם כמו שמוכח מרמב"ם דמביא קרא דבבלה יובאו וגו' ומדמי לאיסור יציאה מא"י ע"כ דקרא דבבלה וגו' גם משום חשיבות בבל. כ"כ מסברא גם ישראל לא ילכו משם. דמה לי כלי שרת מה לי ישראל:

מט) אך יש לחלק מאחר דמי שהוא בא"י אסור לצאת חו"ל ואפי' לבבל משום קדושת א"י רק מי שהוא בבבל ג"כ לא יצא משם משום השכינה. והיכא דקאי ליקום. ולפי"ז י"ל דוקא כלים כיון שהובאו לבבל מקומם הוא שם. אבל אדם עיקר הוא דעתו וכיון שדעתו מסתמא לשוב לא"י לכשיוכל. שהדירה שם שקולה ככל המצוות לא נחשב שהוא בבבל. והא קי"ל [פסחים נא ע"א] בהולך ממקום למקום ודעתו לחזור דינו כמקום שיצא משם. וא"ל דכלים נמי דעת האדם להשיבם לכשיוכל. ליתא דדעת האדם לא מהני להכלים [וכן בשבת דעומד לכתף היינו אורחי' ולא חשיב הנחה. מ"מ אם הניח החפצים כדי לכתף חשיב מונח. ודוקא הנחת גופו לא חשיב הנחה כיון שהוא עצמו דעתו לכתף. אבל לא מהני דעת האדם אל החפצים. וה"נ בנ"ד דלא מהני מחשבת האדם לחזור לגבי הכלים] ע"כ אסור להחזירם. אבל האדם מותר לחזור. זה תירוץ ר' זירא:

נ) וע"ז השיב רב יהודה כתיב קרא אחרינא השבעתי אתכם וגו' שנשבעה הנשמה שלא יהי' חפצה ורצונה לחזור בלתי פקודה מהש"י. וכבר אמרנו כי שבועת הנשמה מועיל לחפץ האדם כענין דברי רש"י הוריות הנ"ל. ה"נ מאחר שנשבעה הנשמה נכנס חפץ זה באדם וכיון שאין עוד דעתו לשוב שוב דומה להכלים דכתיב בהו בבלה יובאו וגו'. ור' זירא האי שלא יעלו בחומה אבל לשוב לא"י בנחת מעט מעט נשאר בהם החפץ והרצון ונחשב שהם עדיין בא"י. ולפי זה נתברר דהא דר' זירא מתיר לצאת מבבל היינו לא"י. אבל לשאר ארצות ממנ"פ אסור לצאת. אם תחשוב שהוא במקום שיצא לשם דהיינו בבל. הלא אסור לצאת מבבל ואם תחשוב שהוא בא"י מאחר שדעתו לשוב לשם כנ"ל הלא אסור לצאת מא"י. וא"ש דברי הרמב"ם דפסק כר' זירא. ומ"מ לצאת לשאר ארצות אסור והיינו דשמואל. ובהכי ניחא שהרמב"ם וכל הפוסקים לא הביאו דין החמש שבועות שנשבעו ישראל דזה אין עסק בהלכה. דבאמת האדם עצמו כמו שהוא בגוף לא נצטוה רק שורש הנשמה למעלה. ואם האדם הולך בדרך טוב הולך בדרך שמלמדתו הנשמה ואין זה לימוד התורה רק לימוד הנשמה. ע"כ לא הביאו הפוסקים:

נא) והנה לפמ"ש קרא דהשבעתי באמת מכל המדינות ובכל הגליות. אלא שאין בזה לא ציווי ולא אזהרה שהיא רק שבועת הנשמה בשורשה רק העולה מבבל לרב יהודה עובר בעשה ושבועה מהני שלא יהי' חשיב תיכף שבא לגלות דעתו לחזור וכמ"ש. ומ"מ גם משאר גליות לרב יהודה אם שב נענש להיות הפקר כצבאות ואילות השדה המורה סילוק השגחה. ולפי זה לרב יהודה הא דהכל מעלין בזמן הבית דווקא כמו שפי' רבינו מאיר. וממה שכתבו הפוסקים דאפי' בזה"ז ואפי' לרבינו מאיר עכ"פ הבעל יכול לכפותה ולרב יהודה הלא נענש על עלייתו מוכח דלא ס"ל כרב יהודה אלא כר' זירא. [ומוכח דהא דכתב רמב"ם אסור לצאת מבבל לשאר ארצות אין א"י בכלל. וזה נוסף על ראיות הנ"ל דלמה שכתב לשאר ארצות אין א"י בכלל. דא"כ רב יהודה ושמואל אמרו דבר אחד ותרתי למה]:

נב) והנה לפי"מ שבארנו דקרא דהשבעתי קאי על כל הארצות [וכל הגליות] יש ליתן טוב טעם על כל הגדולים שלא עלו לא"י. והחבר הודה למלך כוזר ואמר הובשתני מלך כוזר [כוזרי מאמר ב' סי' כ"ג]. ובאמת לכאורה הוא שאלה גדולה איך עברו כולם מ"ע. ולפמ"ש י"ל דכיון דהשבועה היא על כל הארצות. אלא דיחידים מותרין לעלות ואין השבועה רק שלא יעלו כולם ביחד. מ"מ א"א שיהי' חיוב על יחידים לעלות. דא"כ שוב יהי' חיוב על כל ישראל על כל יחיד ויחיד בפ"ע וזה א"א דהכל ביחד היינו בחומה דאסור. ואם ילכו יענשו בסילוק השגחה כנ"ל. וא"ת שילכו זה אח"ז. מי יקדים ומי יאחר. ובכל אחד נאמר זריזין מקדימין. נמצא שעולין הכל ביחד ע"כ אין חיוב על שום יחיד:

נג) וגדולה מזה בפסחים (ס"ט ע"ב) גבי טמא שרץ דאי כל הצבור טמאין נינהו לא מדינן עלייהו אלא עבדו בטומאה יחיד נמי פטור. ואף דלא קי"ל כרבה. י"ל משום דילפינן מפסח שני כקושית אביי ולא קי"ל כתשובת רבה שאני התם דעבדי לי' צבור בראשון. ועוד דהתם השתא באמת רק יחיד טמא. אבל בנ"ד דהחיוב על הכל בשוה וכיון דעל כולם א"א שיחול החיוב גם על יחיד אינו מוטל כמו שפרש"י שם דמצות פסח יחד לכל ישראל נאמר. ה"נ מצות ישיבת א"י יחד לכל ישראל נאמר. ונ"ד עדיף טובא מהתם כנ"ל:

נד) והא דהכל מעלין. היינו משום דמ"מ העולה שוב מקיים המצוה דישיבת א"י ושוב לא שייך לומר כל מילתא דליתא בצבור ליתא ביחיד מתרי טעמי. חדא שאם כבר הי' כל ישראל בא"י לא יהי' עוד שום שבועה עליהם דאין איסור רק על עלייתם בחומה לא שכבר הם בא"י. ועוד דבהוריות (ג' ע"א) ובהוראה הלך אחר יושבי א"י דהתם איקרי קהל ולא יושבי ח"ל עי"ש. וא"כ לא שייך לומר כל דליתא בצבור יושבי ח"ל ליתא ביחיד יושבי א"י. דאדרבא הם ציבור נינהו ויושבי ח"ל נחשבין יחידים. ע"כ מקיימים המצוה כשהם שם. וע"כ הכל מעלין לא"י אף דהשתא אינו חובה לעלות דומיא דהכל מעלין לירושלים אף דאינו חובה לעלות לירושלים כלל לא בזה"ז ולא בזמן הבית. מ"מ כיון דיש מצוה לדור שם יותר מבשאר א"י מעלין. ה"ה בעלי' לא"י כיון דסוף סוף כשיעלו יהי' דירתם שם מצוה שלימה:

נה) ובזה נבין דברי רמב"ן עה"ת פ' לך בפסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וז"ל וכבר טעו בה המפרשים טעות אחרת שאמרו שאין דין היושב בח"ל להוציא האשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה ולא שישא אחרת ואין הענין כן. אבל הכוונה לומר שאם הי' עם אשתו בח"ל ולא ילדה ובא לא"י שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ אולי בזכות הארץ יבנו עכ"ל. וכ"כ הרשב"א והריטב"א ביבמות [סד ע"א]. אך כתבו בשם הראב"ד שאם הי' בא"י ויצאו אז תולין בעון חו"ל עי"ש. ולדברי כולם אם הי' תחילה בחו"ל אין תולין בעון חו"ל ולמה כשיצאו תולין. אך להנ"ל יובן בטוב דכשהי' תחלה בחו"ל אין עליו עון כלל במה שאין עולה. ומ"מ אין ראי' מכאן כי בהרא"ש איתא טעם אחר. דכיון שכל הדרים בח"ל יש להם בנים איך נתלה לזה בעון חו"ל. ורק אם הי' בא"י והלך לח"ל שזה אינו כולל בכל אדם תולין בזה. אך נראה יותר שכוונו למ"ש דאין עון כלל במה שאינו עולה. ומה שהצריך הרא"ש לטעם זה. יש לומר דס"ל להרא"ש כעין עובדא דמלאכא ור' קטינא במנחות [מא ע"א] במצות ציצית דכשאינו לובש טלית בת ארבע כנפות ופטור מציצית בעידן ריתחא ענשינן על שלא לבש כדי לקיים מצות ציצית. ה"נ כל יחיד אם יעלה לבד יהי' מצוה שוב העלי' כלבישת בגד בת ד' כנפות כיון דאח"כ יהי' מצוה. אך גם בזה יש לדון דא"כ שוב יהי' חיוב על הכל כדי שלא יענשו בעידן ריתחא. ויש לדחות. וע' ברבינו יונה בשערי התשובה [ש"ג כ"ב] ודו"ק:

נו) איברא דכל זה הוא רק כשאין לו רשות מהממשלה לעלות. אבל אם השיג רשות לעלות ולהתיישב שמה שוב מחויב לעלות דמעתה ליכא הטעם דכל דליתא בציבור ליתא ביחיד שאם יותן רשות לכל ישראל לעלות לא יחשב שעולין בחומה. כי בחומה פרש"י ביד חזקה. גם י"ל כי אם יותן רשות לכולם יחשב פקודה. אף דבאופן זה היינו בלא פקודה ליתא בציבור. מ"מ י"ל בזה. שנקרא איתא בציבור. אך זה ברור שאין חיוב לעלות אפי' ברשות רק להתיישב שמה בתוך קיבוץ אנשים מישראל הכשרים. כי באם לאו יצא ח"ו שכרו בהפסדו. כי קיבוץ אנשים כשרים הוא תועלת גדול לקיום כל המצות בכלל וביחוד למצות התלויות בארץ כמובן:

נז) אך כל זה לפי דרכינו דאיסור העולה מבבל לא"י לרב יהודה הוא מעשה דבבלה יובאו והשבועה מועלת רק שלא יחשבו דעתם לחזור. אך בהפלאה דהאיסור משום השבועה. ומקרא דבבלה יובאו ילפינן על קרא דהשבעתי שהשבועה שלא לצאת מבבל שלא להניח הקדושה השורה בבבל עי"ש. א"כ בשאר ארצות אין שבועה כלל. ממילא בשאר ארצות יש חיוב לעלות לא"י. אך י"ל דלר' זירא דהשבועה היא שלא יעלו בחומה אין נ"מ בין מבבל בין משאר ארצות. דאי משום הקדושה השורה בבבל מה נ"מ אם בחומה או מעט מעט. א"ו הטעם דלעלות בחומה הוי כמו מרידה ואף משאר ארצות אסור אך לדעת הפלאה אין לנו ראי' דקי"ל כר"ז. די"ל הא דהביאו הפוסקים דהכל מעלין בזה"ז היא בשאר ארצות. מ"מ יש קצת הוכחה דהי' להם לפרש דמבבל אין מעלין:

נח) אך יש לדחות בהקדם ליישב כל הקושיות הנ"ל על הרמב"ם לפי שיטת הפלאה. דהנה בתוס' [כתובות קיא ע"א] כתבו ואף על גב דקרא איירי בגלות בבל בגלות שני נמי קפיד קרא עיין שם. ואף על גב דכתיב עד יום פקדי אותם והיינו בימי עזרא שאז הי' הפקודה לצאת מבבל. ומ"מ אותן שלא עלו מסברא עדיין הם באזהרה זו ועיין במהרי"ט. והנה י"ל לר' יוסי ביבמות קדושה ראשונה ושני' יש להם שלישית אין להם דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא ויש להם ירושה שני' אך קדושה שני' קידשה לעתיד לבוא ואין להם ירושה שלישית. א"כ אין ללמוד גלות שני מגלות ראשון דבגלות ראשון כיון דפסקה קדושת הארץ קפיד קרא שלא לצאת מבבל מקום שכינה. אבל בגלות שני דלא פסקה קדושת הארץ. א"י חשיבא מבבל וכיון דקרא בגלות ראשון איירי כדכתיב עד יום פקדי אותם כנ"ל רק שנאמר מסברא אותם שלא עלו נשארו באיסורם דמה לי בגלות ראשון מה לי בגלות שני ולר' יוסי רב ההבדל ביניהם. אך עכ"פ לענין שאר ארצות אין חילוק בין גלות ראשון לגלות שני דבגלות ראשון נהי שפסקה קדושת הארץ לא היתה א"י גרועה משאר ארצות. זה טעמו של שמואל:

נט) ואין להקשות דא"כ למה לי' להגמ' לתרץ לר' זירא דההוא בכלי שרת כתיב ושבועה שלא יעלו בחומה ולעשות פלוגתא חדשה בינו לרב יהודה ולמה לא תירץ דכשמואל ס"ל דסובר כר' יוסי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא וקדושה שני' קידשה לעתיד לבוא וע"כ אין איסור בגלות שני. די"ל דא"כ יוקשה למה לא עלה ר' זירא עד שראה שעורים בחלום [ברכות נז ע"א] כיון דמצוה דאורייתא לעלות למה ישגיח בחלומות. א"ו כרבנן ס"ל דגם קדושה שני' פסקה ואין מצוה בזה"ז בישיבת א"י. ובמצוה דרבנן לא רצה לעשות נגד רבו רב יהודה רק היכי דמסברא כמו קודם כיבוש בימי האבות שהי' מצוה בישיבת א"י. וסברא אינו רק באיש צדיק כנ"ל. ומוכרח דר' זירא סובר כרבנן דגם קדושה שני' פסקה ואין חילוק בין בגלות ראשון בין בגלות זה. והוצרך לתרץ האי בכלי שרת כתיב ושבועה שלא יעלו בחומה:

ס) ורב יהודה אפשר דסובר כרבנן שגם ירושה שלישית יש להם דקדושת עזרא נמי פסקה או דס"ל דקדושת יהושע נמי לא פסקה ואין הבדל בין גלות ראשון לגלות שני. ממילא הרמב"ם שפוסק פ"א [ה"ה] מה' תרומות כר' יוסי דירושת יהושע בכיבוש פסקה וקדושת עזרא בחזקה לא פסקה ע"כ פסק דלשאר ארצות אסור מקרא דבבלה יובאו ולא"י לא כתב לאסור ומסתמא מותר ופוסק כשמואל דאזיל לטעמי' כנ"ל. ובמ"ש מיושבים כל קושיות לח"מ על הרמב"ם דוק ותשכח:

סא) נחזור לעניננו. דלפי זה אין ראי' מהפוסקים שהביאו משנה דהכל מעלין לא"י אפי' בזה"ז ולא חילקו בין מבבל בין משאר ארצות דכר"ז ס"ל דהשבועה היא שלא יעלו בחומה. די"ל לעולם כרב יהודה ס"ל דהשבועה היא שלא יעלו מבבל כלל. אך דכשמואל ס"ל דבזה"ז אין איסור לעלות מבבל לא"י רק לשאר ארצות. ומשום דקדושה שני' קידשה לעתיד לבוא ולא קדושה ראשונה. וכמ"ש. ולשמואל ורב יהודה השבועה שלא לצאת מבבל ואפי' לא"י ג"כ בכלל האיסור. אבל אין האיסור משום העלי' לא"י כלל ומשאר הארצות שוב המצוה לעלות לא"י. אך י"ל אפי' לרב יהודה שבועה אחת שלא יעלו בחומה משאר ארצות ושבועה שני' שלא לעלות כלל מבבל דהא טעמא דרב יהודה משום דנכפלה השבועה אם תעירו ואם תעוררו כתיב:

סב) ולדינא נראה דודאי אין חיוב העלאה בזה"ז רק אם עולה מקיים אח"כ מצוה גדולה בישיבתה. אבל חיוב לעלות ליכא מאחר דאפי' לדעת הפלאה אין הכרח דהלכה כרב יהודה. ואפי' לרב יהודה י"ל דשבועה שלא יעלו בחומה איתא אפי' בשאר גליות ואיסור שלא יעלה כלל רק בבבל. ולפמ"ש בעניותי השבועה בכל המדינות ובכל הגליות בשוה ע"כ לפסוק לדינא דאין חיוב:

א) קיצור דברים הנ"ל. עיקר מצות ישיבת א"י היא בהיות לו פרנסה מריוח א"י אבל אם נשלח לו מעות מחו"ל במתנה מאנשי חו"ל לענ"ד אין זה עיקר מצות ישיבת א"י בשלימות ומ"מ הוא מקיים מצות ישיבת א"י:

ב) וכשאני לעצמי הי' נ"ל כי אין מצות ישיבת א"י רק באיש צדיק שאם הי' כל ישראל כמותו הי' נגאלים, או כשהאיש צדיק אף אם האשה אינה צדיקת מאחר שהיא טפילה לו. וכיוצא בזה י"ל בשרבו איש צדיק והוא כייף לי' וסר למשמעתו דאז א"י קולטתו אגב רבו, או בשעכ"פ ספק לו אם איש צדיק הוא אבל אם שלש אלה לא יעשה יציאתו מח"ל לא"י חנם אין כוסף ונחת רוח ביציאתו:

ג) אך אין כן משמעות הפוסקים אלא דבא"י שכבשו עולי בבל איך שהוא. מצוה לעלות ולישב בא"י. ולמ"ד לא קידשה לעתיד לבוא ואין מצות התלויות בארץ כגון ספק ערלה וכלאי הכרם נוהגין בארץ רק מדרבנן. מצות ישיבתה ג"כ מדרבנן. ולדעת רוב הפוסקים דקידשה לעתיד לבוא מצות ישיבתה מה"ת. אך בארצות שלא כבשום עולי בבל אין מצוה רק סברא. בזה שבו תלוי אם איש צדיק הוא או טפל לצדיק כנ"ל או"ק ב' יש סברא. אבל אם אינו בגדר זה אין כאן סברא. וע"כ בארצות שכבשום עולי בבל למ"ד לא קידשה לעתיד לבוא אם איש צדיק הוא וכו' יש כאן מצוה דרבנן וסברא. ואם לא כן יש מצוה דרבנן לבד. וכן בישיבת ירושלים על שאר א"י אין כאן מצוה רק סברא אם איש צדיק הוא כו' ובדין הכל מעלין במה שהוא רק סברא דעת מהר"מ דהוא יכול לכוף אותה אם רוצה לש"ש. אבל היא לא תוכל לכוף אותו [ובא"י ג"כ דעת מהר"מ דהיא אינה יכולה לכוף אותו משום דס"ל לא קידשה לעתיד לבוא ובדרבנן רק הבעל יכול לכוף דיפה כח הבעל מכח האשה]:

ד) וכל מה שאמרנו מענין ישיבת א"י היינו שאם עלה מקיים אח"כ בישיבתה מצוה השקולה כנגד כל המצות. אבל אין חיוב לעלות. מ"מ נראה שהעלי' לא"י היא כמו הלובש בגד בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית. ואם אינו לובש בעידן ריתחא ענשינן. כ"כ י"ל בזה אם אינו עולה בלי טעם. ואינו מוכרח. אך באם ישיג רשות מהממשלה לעלות שוב מצוה עליו לעלות ולהתיישב שמה. ובלבד שיתיישב שמה בתוך קיבוץ אנשים מישראל הכשרים:

ה) ולדינא הצריך לענינינו למה דקי"ל כרוב הפוסקים דקידשה לעתיד לבוא אם עולה ויהי' לו מצב פרנסה שם כמו שהוא בזמנינו זה מקיים בישיבתה מצוה ששקולה ככל המצות. ומ"מ אין עליו חיוב לעלות רק כשמשיג רשות מהממשלה. ובלבד שיתיישב שמה בתוך קיבוץ אנשים מישראל הכשרים. ובכן מצוה גדולה להשתדל אצל הממשלה ליתן רשות לקיבוץ אנשים לעלות. שזה ודאי תועלת גדולה בכמה ענינים א' לגוף העלי' שתהי' חפשית. ב' אל הישיבה שמה לקיום המצות בכלל וביחוד למצות התלויות בארץ כי לא הורגלו בהם ואם יהי' הרבה מישראל הכשרים איש את רעהו יעזורו וגו'. ג' לענין קדושת הארץ וברכותי' כי ע"י קיום המצות בא"י בפרט מצות התלויות בארץ ירבה בה קדושה וברכה כי מצות התלויות בארץ נקראו חובת קרקע. וכמו האדם בקיום המצות תתחזק נשמתו כן הארץ בקיום מצוותי' יתרבה קדושתה וברכת הארץ תלוי' בקדושתה כי ברכת הארץ איננה טבעית רק אלקית. וא"כ לרגלי מרבית האנשים אשר יקיימו מצות התלויות בארץ כן יהי' ברכת ד' בפירותי'. ואפי' להאנשים היושבים בחו"ל הוא מצוה גדולה לקנות נחלה בא"י. ובפרט אם יהי' להם מזה פרנסה אף אם ישבו בחו"ל נחשב קצת כאלו יושבים בא"י. ובכן אתם קציני וגבירי ישראל אשר יש לאל ידכם להשתדל בהשגת רשיון ולהוציא את הרעיון הנכבד הזה אל הפועל. עליכם המצוה הגדולה הזאת ואין קץ לשכר המסייעים בזה הן בהשתדלות הרשיון והן בעיקר קניות הנחלות. ומד' נבקש עזר חפץ ד' בידינו יצליח ובקול רנה ותודה בית ד' נעלה בשנת "כי בא העת לחננה" לפ"ק:
נאום הק' אברהם:

סג) אחר זמן רב שכתבתי תשובה זו מצאתי לריטב"א יומא (ל"ח ע"א) לענין דירה במצרים בזה"ז וז"ל והנכון יותר שאין איסור אלא בזמן שישראל שרוין על אדמתם. אבל בזה"ז שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי ארץ. כל ח"ל אחת היא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מארץ לחו"ל ע"ש. ומדקדוק דבריו נראה דאין חיוב בזה"ז לעלות רק על יושבי א"י החיוב שלא לצאת ממנה. ואף שדנו האשה כמורדת אם אינו רוצה לעלות עמו. הלא גם אם אינה רוצה לעלות מא"י לירושלים דינה כמורדת אף שזה ודאי אין חיוב. כ"ש בזה שאחר שיעלה שם יקיים המצוה דישיבת א"י. וע"כ הברייתא דספרי שהביא רמב"ן אין ראי' רק עליהם שהי' יושבים שם. אבל לא על בני חו"ל שיהי' חיוב עליהם לעלות. ובאמת שלשון רמב"ן החיוב על כל אחד ממנו משמע דאפי' על יושבי חו"ל. ואולי הי' אז הרמב"ן בא"י כידוע שבסוף ימיו נסע לאה"ק:
הנ"ל.

[משולש]

ג. הרמב"ם בעצמו כותב חד משמעית (בספר המצוות) שלא יתכן בשום אופן מצב של מלחמה (רשות או מצוה) אחרי חורבן הבית. (והרב אוצר החכמה הסכים לזה).

את זה הרמב"ם לא כותב. הרמב"ם כותב שאין מצוות מלחמה ללא מלך (וזה מתאים להבנת הרמב"ן בדבריו שאין מצוות כיבוש ארץ ישראל וע"ז נחלק). אבל המסקנה שאתה מוציא מזה, שאסור ליהודים להלחם לכן על שום דבר שהם חפיצים בו, זה לא יוצא מדברי הרמב"ם. הגרש"ז נכנס לשאלה האם יכולים טובי העיר לכפות על מלחמה כזאת (התשובה שלו היא שכן), אבל לא יוצאת מזה המסקנה שלך שיש איסור בדבר.


אגב גם הגרמ"פ שאתה מביא, שלצערי איני מוצא ביאור בדבריו וכפי שכתבתי אולי מישהו יוכל להסביר לי את דבריו, לא תלה את העניין בהיות והיעדר מלך, אלא חידש סברא חדשה שגם מלכי בית דוד צריכים ציווי להלחם בעמלק, וכפי שכתבתי למעלה איני מצליח להבין בשום אופן את דבריו ה' יאיר עיני.

אני אעתיק את לשון הרמב"ם ותגיד לי אם את זה הוא כותב או לא.

ספר המצוות לרמב"ם הקדמה למניין המצוות:

וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה (סנה' ב א, טז א, כ ב, ה' סנה' פ"ה סה"א מלכים פ"ה ה"ב) וכהן גדול כמו שאמר (פינחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד (עי' סנה' טז א). ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית. כי זה מבואר ממה שזכרנו. ומה שאפשר שיסופק בו אעורר עליו בעזרת האל:

ומה שהגבלת את הגרמ"פ למלחמת עמלק בכלל לא נכון, הוא מדבר על כל המלחמות בעולם.
וז"ל:

"ענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציווי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף (ולא רק) במלחמת מצוה כמלחמת עמלק (מלחמת עמלק זה רק דוגמא) ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני" (שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב' סי' עח').

וכן מה שכתבת שהוא מדבר רק על ציווי גם לא נכון, הוא מזכיר גם אורים ותומים, וסנהדרין, ומלכים.

[משולש]

בנוגע לשאלה א: שמד ממש כמדומני היה רק ברוסיה. ונ"ל שהיו מגדולי ישראל שבאמת דיברו על האפשרות של מרד מזוין ברוסים.
שמד חלקי יש לצערנו גם במדינת ישראל. אבל כל עוד שיש אפשרות אחרת (למשל לברוח למדינה אחרת) לא מורדים.
בקשר לשאלה השניה: אין זה נכון לומר שלעולם לא נדע מיהו המשיח. כיון שחוץ מהצלחתו של המשיח, יש עוד כמה סימנים לדעת מיהו המשיח. ועובדה שהרמב"ם ברגע הראשון ששמע על המשיח התימני מיד ידע שמדובר בחולה רוח ולא במשיח. ושם הוא נותן סימנים לדעת מי המשיח. (נוסף על מה שכתב ביד החזקה).

למי שהספיק לשכוח יש להזכיר: שמד ממש, במובן המקורי והכי ממשי של השמדה, היה לדאבוננו במקומות רבים באירופה ובמיוחד בגרמניה.
ניתן כמובן לחלוק ולסבור אחרת, אבל גם החולקים יודו לכל הפחות שאין זה מופרך להסיק מן השורה הקודמת, שלא ניתן להפקיר את גורל העם היהודי לחסדיהם של אומות העולם, כל עוד ניתן הדבר להיעשות. ולכן לברוח למדינה אחרת אינה נחשבת לאפשרות.
עובדה אחת היא שהרמב"ם עמד על קנקנו של המשיח התימני. עובדה אחרת היא שעקיבא בן יוסף לא ידע שבן כוזיבא אינו משיח עד שנהרג.

שמד פירושו עקירת תורה ומצוות. השמדה זה משהו אחר. וזה הרבה פחות גרוע משמד. כי גדול המחטיאו.
לדעתך מי שלא מקים מדינה הוא "מפקיר את העם היהודי"? כשאנחנו יודעים את ההיפך הגמור: הציונות כולה (כולל הדתית) סיכלה ככל שביכולתה את מאמצי ההצלה של היהדות החרדית לקרבנות השואה. כיון שדם הקרבנות היה אמור לשמש אותם בסיום המלחמה כקלף מיקוח לדרישת המדינה מאת האומות. (זה דברים שהם אמרו בעצמם במפורש).
זה שלא ידעו שבן כוזיבא הוא לא משיח זה היה בגלל שבאמת היו בו סימנים של משיח. (מלבד "מורח ודאין").

[אוצר החכמה]

וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית.

העתקת מצויין, וזה בדיוק מה שאמרתי, שהרמב"ם לא כתב אלא שאין חיוב, אבל לא שיש איסור להלחם, והרמב"ם אכן לשיטתו שאין דין כיבוש בזמה"ז.


ברור שר' משה לא כתב רק על מלחמת עמלק, להיפך אם היה כותב רק על מלחמת עמלק לא היה קשה עליו רק מנין לו. מה שכתבתי הוא שהגרמ"פ לא תלה את הדברים בהיות מלך או לא, אלא כתב שאפילו מלך אין יוצא למלחמה אלא ע"פ ציווי וע"ז כתבתי שלא הבנתי את דבריו.