פורום אוצר החכמה

הגיע אלי קונטרס בשם "אמונת חכמים" שחיבר יהודי בשם חיים לויסון על איסור העליה להר הבית בזמה"ז.

חיבור נחמד מאוד וניכר על כותבו שהוא ירא שמים.

אין הרבה חידושים רק ליקוט יפה מדברי הפוסקים.

הוא חולק על המסורת הראשונים והפוסקים וההוכחות מטופוגרפיית הסלע שמקום המקדש הוא בכיפת הסלע,
לטענתו מה שנכון "מדעית" היא התיאוריה המופרכת של שגיב שמקום המקדש הוא בדרום הר הבית, [הכותל המערבי הוא בכלל מבנה של הורדוס ובית המקדש כלל לא נחרב אלא טמון בשלמות בבטן האדמה].
האמת שמדעית ברור שמקום המקדש בכיפת הסלע וכפי המסורת.
ואולי מחבר הקונטרס חי ביקום מקביל, ויתכן שלדעתו מותר לו לשקר לצורך חיבורו זה.
לגבי הההוכחות הטופוגרפיות ראה בקונטרס המקום אשר בחר ה' ובספרו של הגר"ז קורן, וכן ניתן למצוא בפורום ( וכן בספרי ריטמאייר והרבה מאמרים באנגלית).

כמו כן כותב בקונטרס שמאוד מפריע לו טרנד החוט הכחלחל ששמים בין חוטי הציצית,
הוא גם חושש שנכשלים בחוט הכחלחל בשעטנז. מתברר שבעל הקונטרס לא יודע על גזירת סדין, ולא יתכן חשש שעטנז.

1.

בעל החוברת כתב:בתשעה באב תשע"ט שמעתי ראיון עם דובר משטרת ירושלים שעלו לשם 1729יהודים והרי לא יתכן שכל אלו טבלו טבילה חמורה וכו' והורידו נעלים. לא יתכן שלא היו ביניהם כאלו שנכנסו למחנה שכינה ועברו על איסור כרת.

א. לא הולכים עם נעלי עור בתשעה באב וגדר הנעליים לתשעה באב לחליצה וליו"כ ולהר הבית שווה (יומא עח)
ב. בתשעה באב תשע"ט המשטרה אפשרה ליהודים מעבר רק צמוד לכותל המערבי משער המוגרבים לשער השלשלת. גם לשיטה הטפשית שלו שמקום המקדש הוא בדרום ההר לא יכלו להיכנס למחנה שכינה.
ג. המשטרה מרחיקה בכל ימות השנה כניסת יהודים מהרמה המוגבהת ששם מחנה שכינה כן בראשונים וכך כתבו לגבי הלכה הרדב"ז הב"ח הדרך הקדש הברכ"י ועוד ועד, וכך הוכח מטופוגרפית הסלע שלא תתכן אפשרות אחרת ע"פ מסכת מידות וכן יוספוס. , המשטרה מאפשרת רק את המסלול ההלכתי שאין בו חשש איסור.

2.
בצילום המכתב של הסטייפלר והרב שך שהובא בפורום זה כתוב שמותר לעלות להר הבית כהלכה, אלא שזה יכול לגרום לאחרים להיכנס למחנה שכינה ושלא כדין.3.
בעל החוברת מסלף בשם הסטיפלר והרב שך שבכל עלייה להר הבית יש איסור כרת.
ולגבי דברי הסטייפלר והרב שך בימינו המצב הפוך בדיוק שבזכות העולים פוחתת עליה שלא כדיוע"י העולים בטהרה נמנעת עלייה למחנה שכינה.

3.

בעל החוברת כתב:באחד הגיליונות של ארגוני הר הבית בשם 'תגובות על חוברת ומקדשי תיראו מספר 5 'מחודש אייר תשע"ט טוען הכותב (שם עמ' 2 אות ב') ששמע מהרשל"צ הרב שלמה משה עמאר שרבו, הרב יעקב ניסן רוזנטל אב"ד חיפה, עלה להר הבית לפני קום המדינה. בבירור שעשיתי אצל בני משפחתו של הרב רוזנטל לא ידעו להגיד לי על מעשה כזה

זה מסופר כאן ע"י הרב עמאר עמוד 6 https://katzr.net/16d6b4
בנו של הגרי"נ רוזנטל זצ"ל גם העיד שאביו עלה להר הבית עם רבנים גדולים לפני קום המדינה.
אולי אותם קרוביםחששו ממנו בגלל שהוא מאמין בשיטת שגיב ובעיניו זה כרת, או שבאמת לא ידעו, לא כל קרוב יודע הכל.

4.
אין שום ליקוט מדברי הפוסקים בגלל שלהיפך רוב הפוסקים במהלך הדורות כתבו שמותר לעלות להר הבית
מה שהוא כן מביא זה:
#ציטוט מהשל"ה אלא שהוא מביא ציטוט חלקי וגם אותו הוא מסלף:
השל"ה כותב ההיפך שמקום המקדש לא נעלם מעם ישראל מעולם ולכן צדק הר"י מפאריז שרצה להקריב קרבנות דהיינו שמקום מחנה שכינה ידוע .
בעל הקונטרס מסלף כאילו השל"ה סובר שלא ידוע מקום המקדש.
השל"ה אמנם הוסיף שם שגבולותיו המדויקים של מחנה שכינה לא ברורים לנו. והכוונה כי למרות שבמסכת מידות כתובים המרחקים, בימיו עוד לא נמדד ובמבט בעין קשה לשער מרחקים מדוייקים, ולא ראוי לסמוך על זה.
#ציטוט חלקי ומסולף מהרדב"ז
# מביא את ציטוט הראב"ד שבטלה קדושת הר הבית בזה"ז והמאירי בעניין . בעוד שזה שקר העלייה להר הבית היא למקום שמותר לטמא מת להיכנס בין בזמן הבית בין כיום, וממש לא למחנה שכינה ועל פי דעת הראב"ד היחידית שקדושת המקדש בטלה בזה"ז .
#הוא מאריך בדיונים על מכתבי רבנים ומדידת גדלותם, כשמדובר על מכתבים בזמן שהיה חשש שיכנסו למחנה שכינה ולפני שגבולות המקדש היו ברורים כמו בימינו.
#הוא מאריך בהגיגיו וכן ברעיונות שלדבריו הם מהר' אברהם שפירא והר' צבי יהודה קוק.

ברוז כתב:ניכר על כותבו שהוא ירא שמים.

הסבר על דרך הדרוש:
הרי מפריע לו [כשהוא רואה חוט כחלחל בין הציציות
ואם הלה קיבל את התכלת [b]מרבותיו שקבלו מרבותיהם אז לא מפריע לו.
והשאלה:
א. מה פשר התנאי המוזר [u]שרבותיו קבלו גם הם כך מרבותיהם, וכי בכל דבר לדעתו אדם יסמוך על רבותיו רק אם זה גם הם קבלו זאת מרבותיהם?!
ב. ועוד שלפי זה אותם רבותיו שקיבלו מרבותיהם לא בסדר שהם קיבלו מרבותיהם בלי שרבותיהם שלהם גם קיבלו זאת מרבותיהם.
ג. ואיך הוא יודע אם הלה עם החוט הכחלחל קיבל את התכלת מרבותיו ?!

ויתכן לומר בדרך דרש
שכוונתו לרמוז לתכלת ראדז'ין הוותיקה לעומת תכלת הפורפורא החדשה, שלא מצוי בה רבותיו שקבלו מרבותיהם.
ותכלת ראדז'ין שהופרכה לא מפריעה לו , ורק התכלת מהפורפורא שהוכחה כנכונה מפריעה לו,
וצריך לדון לכף זכות שמפריע לו הפסד מצוות תכלת ולכן רק הנכונה מפריעה לו, ואפשר לקרוא לזה סוג של יראת שמיים.
ומהאי טעמא אפשר לומר שלכן כואב לו לראות יהודי שעולה בטהרה בגלל שכואב לו על עצמו שהוא מפסיד מצווה.

חיבור מוזר ביותר.

כמעט אין עמוד שאין מה להעיר עליו, אבל רשמתי כמה זוטות:
עמ' 8 - נכון שהגר"א שפירא נשאל מאות פעמים האם מותר לעלות להר הבית, ואסר, אבל אין זה נכון שהגר"א שפירא לא החמיץ שום הזדמנות לנאום ברבים נגד התופעה במלוא התוקף. הוא עשה זאת ביום ירושלים האחרון לחייו כתגובה לעליית רבנים ופירסום כרוז שתומך בעליה, ומלבד זאת לא נאם ברבים על כך [תיאר זאת היטב ר' בועז יעקבי בחוברת התגובה לרב סילבצקי]. הרב התנגד לעליה, אבל בניגוד לכמה אוסרים אחרים, לא חשב שאחת המכשולות הגדולות בדור שאמורות להעסיק אותו השכם והערב היא העליה.

עמ' 19 - אחרי שטרח כל כך להעמידנו על אמונת חכמים וכבוד הרבנים, מסתבר שהכוונה רק לרבנים שהמחבר חפץ ביקרם. ומי שלא, אפשר לומר עליו בהערה 69 שהוא אומר דברים אומללים ושהוא נגוע בצביעות.

עמ' 20 הביא את תמיהת הגרז"ן שליט"א כיצד העולים בתשעה באב טבלו, אך ההסבר פשוט. טובלים לפני הצום, ומי שנאנס מותר לו לחזור ולטבול גם בצום עצמו. ופסק זה מתבסס על תשובת הרב יעקב אריאל, שאינו נמנה על המתירים.

22 הכותב מביא אמירות קיצוניות שכביכול נכתבו על ידי 'ארגוני הר הבית', בעוד שמדובר על כותב אלמוני.

23 - הכותב מביא את החישוב שרק ב5 אחוזים משטח הר הבית כיום חל על הנכנס לשם במזיד איסור כרת, ומקשה כיצד זה מועיל, והרי לא היינו אוכלים חתיכת בשר עם החלב שעליה גם אם אותו חלב היה רק 5 אחוז מן החתיכה. אולם לא הבין את הטענה כלל.

25 מביא מהרב קוסטינר שרב שבכוחו לפסוק בכל חלקי התורה רשאי להורות בענייני כלל ישראל, ולכן אין לרבנים המתרים יכולת לפסוק בנושא זה. אולם כבר מצאנו פיתרון שנאמר ע"י חוגו של הרב קוסטינר כאשר רצון לחלוק על הגר"א שפירא בעניין סירוב פקודה, שיש רבנים שגדולתם בארבעת חלקי השו"ע ויש רבנים שגדולתם בענייני ציבור או אמונה וכו'.

28 הכותב טען שאת כל ההחלטות בהר מקבלת ממשלת ישראל, גם את השגויות שבהן, וא"כ הריבונות היא של ישראל, וזו הוכחה שעלייה יהודים להר הבית לא חיזקה את הריבונות. זו טענה לא נכונה כלל, גם מקבלי ההחלטות בממשלה והמשטרה ובשב"כ טוענים שהחלטותיהם מושפעות באופן ישיר ממספר העולים היהודים. צבא לא נלחם על שטח ללא שיהיו לו אזרחים להלחם למענם.
וגם את הטענה על ירדן הכותב לא הבין. ברור שהריבונות אינה ירדנית, כל שנטען הוא שהשיקולים של ממשלת ישראל לגבי הר הבית מושפעים רבות מלחצים של ירדן, גם כאשר הם לרעת ישראל.

38 - הכותב מסביר שהרב אריאל טועה בתפיסתו, ומביא במקום זה תיאוריה חלופית, אך לא הוכחה.

41 - בהערה 147 כתב שהסתובבות עם כבש בסימטאות העיר העתיקה היא צער בעלי חיים. אתמהה.

42 - בהערה 152 הכותב הביא שעליית ילדים היא בעייתית בגלל מעשה שהיה (לדבריו) בילדה בת 4 שלא יכלה להתאפק והטילה מימיה בהר, ודן את הכלל לפי יוצא הדופן. ילדים רבים ראיתי בהר, ב"ה, ולא חזיתי בכגון זה. ועוד הקשה כיצד אפשר לעלות להר עם תינוקות כשעליהם טיטול, אך מהי הקושיה, וכי בזמן הבית תינוקות לא היו עולים?

44 - הכותב מבין שכביכול הרב ישראל אריאל טוען שאשה שעולה כיום להר הבית לא צריכה לשמור שבעה נקיים. זו פשוט שטות גמורה וחוסר הבנה!

47 - הכותב תמה איך הרבנים המתירים מנסים לחזק את ההיתר בזמן שלבם נוקפם האם הוא באמת נכון. וכיצד הוא יודע שלבם נוקפם? כי "לענ"ד לא יתכן שרב שלמד את סוגיית הר הבית יכול להגיע למסקנה חד משמעית להתיר". זו הנחת המבוקש.

61 - לפי הכותב, כאשר לא עולים כלל להר, אין בזה מסירה שלו לידי הערבים, אולם כאשר עולים רק למחנה לויה ולא למחנה שכינה, יש בזה משום לא תחנם שמראים כביכול מחנה שכינה שייך לערבים. ולא ביאר את החילוק, וגם לא בירר כיצד נתפסת העליה בעיני הערבים, האם כנטישת מחנה שכינה ח"ו או כחלק מהצרת צעדיהם.

63 - הכותב, שלפני רגע הטיף על גדולתם של פוסקי הדור והחובה לציית להם, מרשה פתאום לעצמו לתמוה על הצעת הרב מרדכי אליהו לבנות בית כנסת בהר. כי הגדולים הם גדולים רק כאשר הם אומרים מה שאני רוצה.

64 - הכותב טוען טענה מציאותית, שעליה להר לא מסייעת להורשת המקום, ואז, כאשר מובאים לפניו הערכות של אנשים ביטחון שהדבר כן מסייע, הוא מפקפק בדבריהם ולא נותן למציאות להפריע להשערותיו.

נמחק.

בתבונה כתב:3.

בעל החוברת כתב:באחד הגיליונות של ארגוני הר הבית בשם 'תגובות על חוברת ומקדשי תיראו מספר 5 'מחודש אייר תשע"ט טוען הכותב (שם עמ' 2 אות ב') ששמע מהרשל"צ הרב שלמה משה עמאר שרבו, הרב יעקב ניסן רוזנטל אב"ד חיפה, עלה להר הבית לפני קום המדינה. בבירור שעשיתי אצל בני משפחתו של הרב רוזנטל לא ידעו להגיד לי על מעשה כזה

יש להעיר שהגרי"נ רוזנטל גופיה מתיר העליה בחיבורו משנת יעקב, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה ז, א-ב.