איש פלוני כתב:ומוסיף הגרי"י, שעל פי זה כיון שכל שטח הר הבית נחשב כגגין ועליות הפתוחין לעזרה, א"כ כל שטח הר הבית (וגם השטח שכשביהמ"ק קיים מותר לטמאי מת להכנס לשם) כיום שביהמ"ק חרב כל הר הבית כיון שהוא פתוח לעזרה נחשב כקדוש בקדושת העזרה ואסור לאף אחד להכנס לשם - גם למי שטבל מטומאת קרי (וקטע זה ציטטתי ממנו לעיל).
מבלי להכנס לאקטואליה, רק לבירור הסוגיא.יש כאן שני נושאים.
א. החול והמבנים שהוסיפו
בתוך שטח העזרה, האם נחשב כגגין ועליות שלא נתקדשו (פסחים פה:). על זה טוען הגריי"פ בדעת הרמב"ם, שאויר העזרה בעצמותו נתקדש, ובעצם גגין ועליות היו אמורים גם הם להיות קדושות, כיון שהם פתוחות לאויר העזרה, וכל מה דקיי"ל שלא נתקדשו, הוא משום שלא היה בדעתם לקדש אותם כשבנו אותם, אבל גגין ועליות שבנו אח"כ, הרי הם קדושים כיון שהם פתוחות לאויר העזרה.
ב. גגין ועליות הבנויות
מחוץ לאויר העזרה (וביחס לעזרה נחשב שהן בנויות בחול), אלא שפתוחות לאויר העזרה, ובאנו לקדש אותם מדין 'בנויות בחול ופתוחות לקודש' (מעשר שני ג, ח; זבחים נו.), - בזה הרי מבואר להדיא בתוספתא (מע"ש ב, טו, הובא בר"ש במתני' שם) "בנויה בחול ופתוחה לקודש ולחול כולה חול". וכל גגין ועליות שקיימים על שטח הר הבית מחוץ לעזרה, הן פתוחות לקודש ולחול,
ובזה גם הגריי"פ מודה שהן חול, ואינן קדושות בקדושת העזרה, אלא בקדושת הר הבית בלחוד (ראה בדבריו עמ' מט, ד"ה ונראה בטור הימני, ובעמ' צא ד"ה ולפי"מ).
וכל מה שכתב הגריי"פ שאסור להכנס בזמן הזה, היינו כל מקום כדינו - הר הבית כהלכתו, והעזרה כהלכתה. ולא בא אלא לאפוקי מההיתר של הרידב"ז ש'גגין ועליות לא נתקדשו'.