פורום אוצר החכמה

הראל דביר. כתב:חברים יקרים, שלום וברכה.

שמח ומתרגש להעלות כאן את ספרי החדש, "לקראת מקדש", העוסק כולו בחידוש עבודת המקדש והקרבנות....
ביקרא דאורייתא,
ובתודה לחברי הפורום על כמה וכמה עזרות בענייני הספר,
הראל דביר
0526530940
[email protected]

שילה צבי כתב:בסוף המפתח לטענות על הקרבה בזמן הזה, מופיעה הערת הגר"א נבנצאל על כך שאין אנו בקיאים במומי בהמה.
אבקש להבין, מה בדיוק הבעיה, למה שלא ננהג כבמקרה רגיל של ספק טרפה, כל קרבן ודיניו מה עושים בספק. האם כוונתו שיש איסור להביא קרבנות למצבים שהם לא באמת ספק אלא חוסר ידיעה שלנו?
מכך שההערה מובאת רק בשמו, ולאורך הספר ניכר שהאחרונים דשו בכל היכי תמצי וכל דיון רחוק בנושא, משמע שהאחרונים לא חשו להערה זו. למה זה?

דעת_האברך כתב:

שילה צבי כתב:בסוף המפתח לטענות על הקרבה בזמן הזה, מופיעה הערת הגר"א נבנצאל על כך שאין אנו בקיאים במומי בהמה.
אבקש להבין, מה בדיוק הבעיה, למה שלא ננהג כבמקרה רגיל של ספק טרפה, כל קרבן ודיניו מה עושים בספק. האם כוונתו שיש איסור להביא קרבנות למצבים שהם לא באמת ספק אלא חוסר ידיעה שלנו?
מכך שההערה מובאת רק בשמו, ולאורך הספר ניכר שהאחרונים דשו בכל היכי תמצי וכל דיון רחוק בנושא, משמע שהאחרונים לא חשו להערה זו. למה זה?

גם בשם הגרז"נ גולדברג זצ"ל שמעתי (כמדומני שאמר לי את זה נכדו) שלדעתו אחת הבעיות החמורות ביותר לחידוש הקרבנות היא חוסר ידיעתנו ובקיאותנו במומי בהמה, אשר במקדש ייחדו לזה מומחים מיוחדים שנטלו שכרם מקופת הלשכה והיו מבקרים את הבהמות כמה ימים לפני הקרבתן. ואמר שברמב"ם יש רשימה של מאות מומים בבהמה ובאדם ואין איתנו יודע עד מה.

השנה עסקנו במסכת בכורות. אחת הסוגיות המרכזיות במסכת היא מומים הפוסלים בהמה מהקרבה וכהן מעבודה. לסוגיה זו השלכות הלכתיות, 'הלכה למעשה', גם בימינו. בספרות השו"ת בשנים האחרונות עולה השאלה האם הנקב שנוקבים באוזן הבהמה כדי לחבר לה תווית ועליה מספר נחשב למום הפוסל את הקרבן (דעת כהן קצ"ב, אבן ישראל [הרב ישראל יעקב פישר] סי' ז'; שבט הלוי ח"ה סי' קס"ח; מנחת יצחק ח"ט סי' ק"ז; קובץ תשובות [הרב יוסף שלום אלישיב] ועוד). נקב באוזן הבהמה הוא אחד מן המומים הפוסלים בהמה מהקרבה ומפקיעים ממנה את קדושתה, והשאלה שבה דנו הפוסקים היא האם נקב בגודל הזה ושנעשה שלא בכוונת הטלת מום אלא לצורכי פיקוח מפקיע את קדושת הבהמה.
אלא שנקודת המוצא של כל התשובות הנ"ל היא שהחשבת הבהמה לבעלת מום זוהי קולא הלכתית, שמצילה את השוחט מאיסור שחיטת קודשים מחוץ לעזרה ומתירה את הבהמה לכל הנאה (וכמובן שכל זה מדובר במקרה של 'דיעבד', כשלא מכרו את אימו לנוכרי עוד בהריונה כדי שלא תחול עליו הקדושה מעיקרה).
בלומדנו סוגיה זו בבית המדרש 'בית הבחירה' מתוך ראיית הלכות קודשים כהלכות מעשיות, תשומת הלב הופנתה גם לצידו השני של המטבע - מסתבר שקולא זו בהלכות 'יורה דעה' משמעותה חומרה מעשית בהלכות 'קודשים': אם חור בגודל הזה באוזן הבהמות הוא מום, מהיכן נשיג בהמות כשרות לקרבן לכשייבנה בית המקדש במהרה בימינו?
העיסוק בשאלות אלו (ובמקרה זה: מציאת פתרונות הלכתיים לסימון בהמות באופן שלא ייחשב למום) הוא חלק מההכנה והציפייה הממשית לבניית המקדש בימינו.