גיזונטע קאפ כתב:כמה גדול כוחה של תעמולה, למה אף אחד לא מהאישים המוזכרים בפשקוויל לא הלך עם תכלת, זה אומר חדא מתרתי או שבירר והחליט שלא צריך, או שהחליט שלא צריך לברר
מסתבר כדבריך שס"ל שלא רמיא עליהם חיוב לברר, או שלא רמיא עליהם חיוב לברר יותר ממה שביררו.
אבל עדיין אי"ז סותר שס"ל שמי שבכ"ז נשאו ליבו לברר היטב ובסופו של דבר העלה לחיוב, הרי שעליו לנהוג כפי מה שהעלה.
ואגב במאמר המוסגר, נניח שהרב אלישיב אמר לרב קארפ שאם הוא בירר את הסוגיא הוא צריך ללכת עם תכלת, איך אפשר להשוות את הרב קארפ שהוא אדם מורה הוראה מובהק, שיש לו חיוב לעשות מה שהוא סובר לדינא, לבין בחור מישיבה שאין שום משמעות לדעתו,
כל בחור בישיבה יתחיל לברר את הסוגיא של היתר מכירה וכיוצ"ב וכך יהיה חייב לעשות?????
הדוגמא שיכולה להיות נכונה היא:
"האם כל בחור בישיבה הנוהג מנהג ירושלים לגבי 'פירות נכרי' בשביעית כדעת הב"י, יתחיל לברר את הסוגיא ואם יעלה לו כדעת המבי"ט יהיה חייב לנהוג כן?????" או "האם כל בחור שיברר את הסוגיא לגבי פתיחת פקקי בקבוקים בשבת ויעלה לו לאיסור יהיה עליו לנהוג כפי מה שהעלה?????" (הקפדתי על מספר סימני שאלה זהה לשל כב'...).
כלו', ההשוואה בין הטלת תכלת ל'היתר מכירה' אינה נכונה שהרי בהטלת תכלת אין צד של איסור.
נ"ב:
באופן כללי אציין את ששמעתי או קראתי משמיה דמרנא הגרש"ז אויערבאך נ"ע, שהיה מורה לבני תורה (ולא רק לבעלי הוראה) שאין להחמיר סתם, אלא רק אם למדת את הסוגיא והעלית שלכאו' נכון להחמיר, אזי יש להחמיר.