רב ורבה בר בר חנה הוו יתבי הוה קא חליף ואזיל ההוא גברא דמיכסי גלימא דכולה תכלתא ורמי ליה תכלתא וגדילא מיגדיל אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא רבה בר בר חנה אמר יאי גלימא ויאי תכלתא
ויש להבין למה הוצרכו לומר שהיה אותו אדם לבוש טלית שכולה תכלת, כאשר אותה מחלוקת היא גם בטלית רגילה.
נ"א: למה מכל תושבי סורא רק אותו גברא עשיר כקורח חשב לגדול את כל טליתו.
ויש ליישב לפ"ד הרמב"ם שכל הכריכות נעשות בחוט התכלת לבד מכריכה ראשונה ואחרונה משום מין כנף ומעלין בקודש [ולרמי בר חמא (שבא ליישב את שיטת רב ושמואל בדף לח:) זה לא שייך בטלית שכולה תכלת], ולפיכך רצה אותו אדם בגלימת התכלת שלו שהכל יראה תכלת, וזאת ע"י שכרך את כל חוטי הלבן בפתיל התכלת (אולי חוץ מכריכה ראשונה ואחרונה).
ע"כ הפרפרת.
ולעצם העניין: בדף לח: מבואר לגבי טלית שכולה תכלת (בשיטת רמי בר חמא) "דמצוה לאקדומי תכלת ברישא דהכנף מין כנף ואי אקדים לבן ברישא לית לן בה", ומבואר בלשון הגמ' שרק מקדימים את כריכות התכלת, אך יש גם כריכות לבן (גם כאשר אין את הדין של 'מתחיל בלבן ומסיים בלבן'). ואפ"ל בדוחק בדעת הרמב"ם שכיוון דאחשביה קרא בשאר טליתות, לכן מסיימים בלבן, כמו בטלית לבנה שמסיימים בלבן מטעם זה (ולהתחיל בלבן מטעם זה בטלית שכולה תכלת זה לא שייך).
אך הרמב"ם כתב (ציצית פרק א הלכה ז) "וכריכה אחרונה של לבן, מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין, ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה", ומשמעות לשונו שלא מפני שבאמת הלבן יותר קדוש, שהרי התכלת דומה לכסא הכבוד, אלא כיוון שבטלית זו החשבתה, לכן צריך בטלית זו לנהוג בה קדושה גם בסוף. ולכן לא נח לומר את מ"ש ליישב את הרמב"ם.
וח"א אמר על מה דאיתא בגמ' "הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה הפוחת לא יפחות משבע כנגד שבעה רקיעים והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם", שנראה כאן שכריכות התכלת הן כנגד הרקיעים, והלבן כנגד האוירים, ולהכי כשעושה שבע חוליות יש לנהוג כרמב"ם, וכשעושה שלש עשרה יש לעשות את שבע החוליות תכלת ואת ששת החוליות לבן (ודלא כתוס' שכתבו להיפך – שבע לבן ושש תכלת), אלא שיש להתחיל את חוליית התכלת בכריכה אחת של לבן כדי לקיים 'הכנף מין כנף', ולסיים את חוליית התכלת האחרונה בכריכה אחת של לבן בשביל 'מעלין בקדש ולא מורידין'. ובהכי ארווחנא מה שנראה בגמ' שהבאתי ובעוד מקומות שהכורך הוא התכלת, עם הגמ' בדף לח/ב שמבואר שהכריכות הן בתכלת ובלבן.
אך הוא רעיון זר לעשות בתוך חוליית התכלת כריכה אחת לבן.