פורום אוצר החכמה

מצ"ב משהו שנכתב אחרי אסון המסוקים בענין שלצערנו מאוד אקטואלי

הסיפור המזעזע האחרון, חיילים שירו למוות בחטופים ישראלים נרדפים ואומללים, כמו גם המקרה של שבוע שעבר, עם החייל שירה למוות ביהודי שניטרל מחבלים, כמו גם המקרים הרבים של ירי דו''צ שהם כפה''נ חלק בלתי נפרד מכל מלחמה, העלה בעיניי רוחי את הספר ''בואי הרוח'' של ר' חיים סבתו (קראתיו סמוך להו''ל), ואת "קללת הגלות" שלמיטב זכרוני היא המסר המרכזי שלו, ועניינה חייל יהודי במלה''ע הראשונה שנלחם במלחמה לא לו אנוס עפ''י הדיבור בצד אחד של המתרס המלחמתי והורג חייל מן הצד הנגדי, ולהוותו מתברר לו שהחייל ההרוג הוא יהודי. האמירה העולה מן הספר היא כעין הסיסמא "לעולם לא עוד", שכעת משזכינו למדינת ישראל שוב לא תהיינה עוד טרגדיות נוראיות שכאלה.
אבל למרבה הצער, גם במדינת ישראל ראשית צמיחת וכו', ובצבא הטוב ביותר בעולם (צה''ל), הטרגדיות הללו מתרחשות גם מתרחשות. משמע, קללת הגלות עדיין לא סרה מעלינו.

מסקנה: לא להוציא את הרבש''ע מהתמונה (ולא שהרב סבתו חשוד חלילה על כך).
"ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולסמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

גם לא בגלות אסור להוציא את הקב"ה מהתמונה, ועדיין נכון שמבלעדי עוזו ועזרתו אין עזרה וישועה

שמעתי היום שאב לחייל שנהרג מאש ידידותית במבצע צוק איתן, הביע את צערו בפני מרן הגרח"ק זצ"ל שלו בנו היה נהרג על ידי גויים היה לו את המעלה וכו'. הגרח"ק בתגובה הראהו שבברטנורא סופ"ק דביצה על סנדל המסומר כתב: "שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו"ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה", ובתויו"ט שם כתב: "ומ"ש הר"ב שנהרגו הרוגי מלכות על ידו. אף על גב דהן עצמן הרגו זה את זה. הואיל ושלופי גזירה היו כדאיתא התם. שפיר קרי להו הרוגי מלכות", והרי שמי שנהרג ע"י ישראל בסיבתם הוא בכלל הרוגי מלכות

פרנקל תאומים כתב:הסיפור המזעזע האחרון, חיילים שירו למוות בחטופים ישראלים נרדפים ואומללים, כמו גם המקרה של שבוע שעבר, עם החייל שירה למוות ביהודי שניטרל מחבלים, כמו גם המקרים הרבים של ירי דו''צ שהם כפה''נ חלק בלתי נפרד מכל מלחמה, העלה בעיניי רוחי את הספר ''בואי הרוח'' של ר' חיים סבתו (קראתיו סמוך להו''ל), ואת "קללת הגלות" שלמיטב זכרוני היא המסר המרכזי שלו, ועניינה חייל יהודי במלה''ע הראשונה שנלחם במלחמה לא לו אנוס עפ''י הדיבור בצד אחד של המתרס המלחמתי והורג חייל מן הצד הנגדי, ולהוותו מתברר לו שהחייל ההרוג הוא יהודי. האמירה העולה מן הספר היא כעין הסיסמא "לעולם לא עוד", שכעת משזכינו למדינת ישראל שוב לא תהיינה עוד טרגדיות נוראיות שכאלה.
אבל למרבה הצער, גם במדינת ישראל ראשית צמיחת וכו', ובצבא הטוב ביותר בעולם (צה''ל), הטרגדיות הללו מתרחשות גם מתרחשות. משמע, קללת הגלות עדיין לא סרה מעלינו.

מסקנה: לא להוציא את הרבש''ע מהתמונה (ולא שהרב סבתו חשוד חלילה על כך).
"ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולסמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א, זה ממש לא המסר של הספר.
המסר הוא (כמו שאני הקטן הבנתי אותו) שבגלות נאלצנו להילחם עבור הגויים ימש"ו, עד כדי המצב הנוראי שיהודי הורג יהודי אחר
וזכינו שבימינו זה לא כך, אלא אנו נלחמים עבור עם ישראל וארץ ישראל, לקדש שם שמים,
והוא לא בא לומר שלא ייתכן שיהיה דו"צ וכדומה (שהרי היה כך בכל מלחמה ממלחמות ישראל, כולל אלו שהגהמ"ח שליט"א השתתף בהן וכתב עליהן)
.

דו"צ = דו צדדי?

קראתי באיזה מקום, שאחד אבות החיילים שנהרגו מ'אש כוחותינו' התבטא:
שהוא שמח שבנו נהרג ע"י יהודים ולא ע"י מחבלים.

[כלומר: שהשטנים מהלכי על שתיים לא הצליחו לגדוע את ילדו אלא בשוגג]

בברכה המשולשת כתב:

פרנקל תאומים כתב:הסיפור המזעזע האחרון, חיילים שירו למוות בחטופים ישראלים נרדפים ואומללים, כמו גם המקרה של שבוע שעבר, עם החייל שירה למוות ביהודי שניטרל מחבלים, כמו גם המקרים הרבים של ירי דו''צ שהם כפה''נ חלק בלתי נפרד מכל מלחמה, העלה בעיניי רוחי את הספר ''בואי הרוח'' של ר' חיים סבתו (קראתיו סמוך להו''ל), ואת "קללת הגלות" שלמיטב זכרוני היא המסר המרכזי שלו, ועניינה חייל יהודי במלה''ע הראשונה שנלחם במלחמה לא לו אנוס עפ''י הדיבור בצד אחד של המתרס המלחמתי והורג חייל מן הצד הנגדי, ולהוותו מתברר לו שהחייל ההרוג הוא יהודי. האמירה העולה מן הספר היא כעין הסיסמא "לעולם לא עוד", שכעת משזכינו למדינת ישראל שוב לא תהיינה עוד טרגדיות נוראיות שכאלה.
אבל למרבה הצער, גם במדינת ישראל ראשית צמיחת וכו', ובצבא הטוב ביותר בעולם (צה''ל), הטרגדיות הללו מתרחשות גם מתרחשות. משמע, קללת הגלות עדיין לא סרה מעלינו.

מסקנה: לא להוציא את הרבש''ע מהתמונה (ולא שהרב סבתו חשוד חלילה על כך).
"ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולסמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".

אחרי בקשת המחילה מהדר"ג שליט"א, זה ממש לא המסר של הספר.
המסר הוא (כמו שאני הקטן הבנתי אותו) שבגלות נאלצנו להילחם עבור הגויים ימש"ו, עד כדי המצב הנוראי שיהודי הורג יהודי אחר
וזכינו שבימינו זה לא כך, אלא אנו נלחמים עבור עם ישראל וארץ ישראל, לקדש שם שמים,
והוא לא בא לומר שלא ייתכן שיהיה דו"צ וכדומה (שהרי היה כך בכל מלחמה ממלחמות ישראל, כולל אלו שהגהמ"ח שליט"א השתתף בהן וכתב עליהן)
.

נכון, ואני מסכים עם כל מה שכת''ר כתב, אבל הביטוי המזעזע שממחיש את קללת הגלות כפי שמובע בספר, הוא האירוע המטגרפי שמלווה את הספר ונודע רק בסופו, "הסוד" של הספר, שהוא בסופו של דבר, הטרגדיה הנוראית שיהודי סבור שהוא הורג אוייב, ולהוותו מתברר לו שהוא הרג את אחד מאחיו, או כלשונך "עד כדי המצב הנוראי שיהודי הורג יהודי אחר".
כמובן, שזכינו ובימינו אחב''י נלחמים עבור עמם ולא עבור אומות העולם. אבל לדאבונינו הטרגדיה הנ''ל עדיין מלווה אותנו ולא סרה מעלינו, עד שיתן ה' וקללת הגלות תבולע לנצח בב''א.

בלי קשר לנידון עצמו, חשוב להעיר כי העיסוק בירי תועה ובחללי צה”ל, אם ייצא מגבולות הפרופורציה, ישיג את המטרה ההפוכה, שכן הדרך היחידה למנוע זאת, היא להתעלם מכמות הנופלים, וכלשונו של מלכנו דוד ע”ה ’כזאת וכזה תאכל החרב’, ולהמשיך את המלחמות וחיסול המחבלים ביתר שאת, כדי להשיג נצחון שירתיע את אויבינו, מה שיגרום בעתיד בע”ה להרבה הרבה פחות מקרים כאלו.

וההיפך מובן מאליו, כפי שעינינו רואות ל”ע.

איפה כבודו משרת ובאיזו דרגה?

לדאבוננו רוב הציבור בישראל מאוכזב מאוד מבעלי הדרגות ומביצועיהם.

לפעמים אדם פשוט יכול להגיד אמת פשוטה והיא האמת האמיתית.

תא חזי כתב:

כן מסתבר כתב:בלי קשר לנידון עצמו, חשוב להעיר כי העיסוק בירי תועה ובחללי צה”ל, אם ייצא מגבולות הפרופורציה, ישיג את המטרה ההפוכה, שכן הדרך היחידה למנוע זאת, היא להתעלם מכמות הנופלים, וכלשונו של מלכנו דוד ע”ה ’כזאת וכזה תאכל החרב’, ולהמשיך את המלחמות וחיסול המחבלים ביתר שאת, כדי להשיג נצחון שירתיע את אויבינו, מה שיגרום בעתיד בע”ה להרבה הרבה פחות מקרים כאלו.

וההיפך מובן מאליו, כפי שעינינו רואות ל”ע.

איפה כבודו משרת ובאיזו דרגה?

השאלה היא עליי או על דוד המלך?...

אני מדבר על המציאות הפשוטה והנגלית לעין כל בעל עיני בשר, כל מי שעקב אחרי ההתפתחויות במלחמת לבנון הראשונה, ארגון ארבע אמהות והמסתעף, וחרפת מסירת לבנון ביד ’ידידינו’ האו”ם, יודע שדבריי הם האמת הכואבת.

דרומי כתב:לדאבוננו רוב הציבור בישראל מאוכזב מאוד מבעלי הדרגות ומביצועיהם.

לפעמים אדם פשוט יכול להגיד אמת פשוטה והיא האמת האמיתית.

לפעמים.
אמנם, מה שתמיד נכון הוא - שהיחידים שיש להם זכות להתבטא בכגון דא מעיקרא, הם מי שיש להם מה להפסיד. הוי אומר - מי שקשור ושייך ללחימה בפועל ויכול להינזק ח"ו בחייו או בגופו או בבריאות נפשו מכך.
מה שאנחנו החרדים לא בגדר זה (באופן כללי, וסביר להניח שגם לא בפרט). לכן כל אשר נאמר בעניינים אלו, גם אם הוא הסברא הכי מבריקה שבעולם, ועם הכי הרבה מקורות וסייעתות, והכי "אמת פשוטה והיא האמת האמיתית" - זה לא זה, ולא יצא מגדר פיטומי מילי בעלמא, ואינו דומה אלא לגנרל בן גנרל מן המאה ה19, שנולד על ההר מדושן עונג, ומזיז את הגייסות על שולחן החול, בעוד שהטוראים הפשוטים נקרעים מרסיסי הפגזים בבוץ השוחות. וכדי בזיון וקצף...
וברוח דבריך, אני חושב שדבריי גם הם אמת פשוטה ואמת אמיתית, ועם כל הכבוד וההערכה לבעלי תריסין, היום התבור והמרכבה והמוקש מדברים, והמשכיל בעת ההיא ידום.

כן מסתבר כתב:השאלה היא עליי או על דוד המלך?...

עליך, ורק עליך.
כמו כן, אפילו על פי הפשט הפשוט ביותר, מבלי להיכנס לרום מעלת קדשו דדוד המלך, רגל רביעי שבמרכבה, רבן של בעלי רוח הקודש, מרכבה לספירת המלכות, זיע"א
הלא דוד המלך היה מלומדי מלחמה, חרבו על יריכו, הוא וגיבוריו.
הוא לא כתב את התהילים במקלדת במזגן. כי אם בהיותו במערה תפלה...
(אולי החטאתי מישהו בפשוטו של מקרא... אולי אלה לא דברים שבגדר "המציאות הפשוטה והנגלית לעין כל בעל עיני בשר"... עמכם הסליחה...)

הרב תא חזי, אני לא מסכים אתך בכלל.

גם מי שלא משרת בפועל, יש לו עיניים ואזניים ב"ה, ויש לו ידידים ומכרים שמשרתים בשטח (לי לפחות), ויש עיתונים ועדכונים שונים.

כמדומני שדבריך הם רגשי נחיתות מיותרים.

והבוחר יבחר.

[ומענינא דיומא, ידועים דברי חז"ל אודות חושם בן דן ע"ה שהיה כבד שמיעה, ודוקא משום כך לא נכנס למו"מ מיותר כמו כל ה'מומחים' ופשוט קם ועשה מה שצריך, קצר ולענין]

אבל כשהטענה היא 'להתעלם מכמות הנופלים' (שזו אגב טענה נכונה לענ''ד מבחינה שכלית), יש משהו זועק לשמיים כשהמשמיע אותה בקור רוח לא מעמיד בסכנה לא את עצמו ולא אף אחד מבני משפחתו או ידידיו ומכריו, והרי הדבר דומה לאם המדומה הממהרת לצוות 'גזורו'. מה אכפת לה?...

נחומצ'ה כתב:קראתי באיזה מקום, שאחד אבות החיילים שנהרגו מ'אש כוחותינו' התבטא:
שהוא שמח שבנו נהרג ע"י יהודים ולא ע"י מחבלים.

[כלומר: שהשטנים מהלכי על שתיים לא הצליחו לגדוע את ילדו אלא בשוגג]

מונח בראשי, שהטעם שהנהרג ע"י גוי יש לו כפרה הוא דוקא משום החרפה שבדבר, שגוי ארור יהיה לו כח וממשלה על יהודי בבת עינו של הקב"ה. הרי לך שסרה התלונה של האב שהלך להגרח"ק. מי רוצה שבנו יסבול חרפה לכתחילה, עם התירוץ שיהיה לו עי"ז כפרה? אף אם זה אמת, מאיזה סבה לא מחפשים בזיונות. וגם נחמה להאיש שבתגובתך.

.

תא חזי כתב:
הלא דוד המלך היה מלומדי מלחמה, חרבו על יריכו, הוא וגיבוריו.
הוא לא כתב את התהילים במקלדת במזגן. כי אם בהיותו במערה תפלה...

אז כדאי שכבודו ידע, שדוקא פסוק זה אמר דוד בהיותו בארמונו בירושלים, מוקף עבדים ומשרתים, בטוח ומוגן. בעוד שחייליו בראשות יואב שר הצבא ’על פני השדה חונים’ רחוק מהמשפחה, במשך שנה שלימה!
ודוקא אז שלח איגרת אל יואב, ובה ציווהו להתעלם מכמות הנופלים ’כזו וכזה תאכל החרב’, ולהמשיך לצור על העיר המבוצרת, עד לכיבושה הסופי.

כי התמקדות בכמות הנופלים תפיל מורך בלב אנשי הצבא, ומרפה את כוחם ואת איילותם במלחמה, ומעמידה בסכנה בראש ובראשונה את עצמם, ובעקבותיהם את כל העם שעבורם הם נלחמים.