פורום אוצר החכמה

יש כאלה הטוענים שיש במנהג הכפרות עם תרנגול משום צער בע"ח...

כן ? לא ? שקר ? כזב ? אמת ?

מה אומרים פה חברי הבמה ?

במנהג? לא.
במעשי בני אדם? צא ולמד, ועיניכם תראינה.

האם בכך לא עדיף לעודד את העולם לעשות על כסף, כדי למנוע צב"ח ככל האפשר ? או שמא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה היא ?

האם יש פוסקים שדנו בזה ?

צער בע״ח הותר למה שהוא צורך אדם, וכגון לחרוש בבהמות ולרכוב עליהם ואף להכותם כשצריך. אך מה שאין בו צורך אסור, וכגון להשאיר אותם בשמש ובלי מים או דחוסים בארגזים במשך שעות רבות עד שהרבה מהם מתים או להשאיר אותם פצועים חיים וכדומה.
חוץ מענין צער בע״ח יש לדון מצד דרכי אמורי וכדפסק השו״ע, ומצד נבילות וטריפות וכדהזכיר המ״ב, ומצד גזל שממחזרים אותם תרנגולים וכן שמשחררים או הורגים אותם במקום לשחוט אותם.
היה יו״כ א׳ שהשאירו עשרות תרנגולים והלכו, ובמשך כמה ימים אח״כ הסתובבו התרנגולים בשכונה עד שהחתולים חיסלו אותם.

לפני שנים קראתי בעיתון משפחה על חב"דניק אחד ששכר מסוק קטן עם טייס, עלה עליו בערב יו"כ עם תרנגול, הקיף ג"פ את העיר אילת, וכך עשה כפרות לכל אנשי העיר.
זה נ"ל פתרון גאוני לכל הבעיות כולן.

זוהי בדיוק הנקודה שרציתי להגיע אליה : באשר מנהג הכפרות אינו מוזכר בש"סים ומקורו מהגאונים ומהקבלה, האם הוא נקרא צורך אדם ?
אפשר להגיד שהוא צורך אדם סגוליי באשר כל איש ישראל צריך כפרה ...
וגם בצרכים הסגוליים, ישנם המוזכרים בתלמודים ויש שאינם אלא מסורת אבות
ואפשר להגיד שלא, שמושכל ראשון יוה"כ מכפר לשבים מדרכם הרעה וזוהי עיקר הכפרה, וא"כ אפי' צורך סגוליי נמי לא מיקרי...

מה ענין סגולה לכאן, הרי שוחטים ואוכלים אותם ולא זורקים אותם לפח.

עצם מנהג הכפרות יש שערערו עליו ויש שקיימו אותו, אבל ודאי שהמחזיק בו יש לו על מי לסמוך.

ולענין הצעב"ח הכרוך בטלטול העופות וכו': אחר שנה אחת שבה החזקתי בידי עוף חי למחצה שעיניו עצומות, ומי יודע כמה זמן לא באו מים אל פיו - החילותי לנסוע למשחטת עופות שבה אין העופות מטולטלים במיוחד לצורך הכפרות, וכמובן נשחטים ומטופלים במקום.

יעקל כתב:ואפשר להגיד שלא, שמושכל ראשון יוה"כ מכפר לשבים מדרכם הרעה וזוהי עיקר הכפרה, וא"כ אפי' צורך סגוליי נמי לא מיקרי...

מנהג הכפרות אינו קשור לכפרה על עבירות.
פוק חזי שאפילו לעוברים עושים כפרות.
מנהג זה בא להציל מגזירה רעה, אם נגזרה על האדם - שתחול על ראש התרנגול, והאדם ינצל ממנה.

מי שחושש לזה ודאי שאצלו זה צורך, וודאי גם שמוטל עליו לעשות כמיטב יכולתו להימנע מצעב"ח.

לכאור' מה שאתה אומר סותר לדברי הרב יבנה : אם זה צורך, למה צריך להימנע מצב"ח, הרי הותר ?

העניין הסגוליי כאן, הוא שכדי שהגזירה תועבר מעלי, אני צריך לסובב את התרנגול סביב ראשי...

יעקל כתב:לכאור' מה שאתה אומר סותר לדברי הרב יבנה : אם זה צורך, למה צריך להימנע מצב"ח, הרי הותר ?

מה הותר? הותר ליטול תרנגול ולסבבו ג"פ מעל ראשו.
לא הותר להתאכזר אל התרנגול בכל מיני אכזריות, כנהוג במקומות רבים וכפי שתיאר ר' יבנה.

לא קשור ישירות לנושא האשכול, אבל עכ"פ ענה כסיל כאיוולתו....

בנוגע למקור הכי קדום של הכפרות בש"ס בבלי אשמח לתקן קצת וכדלהלן :

ובפירוש הגאונים מצאתי, שעושין חותלות מכפות תמרים (עציץ) וממלאים אותם עפר וזבל בהמה. ובעשרים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה כל אחד ואחד עושים לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכו פול המצרי או קטנית וקוראים לו "פרפיסא" וצומח, ובערב ראש השנה נוטל כל אחד את שלו ומחזירו (מסובבו) סביבות ראשו שבע פעמים ואומר: זה תחתי וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר. — (רש"י ד"ה "פרפיסא", מסכת שבת דף פא:)

עוד מקורות :

מובא גם בפסקי הרא"ש בסוף מסכת יומא:
וששאלתם שאנו רגילים לשחוט ערב יוהכ"פ תרנגולים, ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה? והשיב רב שושנא גאון: הא ודאי קושיא היא ויש לומר בה שני טעמים. אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה, ועוד יש במקומנו עשירים שעושים תמורה אילים, עיקר ממבעלי קרניים דומות של יצחק אבינו, לפיכך לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים הקדמונים שאף על פי שיש מי שעושה תמורה בבהמה שדמיה יקרים, תרנגול מובחר לפי ששמו גבר...

ממקור זה המזכיר את "חכמינו הראשונים" ניתן להסיק שמנהג הכפרות היה נפוץ לכל הפחות כבר במאה ה-6 בבבל בתקופת רבנן סבוראי. מסקנה זו מקרבת את שורשי המנהג לתקופת התלמוד. ואכן, בתלמוד ישנם רמזים למנהג שהיו שוחטים עופות ובהמות בערב יום הכיפורים, ואת החלקים הללו היו זורקים לעופות השונים כדי שיאכלום, אולם מדובר היה בבהמות שנאכלו בסעודה המפסקת, וגם לא מוזכר עניין הכפרה או סיבוב ראש התרנגול מעל לראש המתכפר. לפי זה היו נפוצים קטעים ממנהג הכפרות כבר במאה הרביעית.