פורום אוצר החכמה

תוכן כתב:בעיקר מה שמעניין אותי הוא מבחינת ההשקפה, מה סבר הר' קוק ומה חלקו עליו שאר גדולי ישראל?

בן אליהו כתב:ביחס לחזו"א אני בכלל לא בטוח. כיוון שבאחד מכרכי הספר שהוציא הרב יברוב מובא שאמר שכפי הנראה עד ביאת המשיח יהיה יישוב יהודי בא"י. כך זכור לי. דומני שעיקר התנגדות החזו"א הייתה למזרחי. אך ייתכן שאני טועה.

סלקא דעתך כתב:בספר של הרב שלמה הופמן הוא מספר שרבי אייזיק שר החזיק את ספריו במקום נסתר בבית וכשמישהו שאל אותו למה אתה מתנגד הוא הראה לו שהוא מכיר את כתביו, והוא יודע את סיבת התנגדותו.
על פי השמועה נראה שעיקר הויכוח היה על הספר אורות.

עקביה כתב:

תוכן כתב:בעיקר מה שמעניין אותי הוא מבחינת ההשקפה, מה סבר הר' קוק ומה חלקו עליו שאר גדולי ישראל?

דומני שעמדתו של הרב קוק מבוארת בעיקר באיגרת תקנ"ה (אגרות הראי"ה ח"ב) ובמאמר הדור.

תוכן כתב:אין ספרים אלו לפני, האם תוכל לפרט מה יש במקורות אלו מן החידוש?

תוכן כתב:אין ספרים אלו לפני, האם תוכל לפרט מה יש במקורות אלו מן החידוש?

תוכן כתב:...

א. מה הם המקורות הראשונים שבכתובים שיצאו נגד שיטתו. מקורות כתובים הכוונה דבר שנכתב על ידי אחד מגדולי ישראל.

ב. מה הם המסורות שבעל פה הקדומים לגביו ולגבי שיטתו. מסורות שבעל פה הכוונה שאדם שאפשר לסמוך עליו מצטט אחד מגדולי ישראל.

ג. מהו המקור הקדום ביותר שנדפס הכולל ביקורת על הר' קוק.

בצעירותי שמעתי סיפור שר' אלחנן הכירו בצעירותו והתפעל מאד ממנו, ושלח מכתב לר' חיים שכלל בו את רישומיו מהאברך הגאון שהוא נפגש איתו. ור' חיים ענה לו, "אנו מכירים אותו, ואצלנו הוא..."

בעיקר מה שמעניין אותי הוא מבחינת ההשקפה, מה סבר הרב קוק ומה חלקו עליו שאר גדולי ישראל?

ולסיום, אני רוצה לסיים בדבר אחד שדומה שר' קוק ראה לנכון בעוד ששאר גדולי ישראל לא צדקו. ובהקדם, אם נסתכל היום במדינת ישראל על ריבוי התורה שבו, זה דבר מפליא ביותר. עשרות אלפי אברכים השוקדים על התורה ועל העבודה, איש איש כפי משאו, באופן שלא היה כמותו מאז שהיתה ישראל לגוי. קיבוץ הגלויות במדינת ישראל זה דבר מופלא ביותר, מעשה ניסים ממש. ירושלים, צפת, טבריה, חברון, מערת המכפלה, קבר רחל, קברי התנאים והאמוראים, חידוש ההתיישבות בכל שטח ארץ ישראל על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות, אלו דברים נפלאים, שכל יהודי ירא וחרד לדבר ה', צריך לתת שבח והודאה לה' ית' כל יום על שזכה לראות דבר זה בעיניו. אין ספק שקורה פה משהו ניסי באופן מופלא ביותר. אין כאן עוד פרק בהיסטוריה של העם היהודי, יש פה פתיחת כרך חדש, משהו שהוא שונה מכל מה שקדם. והנה הראשון והיחיד שראה שקורה פה דבר מופלא היה הר' קוק, והוא ניסה להתמודד עם חידוש זה. הגרי"ז והחזו"א ור' אלחנן סברו שאין כאן אלא עוד פרק בהיסטוריה של עם ישראל, הם היו פסימיים לגבי אפשרות של צמיחת התורה ושל קיום מצוות בארץ ישראל, והמציאות הראתה שהם לא צדקו. יש פה מצות שנעשו בתכלית ההידור, תפילין, ציצית, לולב, שופר, כל המצוות מקיימים היום בהידור שלא היה כמוהו, הרבה יותר מאשר באירופה... היחיד ששאל את השאלה מה כל זה אומר וניסה להתמודד איתו, וגם ראה את כל זה מרחוק מאד, מאה שנה ויותר לפני שיצא לפועל, הוא הרב קוק.

ישעיהו לוריא כתב:

בן אליהו כתב:ביחס לחזו"א אני בכלל לא בטוח. כיוון שבאחד מכרכי הספר שהוציא הרב יברוב מובא שאמר שכפי הנראה עד ביאת המשיח יהיה יישוב יהודי בא"י. כך זכור לי. דומני שעיקר התנגדות החזו"א הייתה למזרחי. אך ייתכן שאני טועה.

אין עיתותיי בידי לחפש ולמצוא פרוטקול פגישה, בין החזון איש והרב משה פרוש, שכתבו סמוך לקיומה, ובו עולה כי הפציר בחזון איש שוב ושוב שיביע את דעתו על המדינה המתגבשת - הפגישה התקיימה בחורף תש"ח למיטב זכרוני - והחזון איש התחמק במשמעות שאלו בין כה וכה דברים בטלים, דהיינו לא יצא ממנה כלום.
וזה גם תשובה ברורה לאגדות המתעדכנות בדבר מאמר שהחזון איש אמר כביכול המדינה תתקיים רק 30/50/70/80 שנה - מחק את מה שאמר.

סופר-סתם כתב:בקונטרס קול השופר שהוציא המקובל רבי עקיבא פרוש, יש טענות על ספר האורות ועל מאמרים נוספים שכתב הראי"ה. בתגובה לקונטרס התכנסו כשמונים מרבני ירושלים לאספת מחאה.
למרות שמכתב הגרי"ח זוננפלד שצורף לקונטרס היה מזוייף לטענתו, אך למעשה הוא הסכים לטענות שעלו כנגד הרב קוק, וסרב למחות כנגדו.

באמונתו כתב:רק אעיר בשתיים;

1. גדול הדור, זקנו ומנהיגו המוסכם, בדור שקדם לשואה, היה הרב בעל משנה ברורה: החפץ חיים.
כל גדולי ישראל בליטא, תלמידיו היו, או בטלו עצמם אליו. ר' אלחנן תלמיד מובהק שלו היה, הגרי"ז והחזו"א זצ"ל העריצוהו, ושום מחלוקת מהותית לא הייתה איתו, ולא הייתה שייכת איתו.
מרן החפץ חיים לא הפסיק לדבר על א"י, כמקומו הריאלי של עם ישראל כעת, דיבר בפירוש על הקץ של גלות אירופה, ובכל כוחו ביקש לעלות ארצה, וכך יעץ לתלמידיו הקרובים, ולכל שומעי לקחו (אא"ז זצ"ל לדוגמא, עלה ארצה בעצתו, ובזה ניצל מציפורני הנאצים ימ"ש).
מפורסמת אמרת רבינו זצ"ל אל הרב מפוניבז' זצ"ל, אחרי הודיעו על השואה הקריבה: ובהר ציון תהיה פליטה - והיה קודש!
באמת, כך דיבר כל העת, ובפרט בסוף ימיו.
אף אחד לא חלק כמובן על החפץ חיים.
רק חששו מאוד (ובצדק רב), מן ההיסחפות אל הציונות, קיבוצים וארגונים וכו' מאחר שרבים חללים הפילה, ולכן הסתייגו מעלייה המונית, ואף פרטית, תלוי הכול לגופו של אדם ועניין.

2. נקודה העיקרית שבה התנגדו וחלקו עם ר' קוק, היא זאת;

תפיסת עולם המסורתית של החפץ חיים למשל, כמו רוב גדולי ישראל מאז ומעולם, אשר שמירת תורה ומצוות היא חזות הכול, בכול, מכול.
לדוגמא, יהודי שמחלל שבת רח"ל - אינו אלא גוי גמור.
ארץ ישראל ללא תורה ומצוות - אינה אלא חתיכת בוץ (= בלאָטע, לשון החפץ חיים בעצמו זצ"ל).
לא קיים ביקום שום ערך, לבד ד' אמות של הלכה, התורה ויראת שמים.
"הכל הבל" כפשוטו ומשמעו, "את הא-לוהים ירא ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם".

אך לר' קוק שיטה אחרת, כמפורש בספריו:
ה"דת" לדידו היא אחד מבין ערכים אחרים נוספים "אוניברסליים".
יש אמנם "דת", אך יש גם "לאום".
יש אמנם "יראת שמים", אך יש גם "מוסר טבעי".
יש אמנם תורה, ויש גם טבע.

נפקא מינה העצומה היא, איך להתייחס אל תופעות והתפתחויות עולמיות שונות, שאינן עולות בקנה אחד עם ה"דת".
כפי ההשקפה המקובלת, לאלה הלא אין זכות קיום מעיקרא. בראשית - בשביל תורה שנקראת ראשית!
אבל לפי הר' קוק, ייתכן (גם רצוי הוא) למצוא אף בהם כמה מעלות ונקודות טובות "אוניברסליות" ...

תוכן כתב:מכיון שמתברר שרוב מה שגדלנו על אופיו ועל שיטתו של הר' קוק בשקר יסודו, שהוא לא חשב שמשחק כדור רגל בשבת זה דבר חיובי, שהוא לא היה פשרן בענייני הלכה, שהוא לא ראה בחילוניות איזה שהוא דבר חיובי, הגיע הזמן להבין למה כן יצאו נגדו. אין טעם להביא כאן ציטוטים ומקורות מאלו שהתנגדו אליו בסוף ימיו, שאז כבר אי אפשר לסמוך על שום דבר, אלא יש טעם לדון בתחילת ההתנגדות, מה הביקורת שנאמרה כלפיו. בהתאם לכך יש טעם לברר:

א. מה הם המקורות הראשונים שבכתובים שיצאו נגד שיטתו. מקורות כתובים הכוונה דבר שנכתב על ידי אחד מגדולי ישראל.

ב. מה הם המסורות שבעל פה הקדומים לגביו ולגבי שיטתו. מסורות שבעל פה הכוונה שאדם שאפשר לסמוך עליו מצטט אחד מגדולי ישראל.

ג. מהו המקור הקדום ביותר שנדפס הכולל ביקורת על הר' קוק.

בצעירותי שמעתי סיפור שר' אלחנן הכירו בצעירותו והתפעל מאד ממנו, ושלח מכתב לר' חיים שכלל בו את רישומיו מהאברך הגאון שהוא נפגש איתו. ור' חיים ענה לו, "אנו מכירים אותו, ואצלנו הוא..."

בעיקר מה שמעניין אותי הוא מבחינת ההשקפה, מה סבר הר' קוק ומה חלקו עליו שאר גדולי ישראל?

ולסיום, אני רוצה לסיים בדבר אחד שדומה שר' קוק ראה לנכון בעוד ששאר גדולי ישראל לא צדקו. ובהקדם, אם נסתכל היום במדינת ישראל על ריבוי התורה שבו, זה דבר מפליא ביותר. עשרות אלפי אברכים השוקדים על התורה ועל העבודה, איש איש כפי משאו, באופן שלא היה כמותו מאז שהיתה ישראל לגוי. קיבוץ הגלויות במדינת ישראל זה דבר מופלא ביותר, מעשה ניסים ממש. ירושלים, צפת, טבריה, חברון, מערת המכפלה, קבר רחל, קברי התנאים והאמוראים, חידוש ההתיישבות בכל שטח ארץ ישראל על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות, אלו דברים נפלאים, שכל יהודי ירא וחרד לדבר ה', צריך לתת שבח והודאה לה' ית' כל יום על שזכה לראות דבר זה בעיניו. אין ספק שקורה פה משהו ניסי באופן מופלא ביותר. אין כאן עוד פרק בהיסטוריה של העם היהודי, יש פה פתיחת כרך חדש, משהו שהוא שונה מכל מה שקדם. והנה הראשון והיחיד שראה שקורה פה דבר מופלא היה הר' קוק, והוא ניסה להתמודד עם חידוש זה. הגרי"ז והחזו"א ור' אלחנן סברו שאין כאן אלא עוד פרק בהיסטוריה של עם ישראל, הם היו פסימיים לגבי אפשרות של צמיחת התורה ושל קיום מצוות בארץ ישראל, והמציאות הראתה שהם לא צדקו. יש פה מצות שנעשו בתכלית ההידור, תפילין, ציצית, לולב, שופר, כל המצוות מקיימים היום בהידור שלא היה כמוהו, הרבה יותר מאשר באירופה... היחיד ששאל את השאלה מה כל זה אומר וניסה להתמודד איתו, וגם ראה את כל זה מרחוק מאד, מאה שנה ויותר לפני שיצא לפועל, הוא הר' קוק.

לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר, שבשביל כך ערך הדת נגרע. אע"פ שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב"ם וסייעתו, א"כ הטענה בטלה היא מעיקרה. אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה גם שם לא נפגע דבר, כ"א נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו ג"כ יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות, הדרושה לאדם פועל בחיים.

אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.

...להשמת דרך הטוב והצדק חשובה היא ההסכמה הגמורה להיות נמשך אל כלל הציבור ולא לפרוש מדרכיהם. והמנהגים המוסכמים לצדק וליושר או הנהוגים בתור הרחבה ומילואים לתורה ולתעודה, מועילים הם הרבה להפריח כח הטוב ורגשי אהבת ד' ויראתו בלבו של אדם... וכיון שההתקשרות את הסכמת הכלל מביאה את האדם לדרך הטוב והישר וכבר היא בעצמה חלק מחלקי המוסר, לכן תיטיב פעולת סיעת אוהבים... ההכרה הפנימית בערך יקרת החברה ואהבת הרעים... ההסכמה הראויה להשתדל בהשוואת הרגשותיו וקל וחומר מעשיו והנהגותיו לכלל הציבור.

באמונתו כתב:] "בעלי חוג הבטה קצרים" מכוון כמובן לבעלי התפיסה היהודית המסורתית אשר מעולם.

באמונתו כתב:ישנם מקורות, מסורות ומעשיות שונות (מקצתם בלתי מפורסמות) מגדולי ישראל, שנוגעים בדבר, ברם מסופקני אם יש תועלת כאן להעתיקם, מלבד לגרור ויכוח וכו'.

רק אעיר בשתיים;

1. גדול הדור, זקנו ומנהיגו המוסכם, בדור שקדם לשואה, היה הרב בעל משנה ברורה: החפץ חיים.
כל גדולי ישראל בליטא, תלמידיו היו, או בטלו עצמם אליו. ר' אלחנן תלמיד מובהק שלו היה, הגרי"ז והחזו"א זצ"ל העריצוהו, ושום מחלוקת מהותית לא הייתה איתו, ולא הייתה שייכת איתו.

באמונתו כתב:

ישעיהו לוריא כתב:

בן אליהו כתב:ביחס לחזו"א אני בכלל לא בטוח. כיוון שבאחד מכרכי הספר שהוציא הרב יברוב מובא שאמר שכפי הנראה עד ביאת המשיח יהיה יישוב יהודי בא"י. כך זכור לי. דומני שעיקר התנגדות החזו"א הייתה למזרחי. אך ייתכן שאני טועה.

אין עיתותיי בידי לחפש ולמצוא פרוטקול פגישה, בין החזון איש והרב משה פרוש, שכתבו סמוך לקיומה, ובו עולה כי הפציר בחזון איש שוב ושוב שיביע את דעתו על המדינה המתגבשת - הפגישה התקיימה בחורף תש"ח למיטב זכרוני - והחזון איש התחמק במשמעות שאלו בין כה וכה דברים בטלים, דהיינו לא יצא ממנה כלום.
וזה גם תשובה ברורה לאגדות המתעדכנות בדבר מאמר שהחזון איש אמר כביכול המדינה תתקיים רק 30/50/70/80 שנה - מחק את מה שאמר.

ראה המצורף פה:

באמונתו כתב:על החפץ חיים, ישנם "מעשיות" (שהיו או שלא היו), וישנם תעודות, ממנו ומתלמידו - ממשיכו המובהק, שהחפץ חיים מינהו בעצמו, ומעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
(מצורף צילום מכתב חפץ חיים. מכתבים אלו ידועים ומוכרים, אף מהספר של בנו, ומשאר מקורות אותנטיים לחלוטין).

באמונתו כתב:דוגמאות מעטות:

לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר, שבשביל כך ערך הדת נגרע. אע"פ שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב"ם וסייעתו, א"כ הטענה בטלה היא מעיקרה. אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה גם שם לא נפגע דבר, כ"א נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו ג"כ יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות, הדרושה לאדם פועל בחיים.

"בעלי חוג הבטה קצרים" מכוון כמובן לבעלי התפיסה היהודית המסורתית אשר מעולם.

עקביה כתב:
ישנה חוברת בשם 'קריאת כיוון לציונות הדתית', של הרב אלי סדן, מייסד ורב המכינה הצבאית בעלי, בה הוא מדבר על דרכו של הרב קוק.
הוא מסביר שהעובדה שהרב קוק היה בעד שיתוף פעולה וחיבור עם הציונות החילונית היא זו שגרמה לתופעת המיזרוחניקעס, קרי, יהודים דתיים המחפפים באופן רשמי בקיום מצוות.
הוא לא כותב את הדברים מתוך ביקורת על הרב קוק, אלא מסביר שזה מחיר שהרב קוק שילם (או, היה מוכן לשלם) עבור שיטתו.
עכ"פ אם כנים דבריו, אפשר להבין את ההתנגדות לדרכו של הרב קוק.

קו ירוק כתב:אלא שהטענה של גדולי הדור כלפיו היתה שהוא התחבר למזרחי בגלל רעיונתיו.

דרומי כתב:איני מתמצא בענין זה כלל, אבל אתמול סיפר לי מאן דהו שלאחרונה התגלו כתבים מהרב קוק שלא היו ידועים קודם לכן ומהם התברר ששיטתו היתה "חרדית" הרבה יותר ממה שידוע בשמו, ועל רקע פרסום כתבים אלו חל הפיצול בישיבת "מרכז הרב".

אם נכון הדבר, אשמח אם יפרטו עוד.

הרועה כתב:

קו ירוק כתב:אלא שהטענה של גדולי הדור כלפיו היתה שהוא התחבר למזרחי בגלל רעיונתיו.

הנך מתבקש להפנות למקורות בנושאים הבאים:
1. הרב קוק התחבר למזרחי.
2. גדולי הדור טענו כלפיו משום שהתחבר למזרחי.

תוכן כתב:מכיון שמתברר שרוב מה שגדלנו על אופיו ועל שיטתו של הר' קוק בשקר יסודו, שהוא לא ראה בחילוניות איזה שהוא דבר חיובי,

קו ירוק כתב:המזרחי היא תנועה בעייתית של לעשות מהפשרה אידיאל, או אידיאל להיות פשרנים הן ציבורית והן פרטית. היא לא ינקה את כוחה מדעותיו של הרב קוק, והיא קדמה לו.
וגם לא היתה דרכו של הרב קוק בכך.
אלא שהטענה של גדולי הדור כלפיו היתה שהוא התחבר למזרחי בגלל רעיונתיו.

קו ירוק כתב:המזרחי זו לא תופעת לוואי זו שיטה.

קו ירוק כתב:שתי הגישות האחרות שהצגת - שלדעתך יש להן תופעות לוואי, זו אפילו לא דממוגיה אלא סתם הבלים (במחילה שאני כך כותב לפני ר"ה, אבל גם אתה העזת פניך במוסרי התורה כך שהרשתי לעצמי להתבטא כך).

קו ירוק כתב:וההבדל הוא מהותי ותהומי: א. אצל הר"ק זו לא היתה תופעת לוואי, אלא שיטה עקומה שככל שהתרחקה נהייתה עקומה עוד יותר. משא"כ בגישות האחרות שהזכרת.

קו ירוק כתב:ב. להציג כך את הגישות שהזכרת זה עיוות כשלעצמו. אין תופעות לוואי כאלו כפועל יוצא מהשיטה. וגם אם יש אנשים שהפוקוס שלהם לא מאוזן, הם בטלים לא במאתיים אלא במאתיים אלף.

חבר עיר כתב:יש אימרה בסלונים בשם הבית אברהם זיע"א שאמר על הרב קוק: אחד כמוהו שיש בו ארבעת דברים אלו יחד - מקובל, ליטאי, מהר"ל, ודבר רביעי שכחתי, או שלא נמסר, "מוז זיין א אפיקורס".
היינו שמקובל לבד אין בכך פגם (והראיה יסוד העבודה), ליטאי לבד אין בכך פגם (והראיה הערכת אדמור"י סלאנים לבית בריסק וגדולי ליטא), לימוד מהר"ל לעצמו אין בו שום פגם (והראיה פרשיחסא ותולדותיה), אבל השילוב של דברים אלו יחד באיש אחד יכול להביא לתוצאות מרות.