פורום אוצר החכמה

חיפשתי ולא מצאתי, אך אני זוכר שבאשכול על הגרא"י צוקר סופר שהיה לו נדר לעבור על כל ספר לפני שהוא מכניסו לספריה. וספרי החזו"א הוא לא הכניס כי זה לא ספר שאפשר לעבור עליו במהירות (ולכן הארגז נשאר ליד הספריה עד שב"ב העירו על כך וכו').
כמובן שבספריתו של הרב צוקר יש ספרים של אחרונים חשובים מאוד, ומסתמא עליהם הוא כן עבר. כלומר, אנו עדים ליחס מיוחד מאוד לחזו"א, גם מעבר ליחס לאחרונים.
גם באשכול על הגר"ש פישר יש אמירות מופלאות מאוד על החזו"א.
תופעה זו לא מיוחדת רק לחזו"א, ואפשר לראות אותה אצל תלמידי גדולים אחרים ג"כ (הגריש"א והגרע"י ולמעלה בקודש הגר"ח מבריסק ועוד ועוד). לסבר את האוזן, אני מכיר היטב ת"ח אחד, מתלמידי הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, שבקי מאוד לפחות בארבעה סדרים (במועד וטהרות לא יצא לי לשאול אותו אישית, אך מסתמא גם בהם). ותדיר עונה לי על שאלות בסגנון "אינני בקי בספרי האחרונים, אך לפי מה שאתה אומר שכתוב נראה שכך וכך אך בראשונים מבואר כך וכך וכו'". ובדברי רבו, הרב מרדכי, הוא בקי בצורה מפליאה, ומתפלא כשאני לא מקבל את דבריו כיסוד בסוגיא, הרי הרב מרדכי אמר.
כמובן שברור שתלמיד דבק ברבו, שממנו קיבל תורה, והוא הצינור להר סיני וכו', אך לפעמים נדמה שהסיפורים עוברים קצת את הגבול, שמשתמע שהאדם תופס שאובייקטיבית הרב שלו (או מורה הדרך שלו) הוא גדול מהאחרונים שקדמו לו, וזה כבר קצת מוזר (כמדומני שעל הגר"ש פישר כתבו כאן שהוא ממש אמר זאת במפורש).
ודאי החכמים דנן יכולים להביא עוד דוגמאות. עכ"פ אותי זה מפתיע כל פעם מחדש.

אא"ט החזו"א לא היה רבו של הגר"ש פישר. וגם בחידושיו של הגר"ש כמדומני שהוא מביא מכל האחרונים, כקצוה"ח ועוד [היה בקי בקצוה"ח ברמה כזו שהספיק לו דפדוף מהיר ביותר בקצות הדפים, ולפי המילה בקצה העליון של הדף ידע כבר את המדובר בדף ההוא, וכך היה מחפש בספר זה כשרצה להראות משהו בתוכו. כמדומה גם בעוד ספרים היה כך], ולא במיוחד את החזו"א. וגם דרך לימודו כמדומה לא היתה כשל החזו"א.
[כמדומני שכרבו הוא אחז את הגרא"י פינקל].
הוא פשוט סבר באמת שהחזו"א הוא "גדול האחרונים" [כלשונו בהקדמת בית ישי]. וצ"ב מה כוונתו בדיוק ומה כלל ב"אחרונים" לעניין זה לפי דרכו.

הנה לנו דוגמא טובה. החזו"א לא היה רבו של הגר"ש, אבל ברור שהוא חשב שהחזו"א משהו מיוחד מאוד, כפי שמתואר בהקדמה הנ''ל. אני שואל, עד היכן? הרי ברור (לענ"ד) שהגר"ש מבין שההערצה המיוחדת הזו קשורה לכך שהחזו"א קרוב אליו בזמן/מקום/חשיבה/ קיבל ממנו יר"ש/ פגש אותו/ את תלמידיו/ השלם את החסר. הרי הוא לא חושב שבמקרה דוקא הוא פגש את האחרון הגדול ביותר שקם, מוזר לי לחשוב שאפשר לחלוק על זה. ובכל זאת הלשון המפליגה.

לא הבנתי שיחתו דמר.
בפשטות הוא למד את ספריו של החזון איש ומכאן הערצתו.
באותה מידה זה יכול להיות עם ספרי רעק"א או הגר"א.
ובאמת צ"ב האם/מה מצא בחזו"א עד כדי כך יותר מהם [באם כשאמר "האחרונים" התכוון גם אליהם ולשאג"א ונוב"י ומרן המחבר וכיו"ב].

"אמר רב: רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד" שבת נו,א. וכן מצינו הרבה אצל צאצאי החתם סופר שטורחים ליישב את דבריו.

ובריסק כמובן