פורום אוצר החכמה

לייבעדיג יענקל כתב:כל דיני ומנהגי הקדימה אמורים במקום שיש מנין אחד בלבד.
במקום שיש כמה מניינים, יתכבד בעל היא"צ לעבור אל השטיבל השני ולקושש לו עשרה מתפללים ואל יחטוף את אנשיו ומקומו של מי שהגיע קודם לו.

הייתי מוסיף שגם לריב עם האשה כדי להגיע למניין הקבוע זה לא עילוי נשמה. צריך לדעת להתגמש ומידי פעם לנשום עמוק וללכת לשטיבל.. (יש שטיבלאך שפחות תפוסים בדרך כלל. כמו קומארנע בגאולה מאחורי הפיס. או זהרי חמה מול השוק, בסופי שבוע)

הוה אמינא כתב:ג. לתת להם יחס שמגיע לאלו שצמאים לזה, ולא לזלזל בהם בהבעה או במילה.

לייבעדיג יענקל כתב:כל דיני ומנהגי הקדימה אמורים במקום שיש מנין אחד בלבד.
במקום שיש כמה מניינים, יתכבד בעל היא"צ לעבור אל השטיבל השני ולקושש לו עשרה מתפללים ואל יחטוף את אנשיו ומקומו של מי שהגיע קודם לו.

זיז שדי כתב:אין נפק"מ אם יש מנין אחד או כמה מנינים, אם אדם ניגש וטוען שיש לו 'קדימה' אל תעשה מזה עסק, כמו שהוא יוכל למצוא 10 מתפללים, גם אתה תוכל למצוא, ואם לא תוכל גם הוא לא יוכל.
אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה

עזריאל ברגר כתב:צריך לזכור שיש הרבה יהודים "משונים" שאם תאמר להם שכך וכך הוא הדין - הם יקבלו עליהם עול מלכות שמים בשתיקה ולא תהיה מזה שום מריבה.
ולכן יש מקום רב לדון מהו עיקר הדין.

דרומי כתב:לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

דרומי כתב:לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

דרומי כתב:לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

כדכד כתב:

דרומי כתב:לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

עם קשר מיוחד לאשכול הספציפי הזה-
א. גם אם הוויתור הוא לטובת מישהו אחר, גם אם מצטרף לזה השיקול שלמוותר הוא לא כל כך חשוב, עדיין מגיע לו (ולנשמה שאותה מבקש להעלות) שכר וויתור כי סוף סוף הועיל לאדם אחר.
ב. מקובל, ואיני זוכר כרגע מקורות אבל יש כמה מעשים בזה, שוויתור על העמוד לאדם אחר גם אם מבחינה הלכתית לא היה קודם מעלה אתץ הנשמה יותר מתפילה לפני העמוד.

כדכד כתב:איפה זה בחת"ם סופר?

דרומי כתב:לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

אחד הרבנים כתב:

דרומי כתב:לא תמיד הוויתור מלמד על מדות טובות במיוחד. לפעמים מוותרים על משהו כי חושבים שהוא לא כזה חשוב ששווה להתאמץ עבורו.

ואיני נכנס לנושא הספציפי של אשכול זה אלא כהערה כללית ששמעתי פעם מיהודי חכם.

אולי המדד שאדם יוכל למדוד את עצמו יהיה האם כמו שהוא מוותר בקלות לגשת חזן להעלות נשמת אביו או אמו משום תירוץ השלום, כמו"כ יוותר על תור ארוך שהוא מחכה שעה בחנות מפני השלום,
או שמפני השלום מוותרים רק על עילוי נשמת אביו ולא על זמנו היקר.
וכמובן יש את האפשרות היותר פשוטה לוותר ולגשת חזן בבית כנסת אחר.

אחד הרבנים כתב:

כדכד כתב:איפה זה בחת"ם סופר?

שו"ת חת"ס יו"ד שכ"ו
וז"ל ואם כן אם הבנים יודעים בעצמם באמת שאביהם איבד עצמו לדעת אפי' אין האבלים האחרים יודעי' מזה כלום אם אומרים קדיש הרי הם גוזלים המתים הכשרים וק"ו ממה שכתב מג"א סימן קל"ב בשם תשו' בנימין זאב בשני אונסי' שא' נהרג וא' מת שבן הנהרג דוחה לבן המת שזה איתכפר לי' בהריגתו מכ"ש שבני הכשרים ידחו לבן מי שאין הקב"ה חפץ שיתכפר לו ואין כאן לחוס על כבוד משפחה במקום גזילת מתים האחרים.

(וכן יעויין באליה רבה או"ח קל"ג,ז' שכתב לשון זו של גוזל את המתים על מי שלא ניגש ש"ץ בימים שאין אומרים תחנון, יעו"ש)

כדכד כתב:בחת"ס אין דבר ממה שאמרת
כאן כתוב שהאומרים קדיש (הדיון על קדיש ולא על ש"ץ) שלא כדין על חשבון אחרים הם גוזלים את אלו שכן צריכים לומר עליהם. לא על מי שלא ניגש שהוא גוזל.

מי אנוכי כתב:יכול היות (בדרך אפשר) שכשעובר לפני התיבה יש כמה וכמה קדישים ועוד דברים שבקדושה כגון קדושה וברכו, ואולי גם כן מפני שמזכה את הרבים ומוציאן יד"ח.

נחומצ'ה כתב:[כך מובא במשנ"ב, סי' נג סעי' כ. וכן שמעתי בע"פ בהוראות מו"צים]

חבר פורום אוצר החכמה כתב:יש עצה בענין אימתא דציבורא?

חבר פורום אוצר החכמה כתב:יש עצה בענין אימתא דציבורא?