תוכן כתב:אינני מכיר במי מדובר. אבל אם עבד את השם באמת ובתמים, והרבה כבודו והיה חרד על דבריו באמת (קרי, לא עלה להר הבית, ולא עקר קידושין, ולא צפה בסרטים באישור אשתו וכל כיוצא בזה), ושקד על תלמודו, והורה את דבר ה' לרבים ללא התחכמויות וללא קיצורי דרך, וללא חידושים מפליגים שהלב ממאנת לקבל, אז בודאי אנו רוצים לשמוע עליו ועל פועלו.
לייטנר כתב:תוכן כתב:אינני מכיר במי מדובר. אבל אם עבד את השם באמת ובתמים, והרבה כבודו והיה חרד על דבריו באמת (קרי, לא עלה להר הבית, ולא עקר קידושין, ולא צפה בסרטים באישור אשתו וכל כיוצא בזה), ושקד על תלמודו, והורה את דבר ה' לרבים ללא התחכמויות וללא קיצורי דרך, וללא חידושים מפליגים שהלב ממאנת לקבל, אז בודאי אנו רוצים לשמוע עליו ועל פועלו.
בקצרה, כדי שאם לא נוח לך, לך לך.
מו"ר עלה להר הבית, כל שאר הדברים השליליים שתיארת, לא עלו במחשבתו כלל.
לייטנר כתב:הבנתי.
אתם חצופים!
אמחק את האשכול, אחרי שאעתיק את הדברים אלי.
נוטר הכרמים כתב:שתים, שמנע טובה מרבים בשביל חטאת היחידים.
חבל.
תוכן כתב:אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות.
עץ הזית כתב:תוכן כתב:אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות.
גם פתיחת בקבוקים בשבת היא סימן שאלה ענקית בשביל הציבור החרדי? או מלאכה במוצאי שבת לפני זמן ר"ת?
(ודאות ההכרעה על כך שהמקומות שהולכים בהם בהר הבית הם מחוץ לעזרה אינה פחוּתה כלל מוודאות ההכרעות לקולא על עניינים אחרים שיש בהם כרת או סקילה.)
השיקול של הריבונות אינו הסיבה לעצם ההכרעה להיתר, אלא הסיבה לא לומר "בשביל מה להכריע, אפשר לנקוט בשב ואל תעשה", ובאותה מידה המתירים לפתוח בקבוקים בשבת לא העדיפו להורות להחמיר ב"שב ואל תעשה" כי אין להחמיר על הציבור לא לצורך.תוכן כתב:לגבי השאלה של עליה להר הבית, הבעיה של הציבור החרדי היא, שהדרך שבה הוכרעה שאלה זו היא על ידי לקיחת בחשבון שיקול שנראה להם חשודה ביותר, והיא שאלת הריבונות על הר הבית. זאת אומרת, שהרבנים המתירים לעלות להר הבית אומרים בפירוש, שהסיבה שזה רצוי, הוא כדי להביע נוכחות, כדי למנות מסירת הר הבית לידם של הערבים. להרבה חרדים שיקול זה לא נשמע שמקורו באהבת ה' ויראת ה', אלא שיקול שמקורות ביצר הלאומנות. להשתמש בשיקול שנובע ממקור המוטל בספק, כדי להכריע בשאלה הנוגע לאיסור כריתות, זהו דבר מופרך בעיני הת"ח החרדי וראוי לכל גינוי. בגלל זה, לגבי הציבור החרדי כל רב העולה להר הבית חשוד בקלות דעת.
ישעיהו לוריא כתב:כמה עיוותים.
על חלק חונכנו כולנו ביתד נאמן במאמרי ההשקפה וחלק זלגו ממחוזות אוהבי ישראל מנטורי קרתא.
כמה היתממות.
עץ הזית כתב:השיקול של הריבונות אינו הסיבה לעצם ההכרעה להיתר, אלא הסיבה לא לומר "בשביל מה להכריע, אפשר לנקוט בשב ואל תעשה", ובאותה מידה המתירים לפתוח בקבוקים בשבת לא העדיפו להורות להחמיר ב"שב ואל תעשה" כי אין להחמיר על הציבור לא לצורך.
אז אם בעיניכם הצורך בריבונות בהר הבית פחות מהצורך שיהיה ליהודים שתייה בשבת גם אם הם לא פתחו מראש - אפשר להבין אתכם, אבל אי אפשר מכח זה לטעון שמי שחושב אחרת יש עליו סימן שאלה גדול.
ראיתי את דבריך, אולם עיקר חסר מן הספר.
עד קום המדינה נזהרו ישראל שלא לעלות להר הבית. זאת היתה תפיסה קונצנזוסאלית מקיר אל קיר, וזכור עד כמה כעסו רבני ירושלים על מונטיפיורי שהתחכם ונכנס בשידה תיבה ומגדל. מכל מקום לא היו הרבה שהפרו את האיסור.
מיד עם כיבוש הר הבית בתשכ"ז מיהרו כל הרבנים ויצאו בכרוז שאין לעלות להר, ואף מועצת הרבנות הראשית הזדרזה לפרסם יומיים לאחר הכיבוש שאין לעלות. על הכרוז אז חתמו כל הרבנים, כולל ר' אברהם שפירא ור' צבי יהודה. רק הרב הראשי גורן הפר את הוראת מועצת הרבנות הראשית וארגן שם תפילות וימי עיון וכאשר מתח את החבל יותר מדי, כשהוא תכנן לארגן שם תפילה המונית בחודש אב, החליט שר הבטחון דיין להפסיק את החגיגה והחזיר את השליטה בהר לוואקף. ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. שום רווח לא הרוויח מכך שהקדים את הקץ והזדרז לחגוג על ההר. אבל לעצם העניין, פעילותו היתה בניגוד להחלטת הרבנות ובניגוד לקריאתם של כל גדולי ישראל (לשיטתו) ושל מנהיגי הציבור שלו.
תוכן כתב:שלח לי ידיד בפרטי וז"ל:עד קום המדינה נזהרו ישראל שלא לעלות להר הבית. זאת היתה תפיסה קונצנזוסאלית מקיר אל קיר, וזכור עד כמה כעסו רבני ירושלים על מונטיפיורי שהתחכם ונכנס בשידה תיבה ומגדל. מכל מקום לא היו הרבה שהפרו את האיסור.
עץ הזית כתב:חיפשתי פעם באוצר החכמה וראיתי שכמעט בכל המקורות המדברים על עליית מונטיפיורי מדובר על עלייתו למקום המקדש (כך שאין ראיה מההתנגדות לזה לומר שגם אם הוא היה עולה רק למקום המותר לטמאי מת אחרי טבילה היו מתנגדים לזה), המקור היחיד שמצאתי באוצר החכמה לכך שמונטיפיורי עלה להר הבית בלי להזכיר שזה היה למקום המקדש זה ב"מוסף שבת קודש" של יתד נאמן.
תוכן כתב:אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?
חזון אוטופי שאין לו שום קשר למציאות. והדוגמאות שנקבת רובם ככולם מלמדות את ההיפך.תוכן כתב:עץ הזית כתב:תוכן כתב:אבל בשביל הציבור החרדי, עלייה להר הבית זו היא סימן שאלה ענקית. מי שירא וחרד מדבר ה', מתרחק מאד מאד מכל שאלה או רבב של כריתות.
גם פתיחת בקבוקים בשבת היא סימן שאלה ענקית בשביל הציבור החרדי? או מלאכה במוצאי שבת לפני זמן ר"ת?
(ודאות ההכרעה על כך שהמקומות שהולכים בהם בהר הבית הם מחוץ לעזרה אינה פחוּתה כלל מוודאות ההכרעות לקולא על עניינים אחרים שיש בהם כרת או סקילה.)
ברשותך, אני אשתדל לענות לשאלה שלך, מנקודת מבט של אדם שמשתדל להיות חרדי. ובהקדם, יש אנשים בציבור הדתי לאומי שחושבים שזה שבציבור החרדי פחות מעריכים רבנים במגזר הדת"ל, זה קשור איך שהוא לפוליטיקה. אבל זה ממש שקר גס. המדד היחיד (אני מדבר כאן על ציבור הבני תורה, לא על החרדקים והתקשורת) לגדלות בתורה, היא דביקות בתורה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ללא שום סטייה מהדרך שבה התורה נלמדה במשך אלפי שנים (כפי איך שהציבור החרדי מבינה שהתורה נלמדה באלפיים שנים אלו). למשל, ר' אברהם שפירא, ר' יעקב משה חרל"פ, ועוד נחשבו אצל רוב בני תורה כת"ח מופלגים שחייבים לכבדם ולהעריכם כמו כל ת"ח אחר ואף יותר. לפעמים, יש ת"ח שיש עליהם סימן שאלה מסויימת, אבל המעלות שלהם מכריעות את הכף, באופן שסימן השאלה נשאר רק סימן שאלה. למשל, נקח את הר' שך, והרדיפות שהוא רדף ת"ח אחרים, אולי הוא צדק אולי לא, יש כאן סימן שאלה. אבל המעלות המופלגות שלו, דהיינו המסירות נפש העצומה שלו לתורה, הלב הטהור והנקי שבער באש להבה באהבת ויראת השם, הצדקות שלו והמע"ט שלו, החיים האישיים שלו שהיו נקיים לחלוטין ללא שום רבב, הם הכריעו את הכף וגרמו שהוא נחשב לגדול הדור, למרות סימן השאלה. כך גם לגבי הר' קוק, שלגבי כל מה שקשור למדינת ישראל והיחס שלו לחילונים יש סימן שאלה, אבל לימוד התורה שלו, והירא"ש המופלגת שלו, הכריעו את הכף שאצל רוב המוחלט של הבני תורה, הוא נחשב לאחד מגדולי הת"ח והפוסקים שבדורות האחרונים.
תוכן כתב:אז אני אומר להר' לייטנר (ולהר' חלמיש צור), הגעתם למקום חרדי, אנחנו שמחים שאתם פה, אבל תקחו בחשבון שזה לא נותן לכם צ'ק פתוח. לפעמים תקראו פה דברים שלא נעימים לכם, על דעת כן נכנסתם. ואם אתם רוצים להמנע מעגמת נפש מיותרת, אז תחשבו עשר פעמים לפני שאתם פותחים אשכול שיכול להוביל למקומות לא נעימים.
איש_ספר כתב:חזון אוטופי שאין לו שום קשר למציאות. והדוגמאות שנקבת רובם ככולם מלמדות את ההיפך.
איש_ספר כתב:אכן כפי שאני מכיר את הרב התוכן הוא בודאי התכוון למכלול ערכים שהם בעיניו מרכיבים את המשמעות של המונח חרדי, ושהסוטה מהם הוא שיכווה ברותחין. אלא שדוקא משום שאני מכירו, יהיה מעניין לשמוע מה בעיניו דרישות הסף, ומי הוא שמעבר לסף...
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך.
תוכן כתב:שלח לי ידיד בפרטי וז"ל:וכאשר מתח את החבל יותר מדי, כשהוא תכנן לארגן שם תפילה המונית בחודש אב, החליט שר הבטחון דיין להפסיק את החגיגה והחזיר את השליטה בהר לוואקף.
עץ הזית כתב:תוכן כתב:אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?
שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).
איש_ספר כתב:זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.
איש_ספר כתב:עץ הזית כתב:תוכן כתב:אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?
שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).
מאי דפשיט"ל, פשוט להיפך לתפא"י זבחים ריש פ"ג, עי"ש שכתב בפשיטות שמותר. ויש חולקים. שו"ר שהוא מדבר על טמא ואולי זר שונה.
זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.
תוכן כתב:איש_ספר כתב:חזון אוטופי שאין לו שום קשר למציאות. והדוגמאות שנקבת רובם ככולם מלמדות את ההיפך.
אשמח לדעת איזה 'חזון' יש כאן. אני מתאר את מה שאני וחברי מאמינים בו, עד כמה שידוע לי. זה נכון שאני לא ממש בשר מבשרה מהציבור החרדי הישראלי, כי גדלתי בחו"ל. אז אולי יש פה אי הבנה. אבל בכל אופן אשמח אם תפרט איך בן תורה ישראלי מסתכל על ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
תוכן כתב:לבעל דבר אברהם היה קשר עם התנועה הציונית, יותר מאשר לרבנים אחרים מבני דורו.
תוכן כתב:ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
הרואה כתב:תוכן כתב:ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.
לפי הסיפור גויים נשאו אותו במשהו כמו אפריון/ריקשה, ואם כך היה, גם זה אסור, שהרי גויים אינם נכנסים לפנים החיל. אבל לא נראה לי שהמוחים נכנסו לדון בדין כניסה בשדתו"מ, אלא מחו על עצם הפרצה שיהודי שאם אמנם היה בור וע"ה, אבל נחשב כסמל וכדמות, נכנס להר.עץ הזית כתב:איש_ספר כתב:עץ הזית כתב:תוכן כתב:אבל הוא עשה את זה בדרכי היתר, אז מה הבעיה לשיטתך?
שידה תיבה ומגדל זה מועיל לא להיטמא, אבל אין היתר לטמא להיכנס כך למקדש (מה גם שהטענה שהוא נכנס בדרך כזו היא שמועה בעלמא, וכמדומני שאין לה מקורות מאותה תקופה).
מאי דפשיט"ל, פשוט להיפך לתפא"י זבחים ריש פ"ג, עי"ש שכתב בפשיטות שמותר. ויש חולקים. שו"ר שהוא מדבר על טמא ואולי זר שונה.
זכור לי שיש תשו' ע"ז בציץ אליעזר ושם דן גם בסיפור של מונט' ובחרם של בנו של הנתיבות (חרמו של י"מ) אבל לא מצאתי כעת.
עיקר דברַי באו כתשובה לטענת הרב תוכן, כך שהם לשיטת המתנגדים למעשהו של מונטיפיורי (שאם זה נכון שהוא נכנס בדרך זו אז צ"ל שלדעתם גם כך אסור, אבל עדיין הטענה היתה מצד כניסה לעזרה או לספק עזרה, ואין בזה בסיס לומר שהיתה גזירה קדומה על כל הר הבית), אבל כמדומני (איני זוכר בבירור) שאכן כשהתבוננתי מעט בסוגיא זו השתכנעתי מטענות האוסרים זאת (ולכן כתבתי זאת בסתמא ולא הדגשתי שדברַי הם אליבא דאותם שיצאו נגד עליית השר).
הרואה כתב:תוכן כתב:ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.
איש_ספר כתב:הרואה כתב:תוכן כתב:ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.
כמובן. וזאת משתי סיבות ראשית בזמן ההוא, החילוקים בין החכמים, למשל בנושא של מידת התמיכה וההשתתפות עם התנועה הציונית, לא הגיעו לידי חלוקה מגזרית. רח"ע והדב"א, היו באותו מחנה ממש, על אף השוני בכמה עניני דעות. כך קל יותר להכיל, כי סו"ס הוא "משלנו", מהמפלגה שלנו וזה כידוע העיקר.
שנית, ככל שהדמות רחוקה יותר בזמן, כך ניתן לטשטש להעלים ולהתעלם מפרטים שלא מתאימים לנו, וממילא הדרך להכיר בגדולתו הבלתי מעורערת של החכם, קלה ונוחה לעיכול.
אתייחס גם לשאר הדוגמאות שלך: הרב קוק למשל, המעריצים שלו מבני הציבור הליטאי, הם רק אלה, שגדלו על ברכי חכמים או משפחות שהורישו להם יחס זה. כל השאר, היחס נע בין אדישות/הקטנה/זלזול/עוינות. ר' אברהם שפירא, אני רוצה לראות אחד שיזכיר בדרשת שבע ברכות, משהו בשמו, ולא יקבל מבטים מופתעים/מלגלגים.
לפני כמה שנים התבקשתי ע"י בנו, ידידי הגרב"צ, לפזר את ההגדה של אביו בבתי מדרשות, מובן מאליו שעשיתי את זה בשעות שאינן מן היום ואינן מן הלילה. בבית מדרש אחד נכשלתי באברך אחד שבדק אחרי מה אני מניח שם (מה לעשות שהכריכה בצבע תכלת בהיר...), אחרי שראה מה שראה, שאל בהתרסה: תגיד ספרים של האפיפיור גם תניח כאן?
אוהבים להתלות בד' החזו"א באגרות, שהעמידה על העקרונות עשויה לבוא על חשבון התבטאות עולבות כנגד חכמים, והמחיר ראוי, רק שהמדובר שם על צעירים. אולי הגיע הזמן להתבגר. אפשר לדבוק לחלוטין בעקרונות הנראים לנו נכונים מבלי שום התגמשות, ועדיין להכיר במעלתו של מי שראוי לכך, ולתת את הכבוד וההערכה למי שזכאי לכך.
איש_ספר כתב:הרואה כתב:תוכן כתב:ת"ח מהציבור הדת"ל דוגמת ר' יעקב משה חרל"פ, המרחשת, הדבר אברהם, וכיוצא שלא היו מהמחנה שלו.
לא לחנם בחרת דמויות משני דורות אחורה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 120 אורחים