פורום אוצר החכמה

"שלום, מדברת יסכה מארגון 'אסדר לסעודתא'. מה שלומך"?

סביר להניח שרוב הקוראים כאן קיבלו פעם טלפון אחד לפחות בסגנון כזה.

איך אמורים להגיב? האם לטרוק את הטלפון מיידית?

הנשים האלה הן המסכנות שבנשים העובדות, וחס מלפגוע בהן.
הביזיון וההשפלה הם מנת חלקן הקבועה, וחלילה מלהוסיף עליהם.

כשיוצא לי לקבל טלפון שכזה אני לא משתף פעולה עם שאלת 'מה שלומך' וכו', אלא עונה 'שלום' וממתין לשמוע את הבקשה, ובדר"כ מסרב בנימוס וזהו.

לכאורה אם אתה לא מתכונן לתרום אז זה סתם עינוי הדין לתת להם לחכות על הקו.

אכן, צודק הרב סג"ן. וכך גם אני נוהג כשאין ביכולתי לתרום

במקרה שאיני אוחז בלתרום אני נוהג כעצת הרב סג"נ.
אבל אני כן תורם כמה פעמים בחודש (כלומר, בערך לשלוש הטלפונים הראשונים שבאותו חודש), ולא משנה מהו הארגון שבשבילו הם מתרימות.

הרב מק"מ, אפשר את מספר הטלפון שלך בבקשה?
כמו כן, האם כת"ר קאי בחודש העברי או הלועזי?

תלוי בתאריך שבו האשראי יוצא...
אני מניח שמספר הטלפון שלי נמכר מארגון לארגון כ"ליד מכניס", ככה שאתה לא הראשון שחשב על הרעיון... אבל כאמור, זה מוגבל ל3 פעמים בחודש ולא יותר.

דרומי כתב:לכאורה אם אתה לא מתכונן לתרום אז זה סתם עינוי הדין לתת להם לחכות על הקו.

לכאורה אדעתא דהכי הן עובדות שלא תמיד יתרמו ושלעיתים יסרבו
עדיין נראה לי שהן מעדיפות את ההמתנה והסירוב מאשר טריקת הטלפון בפרצוף

דרומי כתב:לכאורה אם אתה לא מתכונן לתרום אז זה סתם עינוי הדין לתת להם לחכות על הקו.

אם מדובר במשהו ארוך אה"נ, אני מפסיק באמצע ומסביר שאין לי כרגע אפשרות לתרום.
ומ"מ צודק הרב כדכד.

פעם ניתקתי באמצע הדיבור כי חשבתי שמדובר בתקליט אוטומטי וחזרו אלי מיד לומר שלא מתנהגים כך וכו' גם אם לא רוצים לתרום וכו' וכך שלא בכוונה הפכתי אני למבויש..

טוב שהבאת את הסיפור המביש מאוד הזה, כדי לחדד שמאחרי הטלפון יושבות נשים שעוסקות לפרנסתם,
יחד עם לא לאבד שיווי משקל, וניתן גם לענות בנימוס לשלילה, כפי שציינו.

דרומי כתב:"שלום, מדברת יסכה מארגון 'אסדר לסעודתא'. מה שלומך"?

סביר להניח שרוב הקוראים כאן קיבלו פעם טלפון אחד לפחות בסגנון כזה.

איך אמורים להגיב? האם לטרוק את הטלפון מיידית?

רק אני הבנתי שהשאלה היא לגבי עניית שלום לאשה? או שלא זאת היתה הכונה?

מצפה כתב:רק אני הבנתי שהשאלה היא לגבי עניית שלום לאשה? או שלא זאת היתה הכונה?

צ"ע האם שייך איסור שאילת שלום באנונימית שלעולם לא יתקל בה שוב.

לא העליתי על דעתי שזאת השאלה.
אני תמיד עונה לנשים שמתקשרות (בין לעניין צדקה ובין כאלו שרוצות לדבר עם רעייתי שתחי') ערב טוב/בוקר טוב וכו' ולא שלום.

בברכה המשולשת כתב:לא העליתי על דעתי שזאת השאלה.
אני תמיד עונה לנשים שמתקשרות (בין לעניין צדקה ובין כאלו שרוצות לדבר עם רעייתי שתחי') ערב טוב/בוקר טוב וכו' ולא שלום.

ומאי נפק"מ?

עקביה כתב:ומאי נפק"מ?

זה לא מבטל בהדיא את האיסור על שלום לאשה.

בברכה המשולשת כתב:

עקביה כתב:ומאי נפק"מ?

זה לא מבטל בהדיא את האיסור על שלום לאשה.

אני לא מצליח למצוא הבדל ביניהם.
עכ"פ בפשטות אמירת 'שלום' אינה שאילת שלום.

האיסור הוא לשאול בשלום האשה, לא לומר מלת שלום. עי' אבה"ע כ"א ו' ובנו"כ.

ומי התיר לאשה להקדים באמירת שלום ולומר את שמה הפרטי לאנשים זרים? (ולא משנה אם זה באמת שמה האמיתי או לא). ואמנם נכון שלא יפה לתרוק את הטלפון, אך גם לא יפה להטריד אנשים בביתם בצילצולים ללא הרף! ועל דעת שיטרקו עליהם את האפרכסת קבלו את עבודתם, כעבור כמה פעמים כבר אינן שמות לב לכך ואדרבה זה עדיף שכן הם מקבלות עמלה לפי ההתרמה (כנראה) כך שכמה שיותר תורמים כך שהשכר גבוה יותר, אם כך מדוע לבזבז זמן על דיבורי סרק והתנצלויות של מי שבין כה וכה לא יטרום?
אך יש פתרון טוב למי שאינו מעוניין שיטרידו אותו מכל סיבה שהיא, והוא טלפון של חברת פנסוניק שאם מקבלים טלפון לא רצוי לוחצים על כפתור והמספר נחסם.

קו ירוק כתב:טוב שהבאת את הסיפור המביש מאוד הזה, כדי לחדד שמאחרי הטלפון יושבות נשים שעוסקות לפרנסתם,
יחד עם לא לאבד שיווי משקל, וניתן גם לענות בנימוס לשלילה, כפי שציינו.

הטלפון שלי שייך אליי וזכותי לנתק למטרידים ונודניקים, התגובה המיתממת של אותה טלפנית היא לא יותר מנסיון ליגרור את העונה בטלפון לשיחה ואז ללחוץ עליו,

אם כי הדבר מטריד, סוף כל סף מדובר, בדרך כלל, בנשים קשות יום העוסקות בכך בלית ברירה, דומה שמן הראוי להתחשב גם בכך ולהתייחס אליהן בסבלנות יתירה.

יבנה כתב:האיסור הוא לשאול בשלום האשה, לא לומר מלת שלום. עי' אבה"ע כ"א ו' ובנו"כ.

יש בזה מחלוקת, ולכן אני נוקט כך, לחשוש לשיטות שזה נכלל בדין זה

בברכה המשולשת כתב:יש בזה מחלוקת, ולכן אני נוקט כך, לחשוש לשיטות שזה נכלל בדין זה

מי סובר שאסור לומר או לענות 'שלום' לאשה?

כך פשט הנו"כ באה"ע סי' כ"א שם, שאסור למסור לה שלום
ואם כן הוא, אז ק"ו שאסור לומר לה שלום
וגם אצל פוסקי זמנינו המתירים מוסבר שבימינו אמירת "שלום" איננה כבזמן חז"ל והראשונים אלא אוטומטיות חברתית,
ומשמע מכאן שמדינא דגמ' אסור

ומי אמר שבוקר טוב או ערב טוב, טוב משלום.

על-פי ההשוואה לגדרי איסור אמירת שלום לפני התפילה.

קו ירוק כתב:ומי אמר שבוקר טוב או ערב טוב, טוב משלום.

העה"ש שם.
אמנם עי' שבה"ל ד, קסח; ה, קצח.

מדברי ערוך השלחן (אה"ע סי' כא ס"ח) דווקא נראה שאין הבדל בין אמירת שלום לאמירת בוקר טוב, ושניהם מותרים.

לא. כתוב שם שיש הבדל.

הוא לא מדבר על אמירת שלום אלא על שאילת שלום.
בשאילת שלום יש קירוב דעת. באמירת שלום אין קירוב דעת יותר מאשר באמירת בוקר טוב.

בברכה המשולשת כתב:על-פי ההשוואה לגדרי איסור אמירת שלום לפני התפילה.

במחילה, מה הקשר?

עקביה כתב:הוא לא מדבר על אמירת שלום אלא על שאילת שלום.
בשאילת שלום יש קירוב דעת. באמירת שלום אין קירוב דעת יותר מאשר באמירת בוקר טוב.

א. פשטות לשונות הפוסקים בכל מקום (לפני התפלה, אבילות, ת"ב, אשה) שאין הבדל בין 'אמירת שלום' ל'שאלת שלום', ושניהם אחד.
ב. הוא מדבר במפורש על אמירת שלום: ותאמר שלום לזוגתך (שאסור אפי' ע"י שליח). ומקור דבריו הב"ח שהעתיקוהו הט"ז והח"מ ושא"ר.

יש שרצו לחדש ולהקל באמירת שלום בזה"ז, אך מעיקר הדין גם אמירת שלום גרידא אסורה.

ומי התיר לנשים לפנות אלי בשמי הפרטי...

מה שנכון נכון כתב:

עקביה כתב:הוא לא מדבר על אמירת שלום אלא על שאילת שלום.
בשאילת שלום יש קירוב דעת. באמירת שלום אין קירוב דעת יותר מאשר באמירת בוקר טוב.

א. פשטות לשונות הפוסקים בכל מקום (לפני התפלה, אבילות, ת"ב, אשה) שאין הבדל בין 'אמירת שלום' ל'שאלת שלום', ושניהם אחד.
ב. הוא מדבר במפורש על אמירת שלום: ותאמר שלום לזוגתך (שאסור אפי' ע"י שליח). ומקור דבריו הב"ח שהעתיקוהו הט"ז והח"מ ושא"ר.

א. לפני התפילה הוא משום ששמו של הקב"ה שלום. אבלות הוא משום האנק דום.
בנד"ד העניין הוא משום קירוב דעת, כך שאין קשר בין הנידונים. וההבדל לעניין קירוב דעת בין אמירה לשאילה פשוט.
ב. 'ותאמר שלום לזוגתך' יש בה קירוב דעת יותר מאשר אמירת שלום נימוסית בעלמא.
אתה מוצא הבדל בין 'שלום' ל'בוקר טוב'?

א. כוונתי פשוטה. בלשון הפוסקים משמשים שני המושגים בשווה גם יחד, ואין הבדל במשמעותם. בלי להכנס מה הטעם בכל מקום.
ב. 'תאמר שלום לזוגתך' הכוונה תאמר לה: שלום. ואסור מדין שאילת שלום רגילה, ולא בגלל שהתענינות ע"י אחרים יש בה קרבת דעת מיוחדת. ובלי שליח חמור יותר. וכ"ז מפורש בפוסקים הנ"ל, ופשוט.

כפי שהערתי, איני מדבר על סברות מחודשות שכיום זה דרך נימוס גרידא, אלא על עיקר הדין.

א. בתפילה ובאבל אכן אין הבדל. כאן יש הבדל ולכן צריך לדייק.

ב. אכן זו הכוונה. אבל כשאשה רואה שפלוני טורח כ"כ לומר לה שלום עד שהוא מבקש מבעלה לעשות זאת, זה יוצר קירוב דעת. בלי שליח אין בכך כלום. ופשוט.
עיקר הדין תלוי בסברא הפשוטה.

עקביה כתב:הנשים האלה הן המסכנות שבנשים העובדות, וחס מלפגוע בהן.
הביזיון וההשפלה הם מנת חלקן הקבועה, וחלילה מלהוסיף עליהם.

כשיוצא לי לקבל טלפון שכזה אני לא משתף פעולה עם שאלת 'מה שלומך' וכו', אלא עונה 'שלום' וממתין לשמוע את הבקשה, ובדר"כ מסרב בנימוס וזהו.

אמת ויציב, אולם עצתו של סג"ן שאחרי ההודעה המצוטטת היא מצויינת. פעמים רבות שומעים את הייאוש/הרגשת חוסר תוחלת/בושה/מבוכה/וכו' בקולן של הטלפניות (כמובן שיש לפעמים נודניקיות, ואפילו פעם אחת כשתרמתי לאיזה ארגון - וכנראה סגרתי להם איזה סכום עגול ויפה, שמעתי צהלולים וכפיים ברקע), ולכן מחד ראוי להתייחס בשיא הכבוד, ומאידך לחתוך את השיחה כמה שיותר מהר, שלא להתיש את הטלפניות עם ה"תסריט" (כך קוראים לזה בעגה המקצועית של עולם הטלמרקטינג) הכפוי עליהן.

עדיף לא לתת ישירות לנזקקים משום שמתביישים בכך
בשביל זה המציאו ארגון שנקרא "קופה של צדקה" שעל זה כתב הרמב"ם /זו המעלה הקרובה למעולה במעלות הצדקה.
לכן לכאורה היה עדיף כן לתת למתרימים אלא שהבעיה היא שלא תמיד הם אמינים ואי אפשר לדעת אם זה לא מזוייף
אבל להאשים את כולם בהטרדה מכוונת לא נראה לי
גם לא נראה לי שהשימוש בנשים הוא בגלל רחמנות על אשה
יותר נראה לי שזה בגלל שנשים מתאימות יותר לניהול שיחה וכבר אמרו חז"ל "תשעה נטלו הנשים"
ואולי גם בגלל שהגברים מעדיפים ללמוד