הגאון רבי יחזקאל סרנא שהה בבית חולים בשווייץ לרגל ניתוח. בעת שבאו לבקרו, הסתפק ספק מעניין: האם מותר להם להתווכח בלימוד לפני הגויים עובדי ומבקרי בית החולים, שהרי להם הדבר נראה משונה, סערת הרוחות, צורת הדיבור... האם צריך להשגיח בזה או לא, האם יש בזה חילול ה'.
המבקרים הביאו ראיה מרבינו גרשום שביאר את הוראתו של יוסף לאחיו "אל תרגזו בדרך" - המצרים הרואים אותכם חולקים ומתווכחים בדבר הלכה, יחשבו שאתם רבים אחד עם השני, ויתרגזו - 'מה אתם משתוללים בארצנו...'
(מן השמועה)
*
כמובא בכתביו - 'אם ראוי לנהל ברכבת משא ומתן בדברי תורה, שאופן הדיבור הוא מוזר לגויים והם תמהים על כך' (דליות יחזקאל ה' עמ' רע"ז)
ויורשה לתמוה, וכי המלבוש השחור והסגור שלנו החרדים לדבר ה', בימי הקיץ הלוהטים, אינו נראה מוזר אצל הגויים?
וכי מה שאנו עומדים בתפילה, לפעמים בשדה תעופה, לפעמים במטוס, לפעמים במרפסות הקורונה, אינו נראה מוזר אצל הגויים?
זקנם המדובלל של כמה ממאורינו וגדולינו? פיאותיהם מכל הסוגים?
השביסים של נשותינו? הצמות של בנותינו?
צורת החתונות וכל המסתעף
ועוד ועוד.
האם זה נבוא לחוש לחילול ה', בעצם ההליכה שלנו בחוקות התורה, בשיח ובדיבור ככל שיהיה, ובמסגרת ותבנית הדתית והערכית שלנו.
אתמהה.
ועיינתי ברבינו גרשום בפנים (תענית י:) שכתב וזה לשונו: שהרואה אתכם שאתם חולקים בדבר הלכה סבור נלחמים אתם, ומתרגזים עליכם, עכ"ל.
דבריו אכן מחודשים לעומת פירושי שאר ראשונים, אבל עדיין אינו מדבר על העניין של 'מסתכלים מוזר', על סרך 'חילול השם'. מרהיטות דבריו משמע שהוא מדבר כי עצם עשיית הרעש והמלחמה פשוט תרגיז אותם. וזה כמובן ייתכן שאין 'להרגיז'. אבל מדוע יעלה על הדעת, שיש להתייפות לפני הגויים בצורת השיח שלנו. סתם כדי מפני שהגויים 'תמהים על כך'. זה לא נמצא לו שום מקור.
וצע"ג.