רק ארמוז, כי על הכותב העיד וכתב הגר"ח פאלאג'י זצ"ל (בין היתר) שבחים. (מחקתי את מה שציטטתי כאן...).
וזה לשונו, אחרי שהאריך בדברי מוסר ותוכחה על צניעות הנשים
"החיוב מוטל על כל איש ואיש להזהיר את אשתו בכל הדברים האלה, והאשה שלא תשמע לבעלה בעניינים הללו, מותר (לה) לו לשנאתה ולהוכיחה עד שתקבל עליה להיות צנועה, ואף גם זאת כל מי שרואה בשוק לאיזה אשה בלי כסוי הראש, או בלי בתי רגליים, או שאינה מכסה את גופה כמצטרך, תהיה מה שתהיה, הרשות נתונה לכל הרואה אותה לגעור בה ולבזותה ולהכלימה בפרהסיא, אולי עי"ז תהיו נזהרות להיות צנועות".
והנה צילום מהספר המדובר
- החיוב המוטל על כל איש.PNG (382.83 KiB) נצפה 4869 פעמים
בעיקר הדברים, הנה בגמרא ברכות (כ.) מבואר לכאו' להיפך, שרק "קמאי" נהגו כך, וי"ל. [ובספר הנ"ל לא הזכיר מהגמרא ברכות].
קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.
ע"ש רש"י ובגליון מהערוך