ידינו לא שפכו את הדם הזה

[זאב ערבות]

חככתי אם להעלות נושא זה בפורום בין פסח לעצרת או אספקלריא, אך הכרעתי לטובת אספקלריא וזה נושא חשוב לפי עניות דעתי.
כזכור לכם לפני כמה שבועות פתח הרב פרנקל תאומים אשכול בשם זאב זאב ובו הוא תמה להיכן נעלמתי. הדבר תפס אותי בהפתעה לטובה ואת שאר הדברים תוכלו לראות שם viewtopic.php?f=67&t=45567.
הדבר עורר אותי לכתוב את הוורטלה הבא, שכן אנו עומדים בסיום שבעת השבועות שהם כולם בסימן בין אדם לחבירו, ובנוסף, סתם הרהור - האם הקשר הוירטואלי הקיים בפורום ובמדיה אלקטרונית אחרת הוא בעל משמעות ליצירת קשר בר קיימא בין חברים או האם הוא רק טוב לשעתו ובכדי ליצור קשר משמעותי צריך להכיר את האדם פנים בפנים.
בפרשת שופטים (כא ז-ט) מובא מה שאומרים הכהנים לאחר עריפת העגלה הערופה ובפרט בפסוק ו: וענו ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. רש"י בד"ה ידינו לא שפכה מפרש: וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה. בפרשת עגלה ערופה בסוטה (תחתית מה ע"ב) ד"ה לא ראינוהו והנחנוהו מפרש: יחידי בלא "חבורה" והיינו ועינינו לא ראו. מדוע רש"י צריך להוסיף כאן את המלה חבורה? הלא בשופטים מפרש כפשוטו בלא מזונות ובלא לויה?
כידוע שבעה שבועות בשנה אנו מבכים את פטירת תלמידי ר"ע שמתו על שלא נהגו כבוד זה בזה. למרות שלא מובא בשום מקום מה היה חסרון הכבוד, הדרשנים בכל הדורות מצאו רמזים לחסרון זה או אחר. הרי פשט נוסף לפי האמור לעיל בעגלה ערופה. כידוע יש קבוצות של ת"ח שחברי החבורה מתחברים זה לזה ונוצר קשר ביניהם מתוך הלימוד, בדורינו זה הישיבות והכוללים ואפשר לכלול אף פורומים. כאשר אדם חבר באחת מקבוצות אלו ובשל סיבה זו או אחרת נאלץ לעזוב, בין מעצמו בין מצד ההנהלה, הפרידה מחביריו שהיה מתרועע עמהם קשה ביותר, אך יותר קשה מכך כאשר הוא עוזב ואיש מבני החבורה לא מתענין במצבו ומה עלה בגורלו. אולי זה מה שרש"י אומר, לא סתם הנחנוהו יחידי, אלא "בלא חבורה", פלטנו אותו מתוכינו ואינו נחשב יותר אחד מהחבורה וזה גרם את מותו. אולי זה היה חסרון הכבוד, ניחא נפלט החבר מתוכם, אך לא התענינו בו יותר עד שמת יחידי, ומדוע מת? מפני שהיה בלא חבורה.

[לייטנר]

סתם הרהור - האם הקשר הוירטואלי הקיים בפורום ובמדיה אלקטרונית אחרת הוא בעל משמעות ליצירת קשר בר קיימא בין חברים או האם הוא רק טוב לשעתו ובכדי ליצור קשר משמעותי צריך להכיר את האדם פנים בפנים.

כידוע, הנצי"ב והאדר"ת אהבו אחד את השני, אך נפגשו לראשונה רק בשנתו האחרונה של הנצי"ב.

[מאיר סובל]

זה נכון מאוד, ומתאים ל"בית המדרש".
אולי יעבירו אותו לשם, אא"כ יתפתח לכיוון של פולמוס חס וחלילה.
ועל השורה תחתונה הייתי מוסיף שזה גם מה שאחז"ל [בשם התנא חוני כמדומני] או חברותא או מיתותא

[זאב ערבות]

סתם הרהור - האם הקשר הוירטואלי הקיים בפורום ובמדיה אלקטרונית אחרת הוא בעל משמעות ליצירת קשר בר קיימא בין חברים או האם הוא רק טוב לשעתו ובכדי ליצור קשר משמעותי צריך להכיר את האדם פנים בפנים.

כידוע, הנצי"ב והאדר"ת אהבו אחד את השני, אך נפגשו לראשונה רק בשנתו האחרונה של הנצי"ב.

יש הבדל ענק בין קשר מכתבים הנכתבים בעט ונייר לבין כתיבה במדיום אלקטרוני. בכתיבה יש לצורת האותיות והכתב משמעות מה שאין כן המחשב כל האותיות נראות אותו דבר רק אולי בגודל וצבע שונה. איני יודע כמה מבני הדור הזה עדיין כותבים מכתבים או דברי תורה בכתב בכדי לדעת את אמיתות מה שאני אומר כאן. יש ביטוי "חבר עט" אך אין ביטוי חבר מכונת כתיבה. כלומר העט יש באפשרותה ליצור חברות.

[עזריאל ברגר]

מסכים מאוד לדברי ר' זאב,
שאני נהנה מאוד מכתיבתו, גם אם בנושאים מסוימים אני חולק עליו וכו'.

[זאב ערבות]

מסכים מאוד לדברי ר' זאב,
שאני נהנה מאוד מכתיבתו, גם אם בנושאים מסוימים אני חולק עליו וכו'.

אני מקבל באהבה כשחולקים עלי ומתקנים את טעויותי ושמים אותי במקומי כשזה צודק שנאמר מכל מלמדי השכלתי

[זאב ערבות]

זה נכון מאוד, ומתאים ל"בית המדרש".
אולי יעבירו אותו לשם, אא"כ יתפתח לכיוון של פולמוס חס וחלילה.
ועל השורה תחתונה הייתי מוסיף שזה גם מה שאחז"ל [בשם התנא חוני כמדומני] או חברותא או מיתותא

אולי מתאים יותר לפורום ויתהלך חנוך את...
הנושא המדובר כאן בעצם הוא מה שנקרא rejection באנגלית או המשמעות הקרובה אליו בעברית דחיה, ומן הסתם זה מה שגורם להרבה מהבעיות שהדור משופע בהם. בני זוג מרגישים נדחים אחד מהשני, ילדים ונוער מרגישים נדחים ע"י ההורים החברים והסביבה, תלמידים מרגישים נדחים ע"י המורים, אך רגשות לחוד ועוד יותר גרוע ממש נדחים בפועל, ולמי שזה קורה יכול להגמר לא טוב - וזה לצערינו קורה הרבה, שכן בהרבה מקרים הדוחים לא מבינים או מודעים למה שהם מעוללים לנפש הנדחית. אמנם יש מצבים בהם צריך לדחות ואין מנוס מהדבר, אך אז צריך לדעת איך לעשות זאת בכדי שהנזק יהיה מזערי ולא סתם נניח לפלוט אדם מהסביבה שלו בלי הסבר. כבר הערתי במקום אחר ששמעתי שהגר"ש וולבה היה אומר שלא זורקים תלמיד מהישיבה אלא אם כן מוצאים לו מקום אחר.

[תוכן]

אני מצטער, אבל אני לא מסכים. הפורום הוא לא מקום אמיתי, ואנשים מתנהגים פה בצורה שלא היו מתנהגים בחיים האמתיים. אם חברות אמת ודאגה כנה אתה מחפש, אתה לא תמצא אותן פה. הפורומים, כולל הטובים שבהם, הם בסך הכל אפשרות לאנשים לדבר, ולרמות את עצמם שמישהו מעונין במה שהם אומרים. זה לא מקום של חברות, צמיחה, או התעלות. אם אתה מגיע לפה עם ציפיות למשהו רציני, אתה תתאכזב, ואין לך להאשים אלא את עצמך.

[נחלי אפרסמון]

על זה הוא בוכה שאמת זה גם במקלדת שלא רואים אותך.

[זאב ערבות]

אני מצטער, אבל אני לא מסכים. הפורום הוא לא מקום אמיתי, ואנשים מתנהגים פה בצורה שלא היו מתנהגים בחיים האמתיים. אם חברות אמת ודאגה כנה אתה מחפש, אתה לא תמצא אותן פה. הפורומים, כולל הטובים שבהם, הם בסך הכל אפשרות לאנשים לדבר, ולרמות את עצמם שמישהו מעונין במה שהם אומרים. זה לא מקום של חברות, צמיחה, או התעלות. אם אתה מגיע לפה עם ציפיות למשהו רציני, אתה תתאכזב, ואין לך להאשים אלא את עצמך.

רב תוכן היקר, עברתי מספיק נסיונות וחוויות בחיים, ואוי למי שתהפוכות פורום זה או אחר מדכדך את רוחו. כפי שכתבת הפורום הוא בסך הכל לתת לאנשיט אפשרות לדבר... ומי שיש לו ציפיות סופו לקבל מפח נפש. אני מצטער לומר לך אך הפורום הוא מקום אמיתי ביותר בו מחליפים אנשים דעות ומחשבות והגיגים ומחפשים עצות ועזר אחים ומספרים סיפורים. האנשים שכותבים כאן הם אנשים חיים וחושבים, ורובם כותבים ביושר ובכנות, ואם לדעתך יש כאלו המרמים את עצמם או את שאר המשתתפים, זו המציאות בכל קבוצה. אותם בעיות שאתה מתאר קורים גם "בחיים האמיתיים" שאנשים מרמים את עצמם (ומדוע שלא נסבור שאתה הוא אחד מאלה שמרמים...).
צמיחה התעלות ויצירת קשר חברות קשים גם במסגרת הישיבה. ככלל, היום קשה לקנות חבר אמיתי שממש איכפת לו ממך, ומי שיש לו צפיות סופו שיתאכזב, לכן עדיף שיהיו צפיות נמוכות עד כמה שאפשר, כך יש סיכוי יותר סביר שתוכל לעבור את נסיונות החיים בשלום. כל זה ידוע, בפרט לאנשים למודי נסיונות חויות והרפתקאות כמונו. איני יודע מדוע אתה סבור שיש לי צפיות מהפורום ושאני מאוכזב ממנו? (דרך אגב דברי בוורט ההוא לא מכוונים לאוה"ח אלא הערה כללית). אמנם נחמד שאתה מנסה להשתמש בידע הפסיכולוגי שלך לנתח את רגשותי אך אומר לך בפה מלא שהפעם נכשלת.
מה שמטריד אותי הוא שכאשר נוצר מצב שאדם האחראי על קבוצה מסויימת נוכח לדעת שאחד מהחברים בה (מבוגרים בפורום, פועלים במקום העבודה, נערים בישיבה, ילדים בכיתה) לא מתאים יותר - שתהיה הסיבה אשר תהיה וזו זכותו להחליט זאת, יש דרכים כיצד לעשות זאת בצורה יפה ונעימה ולא סתם לזרוק מהקבוצה ולטרוק את הדלת, ובפרט לא לעשות זאת בפתאומיות בלי אזהרה מוקדמת. מי שאינו יודע לעשות זאת בדרך נכונה, עדיף שלא יהיה רבי, או מנהל, או אחראי על פורום, כיון שלעשות זאת בצורה מעליבה יכול לגמור את האדם!

[תוכן]

אני מצטער, אבל אני לא מסכים. הפורום הוא לא מקום אמיתי, ואנשים מתנהגים פה בצורה שלא היו מתנהגים בחיים האמתיים. אם חברות אמת ודאגה כנה אתה מחפש, אתה לא תמצא אותן פה. הפורומים, כולל הטובים שבהם, הם בסך הכל אפשרות לאנשים לדבר, ולרמות את עצמם שמישהו מעונין במה שהם אומרים. זה לא מקום של חברות, צמיחה, או התעלות. אם אתה מגיע לפה עם ציפיות למשהו רציני, אתה תתאכזב, ואין לך להאשים אלא את עצמך.

רב תוכן היקר, עברתי מספיק נסיונות וחוויות בחיים, ואוי למי שתהפוכות פורום זה או אחר מדכדך את רוחו. כפי שכתבת הפורום הוא בסך הכל לתת לאנשיט אפשרות לדבר... ומי שיש לו ציפיות סופו לקבל מפח נפש. אני מצטער לומר לך אך הפורום הוא מקום אמיתי ביותר בו מחליפים אנשים דעות ומחשבות והגיגים ומחפשים עצות ועזר אחים ומספרים סיפורים. האנשים שכותבים כאן הם אנשים חיים וחושבים, ורובם כותבים ביושר ובכנות, ואם לדעתך יש כאלו המרמים את עצמם או את שאר המשתתפים, זו המציאות בכל קבוצה. אותם בעיות שאתה מתאר קורים גם "בחיים האמיתיים" שאנשים מרמים את עצמם (ומדוע שלא נסבור שאתה הוא אחד מאלה שמרמים...).
צמיחה התעלות ויצירת קשר חברות קשים גם במסגרת הישיבה. ככלל, היום קשה לקנות חבר אמיתי שממש איכפת לו ממך, ומי שיש לו צפיות סופו שיתאכזב, לכן עדיף שיהיו צפיות נמוכות עד כמה שאפשר, כך יש סיכוי יותר סביר שתוכל לעבור את נסיונות החיים בשלום. כל זה ידוע, בפרט לאנשים למודי נסיונות חויות והרפתקאות כמונו. איני יודע מדוע אתה סבור שיש לי צפיות מהפורום ושאני מאוכזב ממנו? (דרך אגב דברי בוורט ההוא לא מכוונים לאוה"ח אלא הערה כללית). אמנם נחמד שאתה מנסה להשתמש בידע הפסיכולוגי שלך לנתח את רגשותי אך אומר לך בפה מלא שהפעם נכשלת.
מה שמטריד אותי הוא שכאשר נוצר מצב שאדם האחראי על קבוצה מסויימת נוכח לדעת שאחד מהחברים בה (מבוגרים בפורום, פועלים במקום העבודה, נערים בישיבה, ילדים בכיתה) לא מתאים יותר - שתהיה הסיבה אשר תהיה וזו זכותו להחליט זאת, יש דרכים כיצד לעשות זאת בצורה יפה ונעימה ולא סתם לזרוק מהקבוצה ולטרוק את הדלת, ובפרט לא לעשות זאת בפתאומיות בלי אזהרה מוקדמת. מי שאינו יודע לעשות זאת בדרך נכונה, עדיף שלא יהיה רבי, או מנהל, או אחראי על פורום, כיון שלעשות זאת בצורה מעליבה יכול לגמור את האדם!
איך אמור להרגיש אדם החוזר לביתו אחר יום לימוד בכולל או יום עבודה מפרך, למצוא את הדלת נעולה ופתק מודבק עליה: הדלת נחסמה בפניך לצמיתות. לבירור הדבר אנא פנה לרב של השכונה. האם דרך זו נראית בעיניך? אך לא זאת הנקודה שרציתי לעורר, אלא חוסר ההתעניינות של אלו שעד לפני רגע קראו לך ידידים ובן רגע שכחו אותך, ואם אתה רוצה לומר שרק בעולם הוירטואלי של האינטרנט זה קורה, אז יש לי חדשות בשביך. כשעזבנו את ברוקלין לאחר שגרנו בשכונה 13 שנה, היו מספר שכנים שסברתי שאנו ידידים (אז לא היה אינטרנט), וכשחזרתי בפעם הראשונה לדינר של בית הכנסת, איש "מידידי" לא ראה לנכון לשבת לידי כיוון שאיני יותר חלק מהחבורה, כאילו לומר, כל עוד גרת ביננו היינו ידידים, כעת לך תחפש חברים חדשים במונסי. היחיד שהתקשר היה אחד שבקש תרומה לישיבה שלו, שאלתי אותו ואם לא היה דינר לישיבה היית מתקשר?

אכן יש פה אנשים שכותבים בכנות, אבל זה לא משנה את המציאות הכללית. אנשים נכנסים לפה, בתקוה שהם יזכו להערכה, לא לשום סיבה אחרת. כשאדם מגיע הביתה, אם הוא בן אדם, הוא יחשוב על האחריות שלו לאשתו ולבניו. זה לא מה שקורה פה. אנשים לא נכנסים פה עם השאלה איך אני יכול להטיב, או, למי אני יכול לעזור. אנשים נכנסים פה אך ורק לסיבה אחת, במודע או שלא במודע, והיא, היאך אני אזכה להערכה, איך אני אוכל להוכיח לכולם שאני מיוחד, שאני חכם. כל המשתתפים האחרים, הם בסך הכל כלי עזר לעזור להם להגשים את שאיפותיהם. אז אין להתפלא, אם הם לא שמים לב שאחד החברים חסרים. כי גם כשהוא היה פה, לא שמו לב אליו.

[כדכד]

זה לא נכון
אנשים נכנסים לפה כדי לחפש תשובות לשאלות שמענינות אותן או כדי לתת תשובות שהם חושבים שהם יודעים או כדי להעביר את הזמן בהצדקה שזה פורום תורני

[זאב ערבות]

אני מצטער, אבל אני לא מסכים. הפורום הוא לא מקום אמיתי, ואנשים מתנהגים פה בצורה שלא היו מתנהגים בחיים האמתיים. אם חברות אמת ודאגה כנה אתה מחפש, אתה לא תמצא אותן פה. הפורומים, כולל הטובים שבהם, הם בסך הכל אפשרות לאנשים לדבר, ולרמות את עצמם שמישהו מעונין במה שהם אומרים. זה לא מקום של חברות, צמיחה, או התעלות. אם אתה מגיע לפה עם ציפיות למשהו רציני, אתה תתאכזב, ואין לך להאשים אלא את עצמך.

רב תוכן היקר, עברתי מספיק נסיונות וחוויות בחיים, ואוי למי שתהפוכות פורום זה או אחר מדכדך את רוחו. כפי שכתבת הפורום הוא בסך הכל לתת לאנשיט אפשרות לדבר... ומי שיש לו ציפיות סופו לקבל מפח נפש. אני מצטער לומר לך אך הפורום הוא מקום אמיתי ביותר בו מחליפים אנשים דעות ומחשבות והגיגים ומחפשים עצות ועזר אחים ומספרים סיפורים. האנשים שכותבים כאן הם אנשים חיים וחושבים, ורובם כותבים ביושר ובכנות, ואם לדעתך יש כאלו המרמים את עצמם או את שאר המשתתפים, זו המציאות בכל קבוצה. אותם בעיות שאתה מתאר קורים גם "בחיים האמיתיים" שאנשים מרמים את עצמם (ומדוע שלא נסבור שאתה הוא אחד מאלה שמרמים...).
צמיחה התעלות ויצירת קשר חברות קשים גם במסגרת הישיבה. ככלל, היום קשה לקנות חבר אמיתי שממש איכפת לו ממך, ומי שיש לו צפיות סופו שיתאכזב, לכן עדיף שיהיו צפיות נמוכות עד כמה שאפשר, כך יש סיכוי יותר סביר שתוכל לעבור את נסיונות החיים בשלום. כל זה ידוע, בפרט לאנשים למודי נסיונות חויות והרפתקאות כמונו. איני יודע מדוע אתה סבור שיש לי צפיות מהפורום ושאני מאוכזב ממנו? (דרך אגב דברי בוורט ההוא לא מכוונים לאוה"ח אלא הערה כללית). אמנם נחמד שאתה מנסה להשתמש בידע הפסיכולוגי שלך לנתח את רגשותי אך אומר לך בפה מלא שהפעם נכשלת.
מה שמטריד אותי הוא שכאשר נוצר מצב שאדם האחראי על קבוצה מסויימת נוכח לדעת שאחד מהחברים בה (מבוגרים בפורום, פועלים במקום העבודה, נערים בישיבה, ילדים בכיתה) לא מתאים יותר - שתהיה הסיבה אשר תהיה וזו זכותו להחליט זאת, יש דרכים כיצד לעשות זאת בצורה יפה ונעימה ולא סתם לזרוק מהקבוצה ולטרוק את הדלת, ובפרט לא לעשות זאת בפתאומיות בלי אזהרה מוקדמת. מי שאינו יודע לעשות זאת בדרך נכונה, עדיף שלא יהיה רבי, או מנהל, או אחראי על פורום, כיון שלעשות זאת בצורה מעליבה יכול לגמור את האדם!
איך אמור להרגיש אדם החוזר לביתו אחר יום לימוד בכולל או יום עבודה מפרך, למצוא את הדלת נעולה ופתק מודבק עליה: הדלת נחסמה בפניך לצמיתות. לבירור הדבר אנא פנה לרב של השכונה. האם דרך זו נראית בעיניך? אך לא זאת הנקודה שרציתי לעורר, אלא חוסר ההתעניינות של אלו שעד לפני רגע קראו לך ידידים ובן רגע שכחו אותך, ואם אתה רוצה לומר שרק בעולם הוירטואלי של האינטרנט זה קורה, אז יש לי חדשות בשביך. כשעזבנו את ברוקלין לאחר שגרנו בשכונה 13 שנה, היו מספר שכנים שסברתי שאנו ידידים (אז לא היה אינטרנט), וכשחזרתי בפעם הראשונה לדינר של בית הכנסת, איש "מידידי" לא ראה לנכון לשבת לידי כיוון שאיני יותר חלק מהחבורה, כאילו לומר, כל עוד גרת ביננו היינו ידידים, כעת לך תחפש חברים חדשים במונסי. היחיד שהתקשר היה אחד שבקש תרומה לישיבה שלו, שאלתי אותו ואם לא היה דינר לישיבה היית מתקשר?

אכן יש פה אנשים שכותבים בכנות, אבל זה לא משנה את המציאות הכללית. אנשים נכנסים לפה, בתקוה שהם יזכו להערכה, לא לשום סיבה אחרת. כשאדם מגיע הביתה, אם הוא בן אדם, הוא יחשוב על האחריות שלו לאשתו ולבניו. זה לא מה שקורה פה. אנשים לא נכנסים פה עם השאלה איך אני יכול להטיב, או, למי אני יכול לעזור. אנשים נכנסים פה אך ורק לסיבה אחת, במודע או שלא במודע, והיא, היאך אני אזכה להערכה, איך אני אוכל להוכיח לכולם שאני מיוחד, שאני חכם. כל המשתתפים האחרים, הם בסך הכל כלי עזר לעזור להם להגשים את שאיפותיהם. אז אין להתפלא, אם הם לא שמים לב שאחד החברים חסרים. כי גם כשהוא היה פה, לא שמו לב אליו.

קשה לי להאמין שאדם חכם ובקי כמוך בהוויות העולם ובפסיכולוגיה של בני אדם כותב דברים אלה.
ראשית מדבריך נשמע שרק מקצת אנשים בפורום כותבים בכנות ואילו השאר רק בכדי להשיג כבוד תשומת לב או סיבה אחרת שלא לשמה. האמנם? מסופקני, ונניח שכן, האינך סבור שדבר זה נכון גם בישיבות ובכוללים שהרבה תלמידים ואברכים נמצאים שם רק בכדי להוכיח את חכמתם ועליונותם (אולי בתקווה שהם החזון איש או הבריסקר הבא)? לולא הסיבה הזאת (שלא לשמה) והלחץ החברתי כמה היו מחזיקים מעמד? והדבר נכון בכל מקום, בעבודה ובבית ובבית הכנסת (ובכנסת:)). אנשים מונעים על ידי הכבוד והרצון לבלוט ולמשוך תשומת לב.
בקשר לבית, כמה מאמרי חז"ל יש איך על הבעל להתנהג בשביל שאשתו תחשיב אותו? אז מה שאתה כותב שאדם שחוזר לביתו יחשוב על האחריות שלו לאשתו ובניו נכון מעיקרו, אך כמה עושים זאת בכנות לעומת אלו שעושים זאת למראית עין? האם אתה מודע למכת בעיות שלום בית בימינו וגירושין? אם כדבריך אז מדוע? אשמח לשמוע את דעתך, אך לפי דעתי העניה הסיבה היא שבאופן כללי מרבית האנשים חושבים רק על עצמם ומה יצא להם מזה. לדוגמא, כמה היו מתחתנים עם האשה לה הם נשואים לולא סל ההטבות שמובטח להם מהשווער. ואוי ואבוי אם לא יעמוד בהבטחתו (ראה סיפור שהבאתי שלשום).
בקיצור, בכל תהלוכות החיים מה שמניע הרבה אנשים זה הרצון להוכיח שהם מיוחדים או שהם חכמים וכו' ואין דבר זה שמור לפורומים בלבד. אך מדבריך עושה רושם שפרט לכתיבת הודעות אין שום שייכות בין החברים ולא יודעים אפילו עם מי מתכתבים, אך במציאות במשך הזמן מתפתחים קשרים והיכרויות בין החברים, מחליפים הודעות פרטיות, מגלים את שמם אחד לשני ומתכתבים במייל מחוץ לפורום ואף נפגשים פנים אל פנים .
איך אמור להרגיש אדם החוזר לביתו אחר יום לימוד בכולל או יום עבודה מפרך, למצוא את הדלת נעולה ופתק מודבק עליה: הדלת נחסמה בפניך לצמיתות. לבירור הדבר אנא פנה לרב של השכונה. האם דרך זו נראית בעיניך? אך לא זאת הנקודה שרציתי לעורר, אלא חוסר ההתעניינות של אלו שעד לפני רגע קראו לך ידידים ובן רגע שכחו אותך, ואם אתה רוצה לומר שרק בעולם הוירטואלי של האינטרנט זה קורה, אז יש לי חדשות בשביך. כשעזבנו את ברוקלין לאחר שגרנו בשכונה 13 שנה, היו מספר שכנים שסברתי שאנו ידידים (אז לא היה אינטרנט), וכשחזרתי בפעם הראשונה לדינר של בית הכנסת, איש "מידידי" לא ראה לנכון לשבת לידי כיוון שאיני יותר חלק מהחבורה, כאילו לומר, כל עוד גרת ביננו היינו ידידים, כעת לך תחפש חברים חדשים במונסי. היחיד שהתקשר היה אחד שבקש תרומה לישיבה שלו, שאלתי אותו ואם לא היה דינר לישיבה היית מתקשר?

[כח עליון]

אנשים נכנסים פה אך ורק לסיבה אחת, במודע או שלא במודע, והיא, היאך אני אזכה להערכה, איך אני אוכל להוכיח לכולם שאני מיוחד, שאני חכם.

מותר לשאול למה עלה לך רעיון כזה?

[חרסון]

אכן יש פה אנשים שכותבים בכנות, אבל זה לא משנה את המציאות הכללית. אנשים נכנסים לפה, בתקוה שהם יזכו להערכה, לא לשום סיבה אחרת. כשאדם מגיע הביתה, אם הוא בן אדם, הוא יחשוב על האחריות שלו לאשתו ולבניו. זה לא מה שקורה פה. אנשים לא נכנסים פה עם השאלה איך אני יכול להטיב, או, למי אני יכול לעזור. אנשים נכנסים פה אך ורק לסיבה אחת, במודע או שלא במודע, והיא, היאך אני אזכה להערכה, איך אני אוכל להוכיח לכולם שאני מיוחד, שאני חכם. כל המשתתפים האחרים, הם בסך הכל כלי עזר לעזור להם להגשים את שאיפותיהם. אז אין להתפלא, אם הם לא שמים לב שאחד החברים חסרים. כי גם כשהוא היה פה, לא שמו לב אליו.

גם אם אתה צודק שזה מתחיל משם בתת מודע, ועקב הלב ואנוש מכל ומי ידענו, סוף סוף אדם הוא מורכב. ושהות משותפת בקהילה וירטואלית יכולה ליצור (בכפוף לאופי ולעוד מגבלות) גם קשרים חברתיים סטנדרטיים, ע"ד חברה אנושית רגילה. וזה נראה בחוש אפילו על פני הפורום, שיש 'כימיה' ועוד מערכות יחסים טובות בין כותבים כאלו לאחרים, שלכאורה לא הכירו מלכתחילה בחיים האזרחיים.

נכון ש'חברות אמת' פחות שכיחה במציאות וירטואלית, וכמ"ש בהודעתך הקודמת, אבל זה לכאורה כי החומר שממנו נוצרות חברויות שכאלו מורכב מחוויות חזקות משותפות או דברים דומים, שמצויים רק במציאות האמיתית.

[אוצר החכמה]

כהמשך לדברי הרב חרסון.

זאב ערבות כותב קבוע. אם כמה ימים אינו כותב נשאלת השאלה איפה הוא.
יש פה הרבה כותבים שכותבים בהזדמן ויכול לעבור זמן רב בין כתיבה לכתיבה שלהם.
יותר מזה אני רואה כאן הרבה שנכנסים לקרא די קבוע אע"פ שהם כותבים רק לעתים מזומנות.

מעבר לזה שקשה לזכור כמה זמן מישהו לא כתב. זה כמו ההבדל בין שטיבלאך למניין קבוע. במניין קבוע אם אחד המתפללים לא נמצא כמה ימים בפרט שגם מקומו קבוע הדבר ניכר. אבל אצל המתפללים בשטיבלאך קשה להחזיק ראש מי מבין החברים נמצא ומי לא.

אני מצטרף לשאלת כח עליון למה עלה בדעת תוכן שאנשים נכנסים רק כדי להוכיח משהו. אנשים נכנסים כי מעניין אותם כי יש להם מה לומר ומעוד סיבות. נכון שכמעט כל אדם רוצה שיעריכו אותו על מה שהוא עושה, אבל זו לא הסיבה שבעבורה הוא נכנס.

אני חושב שהקשרים בפורום הם קשרים חברתיים. העובדה שהאנשים אנונימיים וממעטים לכתוב פרטים אישיים גורמת שזה סוג שונה של קשר חברתי אבל זה סוג של קשר וידידות גם אם מסוג שונה.

ויש לזה לענ"ד מדד פשוט. אני חושב שאם אחד מחברי הפורום זקוק לעזרה אישית ההרגשה שלי ושל שאר החברים שהוא יותר קרוב אלי מסתם אדם מבחוץ. אולי פחות מאשר שכן ןידיד רגיל אבל יותר מאשר אדם זר.
וכן הוא השמחה בשמחתו והצער בצערו.
לצערנו ראינו את זה עם רציחתו של חבר הפורום הרב איתם הנקין הי"ד תוך כדי דיבור, שאני הרגשתי ואני משער גם אחרים הרגשה שונה מאשר בפיגועים אחרים שגם הם מצערים מאד אבל כאן הרגשתי שהנרצח הוא אחד מבני חבורתינו.
,

[דרומי]

במדה מסויימת יש קשרים חברתיים בפורום, אולם כמדומני שזה יותר ענין של 'זכויות' מאשר של 'חובות', כך לפחות אצל חלק גדול מהחברים.

כלומר, בקשרי משפחה עד"מ יש הרבה 'זכות' ויש גם הרבה 'מחוייבות' (ושמעתי פעם באיזה דרשה ש'משפחה' הוא מלשון 'שפחה', במשמעות של עבדות), שהרי בן משפחה מצד אחד נהנה מבני משפחתו ומקבל מהם, ומצד שני הוא גם מחוייב להשתתף בשמחותיהם וכו', והמפורסמות א"צ ראיה. כך גם בקשרים בתוך קהילה, מקום עבודה, אם כי במינון פחות.

במדה מסויימת עיקר מעלתו של הפורום (בעיניי) הוא האפשרות ליצור קשר בלתי מחייב, כל אחד יכול להיכנס בשעות הנוחות לו, בזמן המתאים לו, בלי להתחייב על מכסה מסויימת של הודעות או תגובות, עם אפשרות להתנתק ולהיעלם פה ושם לכמה ימים או לכמה שבועות...

שמעתי שיש קבוצות וואטספ תורניות (פחות או יותר) שבהם מי שלא מגיב כל כמה ימים מורחק לצמיתות, כל אחד חייב להשתתף. אני ולמיטב הבנתי עוד רבים לא מחפשים להתחייב ומעדיפים את המרחב הוירטואלי החופשי.

ולחידודא שמעתי פעם על המלה 'סבא' שהיא נוטריקון ס'מכות ב'לי א'חריות...

[זאב ערבות]

אנשים נכנסים פה אך ורק לסיבה אחת, במודע או שלא במודע, והיא, היאך אני אזכה להערכה, איך אני אוכל להוכיח לכולם שאני מיוחד, שאני חכם.

מותר לשאול למה עלה לך רעיון כזה?

כהמשך לדברי הרב חרסון.

זאב ערבות כותב קבוע. אם כמה ימים אינו כותב נשאלת השאלה איפה הוא.
יש פה הרבה כותבים שכותבים בהזדמן ויכול לעבור זמן רב בין כתיבה לכתיבה שלהם.
יותר מזה אני רואה כאן הרבה שנכנסים לקרא די קבוע אע"פ שהם כותבים רק לעתים מזומנות.

מעבר לזה שקשה לזכור כמה זמן מישהו לא כתב. זה כמו ההבדל בין שטיבלאך למניין קבוע. במניין קבוע אם אחד המתפללים לא נמצא כמה ימים בפרט שגם מקומו קבוע הדבר ניכר. אבל אצל המתפללים בשטיבלאך קשה להחזיק ראש מי מבין החברים נמצא ומי לא.

אני מצטרף לשאלת כח עליון למה עלה בדעת תוכן שאנשים נכנסים רק כדי להוכיח משהו. אנשים נכנסים כי מעניין אותם כי יש להם מה לומר ומעוד סיבות. נכון שכמעט כל אדם רוצה שיעריכו אותו על מה שהוא עושה, אבל זו לא הסיבה שבעבורה הוא נכנס.

אני חושב שהקשרים בפורום הם קשרים חברתיים. העובדה שהאנשים אנונימיים וממעטים לכתוב פרטים אישיים גורמת שזה סוג שונה של קשר חברתי אבל זה סוג של קשר וידידות גם אם מסוג שונה.

ויש לזה לענ"ד מדד פשוט. אני חושב שאם אחד מחברי הפורום זקוק לעזרה אישית ההרגשה שלי ושל שאר החברים שהוא יותר קרוב אלי מסתם אדם מבחוץ. אולי פחות מאשר שכן ןידיד רגיל אבל יותר מאשר אדם זר.
וכן הוא השמחה בשמחתו והצער בצערו.
לצערנו ראינו את זה עם רציחתו של חבר הפורום הרב איתם הנקין הי"ד תוך כדי דיבור, שאני הרגשתי ואני משער גם אחרים הרגשה שונה מאשר בפיגועים אחרים שגם הם מצערים מאד אבל כאן הרגשתי שהנרצח הוא אחד מבני חבורתינו.
,

בקשר להערתו של הרב כח עליון, באשכול הניקים למי שזוכר שאלתי מדוע כותבים בניקים והתשובה הכי מתקבלת היתה שכך מתייחסים לדברי הכותב ולא לכותב. כלומר ידיעת הכותב, למשל שהוא בריסקר, לא משחדת את הדעת לדבריו, למרות שבמשך הזמן לומדים להכיר מה המהלך של כותב הדברים ו/או מזהים מי הוא בצורה זו או אחרת. ואדרבה, זה שכותבים בעילום שם ושומרים על הזהות האלמונית באדיקות (כך שאם מזהים אוך מיד משנים ניק) מראה בעליל שהערכה לא העיקר, שאם כן היו מחפשים במה בה היה מתפרסם שמם. מה יוצא לתוכן מכל דבריו בפורום אם איש אינו יודע מי הוא?
בקשר לדברי הרב אוצר החכמה, ברצוני לספר אקנדוטה קטנה (וסליחה שלא בקשתי רשות מראש) שכן כידוע החלטתי לפרוש מהפורום ולולא מעשהו של הרב פרנקל תאומים לא הייתם שומעים ממני יותר (אולי לרווחת כמה מכם), אך במשך הזמן הזה היה קשר הודעת פרטי בין הרב אוה"ח לביני ובאחד ההודעות כתבתי לו שמצידי אינו צריך לענות אם מרגיש אי נוחות. התשובה שקבלתי הפתיעה אותי ביותר: (משהו בסגנון, איני זוכר את המלים בדיוק): מדוע שארגיש שלא בנח, הלא אנו ידידים! תזכרו מלים אלו. לומר לאדם משפט כה פשוט יכול ממש להחיות את נשמתו.
בהזדמנות זו תרשו לי לומר כמה מלים על הודעת הפתיחה. הודעה זו שלחתי לאחד מידידי ובקשתי ממנו שיפרסם אותה בבו"ל ללא שם (השארתי בידו את ההחלטה אם לעשות זאת) ומשום מה החלטתי שזה וורט יפה לשתף בו את חכמי פורום אוצר החכמה. כידוע בזמנו ממש לפני שנתיים נחסמתי משם לצמיתות באופן פתאומי וללא התרעה. אני מסכים שיש צד לומר שהיתה סיבה מוצדקת להוציא אותי מהפורום הנ"ל שכשמו כן הוא בית ועד לחכמים, ואני איני ת"ח. אך מה שחרה לי זה האופן בו נעשה הדבר וכאמור שאיש לא התעניין בגורלי, שכן כדברי הרב אוצר החכמה, הפורום ההוא דומה יותר למנין קבוע בניגוד לאוצר החכמה שדומה יותר לשטיבעלאך, בפרט ששם יודעים מי הכותב וכאן לא, כך שהבושה יותר גדולה אם אתה נחסם, שלא לדבר על שאלת האשה: נו מה נעשה בפורום? היה איזה פולמוס מעניין בזמן האחרון? מה יש לענות? הלא מובא שלא לספר לאשה על הכשלונות שלך שמא תרד חשיבותך בעיניה ותחשוב שאתה לא יוצלח.

[אוצר החכמה]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

[זאב ערבות]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

זה גושפנקא מצדך לתת לחכמי פורום אוצר החכמה בשיניים כשמגיע להם? כעת אני מבין ביתר בהירות מה משמעות התשובה לבן הרשע: אף אתה הקהה את שיניו, שכן כעת יהיה לו תירוץ לומר לאשתו.

[נחלי אפרסמון]

אני מצטער, אבל אני לא מסכים. הפורום הוא לא מקום אמיתי, ואנשים מתנהגים פה בצורה שלא היו מתנהגים בחיים האמתיים. אם חברות אמת ודאגה כנה אתה מחפש, אתה לא תמצא אותן פה. הפורומים, כולל הטובים שבהם, הם בסך הכל אפשרות לאנשים לדבר, ולרמות את עצמם שמישהו מעונין במה שהם אומרים. זה לא מקום של חברות, צמיחה, או התעלות. אם אתה מגיע לפה עם ציפיות למשהו רציני, אתה תתאכזב, ואין לך להאשים אלא את עצמך.

רב תוכן היקר, עברתי מספיק נסיונות וחוויות בחיים, ואוי למי שתהפוכות פורום זה או אחר מדכדך את רוחו. כפי שכתבת הפורום הוא בסך הכל לתת לאנשיט אפשרות לדבר... ומי שיש לו ציפיות סופו לקבל מפח נפש. אני מצטער לומר לך אך הפורום הוא מקום אמיתי ביותר בו מחליפים אנשים דעות ומחשבות והגיגים ומחפשים עצות ועזר אחים ומספרים סיפורים. האנשים שכותבים כאן הם אנשים חיים וחושבים, ורובם כותבים ביושר ובכנות, ואם לדעתך יש כאלו המרמים את עצמם או את שאר המשתתפים, זו המציאות בכל קבוצה. אותם בעיות שאתה מתאר קורים גם "בחיים האמיתיים" שאנשים מרמים את עצמם (ומדוע שלא נסבור שאתה הוא אחד מאלה שמרמים...).
צמיחה התעלות ויצירת קשר חברות קשים גם במסגרת הישיבה. ככלל, היום קשה לקנות חבר אמיתי שממש איכפת לו ממך, ומי שיש לו צפיות סופו שיתאכזב, לכן עדיף שיהיו צפיות נמוכות עד כמה שאפשר, כך יש סיכוי יותר סביר שתוכל לעבור את נסיונות החיים בשלום. כל זה ידוע, בפרט לאנשים למודי נסיונות חויות והרפתקאות כמונו. איני יודע מדוע אתה סבור שיש לי צפיות מהפורום ושאני מאוכזב ממנו? (דרך אגב דברי בוורט ההוא לא מכוונים לאוה"ח אלא הערה כללית). אמנם נחמד שאתה מנסה להשתמש בידע הפסיכולוגי שלך לנתח את רגשותי אך אומר לך בפה מלא שהפעם נכשלת.
מה שמטריד אותי הוא שכאשר נוצר מצב שאדם האחראי על קבוצה מסויימת נוכח לדעת שאחד מהחברים בה (מבוגרים בפורום, פועלים במקום העבודה, נערים בישיבה, ילדים בכיתה) לא מתאים יותר - שתהיה הסיבה אשר תהיה וזו זכותו להחליט זאת, יש דרכים כיצד לעשות זאת בצורה יפה ונעימה ולא סתם לזרוק מהקבוצה ולטרוק את הדלת, ובפרט לא לעשות זאת בפתאומיות בלי אזהרה מוקדמת. מי שאינו יודע לעשות זאת בדרך נכונה, עדיף שלא יהיה רבי, או מנהל, או אחראי על פורום, כיון שלעשות זאת בצורה מעליבה יכול לגמור את האדם!
איך אמור להרגיש אדם החוזר לביתו אחר יום לימוד בכולל או יום עבודה מפרך, למצוא את הדלת נעולה ופתק מודבק עליה: הדלת נחסמה בפניך לצמיתות. לבירור הדבר אנא פנה לרב של השכונה. האם דרך זו נראית בעיניך? אך לא זאת הנקודה שרציתי לעורר, אלא חוסר ההתעניינות של אלו שעד לפני רגע קראו לך ידידים ובן רגע שכחו אותך, ואם אתה רוצה לומר שרק בעולם הוירטואלי של האינטרנט זה קורה, אז יש לי חדשות בשביך. כשעזבנו את ברוקלין לאחר שגרנו בשכונה 13 שנה, היו מספר שכנים שסברתי שאנו ידידים (אז לא היה אינטרנט), וכשחזרתי בפעם הראשונה לדינר של בית הכנסת, איש "מידידי" לא ראה לנכון לשבת לידי כיוון שאיני יותר חלק מהחבורה, כאילו לומר, כל עוד גרת ביננו היינו ידידים, כעת לך תחפש חברים חדשים במונסי. היחיד שהתקשר היה אחד שבקש תרומה לישיבה שלו, שאלתי אותו ואם לא היה דינר לישיבה היית מתקשר?

דברים כדורבנות שנזכה לקיים דברי המדרש תנא דבי אליהו רבה (פרק כ"ח)
"וכך אמר להם הקב"ה לישראל בני אהובי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראים זה מזה ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער שלא תבואו לידי פסול לעולם לכך נאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך אל תקרי והצנע לכת עם אלהיך אלא והצנע לכת עמך אלהיך. כל זמן שאתה הולך עמו בצנעה יהא הוא ג"כ עמך בצנעה לכך נאמר והצנע לכת עם אלהיך"

[אוצר החכמה]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

זה גושפנקא מצדך לתת לחכמי פורום אוצר החכמה בשיניים כשמגיע להם? כעת אני מבין ביתר בהירות מה משמעות התשובה לבן הרשע: אף אתה הקהה את שיניו, שכן כעת יהיה לו תירוץ לומר לאשתו.

אתה מכיר את הסיפור עם הנוב"י שאמר אני עשיתי מפושעים חסידים והם עשו מחסידים פושעים.
אף כאן אני עשיתי ממך צודק. ואתה עשית מאיתנו הבן הרשע...

[זאב ערבות]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

זה גושפנקא מצדך לתת לחכמי פורום אוצר החכמה בשיניים כשמגיע להם? כעת אני מבין ביתר בהירות מה משמעות התשובה לבן הרשע: אף אתה הקהה את שיניו, שכן כעת יהיה לו תירוץ לומר לאשתו.

אתה מכיר את הסיפור עם הנוב"י שאמר אני עשיתי מפושעים חסידים והם עשו מחסידים פושעים.
אף כאן אני עשיתי ממך צודק. ואתה עשית מאיתנו הבן הרשע...

ח"ו שיעלה כזאת על דעתי לשוות לחברי אוצה"ח שם של רשעים, הלא כל העדה קדושים...
ולדברי תוכן ניתן להוסיף בן חמישי: המרמה את עצמו!

[נחלי אפרסמון]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

זה גושפנקא מצדך לתת לחכמי פורום אוצר החכמה בשיניים כשמגיע להם? כעת אני מבין ביתר בהירות מה משמעות התשובה לבן הרשע: אף אתה הקהה את שיניו, שכן כעת יהיה לו תירוץ לומר לאשתו.

אתה מכיר את הסיפור עם הנוב"י שאמר אני עשיתי מפושעים חסידים והם עשו מחסידים פושעים.
אף כאן אני עשיתי ממך צודק. ואתה עשית מאיתנו הבן הרשע...

מנהג זה של אמירת "לשם יחוד" הותקף קשות ובחריפות ע"י רבי יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה", המשיב לשואלו: עד שאתה שואלני נוסח אמירתו של המאמר לשם יחוד, יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זוהי רעה חולה בדורינו, ועל הדורות הראשונים שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו... עליהם נאמר "תומת רשעים תנחם". אבל בדורנו הזה... אלה הם מחריבי הדור ועל הדור היתום הזה אני אומר: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם" (שו"ת "נודע ביהודה", יו"ד, סימן צ"ג מכ"ב סיון תקל"י).
במהדורה שניה, אגב, נדפס הפסוק בצורתו: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אומרים, שהחסידים שחדו את המדפיסים,,, שידפיסו הפסוק בצורתו ועל כך אמר הנודע ביהודה: אני עשיתי מפושעים חסידים, והם עשו מחסידים פושעים... (הגרי"ל מימון: "שרי המאה" ח"א ע' 183).[במאמר מוסגר איני אוחז מס' זה]

[עזריאל ברגר]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

אתם בטח מכירים את אבות דרבי נתן על "אל תרבה שיחה עם האשה"...

[עזריאל ברגר]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

זה גושפנקא מצדך לתת לחכמי פורום אוצר החכמה בשיניים כשמגיע להם? כעת אני מבין ביתר בהירות מה משמעות התשובה לבן הרשע: אף אתה הקהה את שיניו, שכן כעת יהיה לו תירוץ לומר לאשתו.

אתה מכיר את הסיפור עם הנוב"י שאמר אני עשיתי מפושעים חסידים והם עשו מחסידים פושעים.
אף כאן אני עשיתי ממך צודק. ואתה עשית מאיתנו הבן הרשע...

ח"ו שיעלה כזאת על דעתי לשוות לחברי אוצה"ח שם של רשעים, הלא כל העדה קדושים...
ולדברי תוכן ניתן להוסיף בן חמישי: המרמה את עצמו!

עכשיו עשית מעצמך קורח, שאומר למשה "הלא כל העדה ... קדושים"...

[כדכד]

[quot
מנהג זה של אמירת "לשם יחוד" הותקף קשות ובחריפות ע"י רבי יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה", המשיב לשואלו: עד שאתה שואלני נוסח אמירתו של המאמר לשם יחוד, יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זוהי רעה חולה בדורינו, ועל הדורות הראשונים שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו... עליהם נאמר "תומת רשעים תנחם". אבל בדורנו הזה... אלה הם מחריבי הדור ועל הדור היתום הזה אני אומר: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם" (שו"ת "נודע ביהודה", יו"ד, סימן צ"ג מכ"ב סיון תקל"י).
במהדורה שניה, אגב, נדפס הפסוק בצורתו: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אומרים, שהחסידים שחדו את המדפיסים,,, שידפיסו הפסוק בצורתו ועל כך אמר הנודע ביהודה: אני עשיתי מפושעים חסידים, והם עשו מחסידים פושעים... (הגרי"ל מימון: "שרי המאה" ח"א ע' 183).[במאמר מוסגר איני אוחז מס' זה]

בשביל לצטט ממנו מלה במלה הספר טוב אבל בשביל לאחוז ממנו לא?

[נחלי אפרסמון]

שידעו מה הסיפור. הגאון ר' יעקב חיים סופר אמר לי בזה"ל: אסור להכניס ספר זה לבית .
עוד אמר שהיו לו ב' קופסאות אחד רבנים ואחד סיפורים והיה וכו'[ידעתי שהגרע"י מצטטו בענף עץ אבות]

[נחלי אפרסמון]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

אתם בטח מכירים את אבות דרבי נתן על "אל תרבה שיחה עם האשה"...

גם באבות הרגיל.

[זאב ערבות]

ח"ו שיעלה כזאת על דעתי לשוות לחברי אוצה"ח שם של רשעים, הלא כל העדה קדושים...

עכשיו עשית מעצמך קורח, שאומר למשה "הלא כל העדה ... קדושים"...[/quote]
[quote="עזריאל ברגר"]
ח"ו שיעלה על דעתי כזה דבר אך ידועה השאלה (כך ראיתי בספרו של הת"ת על התפלה ברוך שאמר) הכיצד אנו אומרים כל בוקר מה טובו אהלך יעקב שזו כידוע אמירתו של בלעם הרשע... כך שמכאן ראיה שניתן לקחת משפט של רשע ולתת לו משמעות חיובית.

[זאב ערבות]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

אתם בטח מכירים את אבות דרבי נתן על "אל תרבה שיחה עם האשה"...

האם אפשר לקבל ציטוט לאלה שלא יודעים?

[זאב ערבות]

שידעו מה הסיפור. הגאון ר' יעקב חיים סופר אמר לי בזה"ל: אסור להכניס ספר זה לבית .
עוד אמר שהיו לו ב' קוסאות אחד רבנים ואחד סיפורים והיה וכו'[ידעתי שהגרע"י מצטטו בענף עץ אבות]

אז מה על מי שיש לו את חבילת ספרי מוה"ק באוצה"ח לעשות עם הספר?

[נחלי אפרסמון]

שלא יקרא.

[אישצפת]

הגאון ר' יעקב חיים סופר אמר לי בזה"ל: אסור להכניס ספר זה לבית .

הוא היה ת"ח גדול רק שהוא השתייך לזרם המזרחי ציוני, וכנראה משום כך אמר הגריח"ס את דבריו.
במאמר המוסגר [ככל הנראה כת"ר בלי עין רעה זכרן גדול שיודע לצטט מילה במילה מהספר מבלי שיחזיקנו בביתו על סמך קריאתו בו בעבר]
ירבו כמותך בישראל

[נחלי אפרסמון]

אגב ידידי רבי זאב יש מדרש מובא בח"ח שאדם לא יספר לאשתו שביזוהו.

[נחלי אפרסמון]

הגאון ר' יעקב חיים סופר אמר לי בזה"ל: אסור להכניס ספר זה לבית .

הוא היה ת"ח גדול רק שהוא השתייך לזרם המזרחי ציוני, וכנראה משום כך אמר הגריח"ס את דבריו.
במאמר המוסגר [ככל הנראה כת"ר בלי עין רעה זכרן גדול שיודע לצטט מילה במילה מהספר מבלי שיחזיקנו בביתו על סמך קריאתו בו בעבר]
ירבו כמותך בישראל

שלא לגנוב דעת הבריאות העתקתי מאיזה מקום.[זכרון ב"ה בלע"ה יש לי]

[זאב ערבות]

שלא יקרא.

אבל הלא אמרת שהרי"ח סופר אמר לא להכניס לבית!

[נחלי אפרסמון]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

אתם בטח מכירים את אבות דרבי נתן על "אל תרבה שיחה עם האשה"...

האם אפשר לקבל ציטוט לאלה שלא יודעים?

בהקשר זה צריך להזכיר את אחד הדברים החשובים שהורו לנו חז"ל, באבות דרבי נתן, פרק ו': "בזמן שבא אדם לבית המדרש ולא היו נוהגים בו שם כבוד, או שעירער (התקוטט) עם חברו, אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חברי. כך וכך אמר לי, כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו, ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד, עומדת ומשחקת עליו". כלומר הבריתא מציעה לנו שאדם לא יספר מה הדברים הרעים שחבריו אמרו עליו, שמא בן-זוגו יאמר לעצמו: אם אומרים עליו דברים אלה אולי הם אכן נכונים. כך גם מסביר רבינו עובדיה מברטנורא (אבות פרק א' משנה ה'): "מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו, אף היא מבזה אותו בליב

[נחלי אפרסמון]

ר' זאב, אתה צריך להגיד לאשתך. בפולמוס האחרון לא שתקתי להם. נתתי להם בשינים ככה שלא היתה להם תשובה ולא היתה להם ברירה אלא לחסום אותי!!

אתם בטח מכירים את אבות דרבי נתן על "אל תרבה שיחה עם האשה"...

האם אפשר לקבל ציטוט לאלה שלא יודעים?

בהקשר זה צריך להזכיר את אחד הדברים החשובים שהורו לנו חז"ל, באבות דרבי נתן, פרק ו': "בזמן שבא אדם לבית המדרש ולא היו נוהגים בו שם כבוד, או שעירער (התקוטט) עם חברו, אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חברי. כך וכך אמר לי, כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו, ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד, עומדת ומשחקת עליו". כלומר הבריתא מציעה לנו שאדם לא יספר מה הדברים הרעים שחבריו אמרו עליו, שמא בן-זוגו יאמר לעצמו: אם אומרים עליו דברים אלה אולי הם אכן נכונים. כך גם מסביר רבינו עובדיה מברטנורא (אבות פרק א' משנה ה'): "מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו, אף היא מבזה אותו בליבה

[נחלי אפרסמון]

אני רק מצטט אני ידידו של רבי זאב ומרגיש את צערו.