בשנים האחרונות מתו ארבעה ת"ח מופלגים שידעו כל התורה כולה בלי שום גוזמא כלל, וחלקים מכובדים ממנה ידעו לשנן בעל פה מילה במילה. חוץ מגדלותם בתורה, כל אחד מהם היה מצוין בעוד מעלות, זה במידות טובות, זה במידת החסד, זה בביקוש הצדק והיושר ועוד. למרות כל הנ"ל, אף אחד מארבעה אלו לא תפס המקום הראוי לו לפי ידיעתו ולפי מעשיו. לכל אחד היה ציבור קטן שהעריך וכיבד אותו מאד, אבל לא יותר מזה.
לעומת זאת, מנהיגי הדור בעבר והיום, הם אנשים שלא הגיעו לדרגתם בידיעת התורה, אבל כן היו שלמים. זאת אומרת, שארבעה ת"ח הנ"ל לצד מעלתם העצומה, גם היה להם חסרונות ניכרים אם במעשים אם בדעות. אבל המנהיגים, אלו שהנהיגו את רוב הציבור בפועל, היו יותר שלמים והחיים שלהם אם במישור הציבורי ואם במישור הפרטי היו ללא רבב כמעט. (כתבתי 'כמעט', כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומכל האבות רק יעקב זכה למעלה שמטתו שלימה.)
דומה, שתופעה זו אינה מיוחדת לדור הזה. זאת אומרת, שבכל דור ודור המנהיג אינו מי שהוא הת"ח הכי גדול, אלא מי שהוא השלם הכי גדול. ולמשל, החפץ חיים היה נחשב לגדור הדור, למרות שהיו הרבה ת"ח שעלו עליו בידיעת התורה.
יש להניח, שלהיות שלם יותר קשה מלהיות גדול, ועל כן השלם הוא מי שזוכה להנהיג ולא הגדול.