פורום אוצר החכמה

אחד מגדולי הת"ח של הדורות האחרונים היה לו עודף בטחון עצמי. יש ראיות ברורות על זה שהוא הניח הנחות לא צודקות, מקשה ומפלפל, וכל הקושיא לא מתחילה כלל, אלא מקורה בטעות של הגאון ההוא. וכן עשה כמה וכמה פעמים. אין המדובר בטעות רגילה, וכמאמר חז"ל שאין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם, אלא מדובר שהת"ח הניח הנחות שאדם רגיל לא היה מניח מכיון שלא היה לו בסיס להניח הנחה זו, אבל ת"ח זה הניח הנחות אלו ללא הצדקה מחמת שהיה סבור ששיקול דעתו צודקת לגמרי.

כשאני לומד דבריו, אז במקום שמביא ראיות לדבריו, אפשר לדון בראיותיו ולהחליט לכאן ולכאן, כמו שאנו דנים בדברי כל ת"ח. אבל איך יש להתייחס לדבריו כשהוא מניח הנחות ואינו מביא ראיה לדבריו. הרי כשאנו לומדים דברי כל גאון, אם מניח הנחה, אנו סבורים שיש בסיס להנחה זו אפילו שאין אנו יודעים מהו, ומבטלים דעתינו בהתאם. אבל במקרה של ת"ח זה, האם אני אמור לבטל דעתי, או מכיון שאני יודע שלפעמים הוא מניח הנחות לא מבוססות ומוטעות, על כן אין אני צריך לבטל דעתי לדבריו.

אני רוצה להדגיש, שאפשר להוכיח באופן שא"א להסתפק שת"ח הנ"ל הניח הנחות לא מוצדקות, שאדם רגיל לא היה מניח. השאלה היא, איך אני אמור להגיב לכתביו של אותו גאון, בהתאם לידיעה זו.

שו הדא?

או בעברית מדוברת: ימשיך כבודו...

דרומי כתב:שו הדא?

או בעברית מדוברת: ימשיך כבודו...

לא הבנתי את השאלה. אבל אם השאלה היא, מי הוא אותו ת"ח, אני חושב שאין זה נכון לגלות שמו, לא ברבים ובינתיים גם לא ביחיד.

כבודו עורך את כתביו של אותו ת"ח?
אם לא, אז לקיים והתעלמת.
אם כן, אולי גם כדאי לקיים והתעלמת (למרות שהמשפחה הרבה פעמים לא מקבלת את ההנחה שהמשכיל בעת ההיא ידום), אם לא אז בהערות יש הרבה מקום ליש ליישב בדוחק...

קודם כל, אם אכן מדובר באחד מגדולי הת"ח הנני מוחה על הביטוי "עודף ביטחון עצמי" צא וקרא בשו"ת נוב"י איך התבטא על מי שהיה בן דורו וחלק על ראשונים אשר לא כדת. כל זה אפילו היה מדובר באמת בעודף ביטחון עצמי אבל אין לי מושג מאיפה לקחת את העודף ביטחון עצמי לקבוע מנין נבעו שגיאותיו (לדעתך) של אותו ת"ח.
לעצם העניין, כל הרגיל בדברי האחרונים (ולעיתים אפילו בראשונים) יודע שיש אחרונים שדבריהם בדרך כלל יותר מחודשים ופחות על פי סוגיין דעלמא ויש אחרונים שגם כשהם מחדשים משהו הם עושים זאת בצורה שמשכנעת אותך שאין ברירה.

אולי המלים 'עודף בטחון עצמי' מכוונים להכותב כאן..

תוכן כתב:לא הבנתי את השאלה. אבל אם השאלה היא, מי הוא אותו ת"ח, אני חושב שאין זה נכון לגלות שמו, לא ברבים ובינתיים גם לא ביחיד.

אבל דוגמא של הנחה שלו ללא בסיס תוכל להביא?

חבר פורום אוצר החכמה כתב:אבל דוגמא של הנחה שלו ללא בסיס תוכל להביא?

אם החכם תוכן ירשה לי אוכל להביא לך כמה דוגמאות...

אני פורש מן האשכול. השאלה ברורה, ואין זה מועיל לאף אחד להרבה במילים ודוגמאות. זו שאלה שלאחרונה אני חושב עליה הרבה, וזהו. מי שיש לו תובנות אשמח לשמוע.

שאלה מוזרה.
אתה מתאר בן אדם לא מוסמך ולא אמין ולאחר מכן שואל אם עליך לבטל את דעתך לדעתו...

אלא ככל הנראה אתה בעצמך מרגיש שיתכן שאחוז ההנחות הלא מבוססות והמוטעות הוא לא אחוז גבוה. ורוב דבריו הם דברי טעם.
אם כן, לכאורה, אין כאן איזו חקירה מהותית, אלא הכל לפי העניין.
ברור (אני מקווה שברור) שעצם זה שרואים בספר של אחד החכמים פה ושם דברים שמבחינתנו הם מופרכים - אינו מבטל את גדלותו וסמכותו התורנית באופן גורף. אחרת...

תוכן כתב:אחד מגדולי הת"ח של הדורות האחרונים היה לו עודף בטחון עצמי. יש ראיות ברורות על זה שהוא הניח הנחות לא צודקות, מקשה ומפלפל, וכל הקושיא לא מתחילה כלל, אלא מקורה בטעות של הגאון ההוא. וכן עשה כמה וכמה פעמים. אין המדובר בטעות רגילה, וכמאמר חז"ל שאין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם, אלא מדובר שהת"ח הניח הנחות שאדם רגיל לא היה מניח מכיון שלא היה לו בסיס להניח הנחה זו, אבל ת"ח זה הניח הנחות אלו ללא הצדקה מחמת שהיה סבור ששיקול דעתו צודקת לגמרי.

כשאני לומד דבריו, אז במקום שמביא ראיות לדבריו, אפשר לדון בראיותיו ולהחליט לכאן ולכאן, כמו שאנו דנים בדברי כל ת"ח. אבל איך יש להתייחס לדבריו כשהוא מניח הנחות ואינו מביא ראיה לדבריו. הרי כשאנו לומדים דברי כל גאון, אם מניח הנחה, אנו סבורים שיש בסיס להנחה זו אפילו שאין אנו יודעים מהו, ומבטלים דעתינו בהתאם. אבל במקרה של ת"ח זה, האם אני אמור לבטל דעתי, או מכיון שאני יודע שלפעמים הוא מניח הנחות לא מבוססות ומוטעות, על כן אין אני צריך לבטל דעתי לדבריו.

אני רוצה להדגיש, שאפשר להוכיח באופן שא"א להסתפק שת"ח הנ"ל הניח הנחות לא מוצדקות, שאדם רגיל לא היה מניח. השאלה היא, איך אני אמור להגיב לכתביו של אותו גאון, בהתאם לידיעה זו.

אתה אומר שאפשר להוכיח באופן שא"א להסתפק שת"ח הנ"ל הניח הנחות לא מוצדקות. אבל קודם כל צריך לברר מה היא הנחה לא מוצדקת. האם הנחה ללא מקור או הנחה שההגיון סותר אותה? אם ת"ח תופס בצורה מסוימת את התורה, או את המצווה והסוגיה, לאור מה שהוא למד, אבל לתפיסה זו אין שום הכרח בדברים, אלא כך נראה לו, האם גם זה יחשב לדעתך לא מוצדק? כי לטעמי זו אכן תחשב הנחה שאינה מחייבת לאחרים שאינם כפופים לו, אבל מאידך היא לא תחשב הנחה שאינה מוצדקת.
נדמה ששאלתי גם עונה לעצם שאלתך, ולא רק מבררת את ההגדרות שמאחוריה. הלא כן?
וכמובן שצריך להזהר מלהגדיר מהר מידי שיש לת"ח זה עודף ביטחון עצמי (עודף - משמע מיותר ולא נכון. ביטחון עצמי גבוה אינו פסול כשלעצמו).