לאור הרבה דיונים סביב זכות הפסיקה לאנשים מסוימים יש לדון ולהעמיד את הדברים לעיון ת"ח שיגידו דעתם בעניין.
א. האם יש הבדל בין פסק קטן (נידה או בשר וחלב) לבין פסק גדול (אשת איש או ממזרות) לגבי כוחו של הפוסק וזכותו לפסוק בזה?
ב. האם משנה האיך נראים הסברות של אותו פוסק ואם סברותיו חזקות ומוצקות יוכל להפוך את הקערה על פיה?
ג. האם יש מושג אמיתי של 'כתפיים רחבות' לפוסקים מסוימים אפי' שכל הפוסקים למדו ויודעים בשווה?
ד. האם יש מצב שבו הדור נשאר ללא פוסק משום שאין בו פוסקים כקודמיו?
ה. האם שייך לפסוק פסקים חדשים? ומדוע לא?
ו. האם אדם שלמד טוב את הלכות שבת יכול לפסוק בזה או שצריך איזה סמיכה לכך? ומדוע?
ז. מתי כשפוסק אינו פוסק כהמקובל הוא מ'מחריבי הדת' ומתי זו מחלוקת לגיטימית?
ח. מי הוא פוסק ומי הוא שרק למד ואינו פוסק? האם נצרכות תכונות מיוחדות לפסוק מעבר לידע?
ט. מי רשאי לקבוע מסמרות לכל השאלות הנ"ל? ומדוע?
יש עוד הרבה לדון על הפוסקים והמחלוקות ביניהם ויבואו הרבנים ויוסיפו.
(נא לא להזכיר שמות רבנים בשפו"א)