לדאוג לצדיקים או לכולם?

[הרואה]

לדעתי ישנה שאלה שעומדת בבסיס חלק גדול מהויכוחים פה בנושאי חינוך ואספקלריא.
האם תפקידנו לדאוג לחזקים או לדאוג לכולם?
האם תפקידנו כהורים / מחנכים / סתם אנשים מהציבור, לתת לילד את מירב הסיכויים לצאת בן עליה ממדרגה ראשונה, או לתת לילד את מירב הסיכויים שיצא יר"ש במובן הבסיסי. הבעיה היא שלפעמים זה סותר אחד את השני.
למשל לשלוח את הילדים ללימוד מקצוע. אם הם אמורים לצאת גדולי הדור, עדיף שילמדו בזמן הזה. אם הם לא יצאו גדולי הדור (או כמעט), עדיף שתהיה להם אפשרות להתפרנס.
דוגמא נוספת; להחזיר חילונים בתשובה, או לחזק חרדים שיהיו עוד יותר צדיקים?
עוד דוגמא; לסלק מהישיבה בחורים שגורמים נזק לבחורים הצדיקים, או לדאוג גם לבחורים החלשים ולא לסלק אותם על אף שהם גורמים נזק. ובכלל האם עדיף שהישיבה תהיה ישיבה "טובה", או ישיבה בינונית?

[מכון חכמי ספרד]

למשל לשלוח את הילדים ללימוד מקצוע. אם הם אמורים לצאת גדולי הדור, עדיף שילמדו בזמן הזה.
אם הם לא יצאו גדולי הדור (או כמעט), עדיף שתהיה להם אפשרות להתפרנס.

מעודי לא חינכתי את תלמידי וילדי "לצאת גדולי הדור", ותמיד חינכתי אותם שאין לו לקב"ה אלא ד"א של הלכה.
אני שואף לראות אותם (ואותי), דבוקים בתורה ואהבת ה', לפי כל היכולות שלהם.
(ותסלח לי אם זה נשמע כ'מעשה רב')...

אני לא חושב שהמדד 'לצאת גדול הדור' הוא מדד בריא, ולא מדד שהשתמשו בו באופן גורף, למעט אצל ילדים בעייתים (חכם תתקרי, וגולתא דדהבא וכו'. ריש השוכר את הפועלים).