מה לקאוצ'ינג בבית עובדי ה'?

[חייפענער]

ברצוני לנצל במה חשובה זו לבירור נושא חשוב זה, אשר לענ"ד נוגע בציפור הנפש של עובד ה'. ואדגיש שמדובר בדברים דקים ועדינים, אשר מי שכל רצונו הוא רק לענות לתואר 'חרדי', לא יבין אותם ויסבור שמדובר ב'מדרגות' וכו', אבל מי ששואף להיות 'עובד ה'', מבין שלפעמים דווקא דברים דקים ולא כל כך מורגשים, עלולים להיות קריטיים עד מאוד.
בקיצור נמרץ הניקודה היא כך. החיים של יהודי מושתתים על השאיפה לעשות רצון קונו בכל שטחי החיים, הרוחניים והגשמיים. עם זה הוא קם ועם זה הוא שוכב וזה מה שממלא את כל ישותו.
עבודת ה' מורכבת כמובן גם מצרכים גשמיים שהקב"ה רוצה שנעשה ונעבדו על ידם, אבל הם כמובן חלק מעבודת ה' ולא חלילה תכלית בפני עצמה.
אכן בעולם הגויי מסתכלים על העולם הזה כתכלית בפני עצמה, והשאיפה היא כיצד למלא את החיים בעולם הזה באופן הטוב ביותר.
עד כאן הדברים פשוטים וברורים, כולנו שמענו אותם כבר בחיידער.
כמי שחקר ובדק את עניין הקאוצ'ינג לעמקו, ואף השתתפתי במספר מפגשי נסיון, נוכחתי לראות כי קמה לה כאן בתוכנו תרבות זרה, אשר שמה במרכז את השאיפה והרצון 'להצליח בחיים' ו'להיות מוצלח' וכו' וכו', מושגים זרים לחלוטין לעובד ה'.
איני מתכוין לטענה הנושנת 'שהכל כתוב בתורה'. א. כי גם חכמת הרפואה רמוזה בתורה ועכ"ז אנחנו הולכים לרופא ולא פותחים גמ' חולין. ב. כי מה שמוכרים שם לא רק שאינו כתוב בתורה, אלא הוא היפך הגמור של היסודות הפשוטים עליהם התחנכו אבותינו מיום היותם לעם.
ואל תשיבני מכל אותם ציטוטים שכל אחד מביא מהספה"ק לשיטתו. א. כי היהדות לא בנויה על ווארטים וראיות מספרים, אלא על יסודות םשוטים שאינם ניתנים להוזזה על ידי שום אמרה משום ספר שהוא. ב. לרוב מדובר באמרות שצריך להבין בדיוק למה הכוונה, ומתי ולמי ואיפה נאמרו, ומה כתוב לפני זה ואחרי זה, ופשיטא שא"א להוציא מהם דרך חיים.
ואמנם יש מקרים של אנשים מאד חלשים וכיו"ב, שצריכים טיפול מיוחד להכניס בהם קצת בטחון וחוזק כדי שיוכלו לחיות חיים נורמלים, אבל מכאן ועד להפוך את השיטות הללו לנחלת הכלל הדרך רחוקה.
ואל תשיבני שכל אותם שהולכים לשם טוענים שזה מאוד עוזר להם גם בחלק הרוחני והם רואים הצלחה בכל התחומים. כיון שהשאלה היא למה אנחנו קוראים הצלחה, אם הצלחה היינו להיות אדם מוצלח, שכחלק מהמוצלחות הוא גם פועל ועוסק ברוחניות, ניחא. אבל אנחנו קבלנו שהצלחה היינו להיות קרוב לקב"ה ולשים אותו במרכז ההוויה, ואת זה, לא רק שלא מקבלים שם, אדרבה.
בקצרה:
קורסי הקאוצ'ינג מאדירים את השאיפה להיות מוצלח, ובמילא נדחקת השאיפה לעשות רצון ה'.
ועכשיו יבואו משתתפי הקורסים ויאמרו, מה הקשר לכאן עבודת ה', אנחנו מדברים פה על כלים לחיות חיים נורמלים ובריאים. לכן הקדמתי שאני מדבר לעובדי ה', שיכולים להבין שעבודת ה' זה דבר שמקיף את כל חיי האדם, וזה לא שייך רק לבית הכנסת ולבית המדרש, אלא גם לבנק ולמכולת, והם מבינים שזה לא מדרגות, אלא חיים פשוטים של יהודי.
ועוד חזון למועד לדבר על יתר הגרורות של הקורסים הללו. כגון ההדרכה כיצד 'להצליח בחיים', שזו כפירה גמורה, כיצד יכול יהודי לומר שהוא הולך להצליח? וכי זה בידיים שלך? אתה יכול לעשות, וה' יצליח בעדך.
וכן ההדרכה כיצד לעבוד על המידות בצורה חיצונית גרידא, בלי עבודה פנימית, מה שמשאיר את האדם מושחת כבתחילה, עטוי בלבוש של שיינע איד שאף פעם לא כועס וכו'.
ועוד רבות יש לדבר בנושא.
אשמח לשמוע את חוו"ד רבני הפורום בנושא.

[חוקר ודורש]

דומני שנושא זה נטחן עד דק בפורוםבעבר,אבל אומר מה שנראה כאחד שקצת מכיר את העניין, ובכן אם אתה מדבר על אנשים עובדי ה שכל היום מחשבתם ומגמתם רק איך לעבוד את ה, האנשים בדרגות הנעלות הנ"ל, אכן הם לא צריכים ללכת לתורות הללו ,בשביל זה יש חובת הלבבות,ועוד ספרי מוסר וחסידות. הקאוצינג זה לאנשים שעוסקים בחיי שעה ועוסקים בפרנסה וביזמות וכו שאנשים אלו הם צריכים דחיפה והכוונה להגיע למטרה שהם שואפים ובהחלט זה עוזר כי רוב בנ"א זה שהם לא מתקדמים כי הם תקועים באיזה צומת שצריך יד מכוונת. ד"א גם בנושא של רוחניות, ושאיפות, וחינוך ,שידוכים, וכו יש מקום לעזרה אבל אכמ"ל.

[הרע במיעוטו]

כמדומה שהטענות מגיעות מחוסר היכרות בסיסי עם קואוצינג (אימון אישי)

בשונה משיטות רבות נוספות (שבהרבה מקרים הן מתלוות לאימון ) קואוצינג הוא ארגז כלים נטו.

נניח שאין לי שליטה על סדר היום שלי וסדר העדיפויות שלי לוקה בחסר וכעת הקואוצר שלי המליץ לי על ניהול יומן.

יש לי תקשורת לקוי' עם הבוס בעבודה או עם בני הבית ולמדתי להבחין בדפוסי התנהגות - וע"י שינוי קטן פתרתי את הכול

יש עוד דוגמאות בלי סוף - פשוט קרא להם "עצות סבתא" במקום קואוצינג ואז תראה שזה אותו דבר
אימון אישי רק בא להפוך את שלל העצות לתבניות שאפשר לגשת אליהם בקלות , ולזיהוי מהיר של גורמי ההפרעה והגורם לה.

אופן השימוש באימון אישי הוא כמו עם מברג - מי שיקח ממנו כלים איך לעבוד את ה' רק ירוויח אינסוף מתאמנים באים לאימון למטרות רוחניות ואין בזה שום פגם. (מההיכרות שלי עשרות אחוזים מהמתאמנים החרדים)

[הרע במיעוטו]

אוסיף עוד- מדוע הוספת יחידה נוספת לדירה נקרא פרוייקט בעיני כולם אבל לגמור סדר בש"ס תוך שנתיים נקרא "פרוייקט" בראשי תיבות? וכי זה פחות חשוב?
אדרבה (אם כבר הולכים לייעוץ) יאה ונאה שלפרוייקט רוחני אדם ילך לייעוץ לא פחות מאשר לכל נושא אחר

[הרואה]

השאלה היא על המושג קאוצ'ינג או על המטרה של הקאוצ'רים ה"מוצלחים" שכב' פגש?
לכאורה הרעיון הוא רעיון חיובי, רק שצריך כמובן לעשות אותו בצורה תורנית (לא רק במסגרת תורנית), למשל להעמיד מוכיח כפי שמצינו בתולדות כמה צדיקים.

[חייפענער]

א. בשביל עצות סבתא אין צורך בסדרה ארוכה של שיעורים בעלות של אלפי שקלים, תוך כדי אימונים שונים ומשונים (המשילים את סימן 'ביישנים' מהמתאמן...). נראה לי זר לומר על הקורסים הללו, שאנשים בעצמם מעידים שהם שינו אותם מן המסד ועד הטפחות, שהם רק עצות סבתא. אין ספק שמדובר כאן בשיטת ששואפות לעצב את האדם בצורה מסויימת, כך שהוא יהיה מוצלח ומצליחן בכל תחומי חייו, ושיהיה לו בטחון עצמי, ושיוכל לדבר בפני אנשים, ולשכנע, ולהתחבר, ו(כביכול)לשלוט בעצמו, וכו'.

ב. לשם הבהרת דבריי אתן דוגמא קטנה. אדם שמאד מפחד לדבר עם הפקיד המפחיד מהבנק, וכשהוא צריך לסדר משהו, הוא מאבד עשתונות. יש לנו שני דרכים לעזור לו. אפשר לאמן אותו במשך תקופה ארוכה לדבר בבטחון ובעצמה, וכך להחדיר לו לאט לאט שהוא חזק ועוצמתי ואין לו ממה לפחד וכו'.
ומאידך אפשר לדבר אתו על כך שההליכה לבנק היא מה שהקב"ה רוצה ממך עכשיו לצורך פרנסת ביתך וכד', וכיון שאתה עכשיו בדרך לעשות את רצון ה', הרי אתה עוסק בדבר הכי חשוב בעולם ואינך אמור להתרגש מאף אחד, כי אין לך כאן עסק עם הפקיד אלא עם מי שמעליו, הקב"ה בעצמו.
ההבדל שבין שני הדרכים הוא שמים וארץ, כי בעוד בדרך השניה ניצלנו את ההזדמנות להתקרב לקב"ה ולהתבטל אליו, הרי שבדרך הראשונה התמלא האדם בישות וגאוה. מלבד מה שהדרך הראשונה אינה יכולה לעמוד בכל המבחנים, כי החוזק הזה הוא חיצוני ורדוד שאינו עמיד בפני דברים חזקים מדי, משא"כ ההולך בשם ה', שאינו נבהל מאף אחד.

בעולם הסינטטי של ימינו אפשר למצוא יצירות אמנות מדהימות, שניראות במבט שטחי כיצירות נגרות וכד', אך כשנוגעים בזה, זה מתקמט בין הידיים, כי זה לא אמיתי. החוזק שמקבלים בקורסים נשען על העוצמות שיש לאדם, וזה חוזק לא אמיתי, החוזק היחיד האמיתי שיש, זה הקב"ה. ומי שרוצה להיות חזק, חייב! להתקשר למקור החוזק. אין שום דרך אחרת.

[לעולם יהיה אדם]

אומץ לעשות דבר מפחיד בגלל אמונה בקב"ה הוא מדרגה גבוהה באמונה.
אדם שיש לו קושי לבצע מטלות יומיומיות פשוטות, חסר לו משהו יסודי מאוד ב"אדם" שבו. אין כאן קשר לגאווה או לעוצמה, אלא לתחושה נינוחה וחיובית כלפי עצמו.
א"א לבנות קומה ג' לפני קומה ראשונה, לא תוכל להפוך אדם מפוחד או בעל רגשי נחיתות, לעובד ה', בלי לטפל ראשית בבעיותיו.

א. בשביל עצות סבתא אין צורך בסדרה ארוכה של שיעורים בעלות של אלפי שקלים, תוך כדי אימונים שונים ומשונים (המשילים את סימן 'ביישנים' מהמתאמן...). נראה לי זר לומר על הקורסים הללו, שאנשים בעצמם מעידים שהם שינו אותם מן המסד ועד הטפחות, שהם רק עצות סבתא.

אולי זה זר לך אבל זה בדיוק עצות סבתא. אומנם לא רק לומר עצות, אלא גם לאמן אותך לבצע אותם, אבל סופו של סיפור זהו אותו דבר.

[סגי נהור]

הערה ממין הענין: רגילים לקשר בטחון עצמי לגאווה. אבל פעמים רבות זה בדיוק להפך - אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עלי ואיך יסתכלו עלי עושה אלפי חישובים לפני שהוא פוצה את פיו ונוטה לחוסר בטחון עצמי, ואילו מי שאינו שקוע כל הזמן בעצמו ובתדמית שלו מרגיש הרבה יותר רגוע ובטוח.

[לעולם יהיה אדם]

הערה ממין הענין: רגילים לקשר בטחון עצמי לגאווה. אבל פעמים רבות זה בדיוק להפך - אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עלי ואיך יסתכלו עלי עושה אלפי חישובים לפני שהוא פוצה את פיו ונוטה לחוסר בטחון עצמי, ואילו מי שאינו שקוע כל הזמן בעצמו ובתדמית שלו מרגיש הרבה יותר רגוע ובטוח.

אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עליו אינו בעל גאווה.

[חייפענער]

"לעולם יהיה אדם" אומץ לעשות דבר מפחיד בגלל אמונה בקב"ה הוא מדרגה גבוהה באמונה.
אדם שיש לו קושי לבצע מטלות יומיומיות פשוטות, חסר לו משהו יסודי מאוד ב"אדם" שבו. אין כאן קשר לגאווה או לעוצמה, אלא לתחושה נינוחה וחיובית כלפי עצמו.
א"א לבנות קומה ג' לפני קומה ראשונה, לא תוכל להפוך אדם מפוחד או בעל רגשי נחיתות, לעובד ה', בלי לטפל ראשית בבעיותיו.

מעכ"ת צודק, אכן נסחפתי ונקטתי דוגמא קיצונית מדי, אבל גם מה שכתבת הוא קיצוני לצד השני, ועל זה כבר כתבתי שאנשים חלשים וכד' אכן נזקקים לכך, אבל להפוך את זה לנחלת הכלל, הרי זה כמו לתת תרופות לאדם בריא, שלא די שאינו מועיל, אלא אף מזיק.
לענ"ד אדם מן השורה שאינו בעל רגשי נחיתות מופלגים, אלא חי את חייו על מי מנוחות, אין כל סיבה שהוא יפחד בצורה קיצונית לעשות מטלות פשוטות, וכדי לתת לעצמו את הדחיפה לעשות אותן, אינו צריך מאמץ רב מדי, אלא די בכך שיתרגל לעשות דברים כיון שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו. נכון שגם אדם זה כאשר הוא יצטרך לעשות דבר שאינו שגרתי, יצטרך הוא להתאזר במנה גדושה של אמונה, שזה כפי שאמרת כבר מדרגה באמונה, אבל להנהגה היומיומית אין צורך במדרגות מופלגות, פשוט צריך לקחת את האנרגיה והמחשבה שהוא משקיע בקורס, ולהתאמן להכניס לראש כיוון חשיבה של עובד ה', ואיני מדבר על 'עויבד', שזה נשמע משהו גבוה, אלא על כיוון חשיבה פשוט של יהודים פשוטים בכל הדורות, פשוט לחיות חיים של יהודי.
נכון שזה פחות מרשים לחיות לאורו של רמח"ל ורבינו בחיי, מאשר ללכת בשיטות של פרופ' גוי אלמוני מקליפורניה, אבל מה לעשות, אנחנו יהודים. חוץ מזה שבסופו של דבר גם במבחן המעשה, החיים של עובד ה' נעימים וחזקים יותר.

"לעולם יהיה אדם" אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עליו אינו בעל גאווה.

נכון מאד שהרבה פעמים דוקא העיסוק האובססיבי במה יחשבו עלי נובע מחולשה נוראית וחוסר הערכה עצמית, מה שמביא את האדם לנסות לקבל הערכה לפחות הסביבה אם לא מעצמו.
אבל האמת היא שבשורש הדברים כל בעל גאוה הוא כך, כיון שאינו מעריך מספיק את מעשיו כלפי השי"ת, הרי הוא מחפש הערכה מהסביבה לכה"פ. וזו סיבה נוספת שכל כך החמירו בגנות הגאוה, כי מיהודי נדרש שיעריך היטב כל מעשה שלו, ויסתפק בכך שהקב"ה מעריך אותו, ולא יחפש הערכה מאחרים.

[לעולם יהיה אדם]

מעכ"ת צודק, אכן נסחפתי ונקטתי דוגמא קיצונית מדי, אבל גם מה שכתבת הוא קיצוני לצד השני, ועל זה כבר כתבתי שאנשים חלשים וכד' אכן נזקקים לכך, אבל להפוך את זה לנחלת הכלל, הרי זה כמו לתת תרופות לאדם בריא, שלא די שאינו מועיל, אלא אף מזיק.

אינני חושב שקאוצ'ינג צריך להפוך לנחל הכלל, לא כתבתי את זה, ואינני מבין מדוע אתה אומר שכתבתי דברים קיצוניים.
באופן כללים אני מסכים איתך, אם כי לדעתי מה שמלמדים שם שונה ממה שאתה מתאר (לפחות בחלק מהקורסים), ואין בו נזק רוחני.

[חייפענער]

התכוונתי לומר שתיארת דוגמא של אדם חלש בצורה קיצונית עד כדי שמתקשה לבצע מטלות פשוטות.
ובענין נחלת הכלל, אציין כי נדרשתי כעת לנושא בעקבות המודעות שראיתי על כינוס גדול להדרכת חתנים ואברכים, שמתיימר להנחיל את היסודות לבית היהודי, ובין היתר מדבר שם אחד מגדולי מנחיל השיטות הללו. ונפשי בשאלתי, האם כך אמור חתן סטנדרטי להקים את ביתו? מי שיש לו בעיות צריך לטפל בהן, אבל למה בכינוס שעשוי לכלל הציבור צריכים להביא דבר כזה?
ואביא דוגמא, אברך צריך לדעת להקשיב ולהבין את הקשיים של בני ביתו. אכן יש אנשים שמאד שקועים בעצמם למשל, מה שמקשה עליהם להקשיב ולהבין, אנשים כאלו צריכים ללמוד קודם איך לתת לשני הרגשה שהם מבינים אותו, ולאט לאט להתרגל להבין באמת את השני.
אכן אדם רגיל צריך ללמוד להקשיב באמת ולהבין באמת את השני, ולא רק מן השפה ולחוץ.
בקורסים הללו מלמדים לתת לשני הרגשה שמבינים אותו וכד', דבר שביסודו הוא לא אמיתי, אלא שכאמור הוא נדרש לאנשים שמתקשים בנושא. אבל למה לבוא לאברך רגיל וללמד אותו 'לעבוד' על השני כביכול הוא מבין אותו, במקום ללמד אותו להבין את השני באמת, שזה דבר שנרכש בעבודה עצמית עמוקה, שנרכשת אך ורק על ידי לימוד ספרי מוסר ועבודה פנימית.

[לעולם יהיה אדם]

בענין נחלת הכלל, אציין כי נדרשתי כעת לנושא בעקבות המודעות שראיתי על כינוס גדול להדרכת חתנים ואברכים, שמתיימר להנחיל את היסודות לבית היהודי,

זה שיש מודעות זה לא תימה, אנשים מנסים לעשות כסף מכל דבר, אם יש לכך הענות נרחבת, זה קצת עצוב לדעתי.

בקורסים הללו מלמדים לתת לשני הרגשה שמבינים אותו וכד', דבר שביסודו הוא לא אמיתי,

אם זה אכן מה שמלמדים שם אתה צודק. אבל מנין לך שכך הוא?

[סגי נהור]

הערה ממין הענין: רגילים לקשר בטחון עצמי לגאווה. אבל פעמים רבות זה בדיוק להפך - אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עלי ואיך יסתכלו עלי עושה אלפי חישובים לפני שהוא פוצה את פיו ונוטה לחוסר בטחון עצמי, ואילו מי שאינו שקוע כל הזמן בעצמו ובתדמית שלו מרגיש הרבה יותר רגוע ובטוח.

אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עליו אינו בעל גאווה.

יש סוגים שונים של בעלי גאווה וסוגים שונים של חסרי בטחון עצמי. אבל בהחלט יש תופעה כזו, שאדם שחייב תמיד להיות הכי מבריק והכי מוצלח מכולם סובל מחוסר בטחון עצמי, ולעומת זאת מי שלא צריך שכולם יחשבו שהוא הכי חכם בעולם מתנהג בבטחון ובטבעיות.

הנקודה היא שבטחון עצמי אינו קשור בהכרח לגאווה, ופעמים רבות להפך.

[חוקר ודורש]

הערה ממין הענין: רגילים לקשר בטחון עצמי לגאווה. אבל פעמים רבות זה בדיוק להפך - אדם ששקוע מאוד במה יחשבו עלי ואיך יסתכלו עלי עושה אלפי חישובים לפני שהוא פוצה את פיו ונוטה לחוסר בטחון עצמי, ואילו מי שאינו שקוע כל הזמן בעצמו ובתדמית שלו מרגיש הרבה יותר רגוע ובטוח.

ידוע זה מכבר חוסר ביטחון היינו -גאווה

[חייפענער]

"לעולם יהיה אדם" אם זה אכן מה שמלמדים שם אתה צודק. אבל מנין לך שכך הוא?

א. מהקצת שהספקתי לקרוא ולשמוע.
ב. יש לי כמה וכמה ידידים ומכרים שעברו קורסים מהסוג הזה, ואביא לכך דוגמא קיצונית מאחד מהם, אשר כלפי חוץ הרי הוא 'שיינע יוד' על כל המשתמע, לא נראה אותו כועס או מרים קול, הוא יודע להקשיב לשני ולהביע אמפתיה בצורה יוצאת מן הכלל. אבל אני בתור חבר קרוב, יודע ועד שלא מיניה ולא מקצתיה, הוא פשוט תלמיד מצטיין ותו לא, איני רוצה להכביר במילים אודותיו, רק אומר כי עליו אמר הכתוב 'חלקו מחמאות פיו וקרב לבו', לא רק שהוא לא כמו מה שהוא נראה מבחוץ, אלא מידותיו יותר גרועות מאדם מן השורה, כיון שהוא משקיע את כל כוחותיו בטיפוח מראה חיצוני של אויסגעארבעטער יוד (יהודי מעובד), ואין לו טיפת זמן וכח להשקיע בעבודת המידות האמיתית.

ובזאת אגיב גם למה שכתבו לי שאפשר להשתמש בזה בשביל 'בין אדם לחבירו'.
הנה גם אצל הגויים מקובלים כללים בסיסיים של בין אדם לחבירו, כי גם הם מבינים שכדי לנהל עולם שפוי, מוכרחים להתנהג בצורה מתורבתת.
אצלנו יש ל'בין אדם לחברו' מטרה אחרת, לא מדובר בארגז כלים איך לעבור ולשרוד את העולם הזה בצורה הנעימה ביותר, אלא כל ענין ה'מידות' והעבודה שבין אדם לחבירו היא כדי להפוך אותנו לאנשים טובים יותר. גם המצוות שבין אדם לחברו, הם בין אדם למקום.
(בספרי החסידות מבואר בזה נדבך נוסף, שכדי להידבק בקב"ה ובמידותיו הק', עלינו לעבד את מידותינו אנו, וכך הם יתקדשו ויוכלו להידבק במידות של הקב"ה, ואכהמל"ב)
אם כן פשיטא שעבודה חיצונית על המידות אין לה משמעות אם היא לא מביאה בסופו של דבר לשינוי במהותו של היהודי שיהפוך להיות טוב יותר. 2ופשיטא שהעיסוק המתמיד ביצירת תנאים טובים לחיים בעולם הזה, קרי, קורסים להתנהלות נכונה מול אנשים, אין לזה שום קשר עם מה שאנו קוראים לו 'בין אדם לחברו'.

[ונתנו ידידים]

אולי עבודה חיצנית כמו שאמרת אינו עבודת המידות ובשביל זה צריך ללכת לסלבודקא וקלם (עליהם השלום) או לקוצק ורוזין (בענין זה גם בזה י"ל ע"ה), אבל עיצה לשלום בית יש בזה וקיום כל דבריך בנחת נשמעים יש בזה, וגדול השלום דאפי' שם שמים מוחקין ע"ז, נו אז מה רע?
ודרך אגב אם בימים שעברו לא היו כ"כ הרבה גירושין אפי' כשהיו מחלוקת ומידות גרועות, כהיום הזה שבקל מתגרשים צריכים גם טכניקות ומכל הבא ליד שיזכו לבנות בית נאמן.

[חייפענער]

אם עבודת המידות מקומה בקלם ובסלבודקא, בקאצק וברוז'ין וכיו"ב, אז אפשר לומר גם עלינו ע"ה...

ולגופם של דברים, אולי לגבי שלום בית וכיו"ב עדיף להסתפק במועט ולהנציח את שחיתות המידות בלב, ובלבד שלא תשרור מחלוקת. אבל באופן כללי לגבי עבודתו של כל אחד, אין ספק כי עדיפה עבודה איטית אך אמיתית, על פני 'אי עבודה' מהירה .
ולדוגמא:
אדם שכועס 100 פעמים ביום וחפץ לעבוד על כך, ועומדות בפניו שתי אפשרויות, או לאמץ איזו טכניקה חיצונית שעושה פלאים, ובתוך מספר ימים ואימונים הוא יחדול לגמרי מלכעוס. והאפשרות השניה היא שיתחיל לעבוד על השורש של מידת הכעס בפנימיותו, ויקח זמן עד שהוא ירד ויכעס רק 80 פעם ביום, ואחרי עוז זמן ירד ל60 פעם וכו', כך לאט לאט עד שאחרי מאד הרבה זמן יחדל לגמרי מלכעוס.
במבט שטחי נראה שהראשון הגיע יותר מהר, אולם לאמיתו של דבר הרי בעבודת המידות אין קיצורי דרך, והראשון לא נגע במאומה במידת הכעס, בעוד השני זכה למגר לגמרי את מידת הכעס.
אז אם בכל זאת נשאר גם לנו בדור השפל משהו לעשות, למרות שאיננו בקעלם או בקאצק, ואם יש לנו עוד מטרות בחיים חוץ מ'לא להתגרש', אז צריכים אנו לדעת מה הם הדרכים האמיתיות.

[ונתנו ידידים]

לעבוד על מידת הכעס זה דבר א' ושלא לכעוס זה דבר שני, וכל הכועס כאילו עובד עבו"ז קאי על כעס בפועל, ואם יש למישהו טכניקה שלא יבא לידי זה בודאי ראוי וראוי ואולי חייב להשתמש בזה ואין זה שייך לחיובו לעבוד על מידותיו כדי להגיע לשלימות שהוא עבודת כל החיים וגם מזה ומזה בל תנח ידיך, וכמו שאומרים העולם 'עד שיגיע לקרעטשמע מה ישתה'
ודרך אגב איפה צריך להיות עבודת המידות האם בקאוצינג ושאר המומחים או דלמא אצל הלבלרים של כל מיני שבועונים למיניהם, בודאי שמקומה בקלם סלבודקה קאצק ורוזין, וכונתי הי' שאנשי אמנה אבדו ואין לנו מי שיאלפינו בינה, כולי האי ואולי.

[הכתב והמכתב]

אינני מכיר את שיטות הקאוצנינג, אך שיטות אחרות הדומות לה הנני מכיר היטב.
להוי ידוע ששינוי הרגלים בחיים דרך העצות הרבות המתפרסמות בתור שיטות, היא היא עבודת המידות, אלו שמצליחים בהם הם כאלה שהיה להם מוכנות להשתנות מבפנים.
לא מדובר בפטנט וכו' אלא בעבודה עצמית פנימית, וכן כפיית ההרגל והרצון, ואין בזה שום חילוק בין עבודת המידות הידועה לנו, אלא בכך שמצאו שכל מיני שיטות מקדמות את האדם יותר. וכל עצה שאדם מוצא שהיא מועלת היא בכלל זה. אם רואה שעל ידי לימוד המוסר משתנים מעשיו, מה טוב, ואם רואה שלא, ופתאום מדבר אליו איזו עצה אחרת, והוא מוצא את עצמו מתאמץ לעשותה מכל מיני סיבות, בין היתר משום שהיא עצה 'חדשה', אז למה לא?

[חייפענער]

נכון מאד שעיבוד המידות נעשה על ידי כפיית ושעבוד הרצון, אבל השעבוד הזה משיג את המטרה, דהיינו שייעשה האדם טוב ומשובח יותר, רק כאשר לעבודה הפיזית מתלווה השאיפה הפימית להגיע למטרה הזאת.
אכן כאשר המטרה הפנימית היא אך ורק איך להפוך לאדם מוצלח יותר ומקובל יותר בחברה וכיו"ב, אז נכון אמנם שהוא יצליח לאלף את עצמו להיות כפי שאיפתו, אבל הוא לא יהפוך בגלל זה לאגדם טוב יותר באמת, אדרבה, הרי כל עבודתו המלווה בכוונה שהיא ההיפך הגמור מעבודת המידות שעניינה ביטול הישות, והוא כל הזמן מטפח את ישותו שתהיה מוצלחת ונעימה ונאה יותר.

[עושה חדשות]

במקום קואצ'ר, כבר עדיף להחזיק 'מוכיח':

תקון חצות - ציץ הקודש.png (45.8 KiB) נצפה 4720 פעמים

[עובדיה חן]

מנהג שנהגו בו גדולים אינו שייך לדורינו דור חלש וחלוש

[הרואה]

לא חילקו פה מספיק בין קאוצ'ר לקאוצ'ר, קאוצ'ינג זה מסגרת. השאלה היא איזה תוכן יש במסגרת. אם זה קבוצה שלומדת ביחד מסילת ישרים עם מדריך ת"ח שאיתו מתייעצים כמובן שאף אחד לא יפסול את זה. אבל אם זה קאוצ'ר חרדי חדש שמלמד איך להיות מוצלח בענייני העוה"ז ע"י שיטה פסולה כמו 12 הצעדים, אזי כמובן צריך לברוח מזה.