האם גדולי ישראל הבינו בתורה על פי אישיותם

[מוישי]

האם גדולי ישראל עיצבו את אישיותם על פי מה שהבינו בתורה או שהבינו בתורה על פי אישיותם.
לדוגמא, הגרי"ז דקדק והחמיר (נערווי"ם בלע"ז), כי כך היתה בנןיה אישיותו, והחזו"א היה אגם רגוע יותר או שנהג כן משום שסבר שכך צריך לנהוג והחזו"א סבר אחרת
איני מתכוין למה שכתב בספר חקירות ודרישות

[מנשה123]

הוי זהיר בגחלתן

[הרואה]

אדם לא יכול להיות נקי מכל רבב של דעה קדומה/נטיית אישיות/נגיעות לחלוטין אלא מצווה עליו לעשות כל מה שביכלתו כדי להטהר כמה שיותר מזה. הדרך היחידה להטהר זה אדם שמגיע לדרגת "קדושה" שאז הקב"ה משפיע עליו שלא כדרך הטבע ומטהר אותו. אך עדיין יש דברים שהם תלויים בשורש הנשמה של כל אדם, וגם בעלי רוה"ק יראו את הדברים אחרת לפי מבנה אישיותם ונשמתם ותפקידם בעולם (למשל בית שמאי ובית הלל).
וודאי שכל אדם רואה את הדברים לפי תפיסת האישיות שלו, וככל שמטהר את עצמו מלמטה כך מטהרים אותו מלמעלה. אך ודאי שכל עוד לא הגיע לחלוטין לדרגת קדושה (שאין הרבה שזכו להגיע לשם), הוא רואה את הדברים ע"פ אישיותו, וע"פ כך מבין את התורה, ואח"כ מעצב את אישיותו בהתאם לתורה שהבין על פי אישיותו וחוזר חלילה. וככל שאינו מטהר את עצמו כל הזמן, המעגל הזה יותר ויותר סוחף אותו עד שניכרים הדברים אצל ת"ח בעלי מידות שאינם מתוקנות שלמדו לבד הרבה שנים, שהם עושים בתורה כרצונם ממש. ואצל ת"ח שמטהרים את עצמם ומבררים כל הזמן אם נכונה דרכם או לא, שגם אם התחילו בנישה מסויימת שבה גדלו, הרבה פעמים דעותיהם מתיישרות מאד עם השנים על פי התורה, ולמשל בנושאים רבים הת"ח האמיתיים בחסידים ליטאים חרד"לי ספרדי וכו', הרבה יותר קרובים איש לרעהו בדעותיהם מאשר אותו ת"ח והיהודי הפשוט שהוא בן מגזרו של אותו ת"ח, ופשוט.

[סגי נהור]

מבואר שבית שמאי נטו להחמיר מצד שורש נשמתם במדת הדין, ובית הלל נטו להקל מצד שורש נשמתם במדת החסד. והכוונה פשוטה, שבתורה עצמה יש מקום הן לזה והן לזה, והכל בכלל שבעים פנים לתורה, וכל אחד נוטל חלקו בתורה לפי תכונותיו ושורש נשמתו.

[שש ושמח]

האם גדולי ישראל עיצבו את אישיותם על פי מה שהבינו בתורה או שהבינו בתורה על פי אישיותם.
לדוגמא, הגרי"ז דקדק והחמיר (נערווי"ם בלע"ז), כי כך היתה בנןיה אישיותו, והחזו"א היה אגם רגוע יותר או שנהג כן משום שסבר שכך צריך לנהוג והחזו"א סבר אחרת
איני מתכוין למה שכתב בספר חקירות ודרישות

האם המשתתפים בפורום עיצבו את דעותיהם [ובכללם את התשובה לשאלתך] על פי מה שהבינו בתורה או שהבינו בתורה על פי אישיותם ונגיעותיהם?
[מה זה ספר חקירות ודרישות?]

[מאיר נפתלי]

הוי זהיר בגחלתן

וכל דבריהם כגחלי אש !

[מוישי]

הוי זהיר בגחלתן

וכל דבריהם כגחלי אש !

אינני רואה בדברי שום זלזול

[אפרים זלמן]

[מה זה ספר חקירות ודרישות?]

כנראה הכונה לזה.

[הגרח]

יש חיוב על כל יהודי להדבק במידתיו של ה', זה ברור שכדי שנגדיר התנהגות מסוימת כדבקות בה', ישנו קריטריון בסיסי והוא להיות ת"ח, ע"ד מש"חזל אין בור ירא חטא....וד"וק,
מכיון שה' לא רצה אותנו רובוטים שמבצעים פקודות אלא רצה אותנו כיצורים תבוניים ולא עוד אלא ששינוי הדעות בין אדם לרעהו מבורך הוא אצל חזל ובא ע"ז מאמרם כשם שפרצופיהן שונים כך דיעותיהן שונות...ולשם כך תיקנו את ברכת חכם הרזים כידוע...
כיון שכך נמצא שישנו מרחב התהנהגותי תורני לכל גדול בישראל צא ולמד שעל משה ואהרן איתא שאהרן היה שורשו בחסד ואילו משה היה שורשו בגבורות ולכן אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום.....הדברים מפורסמים אצל כל יודעי דת ודין .... ניסוח שאלתך אינו מראה ....על חשיבה מעמיקה .. אך מכלל לא הביישן למד לא יצאת .....

[צעיר_התלמידים]

האם גדולי ישראל עיצבו את אישיותם על פי מה שהבינו בתורה או שהבינו בתורה על פי אישיותם.
לדוגמא, הגרי"ז דקדק והחמיר (נערווי"ם בלע"ז), כי כך היתה בנןיה אישיותו, והחזו"א היה אגם רגוע יותר או שנהג כן משום שסבר שכך צריך לנהוג והחזו"א סבר אחרת
איני מתכוין למה שכתב בספר חקירות ודרישות

ראה בהקדמת ים של שלמה לחולין ולב"ק, שהפנים בתורה נמסרים לכ"א לפי שורש נשמתו.

[פרנקל תאומים]

מבואר שבית שמאי נטו להחמיר מצד שורש נשמתם במדת הדין, ובית הלל נטו להקל מצד שורש נשמתם במדת החסד. והכוונה פשוטה, שבתורה עצמה יש מקום הן לזה והן לזה, והכל בכלל שבעים פנים לתורה, וכל אחד נוטל חלקו בתורה לפי תכונותיו ושורש נשמתו.

הכי איתא בשל"ה, וכמדומה שהזכיר בהקשר זה את מח' הרמ"א והמהרש"ל.

[מוישי]

מבואר שבית שמאי נטו להחמיר מצד שורש נשמתם במדת הדין, ובית הלל נטו להקל מצד שורש נשמתם במדת החסד. והכוונה פשוטה, שבתורה עצמה יש מקום הן לזה והן לזה, והכל בכלל שבעים פנים לתורה, וכל אחד נוטל חלקו בתורה לפי תכונותיו ושורש נשמתו.

הכי איתא בשל"ה, וכמדומה שהזכיר בהקשר זה את מח' הרמ"א והמהרש"ל.

יש"כ, איפה בשל"ה? ןעל איזה מחלוקת כוונתך??

[פלגינן]

ראה גם פירוש החסיד יעבץ על אבות, פ"ב סביבות משניות י-יא. אולי קצת קשור.

[פרנקל תאומים]

מבואר שבית שמאי נטו להחמיר מצד שורש נשמתם במדת הדין, ובית הלל נטו להקל מצד שורש נשמתם במדת החסד. והכוונה פשוטה, שבתורה עצמה יש מקום הן לזה והן לזה, והכל בכלל שבעים פנים לתורה, וכל אחד נוטל חלקו בתורה לפי תכונותיו ושורש נשמתו.

הכי איתא בשל"ה, וכמדומה שהזכיר בהקשר זה את מח' הרמ"א והמהרש"ל.

יש"כ, איפה בשל"ה? ןעל איזה מחלוקת כוונתך??

ב'תולדות אדם', 'בית חכמה' תליתאה, אות י"ב (נמצא בכרך הראשון של השל"ה). וכמדומה דאי' כן בשל"ה במקומות נוספים (בחידושיו ל'שבועות' ואולי בעוד דוכתי). השל"ה מבאר את כל העניין של מחלוקות והכרעה כצד אחד (ומה נאמר על בעל הפלוגתא עצמו שנהג כשיטתו ולא כפי השיטה שבהמשך הדורות הוכרעה להלכה), ובפרט את הנושא של 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. כדאי לראות ולמצוא נחת (לא שחלילה זקוק האי קדוש עליון להמלצותינו).

רמ"א ומהרש"ל היו בעלי פלוגתא בהלכה בני אותו דור, המהרש"ל היה מחמיר. אומנם לע"ע לא מצאתי היכן הזכירם (אם בכלל).

[אבנר]

מסתבר לומר שהשקפת כל אדם בשבילי החיים תלוי בתכונת נפשו ובאישיותיו, אבל יש לדון אם הצדיקים וקדושים נכללים בתואר ׳אדם׳.

[סלקא דעתך]

אפי' נביא תלוי באישיותו!! כמבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין במאמר לסיום התורה שהנביא מתנבא בנפשו וכפי שנפשו זכה ובהירה מבין הנבואה עיי"ש.

[הרואה]

יש חלוקה פשוטה וברורה בין נטיות אישיות שהאדם צריך ליישר אותם על פי התורה (כמו מידות רעות), לבין נטיות שהם ממבנה האישיות של האדם. ומסתמא זו כוונת השואל, ועניתי על כך בתגובתי הקודמת.

[הכתב והמכתב]

אפי' נביא תלוי באישיותו!! כמבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין במאמר לסיום התורה שהנביא מתנבא בנפשו וכפי שנפשו זכה ובהירה מבין הנבואה עיי"ש.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב:

חולדה - דכתיב וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו'. ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי? - אמרי בי רב משמיה דרב: חולדה קרובת ירמיה היתה, ולא הוה מקפיד עליה. ויאשיה גופיה, היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה? אמרי דבי רבי שילא: מפני שהנשים רחמניות הן

[לעומקו של דבר]

אפי' נביא תלוי באישיותו!! כמבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין במאמר לסיום התורה שהנביא מתנבא בנפשו וכפי שנפשו זכה ובהירה מבין הנבואה עיי"ש.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב:

חולדה - דכתיב וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור וגו'. ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנביא איהי? - אמרי בי רב משמיה דרב: חולדה קרובת ירמיה היתה, ולא הוה מקפיד עליה. ויאשיה גופיה, היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה? אמרי דבי רבי שילא: מפני שהנשים רחמניות הן

יש במפרשים שמכיוון שהיא רחמנית היא תתפלל. אמנם אפשר שאי"ז הפשט הפשוט.

[הגיונות]

מבואר שבית שמאי נטו להחמיר מצד שורש נשמתם במדת הדין, ובית הלל נטו להקל מצד שורש נשמתם במדת החסד. והכוונה פשוטה, שבתורה עצמה יש מקום הן לזה והן לזה, והכל בכלל שבעים פנים לתורה, וכל אחד נוטל חלקו בתורה לפי תכונותיו ושורש נשמתו.

הכי איתא בשל"ה

וכן כתב בעל התניא זי"ע באגרת הקודש פרק י"ג (וכבר עמד בזה הגרש"י זוין זצ"ל בל'אור ההלכה' שלו).

[מה שנכון נכון]

וכן בהקדמה לתניא.
יעו"ע באגרות הר"ש וולבה.

[הגיונות]

בעבר התפרסם בקובץ 'אור ישראל' מאמר אודות המקור לכך שלעתיד-לבוא ההלכה תהיה כבית שמאי. ושם הביא עוד מקורות שונים לכך שמחלוקת בית שמאי ובית הלל נבעו משורש נשמתם (כמדומה שהביא גם מהספר 'שארית ישראל' ו'ערבי נחל').

[חוקר ודורש]

וודאי שכל תנא או אמורא וכו ראה את התורה לפי חלקו בתורה ושורש נשמתו, וזה לא עניין של אופי
אלא יותר עניין שמימי רוחני של זכויות לראות לפי חלקו בתורה.

[פלגינן]

ראה גם פירוש החסיד יעבץ על אבות, פ"ב סביבות משניות י-יא. אולי קצת קשור.

עי' בעיקר בקטעים המוזרחים, אך לא רק. [כמובן שיש לחלק, ואעפ"כ.]

[הרואה]

אפשר לשאול 4 שאלות אחרות:
א. האם המחלוקות בתנאים ואמוראים נבעו משורש נשמה שונה (ככתוב בכמה מקומות), או מתלמידי בית שמאי ובית הלל שלא שימשו כל צרכם?
ב. מדוע עד אנשי כנסת הגדולה לא היה שום מחלוקת, כי לכולם היתה אותה נשמה? או כי דקדקו יותר? או כי תמיד הסנהדרין הכריעה?
ג. מה ה' נתן למשה בסיני. כמו דעה אחת מתוך 2 הדעות במחלוקת? או כמו 2 הדעות? או שנתן אפשרות לפרשנות של כל אדם לפי שורש נשמתו?
ד. במידה והתשובה על א' - משורש נשמה, זה דבר ששייך עד חתימת התלמוד? גם בימינו? כל מחלוקת בין חברותא, או רק בין ת"ח מרמה כלשהי?
התשובות תלויות אחת בשניה.

[מוישי]

וודאי שכל תנא או אמורא וכו ראה את התורה לפי חלקו בתורה ושורש נשמתו, וזה לא עניין של אופי
אלא יותר עניין שמימי רוחני של זכויות לראות לפי חלקו בתורה.

אכן. צדקן דבריך. אבל עדיין יש מקום לןמר שמלבד זאת, יש גם חילוקי אופי שמהם נובעים חילוקי דעות, ומבט שונה על הד"ת בעצמם.
כמובן שאפשר לומר שעצם חילוקי האופי נובעים משורש נשמה, אכן, אבל זה רק מקרב את הדברים אלינו.
ולכן, לא בושה לומר על גדולי ישראל שבדור האחרון, אלו שראינו, שיש להם אופי שונה כמו למשל החזו"א והגרי"ז, שמזה נובע תפיסות שונות בד"ת.

[דודי צח]

אפשר לשאול 4 שאלות אחרות:
א. האם המחלוקות בתנאים ואמוראים נבעו משורש נשמה שונה (ככתוב בכמה מקומות), או מתלמידי בית שמאי ובית הלל שלא שימשו כל צרכם?
ב. מדוע עד אנשי כנסת הגדולה לא היה שום מחלוקת, כי לכולם היתה אותה נשמה? או כי דקדקו יותר? או כי תמיד הסנהדרין הכריעה?
ג. מה ה' נתן למשה בסיני. כמו דעה אחת מתוך 2 הדעות במחלוקת? או כמו 2 הדעות? או שנתן אפשרות לפרשנות של כל אדם לפי שורש נשמתו?
ד. במידה והתשובה על א' - משורש נשמה, זה דבר ששייך עד חתימת התלמוד? גם בימינו? כל מחלוקת בין חברותא, או רק בין ת"ח מרמה כלשהי?
התשובות תלויות אחת בשניה.

כאן אתה נוגע בנושא אחר - וחשוב לגמרי - בהבנת המושג "מחלוקת", ואיך זה מתיישב עם נתינת תושבע"פ והמסורת בתורה. ועל כך מרחיב הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, ועוד ספרים.
האשכול הזה נוגע בסעיף אחר - אחר שכבר נבין מהו סוד ופשר המחלוקות בין חכמי ישראל בהלכה, מעתה האם המחלוקת נובעת מהבנה אובייקטיבית בתורה, או שהחכם הנוקט סברא לכאן או לכאן עושה זאת מתוך מבט אישי בשורש נשמתו (או בתרגום חופשי: בתכונת נפשו ובאופיו).
לבעלי הזכרון דמתא, זכורנו הציטוטים הרבים מפי הרב עדין שטיינזלץ, בתקופת המערכה על ספריו (קיץ תשמ"ט) - הוא עשה מתוך כך הרבה תורות שלימות.
-
מצד שני, מי מאיתנו לא יוכל לנחש כשנניח 'שאלת הלכה' על שולחן החזו"א והגרי"ז, האם לא נוכל לצפות מלכתחילה מה תהיה תשובת זה כנגד זה?

[הרואה]

אפשר לשאול 4 שאלות אחרות:
א. האם המחלוקות בתנאים ואמוראים נבעו משורש נשמה שונה (ככתוב בכמה מקומות), או מתלמידי בית שמאי ובית הלל שלא שימשו כל צרכם?
ב. מדוע עד אנשי כנסת הגדולה לא היה שום מחלוקת, כי לכולם היתה אותה נשמה? או כי דקדקו יותר? או כי תמיד הסנהדרין הכריעה?
ג. מה ה' נתן למשה בסיני. כמו דעה אחת מתוך 2 הדעות במחלוקת? או כמו 2 הדעות? או שנתן אפשרות לפרשנות של כל אדם לפי שורש נשמתו?
ד. במידה והתשובה על א' - משורש נשמה, זה דבר ששייך עד חתימת התלמוד? גם בימינו? כל מחלוקת בין חברותא, או רק בין ת"ח מרמה כלשהי?
התשובות תלויות אחת בשניה.

האשכול הזה נוגע בסעיף אחר - אחר שכבר נבין מהו סוד ופשר המחלוקות בין חכמי ישראל בהלכה, מעתה האם המחלוקת נובעת מהבנה אובייקטיבית בתורה, או שהחכם הנוקט סברא לכאן או לכאן עושה זאת מתוך מבט אישי בשורש נשמתו (או בתרגום חופשי: בתכונת נפשו ובאופיו).

מה שכתבת זה בדיוק שאלה א' ששאלתי (אני יוצא מנקודת הנחה שהמתאמץ להבין את התורה אובייקטיבית יצליח), שתלויה בשאלה ב' ושאלה ב' תלויה בה, תלויות בשאלה ג'.

[סגי נהור]

ראה בארוכה במאמרו של ר' יואל כהן שליט"א המתפרסם בראש גליון זה:
http://www.toratchabad.com/files/or6.pdf

[קמנו ונתעודד]

אפשר לדמות את זה לשנים המנסים להגיע אל אותו מקום, כל אחד מכיוון אחר. אם לא יצליחו, הרי כל אחד נמצא במקום ע"פ הכיוון שבו היה בהתחלה. אם יצליחו, כבר לא תהיה מחלוקת.
ולגבי פסיקת הלכה - ודאי שהתורה ניתנה ע"מ שנפסוק בה עד כמה שקוצר דעתנו משיגה, לא בשמים היא.

[שלמה ליס]

שלום.
יעויין בדברי הראי"ה קוק:
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D ... 7%9B%D7%96

[חלמישצור]

מידות החכם ואישיותו כגורמים להכרעה הלכתית כמותו / הרב שלמה רוזנפלד, צהר מג, תשע"ט
http://asif.co.il/wpfb-file/13_2-pdf-33/

[תוכן]

כך כותב ר' ישראל סלנטר באור ישראל, בהערה הארוכה שבמכתב ל' (נדמה לי).