הודעהעל ידי מתעמק » ד' יוני 29, 2016 8:55 am
אכתוב בקצרה, אם כי הדבר סובל אריכות, אבל הנושא עדין ודק.
יש אמונה שהם עיקרי האמונה, שלשה עשר עקרים של הרמב"ם, וביניהם אמונה בנביאים ואמונה בנבואת משה רבינו ע"ה. החילוק בין אמונה לנבואת משה רבינו לאמונה בנבואת הנביאים היא הן בתוכנה, שנבואת הנביאים היא על העתידות (ואם על מצוה היא רק הוראת שעה, כי אין נביא רשאי לחדש בה דבר), ונבואת משה רבינו ע"ה היא בתורת ומצוות (רמב"ן בספר הגאולה). ויש נפקותא גם במהות האמונה (וזה הוא הגורם להקודם), שנבואת הנביאים היא רק מגזירת הכתוב שאנו חייבים להאמין וניתן האות והמופת רק לגדר המסור בידינו לברר, משא"כ נבואת משה רבינו ע"ה היא מצד הראייה שראינו אנחנו ואבותינו (כי הרי האות לבדה אינה סיבה לאמונה, ולא קדמה לה ציווי התורה להאמין, רק שכאן האמונה היא מכח הראייה במעמד הר סיני). (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ח). והדבר פשוט שזה מתקשר בהקודם, שמה שמאמינים רק מכח חזקה וציווי מועיל רק על עתידות והוראת שעה, והאמונה שמצד ירידת השי"ת באש על הר סיני מחייב אמונה בכל התורה הניתנה אז.
יש עוד חיוב אמונת חכמים, היא בעצם האמונה בתורה שבעל פה (כפי מה שפירשו הקדמונים בברייתא דקנין תורה "באמונת חכמים"), וחיובה מכח מסירת התורה עד מעמד הר סיני, ובאמונת משה רבינו ע"ה, שזו היא התורה שבעל פה שנצטוינו כמו שנאמר "כאשר צויתיך".
בתורת הבעל שם טוב זצ"ל ותלמידיו נתחדש אמונת צדיקים נוספת, שעל ידה יהיה האדם מקושר להקב"ה דרך הצדיקים (וכבר כתבתי באשכול "מאי חסידות" ביאור עיקרה של תורת החסידות, להיות האדם מרכבה לשכינה, ועבודתו צריך להיות בדרך המדות והספירות. ובדרך זה יובן גם ההתקשרות לצדיקים, כענין השתלשלות העולמות, ואכמ"ל). אך אמונה זו וודאי אין כחה יפה יותר מעיקר האמונה להאמין בנביאים, ואם בנבואת הנביאים, אסור לשמוע לנביא לעבוד ע"ז, ואפילו בשאר עבירות מותר רק הוראת שעה. ומינה שמי שאינו נביא בדיני הנבואה, בפרט בימינו שנסתם כל חזון, הרי אסור לשמוע לו לעבור על ד"ת אפילו בהוראת שעה. (ונחדד הענין יותר, אם באו שני עדים ומעידים על נביא פלוני שחילל את השבת בהתראה ובלי שיגיד בשם ה' שנצטוה לעשות כן בהוראת שעה, הרי וודאי שדינו להסקל,. ולא יועילו לו כל כוונות הטובות, כמו שלא הועילו לצלפחד שלשם שמים נתכוון. וכל שכן בעבודה זרה שלא מועיל בה אף הוראת שעה).
ולכן אם אכן נכתב דברים כאלו בספר הנ"ל (אני כותב "אם", כי לא ראיתי הספר, וכנראה גם שאר החברים לא ראוה, רק מוסרים מפי השמועה שכן כתוב בספר, ואפילו שני הדפים שהועלו צילומם, הודגש שזה הועלה ממקום אחר, כלומר שהמעלה אותן לא ראה גוף הספר. אבל בהנחה שזה אכן כתוב שם), הרי זה ספר המסית ומדיח מדרך התורה, ודינו להשרף. וכל החשבונות היפים שבלי הכרוזים לא היה מתפרסם, לא יועילו במקום חילול השם שכזה, שמעט האנשים שימצאו ספר זה ח"ו ישתכנעו ממה שיצא לאור ספר כזה בלי שום קול מחאה שאולי דבר אמת בפיו. ואם מכר הרבה יותר אחר הכרוזים, הרי זה נוגע רק במבט מסחרי, אבל זממו ורצון מחברו נגדעו ומתקבלים מעתה לכל הפחות בחשד (ואם היו אלו המייעצים בחיים בזמן התורה היו מבטלים גם הריגת הנביא שקר בסברות כאלו).
ובגוף הדבר של אמונת צדיקים והציות להם אף בדבר הנראה כנגד התורה, כבר ציין לי חכם אחד לסיפור הבעש"ט ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב המובא בספר תפארת שלמה פרשת דברים בד"ה ואקח מכם ראשי שבטיכם, ומוכח משם שאם האדם מרגיש שדברי רבו אי אפשר שיהיה בהם רצון השי"ת, הרי ראוי לו לסרב פקודה (דאל"ה למה נתפעל הבעש"ט מגודל מדרגתו שעמד בנסיון, הרי עבר על אמונת צדיקים, ודו"ק).
בשאר הדברים שהועלו כאן, נא לא להיסחף. מעז יצא מתוק, קו"ק של גדולי חסידי ברסלב להעמיד הדת על תלה, שלא יבואו דור אחרון לתלות הפירצה בגדולים.
נערך לאחרונה על ידי
מתעמק ב ד' יוני 29, 2016 9:22 am, נערך פעם 1 בסך הכל.