כי שרית כתב:אחרי כל הפלפולים יש מישהו מוסכם על כולם שהוא לא בגדר תינוק שנשבה?? או שהלכות מחלל שבת בפרהסיה ומומר זה הלכות ששייכות רק לתקופת הרמב''ם והשו''ע?
למרות רתיחת הדמים, תתפלא, אבל בהחלט יכול להיות.
ומהסיבה שכבר כתבו כאן [אא"ט]:
בימי הראשונים לא היה דבר הזה "חילון". כל העולם היה דתי [למעט פילוסופים מקצועיים שחפרו עצמם לדעת]. השאלה רק היתה איזו דת. ואדם בדרך כלל נמשך אחר מקום הולדתו ותרבותו. כל החברה וצורת הנפש היתה תלויית תרבות מקומית ומשפחתית מאד מאד.
לא היתה שום סיבה לא להיות דתי, ולא היתה שום סיבה להעדיף דת אחרת על פני היהדות - חוץ מלתיאבון מטעמי נוחות.
במקרה כזה, מי שקם ועזב מתוך משפחה/עיר יהודית - והעדיף דת אחרת - שסוכניה פועלים בדיוק באותה הצורה - אינו "תינוק שנשבה".
אבל מאז שכל העולם כולו מחולן, ושאלת הדת נעשתה "שאלה", ועצם מושג הדת והאמונה נתון במתקפות, ואנחנו במיעוט מוחלט, והתקשורת גלובלית, ולכל מקום ומקום בלי יוצא מן הכלל מגיעות וחודרות שאלות וספקות וטענות והתקפות, ומאידך לעומתן לא תמיד מסוגל בית יהודי פלוני להעמיד אלטרנטיבה - אז כן, בהחלט יתכן היום שבבית יהודי יגדל תינוק שנשבה. הוא נשבה ברוח הזמן הנושבת בעולם כולו - מול ביסוס דתי לא מספיק שקיבל בבית.
איזו עוד הגדרה יש לך לאדם כזה? אדרבה, תאמר אתה: מה לדעתך אמור להחזיק אותו כל כך חזק? כמה סיסמאות שאמרו לו בבית? ואם הוא לא קיבל אותן - הוא הוא הכופר שדיברה עליו תורה?
מה בינו לחילוני אחר? גם הוא שמע בשם דתיים כמה סיסמאות ולא מקבל אותן. מה שונה כ"כ אצל אותו נושר - שהוא גם חי ליד אנשים שחיים לפי הסיסמאות האלה?
אצלו הסיסמאות האלה לא משכנעות [בכלל, או מול הטענות שיש כנגדן], והוא בדיוק באותו המצב כמו החילוני מבטן. ההבדל הוא רק מתי שם לב שאלו סיסמאות וכיצד הגיעו אליו הטענות שכנגד. אצל החילוני - מלידה, ומעולם ראה בזה סיסמאות, ואצל הנושר - בגיל בוגר יותר.
כמובן, הנושא הזה טחון לעייפה. יש המון יוצאים לתיאבון, וגם בגדרי הדבר הזה יש לדון לפי המציאות של ימינו השונה מזמן השו"ע כנ"ל: תיאבון שמושך חזק - מול ביסוס אידיאולוגי לא מספיק שיעמוד כנגדו.
אדם אמור ללחום ביצרו עד מסירות נפש - בזמן שאין לו כלים
ובכלל זה מה שאינו רץ לחפש כלים כאלו בכל העולם. למה לו? הרי מעיקרא טרם נתבססו לו הסיסמאות, אז למה שיהיה כ"כ בטוח שהן אמת שירוץ לבסס אותן.
יש בזה כמובן דרגות וסוגים וניואנסים, אבל זו כללות הנושא.
שוין, הארכתי מדי.