תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

[דרומי]

אם אני מבין נכון את כוונת הכותב (גם אני לא הבנתי קודים שונים שנכתבו לעיל... אלא שהתביישתי לשאול), הבעיה במעמד האשה הוא חוסר ההתאמה בין היחס לאשה במקורות לבין המציאות כיום. מי שלומד רמב"ם ושו"ע, לדוגמא, ורואה איך מדברים על האשה, אופייה ותחומי עיסוקיה, מתקשה להבין כיצד הוא אמור להגיב לנשים כיום העוסקות בתחומים שונים ומנהלים אותם בהצלחה יתירה אף מאשר הגברים. [להמחשה, בעבר היה יותר קל להבין ולהזדהות עם הברכה 'שלא עשני אשה', מה שהיום פחות פשוט]

[אוצר החכמה]

אני לא מבין את העניין הזה.

ברור שיש מה לברך שלא עשני אשה כי אתה מברך על מצוות שהתחייבת בהם והיא לא.

הקדמונים דברו על האשה שהכירו אופיה ועסוקיה. מה הבעייה בזה. זה היה המצב באותו זמן וזו היתה התרבות ובזה כנראה עסקו הנשים. חשבתי שהשאלה היא על התורה ולא שאלה היסטורית באיזה עולם חיו הקדמונים.

ומה הבעייה בזה שנשים מצליחות בעיסוקיהם. כל עוד שזה לא סותר את דיני התורה.

[דרומי]

איני מבין אם אתה תמים או מיתמם.

יש הלכה שאסור ללמד בנות תורה שבעל פה. האם לדעתך זה כ"כ פשוט ומובן היום? יש המון נשים משכילות שלא מתחברות בכלל עם ההלכה הזאת, וכבר האריכו גדולי ישראל בזה.

משפט הירושה, לפיו רק הבן יורש והבנות לא יורשות כלום, נראה לך מיושם כיום? ככל הידוע לי ברוב המשפחות החרדיות לא מקיימים הלכה זו ככתבה וכלשונה, ואכמ"ל.

בשו"ע נפסק שמי שנולד לו בן מברך 'הטוב והמטיב' ואילו מי שנולדה לו בת אינו מברך כלל כי 'אינה שמועה טובה'. האם זה קל להסברה?

וכן על זה הדרך.

[שלא יובן לא נכון, אני רק בא להסביר את דברי הכותב שלפניי. אין כוונתי שלי באופן אישי זה מפריע...]

[משולש]

הבעיה האמיתית של היום זה דבר אחד: אינרטנט והמסתעף. כל הקושיות האחרות הם בעצם תירוצים.

[החושב]

מה הבעייה במעמד האשה ביהדות?

אני לא נוקט עמדה, ולא אומר שזה 'בעיה'. אלא ממחיש את השאלה:
מה העונש של אונס?

עד לפני כמה מאות שנים נשים היו פרימיטיביות למדי. תפקידן העיקרי היה לשבת בבית, להוליד ולגדל ילדים, לעסוק בעבודות כפיים פשוטות (הא, וכמעט שכחתי, לספק צרכים מבעליהן). לעומת זאת, גבר היה הכל. זה קשור גם לחיי העשייה וגם לחיים האינטלקטואליים.
נשים זכו לייחס בהתאם.
וזה היה עמוק עמוק בתוך התודעה - אשה כלפי איש זה לא סתם סוג ב'. זה בכלל משהו אחר, ואין מקום להשוות ביניהם.

עד עצם היום הזה אם מנסים לברר איזו הלכה בנוגע לאשה, ניקח למשל חיוביה לגבי תפילה, נתקלים במצב מעניין. אם לגבי גברים דיני תפילה מבוארים לפרטי פרטים, לגבי אשה (ולהזכירכם, מדובר ב50% מאוכלוסיית היהודים) צריך לקושש דיוקים.
או, דוגמה אחרת, דין ספק ברכת המזון. הדין מפורש והכל טוב ויפה. עד שמגיע אחד מגדולי האחרונים ואומר, יש לי שאלה מעניינת מאוד - מה יהיה לגבי נשים? וכולם אומרים, וואו, באמת מעניין, מה עם נשים...

[הרואה]

והנה הגיע התגובה מהצד שכנגד. בוא נקצר מה שבפיהם. יש שני דרכים איך להתחבר לתורה, לפי המסורה, ולפי ההתחברות לשרשי הדברים. בחו"ל מתחברים למסורה, ולפיכך מקפידים לאכול קניידלאך וקישקע שזה דומה אצלהם להנחת תפילין ונטילת לולב, משא"כ בארץ מתחברים לשרשי הדברים, כי סגולת א"י היא לחבר אדם לפנימיות התורה. לדברי הכותב, כבר אין צורך לחנך לפי מה שקבלנו במסורה מרבותינו והתעקשות עקרה על ניואנסים של מנהגים רק מרחיקה רבים, אלא יש להתחבר לשרשי הדברים ולשחוט בהנאה פרות קדושות עדיף מה שיותר.

אין צורך להגיב על לאקשען תורה זה, רק דבר אחד אעיר, שהיו כמה תנועות בהיסטוריה שטענו שיש להתחבר לשרש הדברים, ולשלול את כל "החומות ע"ג החומות" מסביב. אמנה כאן את הבולטים שביניהם. א. הנצרות. ב. תנועת הפילוסופיה בספרד, שלא נשאר מהם שריד ופליט. ג. הריפורמה. ותו לא מידי.

לא הבנתי איך המסקנות המוזרות שלך קשורות למה שכתבתי.
לא הבנתי מה כוונתך שטענתי שאין צריך לחנך לפי מה שקיבלנו מרבותינו, אתה מתכוון שקיבלנו מרבותינו שכך צריך לחנך, או לחנך כפי שהם חינכו בחו"ל, או בארץ, או שאתה סתם מתריס.
לא כתבתי שיש עניין לשחוט פרות קדושות ואני גם כלל לא חושב כך, ואדרבה כתבתי הפוך הבאתי כדוגמא למעליותא את ר' שמואל שעל אף שמאד היה מחובר לשרשי הדברים לא נהנה או לכה"פ הצליח להתגבר על התאוה לשחוט פרות קדושות.
ואגב אפשר לציין גם את הגרי"ש זילברמן זצ"ל ששחט הרבה פרות קדושות אך לגופו שלן עניין ובלי להנות מבשרן באהבת הניצוח.

לגבי שלשת הדוגמאות האחרונות שהבאת,
הנצרות והרפורמה בדיוק 180 מעלות הפוך. עקרו את שרשי הדברים. הנצרות שינתה את שררשי הדברים, והרפורמה זנחה אותם והתחברה רק לתחושות ולדתיות שבדת, וזנחה את עיקרי האמונה. הפילוסופיה בספרד לא קשורה לנידון בכלל, ולא הבנתי איך בחמתך צירפת את זה לעניין.

אתה כנראה מכיר את הסגנון שנתלים בו בר' גדליה ולא קשיא מידי, כי לא על זה אני מדבר כלל וכלל.

[תוכן]

אני פשוט ציטטתי את דבריך בקיצור ולא הוספתי שמה כלום, דוק ותשכח. בקשר לנצרות, הנוצרים הקדומים לא עקרו שום דבר, חוץ באמונה באותו האיש, לא היה הבדל ניכר בין היהודים לנוצרים. עיקר ההבדל היה ברעיון שהנוצרים השתדלו להתחבר למקור הדברים והיהודים התעקשו שהמעשים כפי שקיבלו מדור דור זה העיקר. הסוף היה עקירת המצוות על ידי הנוצרים.

והנה הדברים שכתבת:

לא הבנתי כל כך איך מדיון שהיה אמור להיות בעל תוכן משמעותי ומרתק, הגענו לויכוח עקר עם תוכן.

אני דווקא הייתי מפתח את זה לכיוון אחר שאכן יותר קשור לדעותיו של ר' יחיאל מאיר וחבריו, שנראים הדברים שלשם כיוון השואל, והם דווקא (ואני מכיר היטב רבים מבני החבורה ואכמ"ל), הרבה יותר מאמינים מהאברך המצוי, אולי פחות בסגנון של אמונה ילדותית ויותר ע"ד הכוזרי (פחות מו"נ), אבל כל דבריו של תוכן שאולי יש בהם גרעין אמת לגבי החרדים החדשים וכדו', אבל אין להם קשר כלל לגיוון דעות מהסוג הזה.

הסיבה שאברכים עם דעות נפוצים יותר בארץ ישראל מבחו"ל, כי יש שתי צורות איך להסתכל על התורה: יש אפשרות של חיבור לשרשי הדברים, ויש אפשרות של שמירה על מה שקיבלנו. ובמילים אחרות יש לקיים את התורה בעצמה, ויש הציבי לך ציונים, וכדברי הרמב"ן הידועים.

מטבע הדברים אנשים בארץ ישראל פחות מסורתיים ומשנים מנהגים בקלות יותר מאנשי חו"ל, כי יש תחושה פנימית שאנחנו הגענו למקורות, וזה משני טעמים עיקריים שקשורים אחד לשני. א. כי אנחנו בא"י וחזרנו למקור הדברים, ואנחנו גם רואים יותר קהילות שונות וכו'. ב. כי סגולת ארץ ישראל מחברת את האדם יותר לפנימיות התורה.

לענ"ד אנשים בחו"ל שעושים עסק מניגוני התפילה ומאכלים מסויימים לחגים וכו' הם יותר גופי תורה שם כי צורת החיבור לתורה היא על ידי ציונים ומסורתיות, מה שאין כן בארץ ישראל שאפשר להתחבר לתורה בעצמה ולחיות יותר את עצם המקרא, וללמוד את הגמרא כמי שיושב בתוך בית המדרש ולא רק כמעתיק.

ודווקא משום כך שהאדם מחובר יותר לתורה ולקב"ה, הוא פחות מפחד לפתוח נושאים רגישים ולדון בהם, והוא פחות מפחד לשנות את דעתו מכפי שחונך, כי הוא יותר בוטח בקב"ה שיראה לו את האמת, ופחות נסמך על המסורתיות של איך שחונך.

לענ"ד, הבעיה בחינוך החרדי, שמנסים לשמר בכח את צורת החינוך המסורתי של חומות ע"ג חומות, והתעקשות עקרה על ניואנסים של מנהגים, דבר שנכון אולי לנהוג כך בחו"ל שאכן הגישה שם היא ע"ג הציבי לך ציונים (ובארץ המחנכים עוד מחמירים בכך הרבה יותר מבחו"ל), ומלבד מה שגישה זו מרחיקה רבים סתם בגלל הלחץ שזה יוצר, אפשר לחבר את התלמידים לתורה הרבה יותר דווקא עם לא נשים דגש על המסורתיות אלא יותר על גופי הדברים.

הרבה אברכים בארץ שגדלו על ברכי החינוך הליטאי השמרן והפחדן מכל פירצה דווקא מתוך שאחר כך התחברו יותר לגופי התורה, והיחס שלהם עם הקב"ה הרבה יותר עמוק ובוטח, שוחטים בהנאה פרות קדושות, אני רואה את הדברים על עצמי ועל רבים מחברי.

דבר שהרבה הדגישו בתקופה האחרונה אצל מרן הגר"ש אויערבך זצ"ל, שלמרות שהיה מאד עצמאי והחיבור שלו היה מאד לשרשי הדברים, בסופו של דבר היה נכנע לרמ"א כמו ילד קטן, שזו גדלות שלא להנות מלשחוט פרות קדושות.

[הרואה]

מעניין אם אני היחיד שלא מבין מה אתם רוצים ובאיזה "קודים" אתם מדברים. (אגב מי זה יחיאל מאיר? זה שהעלו דברים שלו אודות הגרש"א?) ומה זה מסורתיות ושרשי הדברים? ומה הקשר שלהם למה שיהודי באמת חייב והוא לשמור תרי"ג מצוות ולעסוק בתורה?

אני חושב שזה חילוק מאד בולט (וכמדומה לי שאתה לא מבין את החילוק כי אתה מאד בצד אחד ורון לא מבין את החילוק כי הוא לגמרי בצד השני, במליצה שיש בה מן האמת). ואביא כמה דוגמאות קיצוניות להמחשה:
א. יש אדם שבהתעוררויות הדתיות שלו במועדים ובימים נוראים מה שנמצא במחשבתו זה יציאת מצרים, או עיון בנבואה פלונית בירמיה על הנושא, ויש אחר שזה איך נהג הרב פלוני בקדושה ובטהרה באותו מועד, או איזה נוסטלגיה מניגון כלשהו וכדו'.
ב. כשבאים לדבר נגד האינטרנט למשל. יש אחד שידגיש את גדולי ישראל שאסרו, והאחר ידבר על צורת ההשמרות מהיצר הרע דעריות שהוא על ידי בריחה ממנו כמו ביוסף, או את הנקודה שמתגרה בתלמיד חכמים.
ג. אחד פוסק הלכה מהמשנ"ב או משו"ע עם נו"כ, ואחד מהפסוקים דרך הגמרא דרך המשנ"ב.

קחו לדוגמא את בית-המדרש הזה, הוא מהווה מוקד משיכה בכל מיני צורות, לבוגרי הישיבות הטובות ביותר בארץ. הבחורים שלמדו באותם ישיבות עצמם לפני 20/30 שנה לא היו נמשכים לעיסוקים שכאלו.

אני לא כ"כ בטוח שאתה צודק, אני מכיר הרבה אנשים מעל גיל 50 שדנים הרבה בנושאים האלו, אולי לא שם ספציפית. ברור שכיום עולם הישיבות יותר גדול והמספרים של כל הקצוות גדלים. ובכל זאת מן הסתם יש אמת בדבריך.

דבר שהרבה הדגישו בתקופה האחרונה אצל מרן הגר"ש אויערבך זצ"ל, שלמרות שהיה מאד עצמאי והחיבור שלו היה מאד לשרשי הדברים, בסופו של דבר היה נכנע לרמ"א כמו ילד קטן, שזו גדלות שלא להנות מלשחוט פרות קדושות.

מי זה הרמ"א?

הכוונה לרמ"א רמ"א? ר' משה איסרליש?

כן, וכוונתי להספד של ר' יוסף פטרוף על הגרש"א, שעם כל זה שהיה פוסק מגוף הסוגיות, למעשה היה בסוף נכנע לרמ"א שדרכו תמיד ליישב המנהג.

[לא ידען]

אני לא מבין את העניין הזה.

ברור שיש מה לברך שלא עשני אשה כי אתה מברך על מצוות שהתחייבת בהם והיא לא.

הקדמונים דברו על האשה שהכירו אופיה ועסוקיה. מה הבעייה בזה. זה היה המצב באותו זמן וזו היתה התרבות ובזה כנראה עסקו הנשים. חשבתי שהשאלה היא על התורה ולא שאלה היסטורית באיזה עולם חיו הקדמונים.

ומה הבעייה בזה שנשים מצליחות בעיסוקיהם. כל עוד שזה לא סותר את דיני התורה.

למה כהנים לא מברכים 'שלא עשני ישראל'??
ומהי הברכה הזאת בכלל. הרי על כל המצוות אני מברך באופן פרטי, תפילין, תלמוד תורה ועוד, אז מה הברכה הזאת, רק שלי יש ולשני(ה) אין ??

יש על כך הסברים עמוקים מאוד בחסידות, אבל רק לעורר על הטעות הנפוצה באתי.

[מענה איש]

ר' תוכן פרט אם אפשר למה כוונתך כשאתה מכנה את אותם האברכים כופרים למחצה לשליש ולרביע

במה הם כופרים? ביסודות היהדות?
האם כל קבוצה שדנה מחליפה דעות בנושאים כאלו בצורה פתוחה נחשבת לכופרת?
איפה נמצא הקו האדום שממנו נגדיר אדם שעוסק בשאלות מסוימות ככופר?

הכופר למחצה, מקבל שתורה שבעל פה התקבלה בסיני, אבל הוא סבור שהגאונים, הראשונים והאחרונים שפירשו את התורה שבעל פה, חטאו בפירושה, ומשום כך, וכאן מגיע הכפירה העיקרית, אין הוא משועבד לפירושי הראשונים והאחרונים. הגאונים יכולים להגיד א', והכופר הקטן שלנו יכול להגיד ב', והם שוה בשוה. לדברי הכופר הקטן, אין לרי"ף ולשו"ע שום סמכות, והוא הוא שמחליט על פי עומק עיונו איך הוא צריך לקיים את המצוות.

מכיר אני ת''ח עצום שאכן סבור כך ביחס לשו''ע שאין מחויבות לפסקי מרן (יכל להגיע רחוק אך בגלל דעותיו קידומו נגדע) האם בשל כך נחשב ככופר?

[הרואה]

אני פשוט ציטטתי את דבריך בקיצור ולא הוספתי שמה כלום, דוק ותשכח. בקשר לנצרות, הנוצרים הקדומים לא עקרו שום דבר, חוץ באמונה באותו האיש, לא היה הבדל ניכר בין היהודים לנוצרים. עיקר ההבדל היה ברעיון שהנוצרים השתדלו להתחבר למקור הדברים והיהודים התעקשו שהמעשים כפי שקיבלו מדור דור זה העיקר. הסוף היה עקירת המצוות על ידי הנוצרים.

זה בדיוק הנקודה, שהם עקרו מבפנים.

וכמובן אדם שעוקר מצוה מעשית הכי קטנה שתהיה, זה לכשעצמו עקירה של כל שרשי התורה כולם.

ומשום מה אתה מתעקש להתווכח על הדברים הפשוטים (או שאולי כפי שנראה מדבריך, וכבר קדמו לי פה בטענה זו, האמונה שלך לא ממש כוללת מצוות מעשיות וכו', כמו שאמרת שהרי קשה לך להיות משוכנע מספיק כדי להחזיר בתשובה אחרים. וכן נראה שבחדא מחתא אתה מחבר אמונה באחרונים עם הנביאים כאילו שיש בין החיבור הזה לבין עיקרי האמונה לכל השיטות קשר כלשהו).

[סגי נהור]

אני חשבתי שהסיבה היא מאד פשוטה, כאן בארץ מתקדמים יותר, אוחזים כבר בדור שלישי או רביעי, ואילו שם (או גם כאן בישיבות הספרדיות לדוגמא) אוחזים מוקדם יותר.

החיטוט בהנחות הפשוטות, הפריצה לכיוונים חדשים, אם בגלל המשך-חכמה או בגלל סיבה אחרת, היא לא אופיינית לדור מייסד, היא אופיינית לדור שהגיע כבר אחרי ההתבססות. דור מייסד אינו פנוי לחטט באקסיומות שלו, הוא עסוק בהתלהבות לבסס את הדרך המרכזית הטובה ולהשתייך אליה הכי עמוק שאפשר. דור מאוחר יותר כבר לא מתלהב מעצם הדרך, גם לא מההשגים המרשימים שלה, זה כבר נראה כמו מובן מאליו, נשאר רק לחפור את היסודות עצמם עם הרבה פזילה למקומות חדשים. וזה בדיוק מה שקורה כאן.

לעומת זאת, הרב תוכן הצביע על משהו אחר, (שונה לגמרי או משלים - לא החלטתי), הסגירות כאן בשנים הצעירות לעומת הפתיחות שם. יתכן שיש בזה הרבה, אני לא מתמצא מספיק.

ברור שהניתוח שלך הרבה יותר הגיוני ונכון מהניתוח של תוכן. זאת תנועת מטוטלת - תחילה יש דור שמורד בפרשנות ובבינוניות ורוצה ללכת עד הסוף עם להט של תנועת נוער (כפי שאירע בארץ לפני כמה עשרות שנים), ואז קם דור שמואס בססמאות של תנועת הנוער ושואף להתבגר. הציבורים התורניים בארץ ובחו"ל לא נמצאים באותו מקום על המטוטלת הזאת (וכמובן גם לא רון והרב אוצה"ח).

[אליסף]

מרתק.
ג"א סבור כשעת הכושר בביאור ההבדל בין א"י לחו"ל.
אני חולק על התיאור של תוכן על הפתיחות של הישיבות האמריקאיות, לפחות ב25-30 שנה האחרונות, כמובן יש הבדלים (מותר לשחק כדורסל..) אך בחינוך האמוני\השקפתי אין הבדל משמעותי. כוונתי לישיבות דוגמת פילדלפיה פולסברג ריברדייל לונגביטש פטרסון ר' מוטל דיק ר' ש"פ שוסטל וכו' שמתנקזים ללייקווד

[אוצר החכמה]

איני מבין אם אתה תמים או מיתמם.

יש הלכה שאסור ללמד בנות תורה שבעל פה. האם לדעתך זה כ"כ פשוט ומובן היום? יש המון נשים משכילות שלא מתחברות בכלל עם ההלכה הזאת, וכבר האריכו גדולי ישראל בזה.

משפט הירושה, לפיו רק הבן יורש והבנות לא יורשות כלום, נראה לך מיושם כיום? ככל הידוע לי ברוב המשפחות החרדיות לא מקיימים הלכה זו ככתבה וכלשונה, ואכמ"ל.

בשו"ע נפסק שמי שנולד לו בן מברך 'הטוב והמטיב' ואילו מי שנולדה לו בת אינו מברך כלל כי 'אינה שמועה טובה'. האם זה קל להסברה?

וכן על זה הדרך.

[שלא יובן לא נכון, אני רק בא להסביר את דברי הכותב שלפניי. אין כוונתי שלי באופן אישי זה מפריע...]

לא תמים ולא מיתמם.

אין טעם להתווכח על פרטים כי זה בדיוק מה שעושים באתרים שהוזכרו. העניין הכללי הרבה יותר פשוט. לנשים יש מעמד נכבד כראוי להם והתורה לא מתערבת בזה. אין בתורה שום דבר שמשפיל או משעבד נשים והן יכולות להצליח במה שהן יכולות כרצונם.
מצד שני התורה היא מערכת של חובות רבות שאין מטרתן חברתית אלא לעבוד את הבורא. במסגרת הזאת כל אחד ממלא את חלקו והחלק אינו קל וכל מצוות התורה זה ייעודן ולא לתת לאנשים מעמד או עמדה.

[אוצר החכמה]

מה הבעייה במעמד האשה ביהדות?

אני לא נוקט עמדה, ולא אומר שזה 'בעיה'. אלא ממחיש את השאלה:
מה העונש של אונס?

עד לפני כמה מאות שנים נשים היו פרימיטיביות למדי. תפקידן העיקרי היה לשבת בבית, להוליד ולגדל ילדים, לעסוק בעבודות כפיים פשוטות (הא, וכמעט שכחתי, לספק צרכים מבעליהן). לעומת זאת, גבר היה הכל. זה קשור גם לחיי העשייה וגם לחיים האינטלקטואליים.
נשים זכו לייחס בהתאם.
וזה היה עמוק עמוק בתוך התודעה - אשה כלפי איש זה לא סתם סוג ב'. זה בכלל משהו אחר, ואין מקום להשוות ביניהם.

עד עצם היום הזה אם מנסים לברר איזו הלכה בנוגע לאשה, ניקח למשל חיוביה לגבי תפילה, נתקלים במצב מעניין. אם לגבי גברים דיני תפילה מבוארים לפרטי פרטים, לגבי אשה (ולהזכירכם, מדובר ב50% מאוכלוסיית היהודים) צריך לקושש דיוקים.
או, דוגמה אחרת, דין ספק ברכת המזון. הדין מפורש והכל טוב ויפה. עד שמגיע אחד מגדולי האחרונים ואומר, יש לי שאלה מעניינת מאוד - מה יהיה לגבי נשים? וכולם אומרים, וואו, באמת מעניין, מה עם נשים...

מה הקשר של העונש של אונס? ומה העונש של רוצח? אפס בריבוע. סנהדרין שקוטלת אחד לשבעים שנה היא קטלנית אז המסקנה מזה היא שהתורה היא בעצם תומכת מאפיה??


אגב אולי תסביר לי מה כמעט שכחת ? מה פירוש המילים לספק צרכים מבעליהן??

[אוצר החכמה]

אני לא מבין את העניין הזה.

ברור שיש מה לברך שלא עשני אשה כי אתה מברך על מצוות שהתחייבת בהם והיא לא.

הקדמונים דברו על האשה שהכירו אופיה ועסוקיה. מה הבעייה בזה. זה היה המצב באותו זמן וזו היתה התרבות ובזה כנראה עסקו הנשים. חשבתי שהשאלה היא על התורה ולא שאלה היסטורית באיזה עולם חיו הקדמונים.

ומה הבעייה בזה שנשים מצליחות בעיסוקיהם. כל עוד שזה לא סותר את דיני התורה.

למה כהנים לא מברכים 'שלא עשני ישראל'??
ומהי הברכה הזאת בכלל. הרי על כל המצוות אני מברך באופן פרטי, תפילין, תלמוד תורה ועוד, אז מה הברכה הזאת, רק שלי יש ולשני(ה) אין ??

יש על כך הסברים עמוקים מאוד בחסידות, אבל רק לעורר על הטעות הנפוצה באתי.

זה לא טעות נפוצה אלא פשט פשוט. ומה הקשר לזה שמברכים על כל המצוות. האדם קם בבוקר ומברך על גופו שהוחזר לו לעבודת הבורא.

[סעדיה]

דוגמה אחרת, דין ספק ברכת המזון. הדין מפורש והכל טוב ויפה. עד שמגיע אחד מגדולי האחרונים ואומר, יש לי שאלה מעניינת מאוד - מה יהיה לגבי נשים? וכולם אומרים, וואו, באמת מעניין, מה עם נשים...

עצם הנידון לגבי חיוב נשים בברכהמ"ז נידון בתלמוד בבלי ברכות כ:

[סגי נהור]

מה הבעייה במעמד האשה ביהדות?

אני לא נוקט עמדה, ולא אומר שזה 'בעיה'. אלא ממחיש את השאלה:
מה העונש של אונס?

עד לפני כמה מאות שנים נשים היו פרימיטיביות למדי. תפקידן העיקרי היה לשבת בבית, להוליד ולגדל ילדים, לעסוק בעבודות כפיים פשוטות (הא, וכמעט שכחתי, לספק צרכים מבעליהן). לעומת זאת, גבר היה הכל. זה קשור גם לחיי העשייה וגם לחיים האינטלקטואליים.
נשים זכו לייחס בהתאם.
וזה היה עמוק עמוק בתוך התודעה - אשה כלפי איש זה לא סתם סוג ב'. זה בכלל משהו אחר, ואין מקום להשוות ביניהם.

עד עצם היום הזה אם מנסים לברר איזו הלכה בנוגע לאשה, ניקח למשל חיוביה לגבי תפילה, נתקלים במצב מעניין. אם לגבי גברים דיני תפילה מבוארים לפרטי פרטים, לגבי אשה (ולהזכירכם, מדובר ב50% מאוכלוסיית היהודים) צריך לקושש דיוקים.
או, דוגמה אחרת, דין ספק ברכת המזון. הדין מפורש והכל טוב ויפה. עד שמגיע אחד מגדולי האחרונים ואומר, יש לי שאלה מעניינת מאוד - מה יהיה לגבי נשים? וכולם אומרים, וואו, באמת מעניין, מה עם נשים...

מה הקשר של העונש של אונס? ומה העונש של רוצח? אפס בריבוע. סנהדרין שקוטלת אחד לשבעים שנה היא קטלנית אז המסקנה מזה היא שהתורה היא בעצם תומכת מאפיה??

אני משער שלא התכוונו לעונש שאין, אלא לעונש שיש - לא יוכל שלחה כל ימיו, שלכאורה עומדת מאחוריו תפיסה מסוימת של מעמד האשה.

[אוצר החכמה]

דבר שהרבה הדגישו בתקופה האחרונה אצל מרן הגר"ש אויערבך זצ"ל, שלמרות שהיה מאד עצמאי והחיבור שלו היה מאד לשרשי הדברים, בסופו של דבר היה נכנע לרמ"א כמו ילד קטן, שזו גדלות שלא להנות מלשחוט פרות קדושות.

מי זה הרמ"א?

הכוונה לרמ"א רמ"א? ר' משה איסרליש?

ענו לי שכן ואני משתומם עד שהמילים ממש נעתקות מפי.

עם כל הכבוד וההערכה לר' שמואל כת"ח עצום וגאון גדול ואחד מגדולי דורינו. איך בכלל יש להשוות בן דורנו לרמ"א ולומר שהוא נכנע לרמ"א כמו ילד קטן אולי אפשר לומר ביטוי כזה (מה זה ילד קטן בעניין?)על המג"א או הט"ז אבל לומר שמעלתו של בן דורנו שהוא נכנע לרמ"א זה כל כך משונה שקשה אפילו להתייחס לזה.

אפשר כמובן לומר שאע"פ שהיו לו דעות משלו וסברות שונות מדעת הרמ"א, סבר שצריך לנהוג למעשה כדעת הרמ"א ולא ללכת אחר שיטתו. וזה נושא לדיון הלכתי תורני האם כשאדם מסיק מסקנות מהסוגייה ראוי לו לנהוג כך או לקבל את דעת הקדמונים אפילו שלדידיה ברור אחרת. אבל לבטא את זה כעניין של כניעה לרמ"א כשאנן כאצבע בקירא לסברא לעומתו זה פשוט מוזר ביותר.

[החושב]

מה הקשר של העונש של אונס? ומה העונש של רוצח? אפס בריבוע. סנהדרין שקוטלת אחד לשבעים שנה היא קטלנית אז המסקנה מזה היא שהתורה היא בעצם תומכת מאפיה??

אני מנסה להסביר מאיפה מגיעות השאלות. ההסתכלות על מעמד האשה השתנתה בצורה תהומית.
נדמה שאתה מנסה בכוח לא להבין.
העונש של רוצח - מיתה בסייף. מזה רואים שהתורה מתייחס לזה בחומרה גדולה. זה נשמע סביר לחלוטין לכל אדם מודרני.
העונש של אונס - לשלם חמשים כסף. בנוסף לזה הוא צריך להתחתן אתה, ואסור לגרשה. האם שכל של אדם מודרני מזדהה עם חומרת העונש?

[אוצר החכמה]

אני משער שלא התכוונו לעונש שאין, אלא לעונש שיש - לא יוכל שלחה כל ימיו, שלכאורה עומדת מאחוריו תפיסה מסוימת של מעמד האשה.

לכאורה? לדעתי לא. העונש שאיננו מוכיח שהתורה בכלל לא חיפשה כאן את התיקון המדיני וזה לא הנושא.

[אוצר החכמה]

מה הקשר של העונש של אונס? ומה העונש של רוצח? אפס בריבוע. סנהדרין שקוטלת אחד לשבעים שנה היא קטלנית אז המסקנה מזה היא שהתורה היא בעצם תומכת מאפיה??

אני מנסה להסביר מאיפה מגיעות השאלות. ההסתכלות על מעמד האשה השתנתה בצורה תהומית.
נדמה שאתה מנסה בכוח לא להבין.
העונש של רוצח - מיתה בסייף. מזה רואים שהתורה מתייחס לזה בחומרה גדולה. זה נשמע סביר לחלוטין לכל אדם מודרני.
העונש של אונס - לשלם חמשים כסף. בנוסף לזה הוא צריך להתחתן אתה, ואסור לגרשה. האם שכל של אדם מודרני מזדהה עם חומרת העונש?

אתה נמנע מלענות לי על השאלה. איזה טעם יש בעונש שלא מיושם. והאם העובדה שהעונש לא מיושם אינה מוכיחה שהתורה קורצת בעין אחת אל הרוצחים ?
האם שכל של אדם מודרני מזדהה עם ההתנהגות הזאת של התורה?

[הרואה]

דבר שהרבה הדגישו בתקופה האחרונה אצל מרן הגר"ש אויערבך זצ"ל, שלמרות שהיה מאד עצמאי והחיבור שלו היה מאד לשרשי הדברים, בסופו של דבר היה נכנע לרמ"א כמו ילד קטן, שזו גדלות שלא להנות מלשחוט פרות קדושות.

מי זה הרמ"א?

הכוונה לרמ"א רמ"א? ר' משה איסרליש?

ענו לי שכן ואני משתומם עד שהמילים ממש נעתקות מפי.

עם כל הכבוד וההערכה לר' שמואל כת"ח עצום וגאון גדול ואחד מגדולי דורינו. איך בכלל יש להשוות בן דורנו לרמ"א ולומר שהוא נכנע לרמ"א כמו ילד קטן אולי אפשר לומר ביטוי כזה (מה זה ילד קטן בעניין?)על המג"א או הט"ז אבל לומר שמעלתו של בן דורנו שהוא נכנע לרמ"א זה כל כך משונה שקשה אפילו להתייחס לזה.

אפשר כמובן לומר שאע"פ שהיו לו דעות משלו וסברות שונות מדעת הרמ"א, סבר שצריך לנהוג למעשה כדעת הרמ"א ולא ללכת אחר שיטתו. וזה נושא לדיון הלכתי תורני האם כשאדם מסיק מסקנות מהסוגייה ראוי לו לנהוג כך או לקבל את דעת הקדמונים אפילו שלדידיה ברור אחרת. אבל לבטא את זה כעניין של כניעה לרמ"א כשאנן כאצבע בקירא לסברא לעומתו זה פשוט מוזר ביותר.

הנקודה היא לא הסמכות, שוודאי שלרמ"א יש סמכות יותר מלר' שמואל, אלא הדרך. שהרמ"א פוסק על פי המנהג, ור' שמואל עם כל המקוריות שלו בסופו של דבר למעשה פסק כמו שכתב הרמ"א, על אף שבאופן טבעי היה מכריע בין הראשונים בכל סוגיה לגופה על פי מה שיוצא לו מהסוגיא.

[אוצר החכמה]

דוגמה אחרת, דין ספק ברכת המזון. הדין מפורש והכל טוב ויפה. עד שמגיע אחד מגדולי האחרונים ואומר, יש לי שאלה מעניינת מאוד - מה יהיה לגבי נשים? וכולם אומרים, וואו, באמת מעניין, מה עם נשים...

עצם הנידון לגבי חיוב נשים בברכהמ"ז נידון בתלמוד בבלי ברכות כ:

נכון.
אבל השאלה שלי היא מה המסקנה של החושב ממה שכתב.

אפשר להסיק למשל שזה מעיד על מעמדן הגבוה של הנשים בחברה היהודית בימי קדם. נשים שהיה להם ספק אם בירכו ברכת המזון היו אוטונומיות להחליט לבד אם הם רוצות לחזור על הברכה או לא. ולא היו משועבדות להתייעצויות ארוכות עם רבנים וספרים ויצירת חששות וחומרות ונערווים. אם הן הרגישו שהן רוצות לברך בירכו ואם לא אז לא וממילא השאלה לא עלתה על שולחן הפוסקים.
רק בדורות האחרונים שכנשים איבדו את המעמד הזה התחילו הרבנים להרשות לעצמם לשאול את השאלה מה יהיה עם הנשים.

ברור שזה קשקוש גמור אבל לא יותר גרוע מדברים אחרים שעולים בנושא.

[אוצר החכמה]

הנקודה היא לא הסמכות, שוודאי שלרמ"א יש סמכות יותר מלר' שמואל, אלא הדרך. שהרמ"א פוסק על פי המנהג, ור' שמואל עם כל המקוריות שלו בסופו של דבר למעשה פסק כמו שכתב הרמ"א, על אף שבאופן טבעי היה מכריע בין הראשונים בכל סוגיה לגופה על פי מה שיוצא לו מהסוגיא.

ברור שהנקודה היא לא הסמכות הנקודה היא ההתבטאות של כניעה. הזבוב נכנע מפני הפיל? הוא זבוב והפיל פיל ואין יחס ביניהם.

[החושב]

מה הקשר של העונש של אונס? ומה העונש של רוצח? אפס בריבוע. סנהדרין שקוטלת אחד לשבעים שנה היא קטלנית אז המסקנה מזה היא שהתורה היא בעצם תומכת מאפיה??

אני מנסה להסביר מאיפה מגיעות השאלות. ההסתכלות על מעמד האשה השתנתה בצורה תהומית.
נדמה שאתה מנסה בכוח לא להבין.
העונש של רוצח - מיתה בסייף. מזה רואים שהתורה מתייחס לזה בחומרה גדולה. זה נשמע סביר לחלוטין לכל אדם מודרני.
העונש של אונס - לשלם חמשים כסף. בנוסף לזה הוא צריך להתחתן אתה, ואסור לגרשה. האם שכל של אדם מודרני מזדהה עם חומרת העונש?

אתה נמנע מלענות לי על השאלה. איזה טעם יש בעונש שלא מיושם. והאם העובדה שהעונש לא מיושם אינה מוכיחה שהתורה קורצת בעין אחת אל הרוצחים ?
האם שכל של אדם מודרני מזדהה עם ההתנהגות הזאת של התורה?

אתה מעלה שאלה שיש כמוה שאלות רבות בלימוד, והן לא מטרידות אף אחד. התורה הביעה את התייחסותה לרצח בצורה ברורה מאוד. מדוע סנהדרין היו בוחרים להתנהל בצורה כזו - זו שאלה יפה. ואפשר להציע כל מיני תשובות. אבל, כאמור, שאלה זו לא מטרידה אף אחד.
אבל אם בתורה היה כתוב שמי רצח אדם יהיה דינו לשבת בכלא במשך שלושה ימים, ולאחר מכן לעסוק בעבודות שירות במשך חצי יום - זו היה מעורר פליאה עצומה. משום שאצלנו זה מצטייר כחוסר צדק משווע.

ושוב, לא באתי להביע שום עמדה, אלא להסביר מה עומד מאחורי התמיהות בדבר מעמד האישה.

[ברקים רב]

הנקודה היא לא הסמכות, שוודאי שלרמ"א יש סמכות יותר מלר' שמואל, אלא הדרך. שהרמ"א פוסק על פי המנהג, ור' שמואל עם כל המקוריות שלו בסופו של דבר למעשה פסק כמו שכתב הרמ"א, על אף שבאופן טבעי היה מכריע בין הראשונים בכל סוגיה לגופה על פי מה שיוצא לו מהסוגיא.

ברור שהנקודה היא לא הסמכות הנקודה היא ההתבטאות של כניעה. הזבוב נכנע מפני הפיל? הוא זבוב והפיל פיל ואין יחס ביניהם.

כבר העירו על זה כאן viewtopic.php?f=19&t=39001&start=640#p443529
אבל המעירים ננזפו שאין להם מושג והבנה ואם רק היו מכירים היו מבינים איזה גודל ושבח זה.

וזה כבר כמעט הזכיר לי את זה: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 12#p427041

[בברכה המשולשת]

אני משער שלא התכוונו לעונש שאין, אלא לעונש שיש - לא יוכל שלחה כל ימיו, שלכאורה עומדת מאחוריו תפיסה מסוימת של מעמד האשה.

לכאורה? לדעתי לא. העונש שאיננו מוכיח שהתורה בכלל לא חיפשה כאן את התיקון המדיני וזה לא הנושא.

ויעויין דרשות הר"ן דרשה י"א

[אוצר החכמה]

כבר העירו על זה כאן viewtopic.php?f=19&t=39001&start=640#p443529
אבל המעירים ננזפו שאין להם מושג והבנה ואם רק היו מכירים היו מבינים איזה גודל ושבח זה.

וזה כבר כמעט הזכיר לי את זה: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 12#p427041

אני לא עוקב אחרי האשכולות ההם אבל בעיני יש הבדל גדול בין אם מישהו אמר ביטוי כזה בסערת רגשותיו בזמן הספד. אז נכון שהוא נסחף אבל שמענו הרבה הסחפויות משונות בהספדים. אבל לחזור ולכתוב את זה כדבר פשוט וכביטוי זה לא תקין וה"ה על האמירה על הגראי"ל.

[בן מיכאל]

דבר שהרבה הדגישו בתקופה האחרונה אצל מרן הגר"ש אויערבך זצ"ל, שלמרות שהיה מאד עצמאי והחיבור שלו היה מאד לשרשי הדברים, בסופו של דבר היה נכנע לרמ"א כמו ילד קטן, שזו גדלות שלא להנות מלשחוט פרות קדושות.

מי זה הרמ"א?

הכוונה לרמ"א רמ"א? ר' משה איסרליש?

ענו לי שכן ואני משתומם עד שהמילים ממש נעתקות מפי.

עם כל הכבוד וההערכה לר' שמואל כת"ח עצום וגאון גדול ואחד מגדולי דורינו. איך בכלל יש להשוות בן דורנו לרמ"א ולומר שהוא נכנע לרמ"א כמו ילד קטן אולי אפשר לומר ביטוי כזה (מה זה ילד קטן בעניין?)על המג"א או הט"ז אבל לומר שמעלתו של בן דורנו שהוא נכנע לרמ"א זה כל כך משונה שקשה אפילו להתייחס לזה.

אפשר כמובן לומר שאע"פ שהיו לו דעות משלו וסברות שונות מדעת הרמ"א, סבר שצריך לנהוג למעשה כדעת הרמ"א ולא ללכת אחר שיטתו. וזה נושא לדיון הלכתי תורני האם כשאדם מסיק מסקנות מהסוגייה ראוי לו לנהוג כך או לקבל את דעת הקדמונים אפילו שלדידיה ברור אחרת. אבל לבטא את זה כעניין של כניעה לרמ"א כשאנן כאצבע בקירא לסברא לעומתו זה פשוט מוזר ביותר.

מעניין לעניין באותו עניין, סיפר לי חבר כי שמע שיעור של הרב ואזנר בשנותיו האחרונות, שאחר שחזר על דין של הרמ"א, אמר לי לא נראה כדברי רמ"א, ואין לנהוג כן, חבל שאינני זוכר את פרטי הדין בדיוק.

[אוצר החכמה]

אתה מעלה שאלה שיש כמוה שאלות רבות בלימוד, והן לא מטרידות אף אחד. התורה הביעה את התייחסותה לרצח בצורה ברורה מאוד. מדוע סנהדרין היו בוחרים להתנהל בצורה כזו - זו שאלה יפה. ואפשר להציע כל מיני תשובות. אבל, כאמור, שאלה זו לא מטרידה אף אחד.
אבל אם בתורה היה כתוב שמי רצח אדם יהיה דינו לשבת בכלא במשך שלושה ימים, ולאחר מכן לעסוק בעבודות שירות במשך חצי יום - זו היה מעורר פליאה עצומה. משום שאצלנו זה מצטייר כחוסר צדק משווע.

ושוב, לא באתי להביע שום עמדה, אלא להסביר מה עומד מאחורי התמיהות בדבר מעמד האישה.

למה השאלה לא מטרידה אף אחד. כי לא מעורב בזה אג'נדה מודרנית?
ובכלל מה הכוונה סנהדרין היו בוחרים להתנהל בצורה כזאת. הדין איך סנהדרין צריכים להתנהל הוא דין התורה בדיוק כמו הדין של סיף לרוצח. וזה לא איזה מנהג קדום שלא מעניין אותנו.

[בן מיכאל]

אגב בעניין מעמד האשה בתורה, יעויין מאמר יפה של ערכים https://rationalbelief.org.il/%D7%94%D7 ... %A9%D7%94/

[אוצר החכמה]

אבל אם כבר צללנו או צללתם במים האדירים האלה אני רוצה לשאול שאלה והייתי שמח לשמוע תשובות רציניות על זה.

אני נותן את נושא אחד כדוגמה אבל השאלה היא כללית.
במאה ועשרים שנה האחרונות העולם עבר שני שינויים כמטוטלת בתחום מסויים.
בתחילת המאה העשרים פרחה התפיסה הקבוצתית וההבנה שהעיקר היא הקבוצה והחברה כולה והיחיד צריך לפעול למען הקבוצה ואפילו כל העולם בתפיסות קוסמופוליטיות. היום המטוטלת נעה לכיוון השני והעולם אוסף לתוכו תפיסה אינדבידואליסטית קיצונית.
אפשר לתת עוד הרבה דוגמאות הן כאלה שרואים אותם משתנים תוך עשרות שנים והן כאלה המאריכים יותר אחד מתוכם הוא גם מעמד האשה אבל אני שואל על העיקרון.
בכל תקופה ברור לאנשים שהמוסריות נמצאת אך ורק במה שמקובל היום והם כמעט לא מסוגלים לראות הצדקה לשום דרך אחרת שלפני כמה עשרות שנים או קצת יותר היה ברור לגמרי לאנשים שרק הדרך השנייה היא הצודקת. ויותר מזה הם לא מסוגלים לחשוב על העובדה הברורה שבעוד כמה עשרות שנים מה שהם חושבים היום כמוסרי ונכון יתפס כחשוך ומעופש.
אני לא אומר את זה כביקורת עלינו ועל האנשים אלא טוען שצריך להכיר במציאות האמיתית שככה זה ואיני יודע כמה אפשר שהדברים לא יתקיימו.
ועכשיו נשאלת השאלה איך אנחנו מעמתים מעתה את תפיסותינו המוסריות מול משהו בכלל, לאו דווקא מול התורה האלוקית והקיימת והמסורה לנו מזה אלפי שנים, אלא בכלל איך אנחנו מסוגלים לעמת את תפיסותינו המוסריות מול משהו?

[ארי שבחבורה]

איני מבין אם אתה תמים או מיתמם.

יש הלכה שאסור ללמד בנות תורה שבעל פה. האם לדעתך זה כ"כ פשוט ומובן היום? יש המון נשים משכילות שלא מתחברות בכלל עם ההלכה הזאת, וכבר האריכו גדולי ישראל בזה.

משפט הירושה, לפיו רק הבן יורש והבנות לא יורשות כלום, נראה לך מיושם כיום? ככל הידוע לי ברוב המשפחות החרדיות לא מקיימים הלכה זו ככתבה וכלשונה, ואכמ"ל.

בשו"ע נפסק שמי שנולד לו בן מברך 'הטוב והמטיב' ואילו מי שנולדה לו בת אינו מברך כלל כי 'אינה שמועה טובה'. האם זה קל להסברה?

וכן על זה הדרך.

[שלא יובן לא נכון, אני רק בא להסביר את דברי הכותב שלפניי. אין כוונתי שלי באופן אישי זה מפריע...]

לא תמים ולא מיתמם.

אין טעם להתווכח על פרטים כי זה בדיוק מה שעושים באתרים שהוזכרו. העניין הכללי הרבה יותר פשוט. לנשים יש מעמד נכבד כראוי להם והתורה לא מתערבת בזה. אין בתורה שום דבר שמשפיל או משעבד נשים והן יכולות להצליח במה שהן יכולות כרצונם.
מצד שני התורה היא מערכת של חובות רבות שאין מטרתן חברתית אלא לעבוד את הבורא. במסגרת הזאת כל אחד ממלא את חלקו והחלק אינו קל וכל מצוות התורה זה ייעודן ולא לתת לאנשים מעמד או עמדה.

אפולוגטיקה במיטבה (או במירעה), ובכל מקרה זו בוודאי היתממות לגלגל עיניים ולשאול: מה הבעיה? ברור שיש פה בעיות גדולות שאת חלקן ציינו הרב דרומי והרב החושב, ואפשר להוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה (פסול אשה לעדות הוא דוגמא מובהקת לכך), ועכשיו אתה יכול לבוא ולכתוב איזה הסברים שאתה רוצה, ומי שמוכן לקבל את זה - שיהיה לו לבריאות, אני רק ציינתי שאנשים רבים מתקשים לקבל את כל הטיעונים הללו מבית מדרשו של הרב וולף, ולצערי הרב נראה שאין הסברים טובים יותר.

[אוצר החכמה]

יפה. אז מה יש לנו כאן.
שאתה לא מבין מה שאני מבין. וכל מה שאתה יכול לומר על דברי זה כינויי גנאי.
תמימות, התממות, אפלוגטיקה במירעה.
אפילו לא להסביר למה זה לא נכון. שיהיה.

[בן מיכאל]

איני מבין אם אתה תמים או מיתמם.

יש הלכה שאסור ללמד בנות תורה שבעל פה. האם לדעתך זה כ"כ פשוט ומובן היום? יש המון נשים משכילות שלא מתחברות בכלל עם ההלכה הזאת, וכבר האריכו גדולי ישראל בזה.

משפט הירושה, לפיו רק הבן יורש והבנות לא יורשות כלום, נראה לך מיושם כיום? ככל הידוע לי ברוב המשפחות החרדיות לא מקיימים הלכה זו ככתבה וכלשונה, ואכמ"ל.

בשו"ע נפסק שמי שנולד לו בן מברך 'הטוב והמטיב' ואילו מי שנולדה לו בת אינו מברך כלל כי 'אינה שמועה טובה'. האם זה קל להסברה?

וכן על זה הדרך.

[שלא יובן לא נכון, אני רק בא להסביר את דברי הכותב שלפניי. אין כוונתי שלי באופן אישי זה מפריע...]

לא תמים ולא מיתמם.

אין טעם להתווכח על פרטים כי זה בדיוק מה שעושים באתרים שהוזכרו. העניין הכללי הרבה יותר פשוט. לנשים יש מעמד נכבד כראוי להם והתורה לא מתערבת בזה. אין בתורה שום דבר שמשפיל או משעבד נשים והן יכולות להצליח במה שהן יכולות כרצונם.
מצד שני התורה היא מערכת של חובות רבות שאין מטרתן חברתית אלא לעבוד את הבורא. במסגרת הזאת כל אחד ממלא את חלקו והחלק אינו קל וכל מצוות התורה זה ייעודן ולא לתת לאנשים מעמד או עמדה.

אפולוגטיקה במיטבה (או במירעה), ובכל מקרה זו בוודאי היתממות לגלגל עיניים ולשאול: מה הבעיה? ברור שיש פה בעיות גדולות שאת חלקן ציינו הרב דרומי והרב החושב, ואפשר להוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה (פסול אשה לעדות הוא דוגמא מובהקת לכך), ועכשיו אתה יכול לבוא ולכתוב איזה הסברים שאתה רוצה, ומי שמוכן לקבל את זה - שיהיה לו לבריאות, אני רק ציינתי שאנשים רבים מתקשים לקבל את כל הטיעונים הללו מבית מדרשו של הרב וולף, ולצערי הרב נראה שאין הסברים טובים יותר.

ולכל מינוי.
האמת שקושיות אלו הינן על התורה שבעל פה ולא על התורה שבכתב, בפרט שמאידך מצינו כי דבורה שפטה את ישראל (וראה בראשונים שהאריכו בזה), ואפילו באמצע בית שני מלכה שלומציון המלכה על פי חכמים (אם כי, יתכן ששם לא היתה להם ברירה ותמכו בה משום עת לעשות).

[אוצר החכמה]

כמובן שמי שחושב שהתורה צריכה לשרת את האג'נדות שלו יתמוך בפסול לעדות אם הוא שוביניסט ויתנגד אם הוא פמיניסט. אבל מי שחושב שתפקידנו לעשות מצוות לא יחשוב כך.
ההבחנה בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה שגויה לחלוטין.
א. כי אין הבדל יש רק תורה אחת.
ב. אתה תומך מבחינה מוסרית בוקצותה את כפה כפשוטו?
ג. אחר המחילה מה הקשר לדבורה ששפטה את ישראל. כולנו יודעים שזה היה חריג שמצביע על הכלל שבדרך כלל רק גברים שפטו והנהיגו את העם.

[חשבונות רבים]

ועכשיו אתה יכול לבוא ולכתוב איזה הסברים שאתה רוצה, ומי שמוכן לקבל את זה - שיהיה לו לבריאות, אני רק ציינתי שאנשים רבים מתקשים לקבל את כל הטיעונים הללו מבית מדרשו של הרב וולף, ולצערי הרב נראה שאין הסברים טובים יותר.

אתה מודיע מראש שכל הסבר שיוסבר לא יקובל עליך. ואחרי שסתמת את האוזניים אתה עוד מודיע שאין הסברים טובים יותר.
זאת אומרת שמראש החלטת שהתורה לא מוסרית ואתה לא מוכן לדון בזה!
אין מילים...

[חשבונות רבים]

האמת שקושיות אלו הינן על התורה שבעל פה ולא על התורה שבכתב

על כעין זה אמרו רז"ל מינות נזרקה בו.
אבל ודאי שאין זה אלא פליטת קולמוס אומללה.

[בן מיכאל]

יפה. אז מה יש לנו כאן.
שאתה לא מבין מה שאני מבין. וכל מה שאתה יכול לומר על דברי זה כינויי גנאי.
תמימות, התממות, אפלוגטיקה במירעה.
אפילו לא להסביר למה זה לא נכון. שיהיה.

אינני יודע מה הוא התכוון, אבל השאלה לענ"ד כן קיימת.
אשה: א' לא יורשת. ב' לא מעידה. ג' לא דנה. ד' אסורה בת"ת. ה' אביה רשאי למכרה עד גיל מסויים. ו' אסורה להתמנות לכל מינוי אפילו במועצת העיר. ז' לבעל מותר לקחת כמה נשים עליה, ולה אסור עליו. ח' אשה הנודרת, ברצות בעלה אומר הוא מופר לך, והנדר בטל - פשוט דעתה והחלטתה מ-ב-ו-ט-ל-ת. ט' מברכים עליה בכל יום שלא עשני כמותה. וזוהי רק רשימה קצרה שעולה בידי באקראי ברגע זה.
כפי שאמרת, זה לא סוף העולם, ואין להילחץ מכל טענה בהתאם לרוח הנושבת היום, כפי שאבותינו לא היו אמורים להילחץ מהטענות כי דווקא בזכות עשיית הצרכים ליד איזה מרקוליס, ירד גשם היום...