אוצר החכמה כתב:אני לא יודע מה אתה מתכוון. אם כוונתך שהדבר התחדש אחרי משה ויתכן שנאמר שאע"פ שמשה סבר אחרת ממה שאנחנו סוברים לנכון דרשתינו היא המכרעת ומחדשת הלכות דאורייתא. הרי זו טעות גמורה חסרת מקור והיפך דברי הרמב"ם והיפך אמונתינו וכבר ביארתי טעות זו באחד האשכולות הישנים. תראה שם שחלקו עלי אבל לא צדקו ואין טעם לחזור לזה כאן.
אם כוונתך לומר שזה לא עבר לנו במסורת מדור דור זה נכון שזו דעת הרמב"ם על דברים השנויים במחלוקת. אבל עדיין כל אחד טוען שהפירוש שהוא סובר הוא זה הניתן למשה מסיני או איך שהבין משה רבינו מה שניתן לו מסיני שזה היינו הך.
אחרי כל זאת אחרי שאנחנו סוברים שדברי הגמרא הם הדין הנכון פירוש הדברים שס"ל שחז"ל צדקו במה שאמרו שזה הפירוש הנכון שניתן למשה מסיני.
אפשר לטעון בדרכי אגדה שבכלל מה שניתן למשה מסיני הוא שידע שיהיה דעת בית שמאי ובית הלל וזה נכלל באלו ואלו דא"ח ועוד הרבה פירושים ודרושים יקרים. כל זה אינו משנה את הנושא דידן.
הוא לא טוען שאני יודע מכוח קבלה שזה מה שנאמר למשה מסיני אלא אני משוכנע מסברא שזה המצב. בדיוק כמו הדוגמה ברב אשי.
אני לא חושב שאנחנו חושבים שחז"ל לא פסקו דין אמת רק אין לנו ברירה אלא לשמוע להם. לדעת החזון איש זה הרי ברור. וכמו שכתבתי בדיון ההוא גם ר' אלחנן לא העלה את זה בדעתו. רק הוא חיפש את הנימוק ההלכתי אבל היה ברור לו שהם צדקו כמו שכתב בפירוש לחזון איש.
לא הבנתי מה רצית מדברי אגדה. ומה הקשר בין מה שכתבת למה שאני כתבתי. אני כבר ציינתי למעלה שאפשר להתווכח על מה חלים דברי הרמב"ם בי"ג עיקרים.
אוצר החכמה כתב:אחרי שאתה חושב שחז"ל באופן כללי טועים בדבריהם רק אין לך ברירה אלא לשמוע בקולם, ואני לעומת זאת מאמין בגדולתם וחכמתם נראה לי שהויכוח אין לו לאן להתקדם.
אין זה בהחלט שאנחנו סוברים שדברי הגמרא הם הדין הנכון, ויתכן שבאמת הם טעו, אלא שבעניני הלכה אין לנו ברירה אלא ללכת אחר דבריהם, מאחר שהתורה ציותה אותנו ללכת אחר דברי החכמים, כל זמן שאיננו יודעים בפירוש שהם טועים.
אני לא חושב שאנחנו חושבים שחז"ל לא פסקו דין אמת רק אין לנו ברירה אלא לשמוע להם. לדעת החזון איש זה הרי ברור. וכמו שכתבתי בדיון ההוא גם ר' אלחנן לא העלה את זה בדעתו. רק הוא חיפש את הנימוק ההלכתי אבל היה ברור לו שהם צדקו כמו שכתב בפירוש לחזון איש.
אתה חושב כך, ואני חושב אחרת.
אוצר החכמה כתב:זה ציטוט מדברי יעקב ב.אין זה בהחלט שאנחנו סוברים שדברי הגמרא הם הדין הנכון, ויתכן שבאמת הם טעו, אלא שבעניני הלכה אין לנו ברירה אלא ללכת אחר דבריהם, מאחר שהתורה ציותה אותנו ללכת אחר דברי החכמים, כל זמן שאיננו יודעים בפירוש שהם טועים.
וזה מה שכתבתי לואני לא חושב שאנחנו חושבים שחז"ל לא פסקו דין אמת רק אין לנו ברירה אלא לשמוע להם. לדעת החזון איש זה הרי ברור. וכמו שכתבתי בדיון ההוא גם ר' אלחנן לא העלה את זה בדעתו. רק הוא חיפש את הנימוק ההלכתי אבל היה ברור לו שהם צדקו כמו שכתב בפירוש לחזון איש.
ועל זה השיבאתה חושב כך, ואני חושב אחרת.
כך שבהחלט זה הפך להיות הנושא. כלומר אחרי שעלתה כאן השאלה האם דברי חז"ל נכונים מצד עצמם אני כתבתי שבעיני מוסכם שחז"ל בחכמתם וברוחב דעתם ידעו את אמיתת התורה. והבאתי את דברי החזון איש ור' אלחנן שמלבד הדיון מה הסיבה ההלכתית שצריך לשמוע לחז"ל גם הזכירו את הפשיטות הזאת. על זה כנראה חלק יעקב ב כך שאני חושב שהצגתי נכונה את הנקודה וגם הבאתי לה ראיות מדברי החזון איש ור' אלחנן, אע"פ שאפשר להביא ראיות כחול הים על היחס לחז"ל ולדבריהם
אוצר החכמה כתב:א. אתה הוא זה שכתב אא"כ אנו יודעים בבירור שטעו.
ב. העמדה שלי פשוטה וברורה.
רבינא ורב אשי סוף הוראה. ודברי התלמוד הם המכריעים בזה לא מסתפק מי שמכיר את דרכי ההלכה והפסיקה.
ר' אלחנן עורר את השאלה מה הנימוק ההלכתי לכך.
הוא הציע שהסיבה שכיוון שהיה זה באסיפת חכמי הדור. והחזון איש כתב שהסיבה היא בגלל שהוא כנפסק ברוח הקודש.
אבל שניהם כתבו שכל זה הוא דיון הלכתי תיאורטי מעשית אין אדם שיכול לדמיין שיהיה חכם בן זמנינו שיהיה לו את היכולת לחלוק על חז"ל מחמת ירידת הדורות.
אני הבאתי את הדברים.
ועכשיו לא הבנתי אתה מקבל את הדברים שלהם או לא. כי הבנתי מדבריך שאתה לא מקבל אותם.
יעקב_ב. כתב:אני יותר קרוב לעמדה של ר' אלחנן שמסתמך על סמכות, מאשר לעמדה של החזו"א שמסתמך יותר על מיסטיקה [רוה"ק וכדו'], אבל אני לא באמת חושב שהתלמוד נחתם ב'אסיפת חכמי הדור'. מתי זה קרה, באיזה מקום, ולמה אף אחד לא סיפר על כך? אלא מאי, הענין הוא כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לי''ד 'וּפָשְׁטָה גְּזֵרָתָם וְתַקָּנָתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם'. שמאחר שכל כלל ישראל ראו את התלמוד כמקור מחייב, חייבים להסתמך עליו, אחרת תהיה תורת כל אחד בידו, זה ינהג כבבלי, זה ינהג כירושלמי, זה יסמוך על משנה ראשונה, וזה יאמר שרק דברי התורה שבכתב הם המחייבים.
יעקב_ב. כתב:אוצר החכמה כתב:א. אתה הוא זה שכתב אא"כ אנו יודעים בבירור שטעו.
ב. העמדה שלי פשוטה וברורה.
רבינא ורב אשי סוף הוראה. ודברי התלמוד הם המכריעים בזה לא מסתפק מי שמכיר את דרכי ההלכה והפסיקה.
ר' אלחנן עורר את השאלה מה הנימוק ההלכתי לכך.
הוא הציע שהסיבה שכיוון שהיה זה באסיפת חכמי הדור. והחזון איש כתב שהסיבה היא בגלל שהוא כנפסק ברוח הקודש.
אבל שניהם כתבו שכל זה הוא דיון הלכתי תיאורטי מעשית אין אדם שיכול לדמיין שיהיה חכם בן זמנינו שיהיה לו את היכולת לחלוק על חז"ל מחמת ירידת הדורות.
אני הבאתי את הדברים.
ועכשיו לא הבנתי אתה מקבל את הדברים שלהם או לא. כי הבנתי מדבריך שאתה לא מקבל אותם.
אני מקבל את הדברים, והעמדה שלי פשוטה וברורה. רבינא ורב אשי סוף הוראה. ודברי התלמוד הם המכריעים. וכל זה הוא לגבי הלכה למעשה, דהיינו שכך יש לנהוג למעשה. האם צריך להאמין בכל הדברים שהם אכן נכונים? זו סוגיא אחרת לגמרי, ויתכן בהחלט לסבור שיש דברים שאינם מוכרחים [לא טעות גמורה], אבל מכיון שכך נפסק בתלמוד, כך יש לנהוג. אני יותר קרוב לעמדה של ר' אלחנן שמסתמך על סמכות, מאשר לעמדה של החזו"א שמסתמך יותר על מיסטיקה [רוה"ק וכדו'], אבל אני לא באמת חושב שהתלמוד נחתם ב'אסיפת חכמי הדור'. מתי זה קרה, באיזה מקום, ולמה אף אחד לא סיפר על כך? אלא מאי, הענין הוא כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לי''ד 'וּפָשְׁטָה גְּזֵרָתָם וְתַקָּנָתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם'. שמאחר שכל כלל ישראל ראו את התלמוד כמקור מחייב, חייבים להסתמך עליו, אחרת תהיה תורת כל אחד בידו, זה ינהג כבבלי, זה ינהג כירושלמי, זה יסמוך על משנה ראשונה, וזה יאמר שרק דברי התורה שבכתב הם המחייבים.
יעקב_ב. כתב: אבל אני לא באמת חושב שהתלמוד נחתם ב'אסיפת חכמי הדור'. מתי זה קרה, באיזה מקום, ולמה אף אחד לא סיפר על כך? אלא מאי, הענין הוא כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לי''ד 'וּפָשְׁטָה גְּזֵרָתָם וְתַקָּנָתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם'. שמאחר שכל כלל ישראל ראו את התלמוד כמקור מחייב, חייבים להסתמך עליו, אחרת תהיה תורת כל אחד בידו, זה ינהג כבבלי, זה ינהג כירושלמי, זה יסמוך על משנה ראשונה, וזה יאמר שרק דברי התורה שבכתב הם המחייבים.
קראקובער כתב:יעקב_ב. כתב: אבל אני לא באמת חושב שהתלמוד נחתם ב'אסיפת חכמי הדור'. מתי זה קרה, באיזה מקום, ולמה אף אחד לא סיפר על כך? אלא מאי, הענין הוא כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לי''ד 'וּפָשְׁטָה גְּזֵרָתָם וְתַקָּנָתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם'. שמאחר שכל כלל ישראל ראו את התלמוד כמקור מחייב, חייבים להסתמך עליו, אחרת תהיה תורת כל אחד בידו, זה ינהג כבבלי, זה ינהג כירושלמי, זה יסמוך על משנה ראשונה, וזה יאמר שרק דברי התורה שבכתב הם המחייבים.
בבית ישי האריך בזה עם מקורות שמדובר בקבלת האומה וברור כדבריך שלא היה שום אסיפת חכמי הדור.
אתה אומר שאתה מקבל אבל בעצם את טענתי אתה לא מקבל. כי ר' אלחנן כותב במפורש שאין מה להסתפק בזה שאין אדם בזמנינו יוכל לחלוק עליהם ולומר שאינם צודקים וכל הדיון הוא על העיקרון ההלכתי. ועל הפרט הזה שאלתי אם אתה מקבל או לא.
רוח הקודש אינו "מיסטיקה" אלא חלק מתורתינו. אפשר להתווכח עם החזון איש ולשאול כמו ששאל ר' אלחנן הא מניין לך אבל איני מבין מה הכוונה בביטוי המזלזל מיסטיקה.
יעקב_ב. כתב:אתה אומר שאתה מקבל אבל בעצם את טענתי אתה לא מקבל. כי ר' אלחנן כותב במפורש שאין מה להסתפק בזה שאין אדם בזמנינו יוכל לחלוק עליהם ולומר שאינם צודקים וכל הדיון הוא על העיקרון ההלכתי. ועל הפרט הזה שאלתי אם אתה מקבל או לא.
גם אם נניח שאני אישית סובר שהם צודקים בכל דבריהם, איני מוכן לקבל שיש חיוב להאמין שהם צודקים בכל דבריהם...רוח הקודש אינו "מיסטיקה" אלא חלק מתורתינו. אפשר להתווכח עם החזון איש ולשאול כמו ששאל ר' אלחנן הא מניין לך אבל איני מבין מה הכוונה בביטוי המזלזל מיסטיקה.
רוח הקודש אינה מדד כלל לפסיקת ההלכה, הרי נאמר ש'תורה לא בשמים היא', והרמב"ם כותב שנביא [שיש לו את דרגת הרוה"ק הכי נעלית] שפוסק הלכה במחלוקת מסוימת על פי מה שנאמר לו בשמים, נסקל כדין נביא שקר, שהרי כיון ש'תורה לא בשמים היא', זה אומר שאין שום דבר מן התורה שנשאר בשמים ולא הגיע אלינו, והלכה יש לפסוק רק על פי סברות חכמי ישראל שבארץ, ולא על פי 'רוח הקודש' וכל כיוצ"ב.
א. למה צריך להתפתל. אם נניח שאני מאמין.. תגיד את האמת שאתה לא מאמין שהם צודקים. ואז אני אגיד את האמת שלצערי אתה לא שותף להשקפה המקובלת בכלל ישראל על מעלת חכמי הגמרא.
ב. כמו שכתבתי אפשר להתווכח עם החזון איש על עניין רוה"ק. מה שהפריע לי הוא הזלזול.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 216 אורחים