סקר - חלומות בדברי תורה

[עזריאל ברגר]

בהמבשר התורני השבוע היה חלום.

מי יעלה לנו?

[פולסברג]

אמרי סופר מהאדמו''ר מערלוי:

[פולסברג]

מרן שר התורה הרב עו''ח כתב:
אגב, רציתי לשאול,
ונתעוררה לי שאילה זו בהאי שבתא בחלום בשנת הצהריים
מה הדין אם יש לפנינו 10 ארגזים, באחד מהם יש אדם (יהודי), ובכל התשעה יש כרים וכסתות, ואינו ידוע היכן נמצא האדם. האם נימא ביטול ברוב, ויהיה מותר להשליך את כל הארגזים למים?
כוונתי לשאול לפי האחרו' שנקטו דמדאו' אדם בטל ברוב, ורק מדרבנן יש דין דבע"ח אינם בטילין, ואדם אינו שונה מבע"ח בפרט הזה.

[בוצינא]

מרן שר התורה הרב עו''ח כתב:
אגב, רציתי לשאול,
ונתעוררה לי שאילה זו בהאי שבתא בחלום בשנת הצהריים
מה הדין אם יש לפנינו 10 ארגזים, באחד מהם יש אדם (יהודי), ובכל התשעה יש כרים וכסתות, ואינו ידוע היכן נמצא האדם. האם נימא ביטול ברוב, ויהיה מותר להשליך את כל הארגזים למים?
כוונתי לשאול לפי האחרו' שנקטו דמדאו' אדם בטל ברוב, ורק מדרבנן יש דין דבע"ח אינם בטילין, ואדם אינו שונה מבע"ח בפרט הזה.

בשם אומרו

[עושה חדשות]

משך חכמה

פ' קדושים - (שדך לא תזרע כלאים) ירושלמי סוטה פרק קמא (הלכה ח). "ויבואו עד כרמי תמנתה" (שופטים יד, ה) (מלמד שהיו אביו ואמו מראים לו כרמי תמנתה זרועים כלאים ואומרים לו: בני), מה כרמיהם זרועים כלאים אף בנותיהם זרועים כלאים. פירוש, דבני נח הוזהרו על הרכבת האילן, "ושדך לא תזרע כלאים" מוקי בסוף פרק קמא דקידושין להרכבה. ואפילו הכי, היוצא מההרכבה מותר באכילה. כן בנותיהם זרועות כלאים, שאחד בא על אשת חבירו ובכל זאת אין בהם ממזרות. יעויין תוספות יבמות סח, ע"ב ד"ה נכרי ועבד. ואם נתגיירו מותרים בקהל, אף דבן נח הוזהר על עריות [דבר זה בחלום].

פ' בהר - את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו. יתכן דכתיב "שמור" אצל שבת בעשרת הדברות (דברים ה, יב), וזה על מצוות שחייבים עליהן מיתה, שדוקא יחיד העושה חייב, אבל שניים שעשו פטורים מכרת ומקרבן, דכתיב "בעשותה". אבל מכל מקום שלא יעשו שניים לכתחילה, כתב "תשמרו" בלשון רבים. ומשום הכי כתב גבי מקדש, דסלקא דעתך אמינא דבמלאכות גבוה יעשו שניים, קמ"ל דשבת ישמרו אפילו מלעשות מלאכה ברבים. ומלאכה שהותרה במקדש, לא שנא בין יחיד בין לשניים שעשו בבת אחת. וכן בכי תשא גבי מלאכת משכן דלא ידחה שבת כתב (לא, יד) "ושמרתם את השבת", "ושמרו וכו'" (לא, טז), להורות שרבים לא יבנו המקדש כאחד [דבר זה בחלום].

ועוד כהנה.

[אהרן תאומים]

בשינת הצהריים בשבת זו חלמתי שאני עולה לתורה ובירכתי ברוך אתה האמ"ה ונזכרתי שלא אמרתי ברכו את ה' וכו' וסיימתי את הברכה כתיקנה אשר בחר בנו ..נותן התורה, וסימנתי לבעל קורא לעצור, ואז אמרתי ברכו את ה' המבורך, ואחד מן המתפללים צעק נו הפסק!, וסימנתי לו שאני יאמר לו אחר התפילה, ואחר כך אמרתי לו שזה לא הפסק דזה כמו ברכת שהחיינו בין הברכה לאכילה, וכן מצאנו שיש האומרים אקדמות אחר שהכהן העולה לתורה מברך אף שלהלכה נכתב לא לנהוג כך, בכל אופן במקרה של שכחה זה לא הפסק עד כאן החלום.
שאלתי לב' רבנים וענו שזה שאילה מענינת, אשמח לשמוע דעת החכמים כאן

[עזריאל ברגר]

ראה בארוכה את דברי מרנא הרי"ח הטוב בספרו רב-פעלים - https://www.sefaria.org.il/Responsa_Rav ... .1?lang=he
ובקצרה בדברי הר"מ ב'מזל - https://harav.org/books/mahamar_mordech ... #_ftnref30 (שלכתחילה אין להשלים את "ברכו", אבל אם השלים - לא הפסיד ברכתו הראשונה).

[אהרן תאומים]

יישר כח גדול

[עתניאל בן קנז]

בשינת הצהריים בשבת זו חלמתי שאני עולה לתורה ...אשמח לשמוע דעת החכמים כאן

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפח סעיף ה
י"א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת, ואלו הן: הרואה ס"ת שנשרף, או יוה"כ בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו; וי"א הרואה יוה"כ אפילו שלא בשעת נעילה; וי"א הרואה שקורא בתורה;

[אהרן תאומים]

יישר כח הערה חשובה, ויש לדון שלא קראתי בתורה רק עליתי, ואני זוכר שבתכלית הבעל קורא קרא פסוקים שאינם בתורה כמדומני מנביא, בכל אופן אצום כפי שהערתם

[יוסף חיים אוהב ציון]

יישר כח הערה חשובה, ויש לדון שלא קראתי בתורה רק עליתי, ואני זוכר שבתכלית הבעל קורא קרא פסוקים שאינם בתורה כמדומני מנביא, בכל אופן אצום כפי שהערתם

כתבו האחרונים שבזמנינו אין לצום.

[עזריאל ברגר]

ובפרט אם הרהר ביום וחלם בלילה - ודאי לא יצום.

וגם: עיקר התועלת בתענית חלום היא דווקא בו ביום, ולא אחרי כמה ימים.

ועכ"פ יש שני צומות במשך השבועיים הבאים עלינו לטובה...
(אם כי יש מחלוקת הפוסקים האם יש "כפרה בחנם" - ראה שו"ע ונו"כ בסימן רפח, לגבי המתענה תענית חלום בשבת שלמחרתה יש תענית קבועה)

[אהרן תאומים]

לא מדובר פה בהרהור מוקדם, ובכל אופן התכוננתי להוסיף צום באחד מימי עשרת

[השעיר החיי]

download/file.php?mode=view&id=111514

[השעיר החיי]

download/file.php?mode=view&id=111517

[גביר]

על חלומותיו בדברי תורה ובדברים אחרים של רבי נתן שפיגלגלאס מורשה, בין השאר שם מוזכר ספר שלם שכתב של חידושי תורה שנתחדשו לו בחלום, וכנראה אבד בשואה עם רוב כתביו האחרים, וחלום שבעקבותיו ניצל רבי שמחה אלברג מהשואה -

הרב שמחה אלברג, ורשה של מעלה, בני ברק תשכ"ט עמ' שיא-שיב

[תוכן]

ביום הלוייתו של רח"ק נחתי קצת לפני ההלויה וחלמתי שכתוב במשנה: בארבעה פרקים העולם נידון כו' בראש השנה כל באי עולם כו', והרי ראש השנה אינו 'פרק' אלא יום. ותירצתי על פי דברי האריז"ל שיש שני דינים לשני ימי ראש השנה, דינא קשיא ודינא רפיא, ולהכי יצדק עליו שם 'פרק'. זהו החלום הראשון שלי בד"ת, שאולי יש בו מן האמת. ובודאי לא חלמתי זה אלא בזכותו של רח"ק.

[לבי במערב]

ומאז אני מורגל בנפילת פסוק בפי ברגע היקיצה גם מבלי השאלות.

viewtopic.php?f=50&t=62905&p=809925&hilit#p809925

[יהושע100]

לא בד"ת אבל חלום מעניין מאוד שסיפר לי ת"ח אחד שבו אירע המעשה.
בזמן שהותה של אשתו במחלקת יולדות והצאן הנותרות בבית התישו את כוחותיו לעת ערב לאחר לילה בלי שינה בחדר לידה, ישב הלה על הספה ונרדם.
בחלומו והנה הוא נמצא בשיעור בישיבה עם רבו ומפלפלים בחכמה. באמצע הפלפול - בחלום - פנה אליו רבו ושאלו:
רבי פלוני (לא אזכיר את שמו)! קריאת שמע כבר קראת??
הלה התעורר בבהלה כשעל השעון נשארו עוד חמש דקות לעלות השחר...

[זיז שדי]

יש ויש
הרבה חלומות יש לי בד"ת, רובם נשכחו ממני בזמן יקיצתי אך מהם שזכרתי לפעמים הם דברים שקשה להולמם בהקיץ ולפעמים הם דברים נחמדים הראויים לאומרם. ואכתוב אחד יפה שחלמתי ביאור ל"דבר בלעם" ולא נתבאר היכן אמר, וחלמתי שכשאמר נופל וגלוי עיניים הכוונה שע"י גילוי עיניו זכה לנבואה. דלזכות לנבואה צריך שיהיה כולו פרוש מעוה"ז ולא יהיה לו שום רצון ותאווה לחומריות כלל. וחידש להם בלעם שיכול לשקוע בחמריות כ"כ עד שימאס עליו כל תאוות העוה"ז ויוכל להגיע לנבואה. ועפ"ז ביארתי הגמרא בסנהדרין פב ב אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב (משלי ל לא) זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום והמתין לו פנחס עד שתשש כחו והוא אינו יודע שמלך אלקום עמו במתניתא תנא ששים עד שנעשה כביצה המוזרת והיא היתה כערוגה מליאה מים. וצע"ג
ונתבאר לי בחלום שרצה ללכת אחר גילוי עיניו עד שיעקור ממנו כל תאווה כלל ויהיה כולו פרוש לנבואה, והיינו שתשש כוחו ונעשה כביצה המוזרת שלא היה בו כח ותאווה כלל, וזה היה דבר בלעם שזכה לנבואה ע"י גלוי עינים. (כמדומני שחשבתי שאמר בלעם שגם משה זכה למה שזכה עי"ז אך אינני זוכר אם חשבתי ע"ז בחלומי או לאח"כ). ונראה לי כי אמת הוא

[פי האתון]

ונראה לי כי אמת הוא

חז"ל יסדו: 'משביעו רעב'...

[מעיין התורני]

אשמח אם אנשים יענו לסקר הבא:
א. האם חלמתם אי פעם על דברי תורה בלילה?
ב. האם זכרתם מה שחלמתם כשקמתם?
ג. האם מה שזכרתם היה נכון?

א. כן
ב. כן
ג. לרוב בחלום אני פשוט נזכר בסברא או קטע מהלימוד, ולא מחדש, ככה ש- כן.
סקר מעניין

[זיז שדי]

ונראה לי כי אמת הוא

חז"ל יסדו: 'משביעו רעב'...

זה נאמר במשביעו. אנחנו דנים הרבה מעבר לכך בתשש כוחו. והרבה יש לדון בדבר, ולא אמרתי אלא שכך אמר בלעם לישראל. והבן

[החושב]

הייתה לי שאלה שמאוד הטרידה אותי - למה הוסיפו שתות על המידות המדבריות ואחר כך הוסיפו עוד שתות על המידות הירושלמיות
בליל ראש השנה חלמתי שבאתי לחכם אחד ושאלתי שאלה זו, והוא ענה לי בערך בזה הלשון: ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היתה ברכה מצויה בלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בלחם הפנים

וכוונת דבריו, שבעוונותינו בחלוף הזמן אותה הכמות כבר לא הייתה שוה ערך למה שהיה פעם מבחינת ערך התזונתי, ולכן הוסיפות על המידות
אחר כך חיפשתי באוצר החכמה ומצאתי איזה ספר שאומר משהו דומה

[צופה_ומביט]

חלמתי הלילה שאני נמצא בשבת באיזו ישיבה [שלמדתי בה בעבר], ובסעודת הלילה אני מדבר בדברי תורה עם היושבים לצידי, ותוך כדי כך, מיניה וביה ומקדושת השבת והמעמד, מתחדש לי ביאור בתפילה: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת לו".
המדובר אל משה הוא המדובר אל כל יהודי, שמקבל איזה דבר/חסד מהקב"ה, ונראה לו קטן, ולפעמים נראה לו שתפילתו לא נענית וכיו"ב, וקיבל מהקב"ה רק דבר קטן. אבל האמת והדרך הנכונה היא "ישמח משה במתנת חלקו", יהיה מה שיהיה חלקו והמתנה שקיבל מהקב"ה, ישמח בה. והכיצד ישמח בה? "כי עבד נאמן קראת לו". הוא עבד נאמן שבטל לרצון רבו ושמח ברצון רבו ומה שעושה עמו רבו הוא לו כל הון שבעולם וסומך על רבו לגמרי שמה שעושה עמו רבו הוא הכי טוב עבורו מכל צד ובחינה. וכשיעשה כך [בתמימות ואמת, לא ע"מ לקבל פרס וכיו"ב] - אזי ייפקח הקב"ה את עיניו ויזכה לראות שבאמת "כליל תפארת בראשו נתת לו", שבאמת המתנה שקיבל איננה דבר קטן כלל וכלל, אלא קיבל מהקב"ה דבר גדול עד מאד, חסדי חסדים עצומים ונפלאים, עומק לפנים מעומק לאין שיעור, ישועה ונחמה, מחכמתו ועצתו העמוקה של הקב"ה. אבל ראייה זו גופא היא מתנה מהקב"ה [נכלל ג"כ בלשון "נתת לו"], שזוכה לה [כשכר האמנה, שמציץ עליו בעל הבירה] מי שמעיקרא "שמח במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו".

בשעת החלום היה הפירוש הזה אצלי מאיר עיניים ואמיתי בתכלית גמורה, הן בעצמותו והן בכניסתו במילים. למעשה התעוררתי [למחצה לשליש ולרביע] מתוך חלום זה, ובעודי בדמדומי שינה עמד בדעתי שזה חלום, ושבדר"כ לא זוכרים אח"כ את הדברים, וכן שבדר"כ אח"כ מגלים שבהשכלה של ערוּת אין קשר ופשר לדברים, ולכן מיד חזרתי ובדקתי את הרעיון שוב ושוב, ועלה יפה ולא נגרע ממנו מאומה, ואף שיננתי אותו לעצמי היטב ובדיוק, כדי שאזכור אותו לכשאקום, והוגמר אז בדעתי שאכן ראוי הוא להיאמר ואכתבנו לעצמי במשך היום. השינון אכן הועיל לזיכרון, ולגבי התוכן, הפלא הוא שגם במשך היום כשכבר הייתי ער לגמרי, הגם שהועם קצת אורו של הביאור והזוהר המיוחד שהיה לו בחלום, עדיין הוא יכול להיאמר לענ"ד, וכתודה לקב"ה אני רושמו כאן לרבים לזיכרון.

[עזריאל ברגר]

חלמתי הלילה שאני נמצא בשבת באיזו ישיבה [שלמדתי בה בעבר], ובסעודת הלילה אני מדבר בדברי תורה עם היושבים לצידי, ותוך כדי כך, מיניה וביה ומקדושת השבת והמעמד, מתחדש לי ביאור בתפילה: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת לו".
המדובר אל משה הוא המדובר אל כל יהודי, שמקבל איזה דבר/חסד מהקב"ה, ונראה לו קטן, ולפעמים נראה לו שתפילתו לא נענית וכיו"ב, וקיבל מהקב"ה רק דבר קטן. אבל האמת והדרך הנכונה היא "ישמח משה במתנת חלקו", יהיה מה שיהיה חלקו והמתנה שקיבל מהקב"ה, ישמח בה. והכיצד ישמח בה? "כי עבד נאמן קראת לו". הוא עבד נאמן שבטל לרצון רבו ושמח ברצון רבו ומה שעושה עמו רבו הוא לו כל הון שבעולם וסומך על רבו לגמרי שמה שעושה עמו רבו הוא הכי טוב עבורו מכל צד ובחינה. וכשיעשה כך [בתמימות ואמת, לא ע"מ לקבל פרס וכיו"ב] - אזי ייפקח הקב"ה את עיניו ויזכה לראות שבאמת "כליל תפארת בראשו נתת לו", שבאמת המתנה שקיבל איננה דבר קטן כלל וכלל, אלא קיבל מהקב"ה דבר גדול עד מאד, חסדי חסדים עצומים ונפלאים, עומק לפנים מעומק לאין שיעור, ישועה ונחמה, מחכמתו ועצתו העמוקה של הקב"ה. אבל ראייה זו גופא היא מתנה מהקב"ה [נכלל ג"כ בלשון "נתת לו"], שזוכה לה [כשכר האמנה, שמציץ עליו בעל הבירה] מי שמעיקרא "שמח במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו".

בשעת החלום היה הפירוש הזה אצלי מאיר עיניים ואמיתי בתכלית גמורה, הן בעצמותו והן בכניסתו במילים. למעשה התעוררתי [למחצה לשליש ולרביע] מתוך חלום זה, ובעודי בדמדומי שינה עמד בדעתי שזה חלום, ושבדר"כ לא זוכרים אח"כ את הדברים, וכן שבדר"כ אח"כ מגלים שבהשכלה של ערוּת אין קשר ופשר לדברים, ולכן מיד חזרתי ובדקתי את הרעיון שוב ושוב, ועלה יפה ולא נגרע ממנו מאומה, ואף שיננתי אותו לעצמי היטב ובדיוק, כדי שאזכור אותו לכשאקום, והוגמר אז בדעתי שאכן ראוי הוא להיאמר ואכתבנו לעצמי במשך היום. השינון אכן הועיל לזיכרון, ולגבי התוכן, הפלא הוא שגם במשך היום כשכבר הייתי ער לגמרי, הגם שהועם קצת אורו של הביאור והזוהר המיוחד שהיה לו בחלום, עדיין הוא יכול להיאמר לענ"ד, וכתודה לקב"ה אני רושמו כאן לרבים לזיכרון.

יפה!

[קרית מלך]

חלמתי הלילה שאני נמצא בשבת באיזו ישיבה [שלמדתי בה בעבר], ובסעודת הלילה אני מדבר בדברי תורה עם היושבים לצידי, ותוך כדי כך, מיניה וביה ומקדושת השבת והמעמד, מתחדש לי ביאור בתפילה: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת לו".
המדובר אל משה הוא המדובר אל כל יהודי, שמקבל איזה דבר/חסד מהקב"ה, ונראה לו קטן, ולפעמים נראה לו שתפילתו לא נענית וכיו"ב, וקיבל מהקב"ה רק דבר קטן. אבל האמת והדרך הנכונה היא "ישמח משה במתנת חלקו", יהיה מה שיהיה חלקו והמתנה שקיבל מהקב"ה, ישמח בה. והכיצד ישמח בה? "כי עבד נאמן קראת לו". הוא עבד נאמן שבטל לרצון רבו ושמח ברצון רבו ומה שעושה עמו רבו הוא לו כל הון שבעולם וסומך על רבו לגמרי שמה שעושה עמו רבו הוא הכי טוב עבורו מכל צד ובחינה. וכשיעשה כך [בתמימות ואמת, לא ע"מ לקבל פרס וכיו"ב] - אזי ייפקח הקב"ה את עיניו ויזכה לראות שבאמת "כליל תפארת בראשו נתת לו", שבאמת המתנה שקיבל איננה דבר קטן כלל וכלל, אלא קיבל מהקב"ה דבר גדול עד מאד, חסדי חסדים עצומים ונפלאים, עומק לפנים מעומק לאין שיעור, ישועה ונחמה, מחכמתו ועצתו העמוקה של הקב"ה. אבל ראייה זו גופא היא מתנה מהקב"ה [נכלל ג"כ בלשון "נתת לו"], שזוכה לה [כשכר האמנה, שמציץ עליו בעל הבירה] מי שמעיקרא "שמח במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו".

בשעת החלום היה הפירוש הזה אצלי מאיר עיניים ואמיתי בתכלית גמורה, הן בעצמותו והן בכניסתו במילים. למעשה התעוררתי [למחצה לשליש ולרביע] מתוך חלום זה, ובעודי בדמדומי שינה עמד בדעתי שזה חלום, ושבדר"כ לא זוכרים אח"כ את הדברים, וכן שבדר"כ אח"כ מגלים שבהשכלה של ערוּת אין קשר ופשר לדברים, ולכן מיד חזרתי ובדקתי את הרעיון שוב ושוב, ועלה יפה ולא נגרע ממנו מאומה, ואף שיננתי אותו לעצמי היטב ובדיוק, כדי שאזכור אותו לכשאקום, והוגמר אז בדעתי שאכן ראוי הוא להיאמר ואכתבנו לעצמי במשך היום. השינון אכן הועיל לזיכרון, ולגבי התוכן, הפלא הוא שגם במשך היום כשכבר הייתי ער לגמרי, הגם שהועם קצת אורו של הביאור והזוהר המיוחד שהיה לו בחלום, עדיין הוא יכול להיאמר לענ"ד, וכתודה לקב"ה אני רושמו כאן לרבים לזיכרון.

הפלא ופלא.
כבר כתב בספה"ק פרי הארץ באחד ממכתביו "כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק התורה, אם מעט ואם הרבה, ויהנה ממנו כו', ואפ"ה יהיה שמח מאד בעסק עבודתו של עכשיו, ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה, ואם יאמר הי תורה והי מצוה שאין לו כלום, זה אינו והלא פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, אבל אינו שמח ונהנה ממנו, משא"כ כשישמח במעשיו יהי כבוד ה' לעולם כו'".

[גביר]

על חלומות בענייני הלכה של חז"ל ורבותנו ראשונים ואחרונים, ויחסם לאותם חלומות -

שלמה יעקובוביץ, היינו כחולמים, פתח תקווה 2023,

עמ' 163-145.

[על קצה הקולמוס]

מעשה מעניין ביותר סיפר הגאון רבי מרדכי גנוט שליט"א בעל לוח 'דבר בעתו' (המעשה פורסם גם בתוספת התורנית של עיתון 'המבשר'):

בליל שב"ק פר' לך לך שנת תשס"ד חלם הגר"מ גנוט כי הוא נכנס להיכל אחד, וראה שיושבים שם שלוש גדולי עולם שהיארצייט שלהם בסמיכות זה לזה (חודש חשוון ותחילת כסלו) הלא המה הגאונים מרן גאב"ד טשעבין, מרן רבי איסר זלמן מלצר ומרן החזון איש, זצ"ל. וביקשו ממנו שיגיד להם דבר חידוש…

סיפר הגר"מ – "מרוב תדהמה והלם ניסיתי להיזכר באיזה קושיא מהגרעק"א וכדו', אך הם ביקשו ממני שאגיד דבר חידוש משלי. ביקשתי מה' שיעזור לי, ובאותו רגע נצנץ במוחי פשט נפלא במאמרם ז"ל (תענית ט.) עשר תעשר – בשביל שתתעשר, וכה אמרתי בפניהם:

"יש לומר: 'בשביל' הוא מלשון 'שביל ודרך', דהיינו שיתן את המעשר בשמחה והנאה, באותו דרך ושביל שעושה פעולות שמביאים לו עשירות, שעושה זאת בשמחה והנאה… שמעו הגאונים זצ"ל את הפירוש וקילסוהו, ואז נתעוררתי משנתי וראיתי והנה חלום…".

מוסיף הגר"מ גנוט ומספר: "כאמור היה זה בליל שב"ק פר' לך לך. עבר שבוע ויום אחד, ביום ראשון פר' חיי שרה נזדמן לי להיות אצל הג"ר אפרים פישל שטיין שליט"א במח"ס אוצר אפרים, וביקשתי ממנו שיראני מאוצרו הטוב במה שאסף וליקט על הפסוק של 'עשר תעשר'.

"פשפשתי ומצאתי בין עשרות פירושים ציטוט מספר 'פרדס שאול' להגרש"מ מוויערשוב זצ"ל (זכה להסתופף בצל הרה"ק השפת אמת מגור זי"ע), שפירש ממש את אותו פירוש שאמרתי בחלום, ומסיים על זה בספר הנ"ל בסוגריים בזה"ל: "ונתגלה לי בחלום הלילה"…

[צופה_ומביט]

ביוצרות של שחרית לשבת נחמו שמודפס בסוף סידור "אוצר התפילות" ישנה שורה חידתית מאוד:

"דין נשמע תורת בכל לשון להתמלל, הלא נודע בארבעה אשר פירשו זקננו".

בספר "אספקלריא המאירה" מביא שני ביאורים בדברים אלו, ופלא ששני הפירושים נגלו לגדולי עולם דווקא בחלום.

המהר"ל מפראג סיפר שנגלה אליו 'בעל החלום', והגיד לו הכוונה שנחלקו חכמים (ברכות יג.) אם קריאת שמע נאמרת בכל לשון, וראיה לכך ממה שדרשו חז"ל: והיו לטטפת בין עיניך – טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. והפירוש הוא: דלפי דרשה זו שמכאן לומדים ארבע פרשיות שבתפילין, א"כ תיבת 'טטפת' אינה מלשון הקודש, אלא מלשונות הגויים, א"כ רואים שאפשר להגיד קריאת שמע בכל לשון. וזהו 'דין שמע בכל לשון', מהיכן המקור לכך – 'נודע מארבעה אשר פירשו זקננו', מארבע פרשיות שלמדו זקננו חז"ל.

והגה"ק רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע כותב במכתב: שהרב נתן שפירא בעל ה'מגלה עמוקות' נגלה אליו בחלום, ואמר לו שיש בפייט הזה רזין עילאין, אך לפי פשוטו הכוונה: 'דין שמע בכל לשון להתמלל' – הדין שאפשר לקרוא קר"ש בכל לשון, 'הלא נודע בארבעה אשר פירשו זקננו' – דין זה כתבוהו חז"ל בש"ס ב"ארבעה מקומות": ברכות יג. מגילה יז. סוטה לב: שבועות לט. שם פירשו שאפשר לקרות ק"ש בכל לשון.

מסיים רבי שמשון וכותב והעניין פלא אראה בנחמה וכו' שגיליתי להוד כבוד תורתו מה שלליבי לא גיליתי וכו' עד כאן בביאור לשון הפייטן.