נוטר הכרמים כתב:...............
למרות כל ההבהרות, נראה כי הרב הנוטר מתעקש ליטול לעצמו את כתר איש ההשקפה עליו דיברתי באשכול זה. בהודעתי השנייה ביקשתי ממנו כדלהלן:
במאמר המוסגר אבקש מהנוטר לתת לנו מספר מלים (באשכול חדש) מהי באמת "השקפה" זו, מה הם גדריה, והיכן בעצם היא כתובה בתורה [ואם היא כתובה במפורש, אזי היא בכלל התורה ולא מושג חיצוני, ואם היא אינה כתובה – ] למה היא מחייבת אותנו, או למה השקפה של איש פלוני מחייבת גם את האחרים ועוד ועוד. דומני שלא כולם כאן מדברים על אותו נושא.
למעשה לא זכיתי לתשובה. נוטר הרבה בשרטוטי ביוגרפיה נאצלים על אי אלו בעלי השקפה גדולים, אך עדיין לא הגיע לנקודה עצמה, מהי אותה "השקפה" עליה אנו מדברים.
לא הכרתי אישית את בעלי ההשקפה שהזכרת, ואיני מתכונן גם להתווכח על מעמדם. אך בהנחה שאכן העובדות מוצגות נכון, הרי שמדובר באנשי השקפה שלא מהסוג שעליו דיברתי. וכאן אני שוב חוזר – וזו פעם אחרונה! – לא גידפתי את ההשקפה עצמה וגם לא את בעליה הגדולים. תלונתי הייתה על אנשי השקפה שמצמידים תבנית שיצקו גדולים וטובים לכל סיפור שנראה להם מתאים ודומה, למרות שלעתים רבות זה לא דומה. לא כמעט.
מאחר ויש כאן התחמקות מלהגדיר מהי השקפה, אנסה לשרטט קווים להשקפה בתמצות מה שנוגע לניד"ד. בתור דוגמה, העלה כאן ידידי הרב עו"ח קובץ חשוב שמציג נושאים שראויים לגיבוש השקפתי. אין אפילו מה להתווכח עם הכותב, כי הוא לא בא להכריע אלא לעורר על נקודות חשובות, והצדק עמו. בדבריו אפשר להבין מהי אותה השקפה עליה אנו מדברים. השקפה היא מבט של תורה על כל דבר שלא נכתב בפירוש בתורה, למשל על ענייני השכלה, מודרניזציה, מדינה, גיוס, טכנולוגיה וכל דבר המתחדש בעולמנו. אדם שקיבל מבט של תורה רואה את הנושא בעיניים אחרות, ולרוב הציבור שהולך לאורו יקבל את דבריו כתורה מסיני.
וכי ניתן לפקפק בחשיבות גיבוש השקפה בנושאים אלו? הלוא כל ייעודנו בעולם הוא לתקנו ולהעלותו בדרך התורה!
היכן מתחילה הבעיה? נניח שגיבשנו השקפה כללית, למשל, בן תורה הוא גדול מכולם / לא ראוי לאדם תורני לשרת בצבא / צריך להילחם באינטרנט הפרוץ ועוד ועוד. אלו תבניות השקפה רחבות, אך לא שייך שכל לבלר [המילה האהובה] יתקע אותן בכל מקום שנראה לו לנכון. זה יפה מאוד שהוא יודע לצטט את ההשקפה הטהורה, ואף אחד לא חולק עליה, אבל כאשר זה פורץ בכל מקום וללא כל אבחנה, זה הופך למנטרה מקושקשת לצנינים בעיני כל רואיה עד שאחר כך מתפלאים למה אנשים שונאים את המושג השקפה. באשכול זה הצגתי דוגמה כואבת כיצד השקפה די נכונה ביסודה הופכת לנונסנס כאשר כמעשה קוף או קוץ בעלמא מנפנפים בה במקום שאינו מתאים לה.
הנוטר שם בפי חלוקה בין אנשי מעשה לאנשי השקפה באופן שהוא בפירוש שגוי. הוא הבין בדבריי שאיש השקפה אינו יכול להיות איש מעשה. ובכן, אני מעתיק כאן שוב פסקה נוספת שכתבתי לעיל, ונוכחתי לראות שהרב הנוטר לא הבין אותה או דילג עליה. אם לא הבנת, אין סיבה להתבייש ולשאול:
הדגשתי בדבריי שאני בכוונה מקצין את הדוגמאות כי מהקיצון אתה מבין טוב יותר את האמצע. אין כאן מצב בינארי של "איש השקפה" או "איש מעשה". בין הקיצוניות לשני הצדדים יש רצף ארוך עם המון המון באמצע. אך קל יותר לדון במקרי קצה כדי להבין את המינון של האמצע, וכמו שנוהגים גם בגמרא ובכל תחום מדעי אחר להבדיל. אנא, להבין.
הווי אומר, באמצע הרצף עומד איש קדוש שמשלב השקפה עם מעשה. אך אי שם בקצה, עומד איש שאין בידו אלא השקפה, אך מאחר והוא מנותק ממעשה, שום דבר לא מפריע לו להרוס, לכדרר את ההשקפה לכדור של רפש אותו הוא מטיל בפני מי שהוא חפץ בביזויו. נוטר, אתה איתי?