בן מיכאל כתב:תוכן כתב:ישנם אברכים שכבר הגיעו למסקנות, והם אינם מעוניינים באמת לדון בדברים. ניסיתי פעם (יותר מפעם בעצם) לדון עם אברך כזה, שמלא בכעס ובתסכול על הראשונים והאחרונים, ולנסות להראות לו שהחיים מורכבים, וכמו שאין תשובות חד משמעיות כך אין שאלות חד משמעיות, אבל זה היה ברכה לבטלה. אני חושב לעומת זאת, שאם ישנם אברכים שמתחילים לגלות עולם חדש, ורוצים לדעת איך היהדות מתמודדת עם אותן שאלות חשובות ומהותיות, שישנם אברכים פה ושם שמסוגלים לענות להם. אבל לא אדע איך אפשר לקשר בין האברך המסתפק והאברך שכבר עבר את השלב הזה, ובפרט שאלו שנפלטו החוצה הרבה יותר אגרסיבים בכל הקשור לפרסום דעותיהם.
אני יודע שאינך מחבב את הפסיכולוגים, ואינני בא להתווכח איתך כעת על כך, אבל לענ"ד (כמי שלומד את המקצוע הנ"ל, ומחשיבו כמקצוע רציני התורם רבות לאנושות) נראה, כי אתה ניגשת אליהם מלא זעם ותסכול, ולפיכך לא הצלחת להשפיע אליו/אליהם.
אתה נאמן למקצוע שלך, ומגיע למסקנות נמהרות בלי שיהיה לך שום בסיס על מה להסתמך. עד כמה שידוע לי, אתה לא מכיר אותי, אתה לא מכיר את החבר שלי, אתה לא מכיר על מה דיברנו, ואתה לא יודע איך שוחחנו. בנוסף, אתה לא יודע על הקשר שלי עם האברך ההוא מעבר לשאלה הנקודתית הזאת. כל זאת לא מונע ממך להביע דעה על אופי השיחה, על בסיס שורה אחת שכתבתי בפורום.
דומה אתה בעיני לעובדות הסוציאליות שעל בסיס מפגש או שנים עם הורים פרודים, מחליטים דינים נפשות, לאן הולכים הילדים. אתה והעו"ס לא רק שאין לכם את הכלים והמידע להכריע בשאלה, גם אין לכם את הכלים והמידע להבין את הבעיה איתה אתם צריכים להתמודד, וכך מרוב בורות אתם מרגישים בנוח לדון בענינים שאין לכם שייכות אליהם.
