נקדש את שמך בעולם כתב:(בַּמִּדְבָּר י"ד) : וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך רָאשֵׁי תֵּבוֹת כּוֹסִי כִּדְבָרֶך דָּבָר רָאשֵׁי תֵּבוֹת דִּשַׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ, כְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִּן לִפְעָמִים לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל יְדֵי זֶה כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא עו). שֶׁיַּיִן יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה ראשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מחִין עַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ט"ז) : "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" וְזֶהוּ: "וַיּאמֶר ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" כִּי דָּבָר הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי" כַּנַּ"ל שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמּחִין [שֶׁהֵם בְּחִינַת (שְׁמוֹת ל) : "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ" בְּחִינַת (תְּהִלִּים קל"ג) "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראשׁ" כַּיָּדוּעַ] וְזֶה: "וַיּאמֶר ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "כּוֹסִי" כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדְּבָרֶך דַּיְקָא כְּפִי בְּחִינַת "דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן ראשִׁי" שֶׁאַתָּה זוֹכֶה הַיְנוּ כְּפִי הַמּחִין שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל יְדֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת כִּי עִקַּר הַסְּלִיחָה עַל יְדֵי הַחָכְמָה וְהַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּקַבֵּל בִּבְחִינַת "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" כַּנַּ"ל
מה פגם מצאתם בתורה זו? הצדיק לא יכול לגרום לכיפור עוונות של אחרים בזכות מצוותיו ומעשיו הטובים וכדומה?
הרי לא כתוב בתורה זו להתוודות לפניו כמו באחרים, רק שצדיק יכול למחול עוונות. (רק הערה ספציפית)
אמנם אכן כן, הציטוטים האחרים מזכירים נצרות ממש.
אבל כמובן שיש לדון בעניין, איני בא ח"ו להסיק כמוכם כבר.