הודעהעל ידי ברזילי » ו' יוני 06, 2014 10:41 am
לעיל כתבתי להסתפק בכל הדינים שנשנו ברשעים, אפיקורסים מסורות ודומיהם, אם הם בתורת קנס והרתעה או מעיקר הדין, שלענין דין מורידין מפורש בחזו"א שהוא למגדר מילתא, אבל יש לומר שדינים אחרים, ובפרט כאלה הנלמדים ממיעוט הפסוק עמך, רעך וכדומה, הם מעיקר הדין. רבו עלי חברי כאן באשכול, שפשוט להם שדינים אלה (כגון דין אין-מעלין, וכ"ש שנאת הרשעים) אינם בתורת הרתעה אלא הם מעיקר הדין, ואצלי עדיין הדבר מסופק.
רציתי לחזור ולעיין בדבר, אולם מה שהלב וכו', ולכן רק אציין רק כמה הערות שבזכרוני משכבר:
א. הב"ח (חו"מ ריש סי' רכח) עוסק בדין אונאה, בו דורשת הגמ' ב"מ ולא תונו איש את עמיתו את שעמך בתו"מ, ודן בשאלה אם גם הונאת ממון הותרה. נראה שם שהוא כולל גם את המיעוט הזה עם מערכת הכפיה על דברי תורה, ראו שם תירוצו בסוף דבריו. משם נראה שגם דינים אלה של יצא מכלל עמיתך שרשם הוא הכפיה על דברי תורה.
ב. בדברי החזו"א שצוטטו לעיל יש עירוב שתי טענות שונות: (א) שבהעדר השגחה גלויה וכו' הכופרים של זמנינו, משנכרתה האמונה מדלת העם, אינם "בנליזות מיוחדת". כלומר, רשעתם אינה כה גדולה ככופרי דורות עברו. (ב) אחר שכל דין זה של מורידין אינו אלא למגדר מילתא (ורמז לזה במו"נ ג,מא), אינו נוהג בזה"ז כי יישומו יגרום להוספת הפרצה. כמובן יש הבדל גדול בין שתי הנקודות - האם באופן מהותי כופרי זמננו גרועים פחות ועל כן אינם ראויים לנהוג בהם דין מורידין, או שמצד עצמם הם גרועים לא פחות, ולא מצדקתם (היחסית) אנו נמנעים מלעשות כן, אלא רק מסיבה צדדית שבטל טעם הדין.
והנה, הטענה השניה מובן מאד בסברה, אבל הטענה הראשונה, מלבד שהיא חידוש גדול ללא כל מקור, לא ברורה. הרי הקריטריונים שמציב החזו"א (נסים מצויים, משמשת בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית נראית לעין כל) לא התקיימו זה מאות בשנים, ואעפ"כ לא אשתמיט שום פוסק, כמדומה, מלהעתיק דין מורידין הלכה למעשה ולכתוב כדברי החזו"א. אם כבר באנו לחדש מסברא חילוקים בין רשעת כופרי זמננו לרשעת כופרי דורות קודמים, לכאורה היה לו לומר רק את הנקודה האחרונה שבדבריו - שנכרתה האמונה מדלת העם, שהיא בפני עצמה טעם פשוט ומובן (שאינה דומה ההפקרות שבפריקת עול הכרוכה ביציאה ממנהג כל ישראל, למצב בו רובא דרובא דישראל פורקי עול), ובזה מיושב היטב מדוע בדורות קודמים לא נזכר חידוש זה. לכן נראה שעיקר הדגש (בטענה הראשונה) הוא אכן הנקודה האחרונה הזו - שבזמן שנכרתה האמונה מדלת העם, לא נוהג דין מורידין כי ההפקרות שבפריקת עול אינה חמורה כפי שהיתה בדורות הראשונים. ושוב יש לשאול, עד היכן ניתן ליישם את האבחנה הזו, האם רק לענין מורידין, גם לאין מעלין, או גם מעבר לזה.
ג. כדמות ראיה לחידושו זה של החזו"א יש בדברי המדרש "אבל דורו של אחאב כולם עובדי ע"ז היו ועל ידי שלא היה בהם דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין". וישאל השואל - אם כולם עע"ז הרי יצאו מכלל עמיתך ואין איסור לה"ר נוהג בהם כלל, ומה שבח שלא היו שם דילטורין? אדרבא, קרי עלייהו ללמען ספות הרוה את הצמאה זה הנמנע מלספר לה"ר על הרשעים (ע"פ סנהדרין עו ורש"י שם). ויש לדחוק ליישב בכמה אנפי ואכמ"ל אבל אחר הדברים האלה הפשטות היא שבדור שכולו רשעים עע"ז נוהג איסור לה"ר, וייראה מכאן כחידושו של החזו"א (אפילו לענין לה"ר התלוי בדין יצא מכלל עמיתך, וכ"ש לענין מורידין שנזכר להדיא בחזו"א)
ד. ובאופן אחר יש להטעים הדבר (מה שלא כתוב כן בחזו"א) - לא שלא נוהג בהם דין של "יצא מכלל עמיתך" כי הפקרותם אינה חמורה כ"כ, אלא שאחר שרובו של כלל ישראל מופקר באיסור מסויים שוב העובר על איסור זה לא קרינן ביה "יצא מכלל עמיתך" או "שאינו עושה מעשה עמך", שהרי בעווה"ר זהו מעשה עמך (וכעין שלא עלה על דעת איש לומר יצא מכלל עמיתך על המופקרים לעבור איסור לה"ר, אפילו בגוונא של כעין שביק התירא ואכיל איסורא).
ה. עוד זאת אדברה, מענין לענין, מה שהוקשה לי זה זמן רב - הנה בהרבה מקומות כרכו חז"ל את המסורות עם המינים והאפיקורסים. והנה נראה לכאורה פשוט שמצד חומר האיסור המוסר ממון חברו לגוי אינו גרוע מגזלן רגיל, וכ"ש אם לא נשא ונטל ביד אלא הראה לגוי גרידא. א"כ, בשלמא לפי הצד שכל דינים אלה יסודם אינו חומר העבירה אלא הרתעה ו/או פרישה מדרכי ציבור מובן היטב מדוע דנו אותם בחומרה, כי יש במעשה כזה מימד של בגידה לאומית (אם תסלחו לי על הביטוי), אבל מצד חומר האיסור קשה להבין למה דינו של המסור חמור יותר מרוצח סדרתי (לתאבון), למשל, ולמה דווקא המסור יצא מכלל עמיתך. כמובן, גם אם נניח שבמינים ואפיקורסים אין מדובר בהרתעה, עדיין יש מקום לומר שכריכת המסורות עמם היא רק למיגדר מילתא.
אבל התקשיתי בדברי הגמ' ר"ה יז. שגם על המסורות (ועל הנותנים חיתיתם בארץ חיים) אמרו שגיהנום כלה והם אינם כלים, וכאן כבר מדובר על דין שמיים, וכי פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור גרוע כלפי שמיא ממחלל שבת בפרהסיא או רוצח? (ואגב דאגב, יש לשאול למה אם כן לא אמרו שגם הפרנסים הללו יצאו מכלל עמיתך, וי"ל)
ועוד חזל"מ
