הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון שליט"א נדרש ע"י מבקריו הגאונים הנ"ל לומר דבר והיפוכו.
מצד הגר"ד כהן הוא נדרש לומר שכל דברי חז"ל מסורים לנו מסיני ואפילו כשזה סותר את פשוטו של מקרא יש מסורת מסיני.
דעת הגר"ד כהן – דברי חז"ל יש להם סמכות אך היא מוגבלת לקבלתם מסיני. אין תוקף לדברים שחז"ל יחדשו מדעתם.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה א
ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.
צופה_ומביט כתב:נוטר הכרמים, דבריך נכוחים וישרים.
ונניח שנמצא שיטה שאומרת כרב פייבלזון, או אז הדיון יהפוך להיות אחר לגמרי, בנושאים כמו:
1. האם במסגרת האמונה / עבודת ה' של יהודי הוא יכול לבחור לו מן הראשונים וחכמי ישראל (הידועים והמקובלים) שיטה שהכי מתיישבת על לבו כפי ערכו? ואם כן -האם הוא יכול גם למוסרה לתלמידים מקשיבים שבאים אליו ללמוד?
2. האם יש באגדה / מחשבה "הלכה" ו"פסיקת הלכה" ו"דרכי פסיקת הלכה"? האם יש בזה מחויבות של כל ישראל לפסק מסוים? ומה כאשר יש מחלוקת לגבי מהו הפסק גופא?
3. ב"הלכות אמונה" אנחנו נוקטים הרבה כהרמב"ם, במניין המצוות שלו, ובקביעתו את י"ג עיקרים, ובהגדרת אפיקורסים וכו'. מאידך בתחומי אמונה / מחשבה רבים אנחנו נוטים מדעת הרמב"ם, או בכלל מדעת הראשונים כולם או רובם. למשל התפיסה באשר להשגחה פרטית. האם כיום שבעקבות הזוהר והאר"י והבעש"ט והנפה"ח התפשטה האמונה בהשגחה פרטית על על פרט וכל בע"ח וכו' כדבר פשוט - לא יכול אדם לומר שהוא אישית בוחר לקבל בזה את דעת הראשונים? את דעת הרמב"ם? כנ"ל בשאלת היחס לדרשות חז"ל באגדה שנחלקו בה ראשונים וגם אחרונים, ועוד.
4. ומה כאשר טוען בעל השיטה שהוא לא מחדש אלא מחזיר עטרה ליושנה? כך למשל טענה החסידות.
5. האם יש מקום לבחינת שיטה לא לפי כללים "הלכתיים" אלא לפי התוצאות בשטח? כמדומני שהצלחת החסידות לתקוע יתד ולהישאר ולהתבסס בעם - ולא נזרקה מכל המדרגות כמחדשים נוראים ואפיקורסים (מסוג האפיקורסות שמייחסים לרב פייבלזון ודומיו) וכו' - היא בגלל הצלחתה בשטח בשימור היהדות בתקופות ומקומות קשים. (וכנראה שהתועלת היתה רבה על הנזק גם לשיטת המתנגדים).
ע"כ כמה דוגמאות לדיון כזה.
כלומר, לפני שמגדירים (לא רק כאן בפורום) את דברי הרב פייבלזון כקרובים לאפיקורסות - בבקשה שכל האומר כך יבסס וינמק את דבריו, יציע את הסוגיה, יביא את המקורות לכאן ולכאן. אחרת אבדנו. איש איש יפסול את זולתו במילת הקסם "אפיקורס", ישלוף את הג'וקר הזה - וזהו, הוא לא צריך לנמק כלום. וההכרעה בציבור תהיה לפי משקלו של אותו אדם בציבור מול משקל זולתו, ואיזו דעה תהיה "סתגלנית יותר לסביבה". דרוויניזם/חוק ג'ונגל תורני/יהודי.
אני מבין שיקול של רבנים לא לנמק ולא לבסס בנושאים כאלה, הטעמים ברורים, בוודאי בפרסומים לציבור, ואפילו בשיחות פרטיות, והרבה תלוי עם מי מדברים וכו'. אבל עכ"ז, האם אין שום מקום בשום במה ואף פעם להסביר קצת על מה מתבססים? האם כל סוגיות היסוד האמוניות/השקפתיות שלנו וההכרעות האמוניות/השקפתיות שלנו מוכרחות להתבסס (במקרה הטוב) על "התבטלות לחכמי הדור בעלי חוש הריח והמסורת, הניצבים בראש משפך הדעות שהתקבל בישראל ומעיד על עצמו ונכונותו ואכמ"ל" או (במקרה הפחות טוב) על "התבטלות להלך הרוח הנושב ב- (השלם את החסר: בעיתון, בשטיבל, בישיבות, ברחוב התורני, בישיבה בה למדתי, אצל המשגיח שהכי תפס אותי ודיבר אלי וכו') - וחסל? כלומר, בסוגיות האלה ההנחיה המוצהרת היא להישאר תינוקות של בית רבן עד סוף חיינו? אין בזה תורה? אין בזה שום בית מדרש? ולא כמחדל אלא כהנחיה לכתחילה? איך ייתכן שהתחום הזה יהיה פרוץ כ"כ? (נשמע אבסורד לקרוא לשימור ה"טוטליטרי" הזה "תחום פרוץ" אבל הסברתי את כוונתי).
יתכן שכן, שזו ההנחיה (עכ"פ היום, עכ"פ מכל מיני סיבות וכו'). אני לא שולל דבר כזה. אבל גם טענה כזו צריכה בעצמה ביסוס, ובאמת שיש גם סוגיה כזו בראשונים ואחרונים והדברים עתיקים. א"כ מה שנגיד כאםן ערבו ערבא צריך ולא יהיה לדבר סוף עד שנלמד את הסוגיות האלה כמו שלומדים כל סוגיה.
הטענה שהרב פייבלזון לא מביא מקורות ושהנושאים שהוא עוסק בהם הם עדינים - היא זהה לגבי הצד השני ג"כ. מה שונים בזה המלמדים אחרת או המתקיפים אותו? הנושאים עדינים - ולא משנה לאיזה צד עוסקים בהם. לא מבססים ומביאים מקורות - אף משגיח או רב מורה דרך שמדבר בציבור או מפרסם באיזו במה הצהרות אמוניות/השקפתיות לא מבסס אותן, בטח לא כראוי להן. לכל היותר הוא מסתמך על זה שבציבור פשוט כדבריו ולכן איש לא יבדוק אותו / יערער עליו, או שמקסימום הוא "מבסס" ואומר "כך קיבלנו מרבותינו" וחסל. אם זה מספיק לאחרים - אז גם הרב פייבלזון אומר שכך קיבל מרבותיו. ונכון שרבותיו נחשבים מחדשים ומקוריים - אבל הם לפחות עסקו בתורה הזו כתורת בית מדרש, וביססו את דבריהם. כל מה שיש לטעון נגדם הוא שוב "אין מסורת / יש מסורת" כנ"ל וחזר הדין.
ולגבי מה פשט בציבור (כטענה נגד "מחדשים") - עובדה היא שהציבור שבא לשמוע אותו לא כ"כ משוכנע ממה שפשט בציבור, ויש לו את סיבותיו שלו. אז הוא נותן מענה לאלה שבלא"ה לא זה מה שקובע אצלם.
ביקורת תמיד יש, ותמיד תהיה, ותמיד יש מה לתקן - בכל בית מדרש ובכל שיטה ובכל הנהגה. יש חסרונות לכל מקום ומקום - לצד מעלות רבות, יש נזק והרס בכל מקום ומקום - לצד תיקונים רבים. אין מציאות מושלמת - בכל מקום. אבל יש דרך להעביר ביקורת, יש שפה של ביקורת, יש איך דנים ואיפה וכו'. אם רוצים להעביר ביקורת בונה ולתקן - יודעים טוב טוב איך לעשות את זה. מה שעושים כאן לרב פייבלזון כנ"ל הוא הרבה מעבר לביקורת, ולענ"ד זה לא עומד בשום כללים שהם מלבד איזו "קבלה מרבותינו" שמסתמכת על עצמה, באופן פרוץ לחלוטין, בסגנון: "קבלה מרבותינו לצאת ברבים (בלי דיון עם הצד השני) נגד כל מה שיש בו חשש וריח של חריגה מקבלת רבותינו (בלי דיון מהי)".
לפי פשוטו כתב:ידוע מכתבו המפורסם של החזו"א שלא פורסם,וזה גם כוונת הדברים באמונה ובטחון ח''ג שאין מושג של ת"ח לעניין מחשבה.
וצא וראה כמה משניות הגמ' העמידה בחיסורא מחסרא והכא במאי עסקינן, ובוודאי שקשה להוציא יסודות באגדה ללא גמרא וראשונים.
והחבורה הנ"ל אפי' ומדרשים ומקורות אינם נזקקים ,וכל מה שיש להם זה סברת כריסם.
הלזה יקרא ,מה ה' אלוקיך שואל מעמך?
נוטר הכרמים כתב:בטוחני שהדברים לא מוצגים בדייקנות.
א) כיצד ניתן לומר בדעת הגר"ד כהן "דברי חז"ל יש להם סמכות אך היא מוגבלת לקבלתם מסיני. אין תוקף לדברים שחז"ל יחדשו מדעתם",
כאשר מן הסתם הוא בודאי לא אמר נוסח כזה, אלא ממש להיפך, כל מה שחז"ל אומרים (גם אם זה לא מסתדר לנו בפשוטו של מקרא) - זה מסיני!!,
באופן שאין כאן הגבלה בתוקף של חז"ל, אלא להיפך, ולא כפי שמשתמע ח"ו, ממש שמים וארץ.
ב) מוזר מאוד לקבוע כמצוטט בשם הגר"נ רוטמן "אין לחז"ל כח לחדש כנגד פשוטו של מקרא וגם אין להם מסורת מסיני שסותרת את פשוטו של מקרא. הוי אומר – הסמכות הבלעדית של תורה היא רק בתורה שבכתב. חז"ל יכולים רק לפרש על פי הפשט".
הרי מצינו לשונות רבים ברש"י ובודאי בראשונים אחרים שדרשות חז"ל אינם לפי הפשט, "והדרש ידרש', וע"פ זה נקבעים הלכות רבות. מהי הכוונה שזה הפשט? לכאורה פשוט שאין זה דרשה בעלמא, אלא יש לזה גם הכרחים מצד הפשט, אבל בסופו של דבר, ההכרעה לדרוש היא ע"פ כללי הדרשות של חז"ל דוגמת י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם.
ג) דברי הרב פייבלזון משונים וזרים לענ"ד, "לחז"ל יש כח וסמכות לקבוע דינים לכלל ישראל על פי הבנתם במקרא גם אם זה סותר את פשוטו של מקרא וגם לולא היו מקבלים כך מסיני. כמובן שגם לדבריו חז"ל מפרשים את המקרא אך לא על פי פשוטו. יודגש שהכח ניתן לחז"ל ולא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול". הרי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נמסר מסיני, מה המשמעות לסמכות הרחבה לולא זאת? ומה זה בדיוק הכח שניתן. לא ברור בכלל.
כמובן אינני מספיק בר הכי, וגם לא למדתי ושמשתי בסוגיא זו, שאוכל להגדיר ולקבוע מסמרות בדברים עדינים,
אבל פשוט לי שהכיוון הבריא הוא כפי שנראה בדברי חז"ל בהרבה מקומות,
א) חז"ל יכולים לחדש מדעתם ע"פ הכללים המסורים להם, שבאמצעות אותם כללים הרי פירושיהם וחידושיהם נכנסים בתוך פירוש המקראות בצורות שונות וחזקות,
אך לא בהכרח בתור פשט.
ב) כל מה שחז"ל מגלים לנו באמצעות עמלם בתורה הק' ורוח הקודש שבקרבם בבחינת ונביא לבב חכמה הרי זה 'תורה מסיני' ממילא, כי זה נכלל בתורה הכתובה,
בדרך כל שהיא, בא' מהפנים לתורה, ויש גם חידושים וסודות בתגין וכתרי אותיות, ואף זה מסיני. (עי' מנחות כט, ב).
נוטר הכרמים כתב:תכן שכולם כאן ת"ח גדולים ובקיאים, בתחומים השונים של התוה"ק, ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים,
אולם נושאים כאלו לעת עתה לא נידונים ונלמדים בצורה יסודית ומסודרת בבתי מדרשות,
ולכן הידיעה בהם אינה עשירה, ומה שכתבתי זה ההבנה הבסיסית שישנה בי מגירסא דינקותא.
נוטר הכרמים כתב:בסוגיות מהסוג של הגדרת תורה מסיני וכו', אין לאברך המצוי, ולו הלמדן, כלים מספיקים לבחון את מה שהוא קורא או שמוע מהרב פייבלזון,
שיעוריו - לפי מה שראיתי והתרשמתי - דלים יחסית במקורות, ובנוסף הוא מאוד מקורי וחדשן, ב"ה,
אזי ברור שבתור סוגיא אין כאן תמונה מספיקה, ומאידך, בתור 'סמכות', עם כל הכבוד, מדובר כאן בדברים יסודיים ועדינים,
ולא כל הרוצה ליטול את השם וכו'.
דורשי יחודך כתב:זה ברור שחז"ל דורשים במידות המסורים להם מסיני, ומזה מוציאים דינים שלא קיבלו. הדבר מפורש ברמב"ם וברמב"ן ולכאורה מבואר כך מכמעט כל דף שני שבש"ס.
כל זה לגבי דינים חריגים ושאילות חריגות, לגבי הפירוש ההלכתי הפשוט של דינים בתורה זה קצת יותר מסובך, אבל גם בזה בודאי מי שאומר שבדור אחד דרשו התנאים דרשות וחלקו על קודמיהם, אין בזה שום אפיקורסות. כמובן לפי דעתם בדיוק זה נמסר למשה בסיני, אם כי אין להם על זה קבלה. וראה ביש"ש ריש החובל מה ששואל על הרמב"ם שם. ומן הסתם ד' היש"ש הובאו כבר למעלה או באשכולות אחרים.
החידוש של הרא"פ לפי הבנתי הוא הרבה יותר עדין, ואיני רוצה להעלותה במקום פומבי כזה החשוף לעין כל. לכאורה הוא קרוב לדרכו הידועה של הקדמת ספר דור רביעי על חולין, שבאמת ידוע כ"שנוי במחלוקת." נמצא באוצר אבל קשה לקריאה.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כז עמוד ב
בו ביום דרש ר' עקיבא: וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא, אינו אומר טמא אלא יטמא - לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי. א"ר יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר: עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי, שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא, והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא, שנאמר: כל אשר בתוכו יטמא.
ח. רוזנברג כתב:היא שיחתי כתב:תכל'ס, עברה תקופה, וחוץ מהגר"ד כהן אף אחד לא מדבר בגלוי ולא תוקף בגלוי, הכל שמועות בלי ביסוס.
לכאורה זה מוכיח שאין באמת מי שמתנגד לבית מדרש המדובר חוץ מהגר"ד כהן.
סיפרו לי השבת בחורים מפוניבז', שהגרח"פ ברמן שלח בשבוע שעבר (בגלוי ובפרסום) בחורים לשמוע את הוועדים שמוסר הגרא"מ פייבלזון בסמוך לפוניבז'.
וכולם יודעים שזה היה אחרי שהגר"ד כהן שוחח איתו...
עקביה כתב:כיצד דברים אלה (שהעתקתי מהודעת הרב 'ארי שבחבורה' לעיל):הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון שליט"א נדרש ע"י מבקריו הגאונים הנ"ל לומר דבר והיפוכו.
מצד הגר"ד כהן הוא נדרש לומר שכל דברי חז"ל מסורים לנו מסיני ואפילו כשזה סותר את פשוטו של מקרא יש מסורת מסיני.דעת הגר"ד כהן – דברי חז"ל יש להם סמכות אך היא מוגבלת לקבלתם מסיני. אין תוקף לדברים שחז"ל יחדשו מדעתם.
מסתדרים עם הלכה זו:רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה א
ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.
?
ישא ברכה כתב:האם יש להרב פייבלזון שיעור סמוך לפונביז'?
לעולם יהיה אדם כתב:נוטר הכרמים כתב:בטוחני שהדברים לא מוצגים בדייקנות.דורשי יחודך כתב:זה ברור שחז"ל דורשים במידות המסורים להם מסיני, ומזה מוציאים דינים שלא קיבלו. הדבר מפורש ברמב"ם וברמב"ן ולכאורה מבואר כך מכמעט כל דף שני שבש"ס.
כל זה לגבי דינים חריגים ושאילות חריגות, לגבי הפירוש ההלכתי הפשוט של דינים בתורה זה קצת יותר מסובך, אבל גם בזה בודאי מי שאומר שבדור אחד דרשו התנאים דרשות וחלקו על קודמיהם, אין בזה שום אפיקורסות. כמובן לפי דעתם בדיוק זה נמסר למשה בסיני, אם כי אין להם על זה קבלה. וראה ביש"ש ריש החובל מה ששואל על הרמב"ם שם. ומן הסתם ד' היש"ש הובאו כבר למעלה או באשכולות אחרים.
החידוש של הרא"פ לפי הבנתי הוא הרבה יותר עדין, ואיני רוצה להעלותה במקום פומבי כזה החשוף לעין כל. לכאורה הוא קרוב לדרכו הידועה של הקדמת ספר דור רביעי על חולין, שבאמת ידוע כ"שנוי במחלוקת." נמצא באוצר אבל קשה לקריאה.
לא קיבלתי רושם שהרב פייבלזון מחביא את דבריו ברמזים וחידות. הוא מפרש את דבריו במילים הכי ברורות ופשוטות.
כמו שאתה כותב, מה שהוא אמר אלו דברים פשוטים. למה להניח שהוא מחדש משהו עדין?
דורשי יחודך כתב:ב. למרבה הפלא, בכל המערבולת של החלפת דעות כאן על מה הוא אומר ומה לא, אף אחד לא אמר את מה שהוא באמת אומר.
דורשי יחודך כתב:ב. למרבה הפלא, בכל המערבולת של החלפת דעות כאן על מה הוא אומר ומה לא, אף אחד לא אמר את מה שהוא באמת אומר.
ג. אילו היה זה פורום סגור לא הייתי מפחד לכתוב דברים יותר ברורים (כמובן לפי הבנתי). אבל זה פתוח וכל אחד יכול ליכנס ולראות ולעשות עם זה דברים לא טובים.
ד. אני לא חושב שמה שהוא אומר זה דברים פשוטים. אפיקורסות זה לא, אבל זה ודאי לא מה שמקובל בציבור.
דורשי יחודך כתב:אה!
אהובינו ר' זאב היקר!
לא ברור לי מה אתה מתכוין בהערותיך, אבל תאמין לי שכל החלפת מילים אתך תמיד גורמת לקורת רוח ושמחת הנפש.
ארי שבחבורה כתב:ואילו הדעה השלישית מסכימה עם הדעה השנייה שפירוש חז"ל איננו זהה לפשוטו של מקרא, אולם לדעתה אין הכרח לומר שהייתה לחז"ל קבלה על פירושם מסיני, וגם אם נניח שלא הייתה להם קבלה כזו עדיין יש להם את הכוח לפרש כן, ולמעשה לעקור בזה את פשוטו של מקרא, וכמובן שכוח זה הם לא נטלוהו מדעתם אלא התורה עצמה נתנה להם כוח זה בדינא ד"לא תסור". כפי שציינו כאן דעה זו היא למעשה דעת ה'דור רביעי', והיא אכן מחודשת מאוד.
דורשי יחודך כתב:ב. למרבה הפלא, בכל המערבולת של החלפת דעות כאן על מה הוא אומר ומה לא, אף אחד לא אמר את מה שהוא באמת אומר.
דורשי יחודך כתב:ג. אילו היה זה פורום סגור לא הייתי מפחד לכתוב דברים יותר ברורים (כמובן לפי הבנתי). אבל זה פתוח וכל אחד יכול ליכנס ולראות ולעשות עם זה דברים לא טובים.
ארי שבחבורה כתב:דורשי יחודך כתב:ב. למרבה הפלא, בכל המערבולת של החלפת דעות כאן על מה הוא אומר ומה לא, אף אחד לא אמר את מה שהוא באמת אומר.
כעת בדקתי ומצאתי שבחוברת שיצאה לאור ע"י ישיבת 'פתחי עולם' לפני מספר שנים לקראת חג השבועות מופיעה סדרת שיעורים מיוחדת שבה פורש הרב שליט"א את משנתו בנושא בבהירות רבה.
כמדומני שהחוברת כבר עלתה כאן בפורום בעבר, ומכל מקום מאחר שאינני בטוח שהחוברת מופצת בחינם אני מעלה כאן רק את השיעורים הרלוונטיים.
לעולם יהיה אדם כתב:ארי שבחבורה כתב:ואילו הדעה השלישית מסכימה עם הדעה השנייה שפירוש חז"ל איננו זהה לפשוטו של מקרא, אולם לדעתה אין הכרח לומר שהייתה לחז"ל קבלה על פירושם מסיני, וגם אם נניח שלא הייתה להם קבלה כזו עדיין יש להם את הכוח לפרש כן, ולמעשה לעקור בזה את פשוטו של מקרא, וכמובן שכוח זה הם לא נטלוהו מדעתם אלא התורה עצמה נתנה להם כוח זה בדינא ד"לא תסור". כפי שציינו כאן דעה זו היא למעשה דעת ה'דור רביעי', והיא אכן מחודשת מאוד.
זה לא מחודש כלל.
ראשית, רוב רבותינו הראשונים והאחרונים סוברים שהדרש והפשט הם דברים שונים.
שנית הרמב"ם כותב בהקדמה למשנה שדבר שהוא קבלה מסיני לא נפלה בו מחלוקת. לכן כל פעם שאתה מוצא מחלוקת בדרשות חז"ל, בהכרח חז"ל למדוה ברוחב דעתם ע"פ מידות שהתורה נדרשת בהם (שהם קבלה מסיני) או על פי ראיות אחרות שהיו להם.
ארי שבחבורה כתב:לפי הרמב"ם אכן דרשת חז"ל שלא נפלה בה מחלוקת היא מקובלת מסיני
העליתי בעברשמואל שלומוביץ כתב:דורשי יחודך כתב:לכאורה הוא קרוב לדרכו הידועה של הקדמת ספר דור רביעי על חולין, שבאמת ידוע כ"שנוי במחלוקת." נמצא באוצר אבל קשה לקריאה.
בגירסה שבידי (17) מופיע במהדורה חדשה ונוחה לקריאה.
חרף שנותי הצעירות, בשתי הסוגיות שצויינו לעיל עמלתי בכ"א זמן רב. מאד מסקרן לשמוע מה העלו חברי בימ"ד הגר"א בידם, וכיצד "מצאו את הקב"ה" בתוך סוגיות חענ"ן ואתרומ"מ.א_צאנזער כתב:מעותק מפורום לתורה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=110576#p110576
ניסיתי לתמלל את דברי הרב אוריה מתוך הסרטון, מקווה שהדברים יצאו מובנים....כי מה שאנחנו מחפשים זה איפה אנחנו מוצאים את הקב"ה בסוגיות? בחתיכה נעשית נבילה, באתו רבים ומבטלי מחיצתא, שם אנחנו מחפשים אותו, כי זה החיים שלנו, גם בלימוד וגם במעשה, ואנחנו רוצים למצוא אותו שמה לא לראות מבחוץ. השפה של מבחוץ, היא לא נמצאת אצלנו בכלל, היא לא מה שאנחנו צריכים, לא זה הנידון. אנחנו צריכים בסוגיות, בהבנה של הסוגיות, שמה למצוא את זה. ואנשים הרבה פעמים תמהים, למה בכלל זה הולך ביחד שמדברים על סוגיות של היסודות, של "מה ה' אלוקיך שואל מעמך" שזה סוגיות יסוד גדולות, למה צריך ביחד עם זה ללמוד את כל הש"ס, את כל השישה סדרי משנה? מילא חומש עוד אפשר להבין שזה חלק קשור כביכול ליסודות, אבל נגעים וחומש גם כן? זה רק פרטים. וודאי ללמוד שישה סדרים, "והיה אמונת עיתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" למה זה קשור? והתשובה היא, כי באמת אצלנו, הנושא של היסודות, הנושא של אמונה, זה לא. כולם יודעים שיש הקב"ה, מחפשים לחיות את הסוגיה ושמה שזה יהיה מחובר לשורשים, ששמה לחיות את הסוגיות, שהחיות של הסוגיות היא תהיה האור ששמה אנחנו פוגשים, זה מה שמחפשים. בהבנה של הסוגיות, בלב של הסוגיות, זה הנקודה. ופה באמת יש משמעות מאוד חזקה לדרך הזאת שהגאון לימד, להתחיל מחדש, לשאול את השאלות מחדש, לגעת בלב הדברים דרך השורשים, דרך ההתחלה. ללמוד הכל, ללמוד את המכלול, ללמוד כל חלק, ללמוד מהפרטים אל הכללים ומהכללים אל הפרטים. מהשורשים עד לחיים בפועל ממש, וחוזר חלילה...
עושה חדשות כתב:חרף שנותי הצעירות, בשתי הסוגיות שצויינו לעיל עמלתי בכ"א זמן רב. מאד מסקרן לשמוע מה העלו חברי בימ"ד הגר"א בידם, וכיצד "מצאו את הקב"ה" בתוך סוגיות חענ"ן ואתרומ"מ.
ח. רוזנברג כתב:ארי שבחבורה כתב:לפי הרמב"ם אכן דרשת חז"ל שלא נפלה בה מחלוקת היא מקובלת מסיני
זה לא מדויק.
הניסוח הנכון הוא שפירוש מקובל מסיני לא נפלה בו מחלוקת.
אבל הרמב"ם כותב במפורש שיש דרשות שלא נפלה בהן מחלוקת והן אינן מסיני, אלא נלמדו ע"י חכמים בי"ג מידות (שהתקבלו מסיני).
ז"ל בהקדמת פירוש המשנה: "וכאשר מת ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממנו הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת, ומה שלא שמעו מן הנביא ע"ה יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלש עשרה המדות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ומאותם הדברים שלמדו יש ענינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם. ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות, זה דן בדין ונתחזק אצלו וזה דן בדין ונתחזק אצלו, לפי שדרכי ההקש הוכוחיים יקרו בתוצאותם המקרים האלה, וכשנופלת בהם המחלוקת הזו הולכים אחרי רבים כמאמר הכתוב אחרי רבים להטות."
[/quote]חרף שנותי הצעירות, בשתי הסוגיות שצויינו לעיל עמלתי בכ"א זמן רב. מאד מסקרן לשמוע מה העלו חברי בימ"ד הגר"א בידם, וכיצד "מצאו את הקב"ה" בתוך סוגיות חענ"ן ואתרומ"מ.[/quote]עושה חדשות כתב:[
דורשי יחודך כתב:הרב ישא ברכה
ברור שהסוגיות נאמרו כדרך משל לכל סוגיא שלומדים בעיון. אין הכוונה שהוא מצא בשורה חדשה על הקב"ה בסוגיא של חענ"ן.
הוא מציע דרך ללימוד התורה בה יחוש האדם באופן פנימי, לא רק באופן חיצוני כי הוא יודע שזו תורת ה', שהוא עוסק בתורת השי"ת.
נוטר הכרמים כתב:למרות היותי רודף ריגושים וחויות מטבעי,
מעולם לא הבנתי את החיפוש של הבוי"ת בחנ"נ...
מה רע בלשבת וללמוד את תורת ד' עם כל החשק, ולהבין שזה קיום רצון ד' הכי גדול,
זה התורה שהקב"ה בעצמו לומד ומשתעשע בה, ואנחנו לומדים 'מפיו' כביכול?
למה צריכים למצוא אותו בתוך החתיכה או הנבילה?
בר מן דין,
ראיתי פעם ראיון עם הר' אהרן ליכטנשטיין חתנו של הגרי"ד מבוסטון,
הוא טען כנגד המובא בליקוטי מוהר"נ מברסלב לעשות את התורות תפילות ואת התפילות תורות,
למה? מה רע שהתורות ישארו תורות והתפילות תפילות.
מוטב לי להתחזק בלמצוא את הקב"ה בתפילה ג"פ ביום,
וכפי שהתבטא הח"ח, נחלקו הדעות בביאור תיבת 'ברוך', אבל לכולי עלמא 'אתה זה 'דו'...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 158 אורחים