מקדש מלך כתב:היכרותי עם בנשקי"ם נמוכה מאוד.
מכל מקום בשכונתי מתגורר בנש"ק אחד, בן וחתן לאדמורי"ם אזוטריים. מתקשה בפרנסה.
אבל יש לו בית מדרש, וגם ניגש הלל בנעימה כאדמו"ר וכו'.
כמובן שההערכה אליו נעה בין כלום לאפס מצד הציבור. וגם אני הסתכלתי עליו ככה הרבה זמן.
עם הזמן שמתי לב, שאותו בנש"ק שמבלה בבית מדרשו הקטן שעות על גבי שעות, מעולם לא נצפה מדבר שיחה בטלה, ולא חולם סתם ככה, אלא רק מתפלל בנעימה או לומד בחשק (אינני חושב שהוא חריף או למדן גדול). ענוותן וסבלן. מקבל כל אורח בסבר פנים יפות ומתעניין בו. סעודות השבת הארוכות מאוד הם מקשה אחת של שירי זמירות ארוכים בדביקות (אפשר לשמוע מהחלון...).
בקיצור בעל כרחי התחלתי להעריץ אותו (כמובן שלא טרחתי להראות לו את הערצתי).
ידידינו היקר ר' מקדש מלך,
תודה לה' עוד לא פסו בני עלייה ועובדי ה' מעמ''י, הם נמצאים בכל מגזר של יראי ה', הם לעיתים בני בעה''ב פשוטים, בני העמלים לפרנסתם, בני משפחות 'מתחזקות' או 'מתחזקים' בעצמם, בני בעלי תשובה או בעלי תשובה בעצמם, ולעיתים הם בניהם של גדולי תורה, בניהם של רבנים, בני ראשי ישיבות או ר''מים, בני אדמו''רים גדולים, בני אדמו''רים של חצרות קטנטנות, בני משגיחים או בני משפיעים. הם לעיתים בני עניים ולעיתים בני עשירים, לעיתים בני אר''י ולעיתים בני חו''ל וכו' וכו'.
הצד השווה שביניהם שהם השיגו את מעלתם בעבודה עצמית. יתכן שהיו להם כישורים מולדים, גנים משובחים (גנטיקה), זכות אבות ואמהות, או אף דמות דיוקנם של אביהם או סבם הגדול שעמדה לנגד עיניהם וגם הורתה להם את הדרך והספיגה אותם בחיי הרוח ובדביקות הבורא ב''ה וכו', הכל נכון, ולכל דבר ישנה משמעות. אבל בסופו של דבר, לא גדלות בתורה ולא יראת שמים מופלגת, לא דקדוק ההלכה ולא מידות טובות, לא גמ''ח ולא טהרה, לא פרישות ולא קדושה, אינם מוקנים לאדם בשל היותו בן לשושילתא דדהבא זו או אחרת, כ''א רק ע''י עמל עצמי, ואם יש לאדם 'בונוסים' נוספים, בהיות ערשו ערש ברזל על ברכיהם של אנשים גדולים או בני מעלה כאלה ואחרים, הרי שאדרבה התביעה עליו היא יותר מעל שאר בני גילו.
ההתקוממות היא על העובדה
שכולנו יודעים כבר מראש שפלוני שנולד לאביו שמנהיג חצר גדולה, הרי שכשהוא יתחתן בס''ד הוא יהיה
''הרה''צ'' (אם עכ''פ הוא ישמור על כללי ההתנהגות המקובלים ועל הגינונים המוכרים), ובבוא העת הוא יהיה "כבוד
קדושת מרן אדוננו מורינו ורבינו". ודברי התורה שהוא יאמר על ''
שולחנו הטהור'' יהיו
''דברי אלוקים חיים'', והוא יכריע לבני קהילתו בכל עניין בחייהם כקטן כגדול, ואם החצר שלו גדולה מספיק הרי שגם תהיה לו השפעה גדולה על כל היהדות החרדית והוא יכריע או יהיה שותף להכרעות תורניות או חומריות הרות גורל, ולאחר מאה ועשרים הוא יהיה ''רבינו הקדוש והטהור'' ויספרו אודותם סיפורי מופתים וידברו אודותיו בחרדת קודש,
ואת כל זה אנחנו יכולים לומר כמעט בוודאות כבר בעת לידתו, משל נצנצה רוח הקודש בבית מדרשנו או נזרקה נבואה בפינו, וכל כך למה? בגלל שהוא בן בכור לאביו שהיה בן בכור לאביו וכו' וכו' (ובימינו אנו גם אם הוא הבן השלישי או הרביעי הנבואות הנ''ל עשויות להתממש באופן מפתיע).
כלומר- אין ספק שבן של אנשים צדיקים, עשוי להיות צדיק בעצמו, וגם בן של אנשים פשוטים עשי להיות צדיק בעצמו. ברור גם שאדם שגדל בבית של צדיקים, יש לו יותר כלים כדי להיות צדיק בעצמו, ואולי גם זכות אבות יחודית. אבל בסופו של דבר, אין הדבר תלוי אלא באדם עצמו, ולא יתכן שהכתובת תהיה רשומה על הקיר מראש.
הערה נוספת שיש להעיר היא, שגם בנש''ק שהינו אברך יר''ש ות''ח, לומד בהתמדה ומדקדק במצוות, מתאמץ בתפילתו ובעל מידות טובות וכו', עם כל זאת, הוא עדיין אינו בהכרח מתנשא מעל אלפי אברכים אחרים שהם כיו''ב. כדי לזכות בשלל סופרלטיביים שמימיים וכדי להנהיג רוחנית את עם ה', הוא צריך להתייחד מעבר לכך, עליו להיות ניכר בגדלותו מעל ומעבר לטובי האברכים ועובדי ה' בני גילו.