ברור שהחינוך עדיין צריך להיות שהתורה ראשונה היא לכל דבר בין אם לומדים או עובדים. אבל אני מציע לשנות את החינוך מעט ובעיקר להבהיר שלא יתכן מצב של חוסר אחריות אישית כלפי בני ביתו אלא שאם אברך רואה שביתו הולך לכיון של חורבן בגלל חוסר פרנסה אז כל כובד האחריות יושב על ראשו ועליו לעשות דבר בנידון ולא לגלגל גמ"ח או לקבץ נדבות. צריך גם לתת כלים ע"מ להתמודד עם המציאות שלאחר הנישואים בעניין הכלכלי. להסביר איך לשלב את חיי לימוד התורה בהשגת פרנסה בדרך התורה. להבהיר שיש לכל אחד חיוב ברור לדאוג לפרנסת ביתו באם אשתו לא עומדת במשימה כיאות. לתת דוגמאות מאנשי הדור הקודם ששילבו בין לימוד תורה רציני ובין דאגת פרנסת הבית. לתת איזה שהיא לגיטימציה לאדם יר"ש המפרנס את ביתו ובכך לא להפוך את אותם אנשים למוקצים מחמת מיאוס ובכך להרויח גם את אלו שיצאו לפרנס שישארו עם רגל אחת בביהמ"ד וגם את אלו היוצאים לכיוון כזה שידעו שהם נשארים חלק בלתי נפרד מציבור לומדי התורה ומימילא לא ישנו לבושם ושיחם.
אני יודע שכלום לא ישתנה באמת בגלל איזה הודעה שאני כותב אבל מוטב שאלו הרואים אותה יתנו את דעתם על הנושא ואולי להם היטבתי.