צופה_ומביט כתב:פחות משנה מה הסיבה המקורית שחרדים/ חסידים / בני תורה הולכים עם המלבושים שהולכים. הרבה יותר חשוב מה הלבוש מהווה בפועל כיום.
הלבוש המאפיין כל קבוצה ביהדות הפך במציאות להיות אמצעי זיהוי והזדהות. אמירה שלך על עצמך [לעצמך ולאחרים] לאיזו קבוצה [וממילא: השקפה ורעיונות ואורח חיים] אתה שייך.
[באותה מידה אחינו הד"לים מקפידים בקנאות על כיפה סרוגה דוקא, ושאר קודי לבוש דווקאיים].
וסימנך:
חסיד נדבורנא שיחליט להתחיל ללכת עם חליפה קצרה עניבה וכובע קנייטש ופיאות מאחורי האוזניים - באותו רגע הוא יזוהה כליטאי, ועם הרבה צדק, כי גם כלפי פנים זה יעיד על קרבה לליטאיות, אם לא יותר מזה. [בפרט שכאמור למלבושים הללו אין בדר"כ הצדקה אופנתית או אישית, זה מלכתחילה "מדי ייצוג", ובחירה במדי ייצוג פלוניים מעידה ע"כ שהלובש מזדהה עמם ורוצה להיות מזוהה עמם].
ואם סתם כך יתחיל להתלבש איך שבא לו באותו הבוקר - הוא יזוהה כלייט או כחילוני. כי עצם "חוסר המדים", ואפילו "אנטי מדים" במידה ידועה, הוא הוא "מדי הייצוג" של הללו.
גם כיסוי הראש, הכיפה, אינו חובה כלל על פי הלכה [ביהגר"א או"ח ח] אבל הפך לסימן יהדות עד כדי כך שמי שהולך בלי כיפה נחשב פורק עול וחילוני, ובוודאי שהסרת כיפה היא האמירה הכי חריפה שהוא יכול לומר על עצמו בנושא הזה.
תלמיד חכם צריך להיות מצוין [מסוים, מובחן] בלבושו. וציבור בני התורה וציבור היראים אימץ לו לבוש שמציין אותו מאחרים [וכאמור לא ממש משנה כיצד אומץ לבוש זה בדוקא], כאמירה לעצמנו ולאחרים שאנחנו ציבור שהתורה עיקר חייו [התנחומא רגיל לומר במקום "תלמיד חכם" - "בן תורה"].
וחלק מהותי מזה הוא ההיצמדות לשחור לבן דוקא, סוגי בד מסוימים דוקא, מגבעת דוקא, אפילו עניבה שהיא לבוש רשמי ומכובד, וכיו"ב, שכל אלה דוקא מלבושים שפחות נהוגים היום, ובעצמותם פחות נתונים לשינויי אופנה [ביחס לאחרים], כל שכן המלבושים החסידיים שהם בוודאי ארכאיים בדוקא. ומעתה, זה סימן הזיהוי וההגדרה העצמית וכלפי אחרים לאן אני משתייך. ומי שמשנה את זה - פירושו של דבר בדרך כלל שהוא אכן לא רוצה להשתייך ולהזדהות ולהגדיר עצמו ככזה.
שהרי כאמור, אצל אף אחד המלבוש הזה לא נלבש מסיבה אופנתית או טעם אישי, כל עיקרו של המלבוש הזה נלבש מתוך גישה של "מדי ייצוג", וזהו הרצון של אנשים בו. א"כ מי שלא רוצה בזה היינו שלא רוצה את מדי הייצוג האלה, ואחרים הרי אין כרגע, א"כ כך או כך - פירושו של דבר שהוא מוכן / רוצה לוותר על הייצוג הזה, בידיעה שהוא ייתפס אחרת, בידיעה שהוא בוחר בקוד לבוש שהוא בעצמו "מדי ייצוג" של ציבור אחר, לפעמים הופכי לציבור שממנו הוא בא.
יש יחידים / מיעוט שאצלו זה לא הא בהא תליא [ויל"ע היטב], אבל ככל עניין שנוגע לציבור - הדברים נקבעים לפי כלל הציבור ולא לפי יחידים או מיעוט, והדברים עתיקים.
זאת בדיוק השאלה למה הלבוש הייצוגי הזה כל כך מובהק שאי אפשר לזוז בו כמעט כלום ימינה או שמאלה, דבר כזה לא היה מעולם בהיסטוריה היהודית.
הח"ח ור' חיים בריסקער שחיו לפני לא המון שנים, לבשו חולצה צבעונית וקסקט ואולי אפילו רח"ל מגפיים חומות או חגורה עם אבזם בצבע לא ישיבתי, ופתאום נפתח מפעל של מגוחך של שכפול לבוש שבו אפילו גרביים לבנות נעליים קצת גבוהות או מכנסי כותנה כבר מדרג אותך במשבצת ספציפית, שלא לדבר על חולצה עם כפתורים שחורים או כיפה צבעונית.
מכיוון שזה המצב אני אכן מקפיד על רוב הדברים המגוחכים האלו כי אני רוצה להשתייך כמו שכתבת, אבל מדוע זה כך? ובפרט שהלבוש הזה כאמור מאד יקר וגם ממש לא נוח, אבל גם בלי זה זה טירוף הדעת.
אני לא שואל כי אני לא יודע מה התשובה, אני שואל דווקא כי אני כן יודע מה התשובה (ואולי הייתם מקשיבים לי לולא הליצנים דלעיל).