יושב הארץ כתב:יושב הארץ כתב:ב) בקול התור כמעט בכל קטע מופיע המשפט "בטוריא דמשיח בן יוסף". כגון: רבים מגדולי ישראל ואנשי מעשה בכל הדורות היו בטוריא דמשיח בן יוסף.
).jpg[/attachment]
אולי יש ליישב בדוחק המילה בטוריא - בטוריות הכוונה להיכלות כמו שכתב רש"י:
רש"י במדבר לא, י
(י) טירתם - מקום פלטרין שלהם, שהוא לשון מושב כומרים יודעי חוקיהם.
שמואל שלומוביץ כתב:מאיפה הציטוט?
בריושמא כתב:שמואל שלומוביץ כתב:מאיפה הציטוט?
שאלת מהיכן הציטוט, ואענה: מתנות כהונה, בראשית רבה פג ד.
בריושמא כתב:ברור שרש"י לא קרא את קול התור.
הטוריות בקול התור ובפזמונים הן המעדרים שאתם בנו את השכונות מחוץ לחומת ירושלים.
בעזרת הטוריות והמעדרים חצבו בקרקע הקשה והסלעית, וכך זכו להקים את בתי טורא.
ולמה נקרא שמם בתי טורא - על שם הטוריות והמעדרים.
מקדש מלך כתב:ומה זה אם כן "טוריא דמשיח בן יוסף"? כלומר המעדרים שפועלים בהשראת או בשליחות המשיח?
יושב הארץ כתב:ר' ישראל משקלוב כותב על ביאת תלמידי הגר"א ארצה:
"כאשר פקד ה' ארצו עמו ונחלתו"..
בריושמא כתב:מקדש מלך כתב:ומה זה אם כן "טוריא דמשיח בן יוסף"? כלומר המעדרים שפועלים בהשראת או בשליחות המשיח?
חוששני שעוד מעט והטוריות הללו יקרמו עור וגידים ויהלכו בחוצות ירושלים על פי חזון ציון ומשיח דבני ריבלין.
לא כתבתי ברצינות.
טוריא של קול התור וחזון ציון הוא אחת מן הבדיחות שנתבדחו בהן בני ריבלין.
יחד עם הכלב ששתה את מי ביצתה של שכונת בית ישראל, יחד עם הסעודה השלישית שבראשה ישב הגר"א,
ועוד בדיחות רבות מאוד.
טוריא היא המצאה גמורה של הדמיון הריבלינאי, ואין לה מקור כלשהו.
בתי טורא נקראו על שם יהודה טורא. יהודי אמיד שהוריש כל נכסיו לטובת עם ישראל. משה מונטיפיורי היה אפוטרופוס על נכסיו,
ובכספים אלה בנה את בתי טורא, היא משכנות שאננים של ימינו.
וברוך המבדיל בין טוריא ובין טורא, בין דמיון ובין מציאות, בין טוריה ובין מעדר.
איש_ספר כתב:
אגב, יהודה טורו, המסכן, לא זכה ששמו יהיה מונצח על הבתים שהוקמו מעזבונו. משה מונטיפיורי ואנשיו, טענו שקריאת שמו על הבתים תשפיל את המתגוררים בו (!) ולכן קראו לכך משכנות שאננים. בראש השכונה הוצב שלט המזכיר את שמו של יהודה טורו, אבל מדגיש באותיות גדולות יותר את שמו של משה מונטי'. תיירים אמריקאים שביקרו במקום, מחו ע"כ מע"ג העיתונות ששמו של יהודה טורו הוצנע והושכח.
לייבעדיג יענקל כתב:איש_ספר כתב:
אגב, יהודה טורו, המסכן, לא זכה ששמו יהיה מונצח על הבתים שהוקמו מעזבונו. משה מונטיפיורי ואנשיו, טענו שקריאת שמו על הבתים תשפיל את המתגוררים בו (!) ולכן קראו לכך משכנות שאננים. בראש השכונה הוצב שלט המזכיר את שמו של יהודה טורו, אבל מדגיש באותיות גדולות יותר את שמו של משה מונטי'. תיירים אמריקאים שביקרו במקום, מחו ע"כ מע"ג העיתונות ששמו של יהודה טורו הוצנע והושכח.
במאמר המצ"ב מוצגת גישה שונה מאוד מהנטען כאן
יושב הארץ כתב:בספר פאת השולחן כותב ר' ישראל משקלוב על חשיבות שמירת השמיטה בא"י, וכותב שנמצאים במצב של קבוץ עם ישראל לארץ ישראל.
ויש לעיין כתב:
יושב הארץ כתב:מאת משה נחמני:
לאחרונה הגיע אלי צילום מכתב של רבי משה ריבלין, הנקרא "רבי משה מגיד" או "דורש לציון". במכתב זה הוא מספר על קורות התייסדותה של עדת הפרושים בארץ, תלמידי הגר"א. מי ששלח לי אותה שאל אותי אם אפשר למצוא בה רמזים כלשהם לכך שתלמידי הגר"א עלו לארץ מתוך תפיסה של גאולה.
(המכתב המקורי היה בארכיונו של בנימין ריבלין ז"ל, ואת צילומו קיבלתי מאנשים שונים, ולאחר מכן מהארכיון לתולדות העם היהודי)
על כל פנים אותי צדו דווקא המילים שלכאורה הכי פחות חשובות; משפט שבקריאה מהירה כלל לא שמים לב אליו, אבל בו בוחר רבי משה מגיד לפתוח את מכתבו המרתק, המספר על ייסוד ה"יישוב" על שם הגר"א.
המכתב נשלח בשנת תר"ג מהעיר ירושלים. וכך הוא פותח:
"שלמא רבא ונפישא מאלהא קדישא דקרתא קדישא, למעלת הוד הדרת.... מוהר"ר מאיר... אב"ד דק"ק אונגוואהר והגליל יע"א".
שימו לב שוב למילים הראשונות בשלושת שורות הפתיחה. בשונה מהמשך המכתב, הן כתובות בארמית. הביטוי "שלמא רבא ונפישא" מצוי לרוב במכתבי רבנים מהדורות האחרונים, ואין בו ייחודיות. אולם ארבעת המילים שבאות אחר כך הן מעניינות מאוד. אין כאן ברכת שלום מאת כותב המכתב, אלא מאת "אלהא קדישא דקרתא קדישא", כלומר: הקב"ה השוכן בעיר הקודש ירושלים, אשר ממנה נשלח המכתב, ועל אודותיה מדבר המכתב.
חיפשתי במאגר 'אוצר החכמה' את שרשרת המילים הללו, ונוכחתי שמדובר בביטוי נדיר מאוד. הוא לא מצוי כלל אלא פעם אחת, במקור אחד ויחיד, אשר צוטט פעמים רבות.
"מאלקא רבא קדישא, דשכין שמיה בקרתא קדישא, שלמא רבא ונפישא, לעמיה קדישא ופרישא, ע"י הדא איגרתא קדישא" - כך פותחת אגרת החידה, שכתב הגר"א, או בנו ותלמידו רבי אברהם (במאמר הקודם תיארתי אותה בהרחבה).
החוקרים דנו רבות בנסיון להבין את משמעות החידה, ומדוע הוצפנה, ועדיין רב הנסתר על הנגלה.
ד"ר אריה מורגנשטרן מצא העתקה של האגרת בכתב ידו של רבי ישראל משקלוב (תלמידו המובהק של הגר"א ומראשי קבוצת תלמידיו העולים ארצה). רבי ישראל כתב אותה בף הפתיחה לספר איל משולש של הגר"א, על אותו דף בו כתב חשבונות קץ. כלומר, כנראה רבי ישראל משקלוב הבין שתוכן האגרת קשור לגאולה. גם נראה קצת לפי זה שהוא ייחס לה חשיבות מרובה, שמחבר האגרת הוא הגר"א ולא רבי אברהם.
והנה למרבה הפלא האגרת שלפנינו, המספרת על הישוב הנוסד בארץ על ידי תלמידי הגר"א, על שם רבם, פותח בדיוק באותה צורה שפותחת "אגרת החידה" המיוחסת לגר"א, המרמזת על הגאולה העתידה!
אודה, כי כרגע איני יודע מהי משמעות הדברים, והאם אפשר לקבוע בוודאות שרבי משה מגיד במכוון פתח את מכתבו באותה צורה בה נפתחת האיגרת החידתית המיוחסת לגר"א. אך אין ספק שהדמיון הבולט אומר דרשני.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 157 אורחים
