עקביה כתב:אחר קריאת כמעט כל הספר 'אנטומיה של חרם' -
'נזקיו' של 'עשייתו של גדול' מחווירים מול אלה של 'אנטומיה'. לפי הגיונם של מחרימי הספרים 'אנטומיה' ראוי לחרם חריף פי כמה וכמה, ולשריפתו בככר העיר במדורות גדולות.
אין כמוהו ספר המשפיל עד עפר את יחס הכבוד שהיה אולי להתנהלות הציבור על פי מודעות חתומות המתפרסמות בעיתון, והמסקנה העולה ממנו עלולה להיות שיתכן וקוראי המודעות צריכים לשקול גם עשיית שימוש בשכלם.
הבעיה הקשה בספר זה היא שא"א לטעון שהוא מסתמך על מקורות בלתי נאמנים או משכיליים.
כמעט הכל מסופר מכלי ראשון וניכרים דברי אמת.
קראתי את כל הספר, ונראה לי שגם קוראי הספר צריכים לחשוב קצת מה מונח 'מאחורי' הסיפור, ולא לקבל רק את פרשנות המחבר (חלק מהשאלות דלהלן כבר הועלו בפורום).
א. לטענת המחבר, הגריש"א הסכים להכניס את המודעה ליתד נאמן, רק משום שסמך על חתימת ראשי הישיבות האמריקאיים, שהם מבינים אנגלית (ראה
לעיל), ואילו ראשי הישיבות חתמו על סמך מכתבו של הגריש"א, שפורסם בגניבה ללא רשותו.
וכאן הבן שואל:
1. הועדה אותה מינה הגריש"א (בהסכמת הג"ר נתן) היתה באמצע להסיק מסקנות; הג"ר זליג אפשטיין כבר שלח מכתב שהספר כשר וישר; האחרים היו באמצע הקריאה - למה לא המתין הגריש"א למסקנת הועדה?
2. מדוע לפני פרסום המודעה ב'יתד', ביקש הגריש"א דו"ח ביניים מהרב פלדמן (אחד מחברי הועדה)?
3. למה טרם פרסום המודעה ב'יתד' לא קרא הגריש"א לג"ר נתן לדון עמו על שינויים בספר, אחרי שכבר הצהיר על נכונות לעשות כן?
4. הג"ר נתן סיפר
בוידאו, שהוא היה אצל הגריש"א כמה פעמים לאחר פרסום האיסור ב'יתד', על מנת לשכנע אותו שיסכים להוצאת מהדורה מתוקנת, והגריש"א לא הסכים. מדוע?
5. אחרי שכבר הוציא מהדורה מתוקנת, אילו היה סובר הגריש"א שיש כאן טעות (אחרי שכבר שוחח עם הג"ר נתן כמה פעמים על הענין), גם אם נניח שהגריש"א לא חזר בו מחתימתו מסיבות שונות, מ"מ ביחס למהדורה המתוקנת יכל לשבת ולשתוק. אך הוא לא עשה כך, אלא
חתם שוב, שהוברר שגם הספר המתוקן יש בו אותן הבעיות.
כל זה מעיד, שהגריש"א לא הוטעה ע"י חתימת ראשי הישיבות האמריקאיים - לכל היותר היה זה סמך נוסף. הגריש"א שוכנע כבר על יסוד מסקנות הביניים של הרב פלדמן (גם אם הרב פלדמן עצמו לא אסר מחמת כן), ועל יסוד עוד עדויות, וזה הספיק לו.
ב. הג"ר נתן ישב אצל הרב וולבה שעה ארוכה, והוכיח אותו על כך שחתם נגדו, והסביר לו את כל הטענות נגד האיסור. הרב וולבה אמר שישיג את "עשרים המקומות" שאומרים עליהם שצריכים שינוי, וידון עמו על כך.
ולפתע, במקום לשוחח עם הג"ר נתן, כמדובר - הג"ר נתן מקבל מכתב מהרב וולבה שכל הספר פסול, כיון שיש בו 'מאות מקומות' שכתובים בצורה לא ראויה, ואין מה לדבר בכלל על תיקון.
ג. הרב שיינברג קורא אנגלית, והוא גר כמעט באותו רחוב של הג"ר נתן. איך זה שהג"ר נתן לא הצליח לשנות את דעתו?