כִּ֥י בְשִׁגָּע֖וֹן יִנְהָֽג:

[בברכה המשולשת]

רק אני לא מבין מהו "ט"ק צמר גפן" שבציטוט הנ"ל?

כותנה

[בברכה המשולשת]

והנה לנו ראיה נוספות שתופעת ה'זנבנות' חדרה גם אצל המכונים ליטאים.

פשיטא.

[חד ברנש]

רק אני לא מבין מהו "ט"ק צמר גפן" שבציטוט הנ"ל?

כותנה

תודה.

[עזריאל ברגר]

והנה לנו ראיה נוספות שתופעת ה'זנבנות' חדרה גם אצל המכונים ליטאים.

פשיטא.

וכבר הביאו לעיל שיסודה בגמרא: מהדר אסילקא וארוזא, מהדר אתרי וחד, וכו'.

[עזריאל ברגר]

פעם למדתי מפי הר"מ וועכטער את סיפור הגמרא בעירובין (כו,א) על התלמידים שפירקו מחיצה שנעשתה שלא כדעת רבם, והוא התבטא עליהם "קנאים" או מילה דומה.
וחשבתי לעצמי - מי כמותו יודע מה גדול כוחם של ה"קנאים" המקנאים לכבוד רבם.....

כנראה שכבר אז היתה נטיה למעשים כאלו.

אם כי יש לזכור שמדובר בחכמי ישראל אשר את מימיהם אנו שותים לאורך הש"ס כולו!

[בברכה המשולשת]

והנה לנו ראיה נוספות שתופעת ה'זנבנות' חדרה גם אצל המכונים ליטאים.

פשיטא.

וכבר הביאו לעיל שיסודה בגמרא: מהדר אסילקא וארוזא, מהדר אתרי וחד, וכו'.

שם זה לא נגד הדין הפשוט.

[עזריאל ברגר]

מהדר אתרי וחד - זה נגד הדעה החולקת, ואנן נקיטינן ש"תרי וחד" פסול לגמרי.

[מעיין]

גם אני חשבתי ע"ז, אבל אליבא דאמת נראה לומר דמלשון וסידור הגמ' משמע שלא ידע רב אחא בריה דרבא דיש חולקים על זה בפירוש, דהרי יתכן דדברי רב כהנא הוא כפירוש על דברי רב יהודה שנאמר בסתם - ואף שרב אחא בריה דרבא היה בדורו של אמימר, מ"מ אפשר לא שמיע ליה דעתו, , דהרי מר בר אמימר לרב אשי אמר ולא לרב אחא בריה דרבא.
ועיין בדברי תורה להגה"ק בעל מנחת אלעזר מהודרא רביעאה אות מה, ודעתו נראה שאכן ידע שיש חולקים וצ"ע.
[ועיין במ"ש בשער יששכר במאמרי חודש תשרי מאמר מאני קירבא אות יז דברים נפלאים]
שוב מצאתי שהעיר בזה בתפארת צבי על הזוהר (להגאון הבקיא המופלג ר' מרדכי שפילמאן ז"ל, שהי' מחסידי מונקאטש) ח"ו ע' נה, ודעתו בחלק האחרון שכתבתי דאפשר דדברי רב אחא בריה דרבא לא שמיע ליה, אבל מה שכתבתי דרב כהנא אין מוכרח דיחלוק על רב יהודה, לא כתב כן, והאמת שכן נראה בדברי הריטב"א דעשה כן לקבוע דהלכה כמותו.

[צופה_ומביט]

רק אני לא מבין מהו "ט"ק צמר גפן" שבציטוט הנ"ל?

כותנה

משנה כלאים ז, ב:

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף צֶמֶר גֶּפֶן אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.

רע"ב [ורמב"ם ור"ש]: צמר גפן - [שגדל בו] מוך שקורין קוטו"ן ואילן שלו דומה לגפן.
תפארת ישראל: צמר גפן - אילן שגדל בו בוימוואללע אם זרעו בכרם. ואינו אילן ממש. רק קלח עשב גבוה כאילן.

[מעיין]

דרך אגב כותנה העברית לקוח מקוטו"ן הערבית [עי' פיה"מ להרמב"ם כלאים פ"ז מ"ב, וברש"י שבת כ"א ע"א ואולי נקרא כן גם בלשון צרפת שהוא סתם לשון לע"ז שברש"י, ובפרט שרש"י בדיבור הסמוך כתב לעז אחר והוסיף בערבי, ובכמה מקומות הביא רש"י לעזי ערבי, וצ"ע אם רש"י ידע לשון ערבי או רק מלות בודדת מהן]
בעת כיתנא הארמית הוא תרגום של שש, פשתן בתרגום פי' כן רק על פשתה, פשתים, ועל שש תרגם בוץ, ומצינו גם פשתים שתרגם בוץ [עי' בזה במתורגמן ערך כתן וערך בוץ]
ובמשנה לחם [מהוד"ב ללחם שמים] להיעב"ץ יומא ז, וקדמו בקדמוניות היהודים ליוסיפון ספר ג' פרק ז
דכתונת של בגדי כהונה נקרא כן מדהוא של שש, הגם שכיתנא הוא ארמי מ"מ הלשונות קרובים
ובתרגם אברהם [לר"א בן הגר"א] כתב להיפך דפשתן נקרא כיתנא בארמית כיון דבד הפשתן יפה מאוד לכתונת

[סגי נהור]

דרך אגב כותנה העברית לקוח מקוטו"ן הערבית [עי' פיה"מ להרמב"ם כלאים פ"ז מ"ב, וברש"י שבת כ"א ע"א ואולי נקרא כן גם בלשון צרפת שהוא סתם לשון לע"ז שברש"י]

כן הוא באנגלית של ימינו: cotton, מצרפתית (היא הלעז שברש"י), ששאבה זאת מערבית.

[ר_חיים_הקטן]

דרך אגב כותנה העברית לקוח מקוטו"ן הערבית [עי' פיה"מ להרמב"ם כלאים פ"ז מ"ב, וברש"י שבת כ"א ע"א ואולי נקרא כן גם בלשון צרפת שהוא סתם לשון לע"ז שברש"י]

כן הוא באנגלית של ימינו: cotton, מצרפתית (היא הלעז שברש"י), ששאבה זאת מערבית.

https://ohr.edu/this_week/whats_in_a_word/8256

[רציני]

עוד דוגמא לאשכול:
כל מי שלא נוהג כמוני, 'משוגע'.
ואפשר להבין בב' אופנים:
א' על האומר ככה.
ב' כפשוטו.
ודו"ק ובלצ"ג ומסיימין בטוב.

[חרט]

ישנו בית כנסת אחד שהוא מקום של תורה להרבה לומדים צעירים הבאים מישיבה סמוכה, והגבאי מבקש ללוכדם לתפילות הקבועות שם וכדי שלא ישמטו בתואנה שהז'קט והמגבעת שלהם אינם שם, הוא הכין שם מלתחה של כובעים מעוכים וז'קטים דהויים ובלויים, והוא מחלקם לבחורים כדי שיצטרפו לתפילה, נמוך הקומה נוטל ז'קט הגדול ממנו עד שהוא נראה כבן ק"ק חתם סופר, והגבוה מקבל מעיל קצר הנראה עליו כווסט, וזה וזה חבושים במגבעות של ציידים.

גמ"ח כובעים - בבית הככנסת MH (מחזיקי הדת) במנצסטר.

100_26744.jpg (69.74 KiB) נצפה 5725 פעמים

100_2674.jpg (25.81 KiB) נצפה 5725 פעמים

100_2675.jpg (26.96 KiB) נצפה 5725 פעמים

[ברקים רב]

עוד שתי שגינות.

בחור מבוגר שלא מתחתן, ולא משנה מה גילו, חמישים, שישים, יושב בבית הכנסת בלי טלית גדול. גם מפסיד קיום המצוה בשלימותה בשביל איזה רמז קל (כי יקח וגו' גדילים וגו'), ובעיקר יושב בוש ונכלם, ובין כל המתפללים העטופים ללבן בטליתות צחורות, בולטת דמותו קשורה ליעק"ב, עטוי בגד כהה, וכאילו לא די לו במצבו, הוא גם צריך לבייש עצמו בכל שבת ושבת. ואם לא ראיתי בעיני לא האמנתי, בבית כנסת אחד ביוה"כ ישב בחור מבוגר, בלי טלית וכמובן בלי קיטל, לחשבוני הוא נושק לשישים, בחור מופלג מאד מאד בתורה ובירא"ש, והגבאי השוטה נתן לו... גלילה ! מדהוא בחור...!

שגיון יותר מצוי, גם הוא מתחום הציצית, ותתנפלו עלי כאוות נפשכם. בני תורה, לובשים ט"ק עם שיעור גדול (מ"ב, לא לצרף הפתח, ויחידים אפילו שיעור גדול מזה, עד הברכים וכו'), חוטי ניפוץ לשמה. והט"ק עשויה מכותנה. מפסידים שיטות הראשונים, אשכנזים וספרדים ששאר מינים אינם מה"ת, ושיטת מהר"ם (שי"א שרמ"א ס"ט ס"ב חש לה ושהמג"א שם סק"ד קורא למתעלמים ממנה, 'המקילים') שצמר פוטר בשאר מינים רק עם פשתן, ומקיימים שיטה יחידית של ניפוץ לשמה ('ולא ראינו מי שחשש לכך', ל' הב"י). ומילא אם היה מדובר באלו הלובשים ט"ק זעירות שהציציות טופחות על בית החזה, אבל כאמור במה אנן קיימין בבני תורה שרודפים אחרי כל חומרא רחוקה, ורק בענין זה השתנתה ההנהגה. תאמרו, כן נהג גדול הדור פלוני, וגדול שלפניו וכו', ג"ז שגיון לעצמו, במקום לעיין בגוף הדברים, נתלים בסיפורים ונאחזים בחיקויים.

העטופים ללבן - הבנתי, אבל מה הרמז בקשורה ליעק"ב?
:)

[ישעיהו לוריא]

העטופים ללבן - הבנתי, אבל מה הרמז בקשורה ליעק"ב?
:)

אולי כוונת הכותב שדמותו בולטת קשורה לעיכוב זיווגו, מעין המילה יעק"ב. או בפשטות, שיעקב נישא בגיל מאוד מאוד מבוגר...

[עובדיה חן]

עניין של טלית לבחור ממש צודק,ויש להוסיף בכהנים שכל ימי בחרותו צריך לשאול טלית לברכ"כ לא יותר פשוט לקנות לו מהבר מצוה טלית גדול?

[כדכד]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים

לגבי לבייש בחור שאין לו טלית - שמעתי אומרים שזה יסוד הענין שלא תהיה לו טלית כדי שיתבייש ויזדרז לחזר אחר אבדתו

[עובדיה חן]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים

לגבי לבייש בחור שאין לו טלית - שמעתי אומרים שזה יסוד הענין שלא תהיה לו טלית כדי שיתבייש ויזדרז לחזר אחר אבדתו

לבייש אדם כדי שלא ישאר רווק? מוזר מאוד

[יוסף חיים אוהב ציון]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים

לגבי לבייש בחור שאין לו טלית - שמעתי אומרים שזה יסוד הענין שלא תהיה לו טלית כדי שיתבייש ויזדרז לחזר אחר אבדתו

ומחה במנהגם רבינו הח"ח במשנ"ב.

[עזריאל ברגר]

יש סוד גדול ונורא, שאין מגלין אותו אלא וכו':
בהרבה דברים לא קיבלו עם ישראל את פסקי המשנ"ב, בפרט לא כאשר הם באים לשנות מנהג שקיים דורות רבים.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בענין העישון, יש הרבה מה לדבר בזה, למה באמת בחורים עושים דבר שגעון כזה, ומה עולה על דעתם.

אבל האימרא 'תחילתו גאווה וסופו תאווה' אין לה שום מובן כלל. יש בעיא עם בחור שרוצה קצת תשומת לב?! לזה קוראים גאווה?!?! בבקשה לתת לבחורים לחיות ולא לעמוד להם על הראש כ"כ ולהכנס במוטיבציות שלהם, כאילו קצת תשומת לב מבין החברים היא תופעה בלתי רצויה.

כאשר אשתי שמעה את מחיר הסיגריות לא הבינה איך אפשר לבן אדם לפנק את עצמו כ"כ, ולפרוע כשתים עשרה דולר כל יום על תאווה כזה. אבל הבחורים המעשנים אומרים שמרגישים שההתנגדות לעישון מקורו בהתנגדות לישיבה בחורים, וכאילו מצילים את שמם על ידי שמתנהגים דוקא בהיפך דעת הרחוב. ניסיתי להתווכח עם בני על ענין זה, ולהסביר לו את העקמומיות שבדבר, ללא תועלת.

יש לי הרגשה שצעירים באופן כללי מתנהגים בזלזול לגופם, משום שמרגישים שהרחוב מזלזלת במהותם. אם היינו מתנהגים אתם ביותר דרך ארץ, ולא פוסעים על ראשם כאילו אנחנו יותר חשובים מהם, אולי היו מתנהגים אחרת.

[מעיין]

יש סוד גדול ונורא, שאין מגלין אותו אלא וכו':
בהרבה דברים לא קיבלו עם ישראל את פסקי המשנ"ב, בפרט לא כאשר הם באים לשנות מנהג שקיים דורות רבים.

אין זה סוד כלל, ורבינו המשנ"ב במעט דברים לא קיבל את פסקיו אפי' לעצמו, לדוגמא קידש על כוס קטן ולא הקפיד אשיעור הצל"ח, מחמת מנהג אבותיו, ובספרו כתב כפי שעלה לו מצד נקודת ההלכה לנהוג, ומ"מ לענין המנהג יש שאר שיקולים הבאים בחשבון.
העת' מספר שבח פסח ע' תקמו

חפץ חיים כוס.png (180.67 KiB) נצפה 5447 פעמים

[זאב ערבות]

יש סוד גדול ונורא, שאין מגלין אותו אלא וכו':
בהרבה דברים לא קיבלו עם ישראל את פסקי המשנ"ב, בפרט לא כאשר הם באים לשנות מנהג שקיים דורות רבים.

אין זה סוד כלל, ורבינו המשנ"ב במעט דברים לא קיבל את פסקיו אפי' לעצמו, לדוגמא קידש על כוס קטן ולא הקפיד אשיעור הצל"ח, מחמת מנהג אבותיו, ובספרו כתב כפי שעלה לו מצד נקודת ההלכה לנהוג, ומ"מ לענין המנהג יש שאר שיקולים הבאים בחשבון.

חפץ חיים כוס.png

עיין בקובץ המצורף כאן ובעוד מקומות בפורום

[זאב ערבות]

.

[מעיין]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים

לגבי לבייש בחור שאין לו טלית - שמעתי אומרים שזה יסוד הענין שלא תהיה לו טלית כדי שיתבייש ויזדרז לחזר אחר אבדתו

ומחה במנהגם רבינו הח"ח במשנ"ב.

דברי רבינו במ"ב הוא בעצם דברי השכה"ג המובאים בבה"ט וניסחם קצת בנוסח אחר, וכנראה דגם במקום המשנ"ב ג"כ נהגו כן ללבוש טליתים, ואינו יודע אם המ"ב בדרכו הי' כותב מעצמו לתמוה נגד מנהג שנהגו במקומו.

[עזריאל ברגר]

יש סוד גדול ונורא, שאין מגלין אותו אלא וכו':
בהרבה דברים לא קיבלו עם ישראל את פסקי המשנ"ב, בפרט לא כאשר הם באים לשנות מנהג שקיים דורות רבים.

אין זה סוד כלל,

ע"ע "חוק פו"

[כדכד]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים

לגבי לבייש בחור שאין לו טלית - שמעתי אומרים שזה יסוד הענין שלא תהיה לו טלית כדי שיתבייש ויזדרז לחזר אחר אבדתו

ומחה במנהגם רבינו הח"ח במשנ"ב.

לא נכון
החפץ חיים תמה על המנהג ולא מחה בו וודאי שלא כינה אותו שיגעון

[פלוריש]

ממה שאני רואה סביבי בציבור שכיפתו סרוגה, הרבה אשכנזים שינו את המנהג והם מתעטפים בטלית עוד לפני חתונתם

[איש_ספר]

על איזה משנה ברורה מדברים כאן?

את חטאי אני מזכיר היום, בבחרותי חשקה נפשי להתפלל ביוה"כ בברויד'ס. התפללתי שם שנתיים ימים. איש לא הכירני, וכמנהג בתי כנסיות ישנים שבירושלים, שאין מוכרין מקומות גם לא בימים נוראים, א"צ להכין מקום מראש. התפללתי שם לבוש קיטל ומעוטף בטלית, תחושה אחרת לגמרי מאשר לעמוד חשוף ובולט בין שאר המתפללים המבוגרים...

[יוסף חיים אוהב ציון]

משנה ברורה סימן יז
דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית

[מעיין]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים

לגבי לבייש בחור שאין לו טלית - שמעתי אומרים שזה יסוד הענין שלא תהיה לו טלית כדי שיתבייש ויזדרז לחזר אחר אבדתו

ומחה במנהגם רבינו הח"ח במשנ"ב.

לא נכון
החפץ חיים תמה על המנהג ולא מחה בו וודאי שלא כינה אותו שיגעון

ועוד יותר שרק העתיק דברי קודמיו.
ולעצם הענין מה לעשות במקום שיש מנהג כזה שבחור אין מתעטף ודאי יחזיקו בהמנהג ואין לשנות, וכדהעירו דאפשר גם המשנ"ב לא כיוון לשנות רק תמה על המנהג.
ומ"מ לענין האשכול אפשר דבאופן יוצא מן הכלל במקום שא"א לו להנשא מאיזה סיבה [ולא בכל אופן שייך לומר יזדרז אחר אבידתו] והוא מבוגר מאוד ויחיד בסביבתו, אפשר שגם הנוהגים כן יודו שיכול להתעטף בטלית ואין זה נקרא משנה מן המנהג, ויש לכללו בדברי הש"ך ריש סי' ק"צ דבדבר שאין מצוי לא שייך מנהג, הגם שאין דומה כמובן.
וזה לכאורה הרגשת איש ספר, דלנקוט במנהג באבססיה גם במקום שגובל בבושה מרובה זה בא מצד השגעון שבסביבה.
מ"מ צ"ע מצד המציאות, דאם מצד הבושה, זה עצמו שביום מן הימים יחליט שהיום אשנה מנהגי ואתעטף בטלית, זה עצמו הוי בושה, אם לא שילך במקום שאין מכירין אותו ויתעטף לבנים.

[גביר]

איני חושב שראוי לכנות שגעון מנהג שנהגו בו קהילות שלמות במשך דורות רבים


ומ"מ לענין האשכול אפשר דבאופן יוצא מן הכלל במקום שא"א לו להנשא מאיזה סיבה [ולא בכל אופן שייך לומר יזדרז אחר אבידתו] והוא מבוגר מאוד ויחיד בסביבתו, אפשר שגם הנוהגים כן יודו שיכול להתעטף בטלית ואין זה נקרא משנה מן המנהג, ויש לכללו בדברי הש"ך ריש סי' ק"צ דבדבר שאין מצוי לא שייך מנהג, הגם שאין דומה כמובן.
וזה לכאורה הרגשת איש ספר, דלנקוט במנהג באבססיה גם במקום שגובל בבושה מרובה זה בא מצד השגעון שבסביבה.
מ"מ צ"ע מצד המציאות, דאם מצד הבושה, זה עצמו שביום מן הימים יחליט שהיום אשנה מנהגי ואתעטף בטלית, זה עצמו הוי בושה, אם לא שילך במקום שאין מכירין אותו ויתעטף לבנים.

ישנם אכן כאלה שמסיבה כזו או אחרת [כנראה עניין רפואי, שמטבע הדברים הוא פרטי, מ"מ כשרציתי להציע להם שידוך אמרו לי ברי סמכא שלא שייך אצלם] לא בנו בית החלו להתעטף בטלית.

[מעיין]

על איזה משנה ברורה מדברים כאן?

את חטאי אני מזכיר היום, בבחרותי חשקה נפשי להתפלל ביוה"כ בברויד'ס. התפללתי שם שנתיים ימים. איש לא הכירני, וכמנהג בתי כנסיות ישנים שבירושלים, שאין מוכרין מקומות גם לא בימים נוראים, א"צ להכין מקום מראש. התפללתי שם לבוש קיטל ומעוטף בטלית, תחושה אחרת לגמרי מאשר לעמוד חשוף ובולט בין שאר המתפללים המבוגרים...

תחושתך, יש לו מקור בדברי חז"ל
עלת בקרתא הלך בנימוסה (שמו"ר מז)
לא ישמח אדם בין הבוכים, ולא יבכה בין השמחים, ולא יהא ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים (ד"א זוטא פ"ה)
והרגש זה ממדת הצניעות והדרך ארץ, שלא להתבלט, וזה בעצמו מדת הבושה.
וגם בתוספתא ברכות פ"ט
הלל הזקן אומר אל תראה ערום אל תראה לבוש, אלא תראה עומד אלא תראה יושב אלא תראה שוחק אל תראה בוכה וכו'
ובמפרשים דגם לבוש בין הערומים אף שהוא יותר צניעות מ"מ לא ישנה שלא להתבלט מבין שאר האנשים.

--
וראיתי בספר אחד שנשאל מבחור שנכנס לישיבה שאין הבחורים מתעטפין בטלית והוא בוש להתעטף בטליתו והשיב לו נאמר שאדרבא כיון שהוא עושה מצוה וכדין אין לו ליבוש ואדרבה הם צריכים ליבוש ממנו.
ולפי מה שכתבנו מהתוספתא אפשר לדון בזה. ואפשר לומר דמצוה שאני.
----
מענין לענין ידוע שהגאון ר' גרשון מקיטוב בעת עלייתו לארץ ישראל שינה מלבושו ללבושי הספרדים בישיבתו בירושלים, מחמת שערבי תושבי ירושלים תבעו מכל איש עולה אשכנזי לשלם חוב הרבית מהלואה שלוו מהם אנשי ר' יודא חסיד.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

יש סוד גדול ונורא, שאין מגלין אותו אלא וכו':
בהרבה דברים לא קיבלו עם ישראל את פסקי המשנ"ב, בפרט לא כאשר הם באים לשנות מנהג שקיים דורות רבים.

אין זה סוד כלל, ורבינו המשנ"ב במעט דברים לא קיבל את פסקיו אפי' לעצמו, לדוגמא קידש על כוס קטן ולא הקפיד אשיעור הצל"ח, מחמת מנהג אבותיו, ובספרו כתב כפי שעלה לו מצד נקודת ההלכה לנהוג, ומ"מ לענין המנהג יש שאר שיקולים הבאים בחשבון.
העת' מספר שבח פסח ע' תקמו

חפץ חיים כוס.png

כמובן שסיפור זה לא קרה, שהח"ח כמעט ולא הכיר את אביו כלל.

קשה להסביר לציבור שגדל בטעות, אבל כמו בכל הדורות שהיו מנהגים אצל הציבור שלא עוגנו בספרי הלכה, כמו"כ אצל המ"ב, שלא נועד להגיד לאדם מה לעשות אלא ללקט את ספרי הפוסקים. אבל מה עושים למעשה? זה קשור לכל התנגשות בין מנהגים למקורות ההלכה.

אבל אין שום חידוש בהנהגת הח"ח מעל הנהגת כל הדורות.

[פרנקל תאומים]

ממה שאני רואה סביבי בציבור שכיפתו סרוגה, הרבה אשכנזים שינו את המנהג והם מתעטפים בטלית עוד לפני חתונתם

זה מגיע מדקדוק הלכה או מיד קלה על ההדק בשינוי מנהגים ישנים?

[פרנקל תאומים]

על איזה משנה ברורה מדברים כאן?

את חטאי אני מזכיר היום, בבחרותי חשקה נפשי להתפלל ביוה"כ בברויד'ס. התפללתי שם שנתיים ימים. איש לא הכירני, וכמנהג בתי כנסיות ישנים שבירושלים, שאין מוכרין מקומות גם לא בימים נוראים, א"צ להכין מקום מראש. התפללתי שם לבוש קיטל ומעוטף בטלית, תחושה אחרת לגמרי מאשר לעמוד חשוף ובולט בין שאר המתפללים המבוגרים...

שמת טלית על הראש?
(אגב, לא ידעתי שאתה כזה צ'יקאב..)

[לעשות רצונך]

על איזה משנה ברורה מדברים כאן?

את חטאי אני מזכיר היום, בבחרותי חשקה נפשי להתפלל ביוה"כ בברויד'ס. התפללתי שם שנתיים ימים. איש לא הכירני, וכמנהג בתי כנסיות ישנים שבירושלים, שאין מוכרין מקומות גם לא בימים נוראים, א"צ להכין מקום מראש. התפללתי שם לבוש קיטל ומעוטף בטלית, תחושה אחרת לגמרי מאשר לעמוד חשוף ובולט בין שאר המתפללים המבוגרים...

שמת טלית על הראש?
(אגב, לא ידעתי שאתה כזה צ'יקאב..)

את חטאי אני מזכיר. בבחרותי אמרתי לידיד שעדיין לא ראיתי את אף פעם את הרב שך. הוא קישר ביני לבין הרב צולק שהיה התורן בשבת בבוקר ואמר לו שידיד מחוץ לארץ חפץ מאוד להיכנס למרן... הוא אמר לו שיגיד לי לבוא בשבת בבוקר.
בלבושי ה... לא היה אופציה שהרב צולק יכניס אותי. לפיכך הלבשתי טלית על ראשי... תוך כדי שינויי לבוש אחרים.
כאשר פתח לי את הדלת הרב צולק, [בשעה שבע וחצי בבוקר!!!] כמעט התעלף. הוא לא הבין מה זו היצירה שנפלה לו מול העיניים...
וכמעט שלא הכניס. התחננתי אליו, אמרתי לו רק רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתי.
הוא אמר לי לאחר שניה: תיכנס תאמר את הברכה [איזה?? שחלק!!!] ותצא...

עד היום מדגדגת לי הטלית על הראש...

[כדכד]

משנה ברורה סימן יז
דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית

כונץו שילבשו טלית קטן שלא יבטלו מצות ציצית. פשוט שאין כוונתו לטלית גדול ודרשות מהרי"ל הביאו לענין טלית גדול ותמיהתו של הח"ח שלא יבטלו מצוה היא על ההבנה שמדובר בטלית קטן גם

[יוצא פוניבז']

עניין של טלית לבחור ממש צודק,ויש להוסיף בכהנים שכל ימי בחרותו צריך לשאול טלית לברכ"כ לא יותר פשוט לקנות לו מהבר מצוה טלית גדול?

אכן טלית לכהנים בחורים זה ממש ענין של שגעון ממש!
יש איזה הנהגה מוזרה שבחור כהן אסור לו להחזיק אצלו טלית, ובכל יום הוא צריך להפשיט 'מתנדב' אחר מטליתו בשביל ברכת כהנים.
ובכך הוא גורם:
א. ביטול מצות ציצית לחינם מבעל הטלית באותם דקות. (לא שכולנו מקפידים ללבוש את הטלית כמה שאפשר, אבל אם בן אדם מקיים כבר מצוה, צריך עזות פנים בשביל להפסיק אותו מהמצוה הזו בלי סיבה מוצדקת).
ב. מכניס את בעל הטלית לספק על ברכת הטלית מחדש, בעיקר לספרדים (שהם ה'מתנדבים' לענין זה בישיבות שיש פחות אברכים), מאחר שלדעת השו"ע יש לברך על הטלית, ולמעשה גם הספרדים חוששים לספק ברכות ולא מברכים. אבל לשם מה לכתחילה להכניס לספק הזה בלי סיבה.
ג. מכניס את עצמו לשאלה על ברכת הטלית (אמנם למשנ"ב יש מקום להקל כשאינו מתכוין לקנות, אבל יש מדייקים מדברי הרא"ש שצריך לברך בכל אופן בטלית שאולה מצוייצת), ובפרט בטלית של בית הכנסת שבפשטות צריך לברך.