גדולי הדורות בלימוד נ״ך

[מעט דבש]

לא באתי להשוות בין חז"ל לאדמו"רים בני דורינו/בני הדורות האחרונים.
זכותם לגזור גזירה בדבר שכמותו מצאנו בחז"ל, אבל באמת חלילה מלהשוות.

תקנות וגזירות גדולי הדור

וראה עוד:
viewtopic.php?p=53447#p53447
viewtopic.php?p=331122#p331122

[ארי שבחבורה]

1. ביחס למה שהזכיר דרומי על תמונה העליתי הרגשה שהיתה לי גם בויכוחים קודמים כאן בפורום בנושאים כאלה. שהיום יש נטייה לצייר את הדברים בצורה פלסטית ומעשית. (אני מאשים בזה את העולם הויזואלי שיש לנו, תמונות קומיקס וסרטים, לעומת העולם הישן שהיה הרבה יותר מבוסס על מילים ורעיונות אבל אין לי באמת ידיעה אם זה קשור לזה). כך שהושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך מפעיל את הדמיון של האנשים הרבה יותר מאשר מה שראוי להיות. מה שראוי להיות הוא החשיבה וההבנה מה זה בחיקך. וכמובן בדרכים שונות כל אחד לפי עניינו אם זה דיון הלכתי על מצבה ההלכתי של אבישג וההיתר לעניין, אם זה דיון על התיקון שזה עושה כשדוד המלך הוא מרגלי המרכבה מה שורש אבישג בעניין (כמו בדיון על אביגיל ונבואתה) או אפילו דיון (שאינו לטעמי האישי אבל אפשרי) על הסיבות מדוע דווקא למלך ישראל ראוי לעשות כן שהוא כבוד המלכות וסברות מסוג זה או כל דבר אחר.

אני ממש מתפלא על הדברים. האם כאשר הקב"ה מצוה אותנו "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים" הכוונה לרעיונות מופשטים? וכאשר חז"ל קובעים ש'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' כיצד אפשר לקיים זאת אם לא באמצעות כח הדמיון?
לי פשוט להיפך, שראוי ללמוד את תורת ה' ואת דברי הנביאים בצורה חיה ככל האפשר, ולשם כך נכון וראוי להשתמש בכח הדמיון שחנן אותנו ה', כמובן בגבולות הראויים.

[גביר]

על איסור לימוד נ"ך לבחורים חובשי בית המדרש בפולין [לפני מלה"ע הראשונה] ולימודם אותו במחתרת מדי ליל שישי -

‏ העולם על פי פלקוביץ' : זיכרונות של תעשיין יהודי ממפנה המאות עד להקמת מדינת ישראל / ‏ עורכים: אמה זהר וגדעון ראובני

רמת גן תשפ"ב

עמ' 44