ראוי לציין, שהם - הוריו של הרבי - לימדו אותנו איך לדעת לשמוח כשיש לנו "שמחה עצובה", בשתי הזדמנויות לפחות, שמהן למדנו הוראה לדורות:
שמחת תורה הזה - שתיאורו מפורסם בין החסידים מזה עשרות שנים - לימד אותנו איך לשמוח בשמחת-תורה גם ביחידות וללא ספר תורה (ובהשראתו כך עשו רבים - כגון מו"ר הרב יעקב שוויכה שליט"א - כשנאלצו לחוג את שמחת תורה בבידוד מפני הקורונה וכדו').
ועד"ז כשבנם בכורם - לימים הרבי מליובאוויטש - התחתן בארץ אחרת והשלטונות הקומוניסטים ימ"ש מנעו מהם לנסוע לחתונה - הם ערכו "חגיגת חתונה" באותו ערב בביתם (ומסופר שאפילו "מצווה טאנץ" היתה שם - של אמו של הרבי, עם אבא שלה רבי מאיר שמחה ינובסקי זצ"ל). ומהם למדו רבים איך לשמוח "גם מרחוק" כאשר מפני הקורונה והמלחמות נאלצו רבים להתחתן בחגיגות מצומצמות, ובני המשפחה הקרובה השתתפו בשמחתם מרחוק (עם האמצעים הטכנולוגיים או בלעדיהם...).
כשלמדתי בחצרו של הרבי מליובאוויטש לפני עשרים שנה, כבר היה שם מנהג קבוע שאם יש בחור מהישיבה שמישהו מאחיו או אחיותיו מתחתן באותו ערב בארה"ק והבחור מנוע מפני סיבה כלשהי מלנסוע לחתונה - אז החברים עורכים לו באותו ערב "שמחת חתונה" בשירה וריקודים, לפצות אותו במעט על הקושי.