שמעתי שבישיבה אחת היה בחור שרצה להצביע למועמד אנטי דתי כי להבנתו כך הבין מדברי רבו, בניגוד לדעת כל רבני אותה עיר.
חברו לחדר בבוקר יום הבחירות גנב לו את תעודת הזהות ונתן אותה לראש הישיבה.
הבחור בא לראש הישיבה לבקש את הת.ז., ורה"י אמר לו שיבוא ב10 בערב.
האם רה"י נהג כדין שמנע מהבחור להצביע כדעת רבותיו?
לדעתי (בלי להכנס למי היה צריך להצביע שם), אם רה"י מבין שהמועמד הנ"ל הוא נגד התורה, אין טענה כזו שאותו בחור רוצה לקיים את מצוות רבותיו, אלא צריך למנוע אותו מלהזיק למערכה.
הבחורים שם קצפו על רה"י, על אף שהצביעו ע"פ הוראתו, רק הם אמרו איך תוכל למנוע מבחור לעשות מה שרבותיו הורו.
לענ"ד האמונה בדמוקרטיה באה מכך שבחינוך החרדי העכשוי נותנים שני צדדים בהרבה נושאים יסודיים, ואנשים לומדים שמה שאני סובר כך, זה כי אני נמנה עם מחנה x, ומה שחברי סובר אחרת כי הוא נמנה על מחנה אחר, במקום לדון מה האמת.
דבר זה הולך גם הפוך, שקבוצות מסויימות תומכות בפוליטיקה באנשים שיזיקו לכלל היהדות, אבל הבטיחו למוסדות שלהם, ומבינים שכל אחד צריך לחטוף לעצמו, לעשות לנו שם, במקום לעשות לשם ה'.
ולכן יש להרבה ספיקות באמונה, כי כל מה שאני שומר תומ"צ, לא מפני שזו האמת, אלא כי כך "אנחנו" עושים.
בקיצור, הכל נהפך למנהגים, במקום האמת.
לענ"ד דבר זה חדר להשקפת יתד והפלס המודיע והמבשר מהפלורליזם והפוסט מודרניזם העולמי דרך הדלת האחורית, וחבל שהחכמים לא מתריעים על כך מספיק.
יש לי צד שלקצץ במנהגים טובים אפילו, עדיף מאשר לעשות הכל כמו המנהג, כדי שהילדים יבינו שהסיבה שאנו שומרים את התורה אינה מפני שכך הורגלנו, אלא מפני שכך צריך לעשות אליבא דאמת.
מצד שני, אם נקצץ במנהגים זה עלול לפגוע במשמעת התורנית, שהילד מבין שאני עושה מה שאני חושב.
לכאורה להוסיף חומרות לא אופנתיות, יועיל ולא יזיק.