לעת כזאת -על מה נתאבל -ועל מה נשמח.
לקט מדברי האדמור הרה"ק מצאנז קלויזענבורג זצוק"ל, השפע חיים.
על הקונפליקט של היהדות החרדית בארץ ישראל,
ויחסיה עם מדינת ישראל - היינו לראשיה מנהיגיה ומוסדותיה.
המאמר כולו באמרי יציב אמירה לבית יעקב, מאמר יג,
הקישור בהודעה שמינית בעמוד "מאמר השקפה.
viewtopic.php?f=19&t=18692&start=80
א. מהפכים הקערה.
..מגלות קשה זו אנו סובלים בעצם היום הזה. עמי הארץ שונאי דת ישראל משפילים ומגנים את החרדים לדבר ה׳, וטופלים עליהם עלילות שוא, בסגנון עלילות השפלות של ימי הביניים בגלות אדום. וב׳אהבת ישראל׳ שלהם מהפכים הקערה על פיה: לאהוב ולהוקיר כל משומד ורוצח, ולשנוא כל יהודי הגון שומר תורה ומצוות.
... ואילו נערה בת ישראל שאינה לבושה כאחת הפרוצות לועגים עליה בקריאות בוז וגנאי. מרוממים ומנשקים את ראשי הכמורה הנוצרית, ומבזים ומשפילים כל אשר בשם ישראל יכונה. זה מה שנקרא 'גלות ישראל', גלות של שלומי אמוני ישראל תחת הכופרים.
עם מי יש לנו עסק .
למרבה הצער עוד באים שוטים ומטיפים לנו מוסר, על הצורך להתנהג במדת 'אהבת ישראל'. הרשע רשאי לעסוק בשלו, להשפיל ולבזות, להסית ולהרוג, ואנחנו חייבים לנהוג כלפיו ב'אהבת ישראל' ?! הם בזים ולועגים לכל קדשי ישראל ומחללים מועדי וחגי ישראל הקדושים, ואנחנו חייבים לחגוג את ימי חגאותיהם שקבעו לעשות ככל הגויים ?!
לא מדובשך ולא מעוקצך מרגלא בפי תמיד שאין בכוונתי ח״ו להוציא דבת הארץ רעה, אלא דיבורי מכוונים נגד הרשעים היושבים עליה, לגלות את פרצופם האמתי כדי להכיר ולדעת עם מי יש לנו עסק. ולא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר (ישעיה ח יב).
ארץ אבותינו היא זאת!
אמנם אין דרכנו לצאת למלחמה ולהפגין ברחובות, באופנים ודרכים שונים שאין רוח חכמים נוחה מהם, אבל זה לא אומר שאנו חייבים להרכין ראשינו בפני הכופרים, ולהיות עפר תחת כפות רגליהם. ייאמר להם ברורות:
לא מדובשך ולא מעוקצך. ארץ אבותינו היא זאת! אנחנו גרים כאן לקיים מצות ה׳, אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות יישוב ארץ ישראל. אנו מודים ומהללים להשי״ת שנותן לנו את האפשרות לחיות כאן כיהודים, לשמור ולעשות ולקיים את כל מצוות התורה.
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, השומר עמו ישראל לעד מצילנו מכל הקמים עלינו בגוף ובנפש. ואין אנו צריכים להם ולהמונם, ה׳ ישמרנו ויצילנו שלא יבא יום ח״ו שנזדקק להגנה שלהם ...
אין לנו שום סיבה לשמוח.
אל תשמח אל גיל כעמים ראיתי לנכון לבא היום הזה ולשאת דברים, להתוודע ולגלות שאין לנו שום סיבה לשמוח בשמחת רשעים. על כגון זה הביא הב״ח (בטור אורח חיים רכד, ובמגן אברהם שם ג) בשם ספר האשכול: "וכי יקרה בעירך קניגאות של עובדי גלולים ... השמר לך פן תראה, והוא הדין מחולתם או שום דבר שמחתם, כי אז תזכה ותחזה קניגיון של לויתן והשור".
בהמשך הוא כותב על החיוב להתעורר באבלות ציון וירושלים, בשעה שרואים בשמחתם, ולהפיל תחנה ובקשה: "וכי תשמע קול המון עובדי גלולים מחנגים ומחללים בחלילים ושמחים, האנח ותאמר: רבון העולמים ..., ואל לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך. יהי רצון מלפניך שתבנה עיר קדשך במהרה בימינו אמן".
בדבר אחד מותר לנו לשמוח.
לולי ה׳ שהיה לנו - יאמר נא ישראל בדבר אחד מותר לנו לשמוח, עלינו לשבח ולהודות להשי״ת שקיים בנו הדבר שכתוב (ויקרא כו מד): "ואף גם זאת בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה׳ אלקיהם".
זדים קמו עלינו, והתרברבו שעד עשר או עשרים שנים לא יהיה כאן זכר לחיים של דת משה וישראל, וה׳ הפיר עצת גויים הניא מחשבות עמים. מיום ליום מתרבים והולכים בתי מדרשות וישיבות ובתי חינוך על טהרת הקודש, ואנו מגדלים ומחנכים בנות כשרות ויראות המקימות לתפארת בתים נאמנים בישראל.
אכן בכל שנה ושנה כשהם מתאספים לשמוח ביום אידם, אף אנו שמחים. אבל לא בשמחתם, אלא בשמחתינו על שעברה עלינו שנה נוספת תחת שלטון עריצים ולא יכלו לנו. אנו בונים מבצרי תורה ויהדות ועוסקים בתורה ובמצוות על אפם וחמתם.
'דאס קרענקט זיי׳.
גם שנאתם גם קנאתם האמת לאמיתו שזה שורש הקנאה והשנאה שלהם נגדנו. בראותם כי זממם לא תפק, ואנו חיים וקיימים ללא כל התחשבות עמהם ('מען פרעגט נישט נאך זיי׳). זעם חמתם פורצת החוצה על אשר המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד כיהודים כשרים ונאמנים לה׳ ותורתו. המה מהרסים ואנו בונים, ובכל מקום ומקום מתהלכים יהודים עטורי זקן ופאות ובנות ישראל במלבושי צניעות. זה מה שכואב להם ('דאס קרענקט זיי׳).
נישט גיקענט אויספירען׳.
בזמן שאנו רואים איך שהרשעים כים נגרש השקט לא יוכל מרוב זעמם, אנו יודעים להודות ברוך ה׳ אשר לא נתננו טרף לשיניהם, אשר על כן לא נח רוגזם כל עוד ולא עשו אשר זממו ('נישט גיקענט אויספירען׳).
ובכן אין מקום להתרפס ולכרוע ברך לפניהם באמירת תודה ויישר כח - עזרנו בשם ה׳ עושה שמים וארץ, ולולי ה׳ שהיה לנו אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו.
בשם ה׳ נעשה ונצליח, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א יב). אין זה בכוחנו לצאת נגדם בזרוע, אסור ללכת בדרכים עקלקלות שעל ידי כך עוד מוסיפים להם כח וגבורה. אלא נלחום נגדם ברוח, בעמידתנו האיתנה כחלמיש צור בדרכי היהדות לגאון ולתפארת. בעוז רוח ובטחון, כי ה׳ שהיה אתנו במשך אלפיים שנות גלות בין העמים, אל יעזבנו ואל יטשנו גם בגלות ישראל.
את האמת הם יודעים.
הם יודעים כמה כבר השקיעו בתעמולת שמד, בעתונות, ובהבאת מסיונרים לארץ וכו׳, על מנת להעביר אותנו על דתינו - ולא עלתה בידם. וכן מה עוד זממו לעשות להכחידנו,
בנוסף למה שנתגלה באחרונה על שיתוף פעולה שלהם עם הרוצחים ימש״ו. ובביאת המשיח במהרה בימינו הם יעמדו ויגלו לנו 'סודות מהחדר', למען דעת כמה עלינו להודות להא-ל הטוב שהיה בעזרתנו. עליהם אנו אומרים: וכל החיים יודוך סלה ויהללו ויברכו ... הא-ל ישועתנו ועזרתנו סלה הא-ל הטוב.
כן יעזרנו השי״ת הלאה. כאשר שמענו כן עוד נחזה "בשוב ה׳ - דייקא - שבות עמו" (תהלים יד ז), ואז "יגל יעקב ישמח ישראל" בשמחה של אמת. אז יהא "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה" (שם ל יב). ונודה להשי״ת על רוב חסדיו בגאולתינו גאולת עולם במהרה בימינו אמן.
ב.
ולבסוף באותו נושא מתוך שיחה של הר משה שינפלד עם הרבי בתש"ך .
הופיע השבוע בהמודיע במדורו של הר קלוגר.
מה היה אילו.
... אינני נוטה לפסוק בבעיות שהן עיוניות גרידא ואינן למעשה, בבחינת: מה הי׳ אילו ... כל אימת שמתעוררת שאלה מעשית, הריני מעיין בפוסקים ומסיק מתוכם להלכה. הוא הדין בשאלת המדינה. לפני שהקימו את המדינה, איש לא שאל לחוות דעתי, לא הציונים, לא האנגלים ואף לא אנשי האו״ם ... מכיון שהמדינה קיימת היום, הרי זו עובדה מציאותית ואני פטור מלהתעמק בשאלה האם רצוי היה להקימה או טוב לה שלא נבראה משנבראה. גם המושגים של הכרה "דה־יורה" ו״דה־ פקטו" (בעקיפין או להתייחס כעובדה) אינם מופיעים בספרי הלכה.
המצב דומה לספר תורה כשר שנפל לידיים טמאות.
המצב העובדתי הוא, כי המדינה משתרעת על פני חלק של ארץ ישראל ורק לאותו חלק של ארץ ישראל
מותרת הכניסה ליהודים, מקדושת ארץ ישראל אין ניתן לגרוע והיא איננה תלויה במשטר ששולט בתחומי הארץ
ובהתנהגות תושביה.
גם בתקופת אברהם אבינו, תקופת הכנעני אז בארץ, היתה ארץ ישראל קדושה ונבחרת מכל ארצות תבל. משל למה הדבר דומה? לספר תורה, אם כתבו מין הרי זה ישרף, אולם ספר תורה שנכתב כדין על ידי סופר ירא שמים, עומד בקדושתו, גם אם נמצא בבעלותו של מין וכופר או עכו״ם. אין להגיד: מכיון שספר תורה זה נפל לידיים טמאות, נפסל ואין לנו כל ענין בו. להיפך, חייבים לגאול אותו ולנהוג בו קדושה. הוא הדין בארץ ישראל, שהחילונים שולטים בה כעת.
ההבדל בין א"י לחו"ל .
השאלה המעשית הניצבת לפנינו היא, האם במצב הנוכחי עלינו לבכר את העליה לארץ ישראל על פני הישיבה בגולה. כל עוד קהילות הקודש במזרח אירופה היו קיימות בתפארתן, כמרכזי תורה וחסידות, משכן למיליוני יהודים כשרים ושלמים, היתה שאלת העליה לארץ ישראל ענין של מדרגות אישיות. זקני הק׳ ה"דברי חיים" נכסף כל ימיו לחצרות ד׳ בארץ הקודש ולא עלתה בידו.
היום נחרב כל העולם היהודי חורבן מוחלט וארץ ישראל היא המקום היחידי, שיש בו מקצת מפלט לתורה והעיקר שאין בו גויים. כל הנגעים המצויים בארץ ישראל, דהיינו המינים והמינות, הפרת התורה והמצוות, מצויים גם בחו״ל, אלא ששם יש עוד משהו נוסף והם, הגויים. נמצא שהנאחז בנימוקים רוחניים כבּיכול בגולה, נאחז למעשה בגויים אשר שם ...
נ.ב.
בשולי הדברים הנוקבים שנבעו מליבו הכואב והאוהב של הרבי זצ"ל -
הוא הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃ וגם "חַֽסְדֵ֤י יְהֹוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃
ואפשר שיש דברים שחלו בהם שינויים משך השנים שעברו מאז. חלקם לרעה [אזלת ידם,עוצמות השנאה], וחלקם לטובה.[ריבוי מוסדות תורה ות"ח].
ואנו - נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃ בידיעה- כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃ ושיתקיים -כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃
אמן.